זה היה יום חמישי בערב, כשלפתע קיבלתי התראה: "יש לך התאמה!". על הצג הופיע טום, 34, מקעקע. במקור ממינכן, בהווה ממדריד, והוא כרגע בתל אביב מסתבר, כנראה תייר. שלחתי לו הודעה והוא מיד ענה. הוא סיפר לי שהוא הגיע למסיבת רווקים של חבר, שהוא בדיוק חוגג יום הולדת, ושיש לו עכשיו זמן, אם בא לי להיפגש. אהבתי את זה כי ככה הדברים עובדים אצלי – זה או עכשיו, או לעולם לא.
מאחר שקבעתי ללכת עם חברה להופעה, לא הייתי בטוחה שיהיה לנו מספיק זמן להכיר, אבל החלטתי לנסות בכל זאת לשלב בין השניים. עליתי על האופניים ויצאתי לפגוש אותו. הגעתי מזיעה לבר השכונתי, וטום חייך וקם להעניק לי חיבוק.
"לא כדאי לך, אני רטובה מזיעה", הזהרתי. "לא אכפת לי", הוא ענה ונשק לי על הלחי בהחלטיות. התיישבנו והזמנו יין. השיחה זרמה ומהר מאוד נוצרה בינינו אינטימיות. הוא היה נראה מאוד בטוח בעצמו, ושידר בשלות ואינטליגנציה רגשית מפותחת.
השעה חלפה מהר, והיה עליי לזוז. הצעתי שנמשיך את הפגישה שלנו מחר. "מצטער", הוא השיב בצער. "אני פה עם חברים ואני לא יכול לנטוש אותם. תדברי איתי אחרי ההופעה אם תרצי, או שתצטרפי אלינו ונלך לרקוד", הוא אמר, אחז בי ונישק אותי על הפה.
זה היה קצת מהיר, נשיקה ראשונה אחרי בקושי שעה של שיחה, ועוד ברחוב, בפומבי, כשעוד מואר בחוץ. אבל לטום לא היה אכפת. זאת לא העיר שלו, זאת לא המדינה שלו, הוא לא מכיר פה אף אחד. אני, לעומת זאת, זזתי בחוסר נוחות. מצד שני, היה בזה קסם. זה גרם לי להרגיש כמו תיירת לרגע, וזה היה שונה ואחר. הוא נתן לי עוד נשיקה, הפעם מהירה וחטופה, והרגשתי שאנחנו זוג אוהבים שנפרד בבוקר לעבודה, בידיעה שהוא ייפגש שוב מאוחר יותר.
חייכתי לעצמי, מסוחררת מהיין ומהתחושה המעניינת הזאת, והלכתי לפגוש את חברתי. במהלך ההופעה לא הפסקתי לחשוב עליו, וניסיתי להבין מה דעתי על הנשיקה המהירה. אני וחברתי המשכנו לשתות. הרבה זמן לא שתיתי כלום מלבד כוס פה, כוס שם, ולמרות שגם הפעם לא שתיתי הרבה, הרגשתי בבת אחת שהעולם מסתובב ושהראייה שלי מתחילה להתעוות. אוף, לא בא לי להיות שיכורה.
הרגשתי שמתחיל לעלות לי. "אני כבר חוזרת, יש לי פיפי", אמרתי לחברתי וקמתי לשירותים. נכנסתי לתא, התכופפתי והקאתי. יובל, את ילדה? מה את מקיאה מקצת יין? הרמתי את הראש, והצצתי במראה. נראיתי בסדר, יחסית, אבל עדיין הרגשתי רע. שטפתי את הפנים, ועשיתי את דרכי בחזרה לשולחן. לא סיפרתי לחברה שהקאתי. התביישתי.
"היי בייבי, איפה את?", טום שלח לי הודעה. כבר הרגשתי יותר טוב ולא רציתי לפספס את ההזדמנות לבלות איתו. משהו שם סיקרן אותי. הוא אמר שהוא בא לפגוש אותי, ובינתיים החברה הכריזה שהיא עייפה וחותכת לישון. כעבור כמה דקות זיהיתי את טום מרחוק, עומד בדיוק ליד האופניים הקשורים שלי. "היי בייבי!" הוא צעק, ויצאתי אליו שיכורה ומאושרת. הוא התנדנד שיכור ומחייך, תפס את היד שלי, משך אותה, הניח אותה על הזין שלו, והצמיד. לשבריר שנייה הזמן נעצר.
"התגעגעתי אלייך, בייב", הוא אמר כשהוא זחוח ומתנדנד, ופתאום זה לא הרגיש מלהיב או מרגש. הבחור הפתוח והבטוח בעצמו הפך פתאום לחסר שליטה ויהיר. האם זה האלכוהול או שככה הוא תמיד? אנחנו בעיר שלי, יש אנשים שעשויים לזהות אותי, ומישהו שאני מכירה בקושי 45 דקות לקח עכשיו את היד שלי ושם אותה על הזין שלו לעיני כל. האלכוהול בלבל אותי מבפנים. לא ידעתי מה קורה ומה אני מרגישה. זה נעים לי? אני רוצה את זה בכלל?
חמישה גרמנים עליזים התקדמו לעברנו. "חברים שלי!", טום צעק. חברנו אליהם והלכנו לחפש מקום לרקוד בו. שדרות רוטשילד נראו כמו זירת מלחמה, תל אביב הרגישה מלוכלכת, עמוסה, ולא מצאתי את עצמי בתוך כל הכאוס הזה. כבר הייתי מותשת, עייפה. חבריו של טום נעמדו בתור למועדון שמעולם לא ביקרתי בו. ראשי שוב הסתובב והרגשתי מבולבלת מההמולה ומהרעש. פתאום טום משך את ידי וגרר אותי הצידה.
"בואי נלך אלייך", הוא הציע.
"אבל אנחנו פה עם החבורה שלך. אמרת שאתה לא מתכוון לנטוש אותם".
"בסדר, הם יסתדרו. יש לי יום הולדת היום, אז נראה לי שמותר לי. בואי נלך אלייך".
הוא לקח קורקינט, אני עליתי על האופניים, ונסענו. הרוח הכתה בפניי ותהיתי עד כמה אני מסוגלת בכלל לתת לו את מה שהוא רוצה ממני. הרגשתי שאני לא יודעת אם זה רעיון טוב בכלל להזמין אותו. מצד שני, הוא היה חמוד. מצד שלישי, היה ברור שאני גמורה. לא הצלחתי לסדר את המחשבות כי טום כל הזמן ניסה לדבר איתי. הייתי צריכה רגע שקט, לחשוב.
"רגע, יובל, זה באמת מה שאת רוצה? לקיים יחסי מין כשאת פסיבית לחלוטין ולא מגיבה? את רוצה לקום בבוקר מבועתת, בלי לדעת אם מה שקרה היה מרצון ומחדווה או אולי מכפייה?"
נגעת-נסעת
כשהגענו לבניין ירדתי מהאופניים, לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי, "לפני שניכנס אליי הביתה חשוב לי להגיד שיכול להיות שאני אגרש אותך באיזשהו שלב. בסדר?". הייתי שמחה לכתוב מה הוא ענה, אבל אם להיות כנה, אני לא זוכרת.
נכנסנו אליי לדירה, אמרתי לו שיש בירה במקרר. הוא הוציא פחית, ואני צנחתי על הספה ועצמתי עיניים לדקה. סוף-סוף שקט. "בואי נעבור למיטה", הוא אמר, הרים אותי, והוביל אותי לחדר השינה. צנחתי למיטה ומשום מה, כבר הייתי ערומה. אני לא זוכרת איך. זה הוא שהפשיט אותי? או שאולי זאת אני שהתפשטתי בעצמי? הוא התחיל ללטף אותי, אך לא הייתה בי אנרגיה לשתף פעולה. הפכתי לגופה והוא פשוט עשה.
רגע, יובל, זה באמת מה שאת רוצה? לקיים יחסי מין כשאת פסיבית לחלוטין ולא מגיבה? כשאת לא שותפה פעילה? את רוצה לקום בבוקר מבועתת, בלי לדעת אם מה שקרה היה מרצון ומחדווה או אולי מכפייה? כבר עכשיו את מעורפלת ולא ממש בשליטה. זה באמת מה שאת רוצה? האם העובדה שלגבר שאיתך פה אין כל בעיה לגעת בך כשאת פסיבית לחלוטין, עושה לך את זה? כן? זה עושה לך את זה כשמישהו רוצה לשכב איתך כשאת לא זזה?
לא, זה דוחה. אבל הגוף שלי השמיע קולות. הגוף שלי הגיב באופן כמעט אוטומטי לנגיעות שלו, אבל הנפש לא רצתה. הוא המשיך, לא נראה שמשהו מזה מזיז לו בכלל. הוא לא יעצור אם לא תעצרי אותו, חשבתי לעצמי. הוא פשוט ימשיך עד הסוף כי לא אכפת לו ממך. תראי, הוא דוחף לך אצבעות. הוא דוחף אצבעות לבחורה שלא מגיבה. עם הגבר הזה את רוצה לשכב? כי הוא ימשיך וימשיך עד שתעצרי אותו. הוא בא לזיין, הוא לא בא לייצר חיבור, הוא לא בא לעשות מין הדדי ואינטימי, הוא לא בא להכיר אותך. הוא בא לזיין.
זה היום הולדת שלו - ואת המתנה. הוא בחופשה והזמן דוחק, וממש לא מעניין אותו שאת בקושי בהכרה. עד שלא תעצרי אותו, הוא לא יעצור. תעצרי אותו! תעצרי אותו, יובל! ואז הוא לקח שוב את היד שלי ושם אותה, שוב, על הזין שלו. "די! די! תעצור!", אמרתי פתאום בבת אחת, ובשארית כוחותיי הרמתי את עצמי מהמיטה. "אני חושבת שאני רוצה שתלך".
"הגוף שלי הגיב באופן כמעט אוטומטי לנגיעות שלו, אבל הנפש לא רצתה. הוא לא יעצור אם לא תעצרי אותו. הוא פשוט ימשיך עד הסוף כי לא אכפת לו ממך. תראי, הוא דוחף לך אצבעות. הוא דוחף אצבעות לבחורה שלא מגיבה"
הוא התלבש בדממה ויצא מהבית כרוח סערה. תודה לאל! צעקתי לחלל החדר, וצנחתי בהקלה למיטה, שמחה שהצלחתי לעצור את זה בזמן לפני שזה יהיה מאוחר מדי, גם עבורי וגם עבורו. פתאום צליל של הודעה. זה היה טום. "זה היה חתיכת בולשיט לא הוגן!", הוא כתב. "לא עשיתי שום דבר רע. אולי כדאי לך לבדוק טוב לפני שאת בוחרת עם מי לצאת. וואט דה פאק!".
הוא רציני? מה זה פה "נגעת-נסעת"? אם נפגשנו לדייט, זה אומר שאני חייבת לשכב איתו ולא יכולה להתחרט? טום לא עצר, והמשיך לשטוף אותי בהודעות כועסות. "סורי, אבל זה היה חרא מצידך. אלוהים! לשנות את דעתך ולעשות לי כזה קטע מסריח? וואט דה פאק".
התגובה שלו לא הפתיעה אותי. בזמן האחרון אני נתקלת בלא מעט גברים שלא רגילים שנשים עוצרות אותם באמצע האקט, מביעות ביקורת או פשוט בוחרות להקשיב לעצמן. זה חדש להם, והם נכנסים מיד לעמדה של מגננה.
"אני יכולה לשנות את דעתי בכל שלב, אתה יודע", כתבתי לו. "אני לא מחויבת לסיים משהו רק כי התחלתי אותו. אני יכולה להתחרט".
"את יכולה לעשות מה שאת רוצה", הוא ענה. "מעולם לא כפיתי שום דבר על אף אחד. אפילו לא ידעתי שהיית שיכורה. היית יכולה להגיד לי והיינו מתכרבלים".
"לרגע לא אמרתי שכפית עליי משהו, להפך, הפסקת ברגע שביקשתי. אבל הבנתי שאני שיכורה יותר ממה שחשבתי, הרגשתי שאני מאבדת שליטה על הסיטואציה, זה הפחיד אותי וביקשתי שתלך. לא צעקתי עליך ולא האשמתי אותך בדבר".
"חשבתי שאנחנו באותו הווייב".
"איך באותו הווייב? אם אתה צריך לקחת את היד שלי ולהניח אותה במקומי על הזין שלך, כנראה שאני לא באמת איתך. זה לא מדליק לך נורה כשהאישה שאיתך בקושי מגיבה? כי לי זה כן הדליק נורה. הבנתי שזאת לא הדרך שבה אני רוצה לעשות סקס, וביקשתי שנעצור. אני שמחה שעשיתי את זה בשביל שנינו".
בעבר לא הייתי מצליחה לעצור והייתי מרגישה נורא בבוקר שאחרי, אבל הלילה הצלחתי לתפוס את עצמי בזמן. הוא באמת הוא היה מעדיף שאשכב איתו מתוך פשרה ואז אישאר להתמודד עם ההשלכות לבדי, בזמן שהוא חוזר לו למדריד? או תרחיש גרוע מזה – ששנינו נקום בבוקר, בלי לזכור מה קרה, ואז אני אחשוד שהוא כפה את עצמו עליי או אלוהים יודע מה? אם זה מה שהוא מעדיף, אני שמחה שלא שכבתי איתו.
