לאחרונה נדמה שככל שהימים נוקפים, אנחנו נחשפים לעוד ועוד מקרים של אלימות מינית ומגדרית בתקשורת ובחיינו האישיים. נשים וגברים מתייחסים בצורה פומבית מאי פעם לפגיעות שעברו או ביצעו, וכולנו חשופים למסר שאלימות מינית ומגדרית היא כבר חלק אינטגרלי מהחיים של כולנו.
ד"ר יאלי השש, ראשת התוכנית על שם ויקי שירן ללימודי מגדר וקרימינולוגיה במכללת אור יהודה, שמה לב שלצד השיח ההולך וגדל על פגיעות מיניות ומגדריות, נחשפת גם בורות מאוד גדולה מצידם של אלו שאמורים לחנך את הדור הבא של ישראל, הורים ומורים כאחד. "החברה שלנו מתנהלת בשני מסלולים הפוכים לכאורה, שהולכים האחד עם השני", מסבירה ד"ר השש.
"במסלול אחד יש חקיקה מתקדמת שמגינה על נשים, ויש הבנה רחבה בציבור של מה זאת תרבות אונס, בזמן שבמסלול השני אנחנו רואים בדיוק את ההיפך - הורים שלא יודעים לדבר עם הילדים שלהם על מה זאת מיניות מיטיבה ובריאה, מורים ומורות שלא יודעים לדבר על זה עם התלמידים שלהם, ואנחנו גם רואים שאנשים עדיין לא מבינים את ההבדל שבין רצון להסכמה ובין הסכמה לאי-הסכמה. כל השאלות האלה וכל הסוגיות האלה הן מצד אחד מדוברות מאי פעם, ומצד שני, הבורות בעניינם היא עצומה".
"אלימות מינית מתרחשת בכל שכבות האוכלוסייה"
התוכנית הייחודית שד"ר השש עומדת בראשה, ללימודי תואר ראשון במדעי החברה מהאוניברסיטה הפתוחה יחד עם דיפלומה במגדר וקרימינולוגיה, נוסדה במטרה להבין לעומק את המצב הקיים בכל הנוגע לאלימות מינית ומגדרית בישראל. לחקור את הגורמים החברתיים והרב-תרבותיים שמקיימים את האלימות הזו, את מבני הכוח המאפשרים המשכיות והסתרה של פגיעה, ואת המקום של הסטודנטים ושל כל אחד ואחת מאיתנו בתוך המבנה החברתי שבו אנחנו פועלים.
החזון של השש הוא שהסטודנטים שישתתפו בתוכנית יוכלו לפעול לשיפור המצב הקיים בטיפול, חקיקה, שיקום ומניעה של עבירות מין מתוך המערכות שבהן הם פועלים. "חוסר הידע הוא עצום, לא רק בקרב האוכלוסייה הרחבה, אלא הרבה פעמים גם בקרב נותני השירות – אותם אנשים שאמורים להגן עלינו מפני תקיפות ולהעניק לנו טיפול אחרי שהותקפנו", אומרת ד"ר השש. "ארגונים פמיניסטים בארץ כבר עשו עבודת עומק מאוד-מאוד טובה, ורואים שיש כבר שינויים משמעותיים גם באופני הטיפול וגם בהתנהלות המשטרה, אבל תמיד יש עוד עבודה לעשות".
אילו שינויים למשל?
"היום, כאשר מישהי מגיעה למשטרה כדי להתלונן על תקיפה מינית, יש סיכוי גדול שתקבל אותה שוטרת שתוכל להכיל את הסיטואציה ושתדע להפגין את הרגישות המתאימה. זה משהו שלא היה בעבר".
לדבריה, הערך המרכזי עליו בנויה התוכנית הוא האפשרות להעניק השכלה בתחום המגדר והקרימינולוגיה לכל מי שתחפוץ ויחפוץ בה, ללא תנאי סף לקבלה. "ב-2003 הקרימינולוגית והפעילה החברתית ויקי שירן, הקימה את המסלול ללימודי נשים ומגדר בבית ברל. ההקמה של החוג הייתה משמעותית מאוד ללימודי המגדר בארץ מכיוון שהיא הייתה הפלטפורמה היחידה ללימודי מגדר שלא כללה תנאי סף. נשים עובדות ונשים מכל שכבות החברה, יכלו להתכנס וללמוד יחד לימודי מגדר.
"לצערי הרב, לאחר שויקי שירן שנפטרה, בית ברל החליטו לא להמשיך עם התוכנית. זאת הסיבה שהחלטתי שאני חייבת לחפש מקום שבו ניתן יהיה ללמוד מגדר ללא תנאי סף. מדובר במסלול שיכול לאפשר התמקצעות לאנשים עובדים מהרבה מאוד תחומים".
אילו תחומים למשל יכולים להשתלב עם תואר כזה?
"ראשית, עבודה עם אנשים שנמצאים באיזשהו אופן בשוליים החברתיים. אנשים שעובדים עם נוער בסיכון, אנשים משב"ס ומהמשטרה. עובדות סוציאליות, אנשים שעובדים עם פליטים, אנשים מעולם בריאות הנפש. זה יכול לעניין אנשים על הקשת הלהטב"קית ואת מי שעובדים איתם.
"הידע והרגישות הנדרשים מאנשים שעובדים עם אוכלוסיות בסיכון, הוא לא רק לגבי תקיפות מיניות בכלל, אלא גם לגבי היכולת להיות בקשר עם אוכלוסיות מגוונות ולהבין את הרגישויות שלהן. אלימות מינית מתרחשת בכל מקום ובכל אוכלוסייה, ולכן הרגישות כאן צריכה להיות גם תרבותית ולא רק מגדרית. היא מגוונת כפי שהחברה עצמה מגוונת. כל המערכות היום מאוישות על ידי נשים וגברים שאנחנו מאוד היינו רוצים שיקבלו הכשרה שהיא רלוונטית לחברה שבה אנחנו חיים".
אז המטרה כאן היא לחנך נותני שירות להגיב טוב יותר למקרים של אלימות מינית?
"כן, כי המודעות עצמה אינה מספיקה, חייבים שינויים בשטח. יש שינויים מוסדיים שיצטרכו כוח אדם מיומן כדי להתבצע. זה רלוונטי לכל גוף בארץ העוסק ביחסים חברתיים בכלל ובמגדר בפרט".
אילו תחומים נלמדים בתוכנית כדי להגשים את המטרות הללו ולייצר שינויים בשטח?
"במסלול של האוניברסיטה הפתוחה שילבנו בין קורסים במגדר לקורסים העוסקים בהיכרות של החברה הישראלית והסביבה שלנו ככלל, וכמובן קורסים המאפשרים היכרות יותר עמוקה עם עבודה ארגונית עם מנהל ומדיניות ציבורית.
"מעניינות אותנו שאלות שנוגעות להבניות חברתיות מגדריות, שאלות על אלימות מינית ופגיעה מגדרית, מעניין אותנו לנסות להבין את ההבדלים בין גברים לנשים בכל מה שקשור לפגיעה ולשיקום. כמובן שצריך גם להכיר את יחסי הכוחות בחברה, כי התפיסה של התוכנית היא שיש בינינו גם הבדלים על רקע של המבנה החברתי שאנחנו חיים בו, וחשוב להבין אילו הזדמנויות המבנים החברתיים השונים מייצרים עבורנו לאורך החיים".
למה את מתכוונת ביחסי כוחות?
"כשמדברים על יחסי כוחות, הרבה פעמים יש כעס מכל הצדדים. לא משנה מאיזה צד את מסומנת, יש הפגנות כעס ויש צורך לסמן רעים וטובים. זה צורך שהוא מובן, אנשים רוצים להגן על התפיסה העצמית שלהם וגם לקבל הכרה ותיקון על הכאב שהם עברו. יחד עם זאת, כשאנחנו עובדים עם אדם, אנחנו חושפים אותו ליחסי הכוחות והעוול שהוא פועל בתוכם. זו עבודה מאוד מורכבת לייצר מקום אמפתי במרחב, להבין שיש עוולות חברתיות שצריך להתאמץ לתקן אותן.
"מדובר כאן על לא רק להבין את הנפגעים, אלא גם להבין איך חברה יכולה לייצר בתוכה תוקפים. לבדוק עם עצמי איפה אני עומדת בכל המערך החברתי הזה, איך אני עושה עבודה חברתית משותפת במקום העבודה שלי, איך אני כהורה וכאדם. כל אחד ואחת, ברגע שיש להם כוח, יכולים להפעיל אותו בצורה שהיא לא ראויה. בגלל זה הדגש שלנו הוא הרבה פעמים על איך לפענח יחסי כוחות ועל איך לפרק אותם. זה לא שמי שנולדים עם איבר מין זכרי נידונו להיות יצורים אלימים בעולם, בזמן שמי שנולדו עם רחם גדלות להיות רחומות וטובות. לא מדובר כאן על מושגים של טוב ורע, אלא על מושגים של תפיסה מערכתית.
"חלק מיצירת המרחב הפתוח והבטוח הזה ללמידה, הוא בהבנה שאף אחד הוא לא רק טוב או רק רע. כולנו מסתובבים בעולם עם מקומות שדרכו לנו על הרגל, הפריעו לנו ויצרו אצלינו מחסום, ומקומות שבהם יש לנו פריבילגיה מסוימת לעומת הזולת. כמובן שאני יכולה לחיות עם שלוש פריבילגיות ועשרה מחסומים, לעומת מישהי שיש לה עשר פריבילגיות ושלושה מחסומים. לכולנו יש גם מחסומים וגם אפשרויות בחיים, וצריך לייצר לנו אפשרות לשיחה וללמידה משותפת.
"זאת הסיבה שהסטודנטים בכיתה הם חלק מתהליך הלמידה הזה. הדרך שלנו לעבוד עם הזולת עוברת דרך היכולת שלנו לעשות עבודה עם עצמנו. כשחלק מהעבודה הזאת הוא להיות במרחב משותף עם אנשים שיכול להיות שיש לי איתם סכסוך חברתי או תרבותי עמוק, ובכל זאת אנחנו יוצרים יחד מקום בטוח ללמידה משותפת. חשוב גם להבין שלמידה בכיתה שונה מאוד מוויכוח בפייסבוק או מפאנל בתוכנית טלוויזיה. היא מאפשרת לטעות וללמוד תוך כדי דיבור".
אז בעצם יכולים לשבת בכיתה שוטר ואישה שהייתה קורבן לאלימות במשפחה, ואז לשתף יחד פעולה וללמוד לעבוד יחד?
"לגמרי. גם מצב הפוך אפשרי - שהוא קורבן לאלימות מינית ואילו היא שוטרת שרוצה להתקדם בעבודתה. אלימות מינית היא דבר שקורה לנו כאן ועכשיו. זה קרה לי, או לאימי או לאח שלי. יכול להיות שאני הייתי זה שחצה את הגבול, או שהייתי בצד המטריד ואפילו לא ידעתי על זה. זאת אומרת, הדברים הם מאוד בתוך החיים שלנו. בגלל זה עצם הלמידה המשותפת הוא תהליך של ריפוי והעצמה מאוד גדולה".
לקבלת פרטים נוספים והרשמה לתוכנית, היכנסו לכאן.
