נגה, 40, עורכת דין
גדלתי במסגרת חרדית והיו מסביבי רק בנות. בנות שהולכות עם בנים בגיל צעיר נחשבות ל"רעות" אז אני הייתי "טובה", הלכתי עם מישהי. הכרנו בגיל 16, ואפילו קראו לנו בצחוק "זוג נשוי" מסביב. כל מי שלא מטומטם ידע, ישנו כל לילה ביחד. התחתנתי בשידוך בגיל 22 וחשבתי שזה יעבור לי. זה באמת עבר לתקופה. היו לנו שנים מאוד טובות של תשוקה וסקס, אבל באיזשהו מקום, בתת-מודע, קשר עם אישה היה חסר לי.
לקח לי זמן לשתף את הגרוש. כששיתפתי הוא לא נבהל, ואפילו עודד אותי להיכנס לפורום בתפוז של צ'אט עם בנות, כי מבחינתו בגידה עם אישה לא הייתה בגידה. הוא לא לקח את זה ברצינות.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
שנינו הגענו ממשפחות של חרדים ליברלים. גדלנו במסגרות נוקשות אבל ההורים היו אקדמאים, פתוחים, עובדים ומכירים את העולם. היינו נשואים 15 שנה והתגרשנו לפני שלוש שנים, קצת אחרי שנולד לנו הילד השלישי.
בזמן שהייתי בהיריון עם הקטן התאהבתי באישה חרדית כמוני. התחלנו כחברות וזה הפך לאהבה עצומה. ענקית. היא ידעה שהיא לסבית למרות שגם היא הייתה נשואה לגבר, בזמן שאני הייתי בהדחקה. היום אני מבינה שחייתי בחושך. לא רציתי להתגרש בזמן ההיריון, וגם בעלי לא רצה בזה. בינתיים נהגנו להיפגש באוטו. זה היה מאוד אינטנסיבי. לבסוף התגרשתי קצת אחרי הלידה, והיא מעט אחריי.
מאוד לא רציתי לשבור את הבית. אם היה אפשר גם וגם, זה היה יכול להיות מושלם. אחרי הגירושים קבענו שהילדים יישארו בבתים אצל האבות, ואז גרנו חצי שבוע אצלה וחצי שבוע אצלי. את הילדים ראינו בסופי שבוע. גם לה היו ארבעה ילדים מהנישואים.
במהלך הקשר איתה פתאום קלטתי ש-15 שנים הייתי ביחסים שלא מדברים בהם. אני לא איזו דברנית רגשית גדולה, אבל מצאתי ואני מוצאת עומק גדול יותר ביחסיי עם נשים. אני בטוחה שיש זוגות סטרייטים שיש אצלם עומק כזה, אבל זאת החוויה שלי. סקס שוויוני זה גם משהו שמאוד מדבר אליי. אצל סטרייטים יכול להיות סקס מעולה שבו רק צד אחד נהנה. אני מרגישה שעם נשים החוויה הרמונית יותר; גם עם הילדים, גם במטבח, בכלל. לא דורכים על האצבעות. האקס שלי מקסים, פשוט ככה זה מסתדר לי יותר.
מעולם לא היה לי צורך בתפקידים המגדריים, אני תמיד יותר חזקה מבנות הזוג שלי ואני נהנית מזה. זה לא שאני ה"גבר" בתמונה, אני נשית. אני פשוט אוהבת שיש שוויון ביחסי הכוחות בין שני אנשים. סוג הגבר היחיד שאני יכולה להיות איתו הוא עדין, שמאלן, מודע ומתחשב. יש לי ידיד כזה, שגם יצא לנו לשכב פעם. לא ייחסתי לזה חשיבות, כי אין סיכוי שאכנס למערכת יחסים עם גבר.
אני עדיין חצי בארון. אני עורכת דין בבני ברק, כך שאני לא מכניסה את הלקוחות לחיים האישיים שלי בשום צורה. מול המשפחה שלי לא היה תהליך של יציאה מהארון, לכולם נפל האסימון בשלב כלשהו. כשאני ובעלי לשעבר נפרדנו, באו לנחם אותי והיו דיבורים מסביב, אבל בסך הכול המשפחה שלי מאוד ליברלית. אצל חברות שלי זה שונה, הן חיות במגירות של מגירות בתוך הארון.
אני מכבדת את הקהילה שאני משתייכת אליה, ואני מצפה שיכבדו גם אותי. הילדים יודעים כמובן. הם אהבו את בת הזוג הקודמת, ובסופי שבוע הילדים שלה ושלי היו משפחה אחת גדולה. בקרוב גם נפגיש בין הילדים שלי ושל בת הזוג הנוכחית. אני גם חברה ב"בת קול", ארגון של לסביות דתיות, ויש הרבה מפגשים משפחתיים, אז הם מתוודעים לזה. אני מאפשרת לילדיי לדבר ולשאול על כל דבר שמפריע להם.
אני חושבת שמישהי מהמגזר החרדי שמוצאת את עצמה נמשכת לנשים בשנות ה-20 שלה כן צריכה לבדוק עם עצמה אם היא מסוגלת להיות עם גבר. לא לפסול את זה מראש. עדיף להביא ילדים, ואם זה לא מסתדר אחר כך אז להתגרש. אני יודעת שזה נשמע אכזרי ולא הוגן כלפי הגברים, אבל אם לא הייתי מתחתנת, לא היו מקבלים אותי. לצאת מהארון לפני החתונה זה לגזור על עצמך גלות מהמגזר. כלסבית חרדית, כל בחירה שלא תעשי היא מורכבת.
שירה, 43, עוסקת בהוראה
היינו נשואים 18 שנים. הנישואים שלנו התחילו בהתאהבות גדולה, אבל כנראה שלא הייתה שם אהבה. כשהתגרשנו, הבנות שלי היו בנות 9 ו-12 ואני הייתי בת 41. לא הרבה זמן אחרי כן התעוררה בי סקרנות והתאהבתי במישהי, במקרה זאת הייתה אישה.
בהתחלה לקח לי זמן להכיר בקשר החדש. אותה אישה ידעה להוביל את זה לאט ובעדינות. לימים, כשיצאתי מהארון, אמרתי לה "הכול בגללך", אז היא השיבה "בזכותי". רק שנה וחצי לאחר שנפרדנו, אחרי תהליך של חקירה עצמית, נכנסתי לראשונה לאתר היכרויות לנשים.
אני זוכרת שכנערה מתבגרת חשבתי על נשים, אבל לפני 30 שנה לא דיברו על זה. היה ברור לי ולכל מי שמסביבי שהולכים במסלול של נישואים והקמת משפחה. אני זוכרת אפילו שהיו דיבורים על כך שיהודית רביץ לסבית, ולא האמנתי. זה היה מופרך. היום, בדיעבד, אני יכולה לזהות סימנים מגיל צעיר, כמו חברות טובות שרציתי להיות לידן כל הזמן.
רק שנתיים אחרי שהתחלתי להתראות עם נשים החלטתי לשתף את הבנות שלי, אבל הבת הגדולה אמרה לי בעצמה, לפני שסיפרתי לה, שהיא כבר יודעת. בכלל, הן קיבלו את זה מאוד יפה. גם ההורים חיבקו וקיבלו. רק לגרוש היה קשה לקבל, הוא קצת עתיק בדעותיו. לא לכל המקומות אני באה עם דגל הגאווה, אז חלק לא יודעים, אבל אם ישאלו אותי, לא אכחיש.
אני מוצאת מענה לכל הצרכים שלי בזוגיות עם אישה. אני חושבת שזה פשוט דוכא אצלי, זה היה בתת-מודע שלי אבל לא בהכרה. מאידך גיסא, אני שמחה שהייתה את האופציה לראות את שני הצדדים לפני שעברתי צד, כי זה רק מחזק את הבחירה שלי. מאז שהתגרשתי עברו כבר תשע שנים, וניהלתי מאז כמה מערכות יחסים עם נשים, גם בארון וגם מחוצה לו. עכשיו אני לא בזוגיות.
אני לא רואה בגבר ואישה שתי ישויות שמשלימות זו את זו, כי כל אחד מלא בפני עצמו. בכל אופן, גם אצל נשים יש כאלה יותר גבריות ויש כאלה יותר נשיות. אנחנו דומות אבל גם שונות מאוד.
בקשר עם הגרוש שלי מעולם לא הרגשתי שהוא גם החבר הכי טוב שלי, ואילו עם נשים הרגשתי שיש לי את כל החבילה. בגלל זה הפרידה קשה יותר, כי את מאבדת את החברה הכי טובה שלך.
שחר, 50, מטפלת אלטרנטיבית
אני מתאהבת באנשים בלי קשר למגדר שלהם. מתאהבת באופי. הבנתי שמכנים את זה "פאנסקסואל", אבל אני לא זקוקה להגדרות. אני והגרוש היינו יחד 11 שנים בסך הכול, ותשע שנים בנישואים. הבנות היו בנות 5 ו-7 ואני הייתי בת 38 כשהתגרשנו.
שנה אחרי הפרידה התאהבתי במקרה באישה. זה לא היה עניין של "לעבור צד". מרגע שההתאהבות קרתה, זה ישר נאמר. לא היה שום ממד של הסתרה ולא הייתי צריכה לצאת מהארון.
יש מצב שבגיל 12 הייתי מאוהבת במישהי. לא הדחקתי את זה, פשוט לא ידעתי אז איך לקרוא לזה. כשהתאהבתי באישה שוב שנים אחר כך, לא נלוותה לכך איזו תחושת גילוי גדולה, פשוט נתתי לזה מקום, גיליתי שזה אפשרי ולא עצרתי את עצמי.
לפני 20 שנה אבי נפטר ואמא שלי התחילה לצאת עם בחורות, והכרתי את בנות הזוג שלה, כך שיכולתי לעשות את זה כבר לפני 18 שנה. זה היה משהו נגיש עבורי. גם היום אני חיה בקהילה מאוד פתוחה, יש יותר מילד אחד עם שתי אימהות בכיתה, ויש עוד וריאציות לא קונבנציונליות של משפחות. אין מקום חיצוני שהרגשתי שעוצר אותי מלהתבטא מהבחינה הזאת.
עם זאת, אני כן חושבת שיש פה אלמנט של התבגרות פנימית בכך שנתתי לעוד צדדים בתוכי לצאת החוצה, וזה קשור לדימוי עצמי ולביטחון עצמי. אני כבר לא צריכה להביט החוצה ולהשוות את עצמי לאיזה סטנדרט קונפורמיסטי.
הגרוש שלי התמודד עם זה בסדר. הוא אפילו העדיף את העובדה שהתאהבתי באישה מאשר בגבר. אנחנו ביחסים מאוד טובים, הוא גר קרוב אליי ונכח בחתונה שלי עם בת הזוג. שנתיים לפני שנפרדנו כבר דיברנו על כך שהקשר נראה יותר כמו עסק משותף מזוגיות, ירד לי החשק והתשוקה דעכה. הייתה בינינו חברות, אבל לא הייתה התלהבות. כששמתי לב שאני פוזלת לכיוון החברה הטובה שלי, יזמתי שנלך לייעוץ זוגי ושם בעצם הבשילה ההחלטה לנסות בנפרד.
אני לא אוהבת כששואלים אותי מה ההבדל בין קשר עם אישה לקשר עם גבר. הייתי רוצה שנגיע למצב תרבותי וחברתי מתקדם שיחסוך מאיתנו את הצורך לדבר על זה. בקשר הנוכחי שלי יש הרבה רכות, עומק ושיחות על רגשות, אבל מסביבי אני רואה גם קשרים בין נשים עם יותר קשיחות, כך שזה מאוד אינדיבידואלי. הדבר היחיד זה כששתינו במחזור ואז זה קטסטרופה, אמוציונלי מאוד. אני רק חושבת על מצב שגם שתי הבנות שלי יהיו עוד מעט גם במחזור, ואז בכלל יהיה בלגן.
הבנות שלי קיבלו את השינוי ממש טוב. צריך לזכור שיש להן גם סבתא עם בת זוג. הן לא מיד הבינו מה זה אומר שיש לי בת זוג, אבל הן כן שאלו מתי היא עוברת לגור איתנו. בבית הספר הן קיבלו תגובות שהפתיעו גם אותן. הקטנה אמרה למורה שהיא מחכה שגם לאבא תהיה בת זוג כדי שיהיו לה שלוש אימהות. המורה אמרה לה כל הכבוד, והיא לא הבינה על מה כל הכבוד. זה פשוט לא אישיו אצלן.
מבחינה מינית, האינטימיות היא אחרת. יש רגעים שבהם הסקס נפלא ומשודרג, ויש רגעים שחסר משהו. לפעמים החיבור של האקט של החדירה מרגיש חסר, אבל אם אני מסתכלת באופן רחב, לא הייתי מחליפה את מה שיש לי. אינטימיות עם אישה זה הרבה יותר עשיית אהבה מזיון, אבל אין ספק שלפעמים בא לך זיון.
רוני, 32, מדריכת רכיבה טיפולית
כשהכרתי אותה היא הייתה נשואה לגבר, ואני הייתי מאורסת לאחד. הוא ואני היינו יחד כבר ארבע שנים, ולמרות ספקות קשים החלטתי בכל זאת להתחתן. הייתי אז בת 27. כעבור שלושה חודשים זה התפוצץ. בשנה אחת התחתנתי, התגרשתי, יצאתי מהארון ונכנסתי להיריון. הייתי זקוקה לליווי פסיכולוגי בתקופה הזאת כדי להבין את עצמי.
כשאני והיא הכרנו, נהגנו להיפגש יחד עם הבעלים שלנו לדאבל דייטים, אבל בתחושה זה היה מעבר לחברות טובה. זה לא שלפני כן נמשכתי לנשים, פשוט התאהבתי בה בלי קשר לג'נדר שלה. במשך שנים ארוכות ניסיתי לְרַצּוֹת את הוריי ואת כולם, חוץ מאת עצמי. שנה לפני החתונה הנורות האדומות כבר היו שם, אבל לא הייתי מסוגלת ללכת עם הלב שלי אז התחתנו.
ההיכרות איתה גרמה לי להתעורר על החיים שלי. היא הייתה אסרטיבית ממני, היא אדם אימפולסיבי שהולך עם הרגשות שלו עד הסוף. חשבתי שידעתי מה זאת אהבה עד שהכרתי אותה. גברים הם חסומים רגשית באיזשהו מקום, וההבנה הרגשית איתה פתחה בשבילי הכול. גבר את צריכה כל הזמן להנחות, תעשה אל"ף, בי"ת, גימ"ל, אבל אישה תבין מיד.
המשפחה שלי לא קיבלה את זה טוב. טענו שהשליתי את בעלי. עד היום יש אצל הוריי האשמה כלפי בת הזוג שלי שהיא הרסה לי את הבית. הם מעדיפים לתת לזה משקל מאשר להפנים שאני מאושרת. אני באה ממשפחה מזרחית עם דעות מיושנות. בהתחלה עוד נלחמתי כדי לשנות את התפיסה שלהם, אבל זה גמר לי האנרגיות אז הפסקתי. כרגע אנחנו בקשר בעיקר בגלל הנכדים, אבל מבחינתי זה קשר אינטרסנטי. אני ממש לא יודעת מה יהיה בעתיד.
עם האחים שלי הקשר דווקא טוב. הם הרימו גבה בהתחלה, אבל שחררו את זה מיד כשהם ראו שטוב לי. גם המשפחה של זוגתי נהדרת, והקשר עימם מצוין. הדבר היחיד שאני מתגעגעת אליו לפעמים בקשר עם הגרוש שלי הוא אל תחושת השליטה בקשר. להיות עם אישה אומר שעל כל דבר יש דיונים וויכוחים בגלל המעורבות הרגשית. איתו זה היה "מה שתגידי" – שזה די נוח.
מבחינה אינטימית לא חסר לי דבר. הכול בא בצורה טבעית ישר מההתחלה. לא הייתה תחושת מוזרות, אף לא לרגע אחד. אישה יודעת מה טוב לה, ואין חשש מפגיעה באגו כמו שיש עם גבר. אפשר לדבר יותר פתוח. הילדים עוד קטנים, אבל הגדול כבר קצת מבין, וכשצעקו לו בגן "אין לך אבא!" הוא הגיב, "אבל יש לי יש שתי אימהות ולך רק אחת".
פורסם לראשונה: 08:01, 11.09.20
