"וולט דיסני עשה שם רע לאהבה הרומנטית, עם ציפיות לאושר ועושר לנצח אחרי נשיקה מהנסיך". ג'וליה
כולנו יודעים משהו על אהבה, משתוקקים להרגיש אהבה, ורובנו אהבנו מישהו לפחות פעם אחת במהלך החיים. למרות זאת, האהבה לכשעצמה נותרת תעלומה, ואנשים רבים משוכנעים שהם לא הצליחו להגשים אותה כפי שהיא מתוארת בסרטים ההוליוודיים, בספרים ובשירים הפופולריים המבטאים את מה שאפשר לכנות בשם "האידיאולוגיה הרומנטית".
האידיאולוגיה הרומנטית, כפי שהיא באה לידי ביטוי בייצוגים התרבותיים שמקיפים אותנו, כוללת בין היתר את ההנחות הבאות: האהוב הוא הכול בשביל האוהב ולפיכך האדם זקוק לאהבה; אהבת אמת נמשכת לנצח ומתגברת על כל המכשולים; שני אוהבי אמת מתמזגים לישות אחת; לא ניתן להחליף אהבה והיא בלעדית; האהבה היא טהורה ולא יכולה לגרום לרע.
אם כן, על פי האידיאולוגיה הרומנטית, אהבה אמיתית היא מקיפה (אין גבולות לאהבה ממין זה), לא מתפשרת (דבר לא יכול להפריע לה), וניתנת ללא תנאי (המציאות חסרת חשיבות באהבה). אך האם היום אידיאולוגיה זו מקדמת את האהבה או שאולי היא בעצם פוגעת בה?
אהבה בלתי מוסרית
“רוצח אשתו הוא כמו טפיל. הוא ריק וחסר חיים משל עצמו. הוא לא בליגה שלה. זו לא אהבה. זו שליטה. בדיוק כמו שאונס זה לא יחסי מין אלא שליטה ואלימות”. לילי בן עמי, אחותה של מיכל סלה ז"ל
למרות שהאהבה נחשבת לרגש מוסרי, אלטרואיסטי ומיטיב, היא יכולה לגרום לתוצאות מסוכנות. האידיאולוגיה הרומנטית מבטאת התנהגות קיצונית ובעייתית. כי אם "הכול מותר באהבה ובמלחמה", "האהבה תמיד תנצח", ו"האהבה לא יכולה לעולל רע", הרי שאין התחשבות במציאות המורכבת ואפשר בשם האהבה להכשיר כל פשע, אפילו רצח.
תכני האידיאולוגיה הרומנטית, כמו תכני אידיאולוגיות דתיות וחברתיות רבות, הם מוסריים ביותר, אולם כשתכנים אלו ממוקמים בתוך מסגרת קשיחה ובלתי מתפשרת, הם עלולים לגרום להתנהגות קיצונית ומחרידה. אנשים הרי ביצעו את הפשעים הנוראיים ביותר בהיסטוריה בשם הדת והאהבה.
כ-40 אחוזים מקרב הנשים בעולם הנופלות קורבן לרצח, נרצחות בידי בעל או חבר בהווה או בעבר. הבית, שנחשב למבצרו של האדם, הופך למקום מסוכן עבור נשים רבות. בעוד שכמעט כל רציחות הנשים על ידי בני זוגן נעשו לאחר שהנשים הודיעו על כוונתן להיפרד מהגברים, הרציחות המועטות ביותר של גברים על ידי נשותיהן, נעשו בתגובה לאלימות האכזרית של הגברים.
כמעט כל הגברים שרצחו טוענים שביצעו את הרצח כתוצאה "מיותר מדי אהבה". יש לדחות טענה הזויה זו מכול וכול. רצח אדם אהוב אינו דוגמה ל"יותר מדי אהבה", אלא להתנהגות פתולוגית. לילי בן עמי, אחותה של מיכל סלה שנרצחה ע"י בעלה, מתארת בצורה מדויקת את דמות הרוצח: "רוצח אשתו הוא כמו טפיל... הוא זקוק כל הזמן לנוכחותה כדי לחיות. זו התמכרות לשליטה בבת הזוג. לכן להיפרד מזוגיות עם טפיל זה הרגע המסוכן והקטלני ביותר עבור האישה".
ההתנהגות הפתולוגית של הרוצחים מוצאת כר פורה להתפתחותה באידאולוגיה הרומנטית. אם, כדברי השיר, "בלעדייך אני חצי אדם, בלעדייך אני בעצם כלום" (עוזי חיטמן), הרי שפרידתך ממני היא אכן סוף העולם בשבילי. מה שנתפס כביטוי העליון של האהבה הרומנטית – "אין לי חיים בלעדייך" – הוא למעשה הלך רוח שהופך את בת הזוג, שנתפסת כיחידה שמסוגלת לספק משמעות, לבת ערובה של הגבר, לא פחות. באופן אירוני, האידיאולוגיה הרומנטית עלולה להרוס את התפתחות האהבה, ולהפוך לאחד הגורמים להתנהגות הפתולוגית של הרוצחים.
אידיאולוגיה ואשליות באהבה
"אתה שלי לעולם, באהבה הזמן תמיד מושלם". ברברה סטרייסנד
רובנו היינו קורבנות של האידיאולוגיה הרומנטית. בעוד שסרטי הוליווד ואמצעי התקשורת הפופולריים מזכירים לנו ללא הרף שאנחנו זקוקים לאהבה בלבד, יש הטוענים ש"אין אהבות שמחות". זאת ועוד, הסטטיסטיקה הנוגעת לשיעורי הדיכאון וההתאבדויות אחרי גירושים או פירוק מערכות יחסים אינטימיות, מזכירה לנו מה עלול לקרות אם "כל מה שאנו זקוקים לו" יילקח מאיתנו.
אלא שלצד הסכנות הטמונות בניתוק האידיאולוגיה הרומנטית מהמציאות, יש בה גם יתרונות, למשל - הסתכלות במשקפיים ורודים על המציאות. באופן דומה, גם אשליות חיוביות שגורמות לנו לתפוש את האהוב באור חיובי יותר ממה שהוא במציאות, נוטות לשמר ולהעצים את אהבתנו. לעיתים יש יתרון בהתעלמות מן ההיבטים הלא נעימים של המציאות, משום שהדבר מקל על מימוש עמדותינו החיוביות. באופן דומה, תפקידה של ההבטחה לאהבה נצחית אינו רק לשכנע אוהבים באפשרות מימושה של הבטחה זו, אלא גם לעודד אותם להשקיע מאמצים מרביים בכיוון זה.
האידיאולוגיה הרומנטית והאשליות החיוביות מגדילות את המוטיבציה לצעידה בכיוון רומנטי ערכי, ובסופו של דבר מעלות גם את שיעור ההצלחה. משום כך, ראייה חיובית של העצמי והזולת מובילה אדם להשקיע יותר ביחסים. כך גם אופטימיות עשויה להפוך לנבואה המגשימה את עצמה. עם זאת, טבען הלא מציאותי של האידיאולוגיה הרומנטית והאשליות החיוביות עלול גם להזיק משום שהוא פוגם ביכולתנו להתמודד עם בעיות אמיתיות שצצות במערכות יחסים אינטימיות.
קסם האידיאולוגיה הרומנטית לא נעלם בימינו; למעשה, ייתכן והמשיכה שלה רק גוברת, אולם הסבירות להגשמתה פוחתת עבור רוב האנשים. הפער בין מה שאנו רוצים מהאהבה ובין מה שאנחנו משיגים הלכה למעשה, והדיסוננס שנובע מכך, גורמים לחוסר סיפוק גובר בחיי הזוגיות.
ההתנהגות הרומנטית החדשה
"אתה צריך לקום כל בוקר עם חיוך על פניך ולהראות לעולם את כל האהבה שבליבך". קרול קינג
קשיים מרכזיים בהגשמת האידיאולוגיה הרומנטית המתייחסת לבלעדיות האהוב ולטבעה הנצחי של האהבה גוברים לאור שתי התפתחויות משמעותיות בחברה המודרנית: הסרת רוב המגבלות שמנעו בעבר את התפרקותם של נישואים, ונוכחותן של חלופות מושכות רבות.
לצד מגוון וגמישות רומנטיים הולכים וגדלים, יש התפתחות נוספת, מפתיעה למדי, הנוגעת לעתיד היחסים הרומנטיים: הנוכחות הגוברת של העומק הרומנטי. כך, בסקר שנערך בארצות הברית נמצא כי כ-70% מהרווקים מחפשים קשר רציני, אך יש להם גם נטייה גדולה להתנסות בסוגים שונים של מערכות יחסים מיניות שטחיות.
אגב, אין להמעיט בערכן של מערכות היחסים השטחיות. בחברה הנוכחית, המתנהלת בקצב מהיר ומאופיינת בשינוי, במהירות וביעילות, אנחנו מוצפים בהתרגשויות שטחיות. רשתות חברתיות הופכות את הקשר בין אנשים למהיר ורדוד יותר, ומעצימות בכך את הבדידות הנובעת מהיעדר קשרים עמוקים משמעותיים.
מעניין לגלות שככל שאנו חיים יותר, והחברה שלנו מציעה לנו שפע הולך וגדל של התנסויות שטחיות, ערכו של העומק הרומנטי עולה. אך כדי להיות מאושרים היום, אין לנו צורך בעוד התנסויות קצרות ומלהיבות, אלא ביכולת ליצור ולחזק מערכת יחסים רומנטית מתמשכת ואיתנה. בבסיסה של אהבה מתמשכת עמוקה עומדים יחסים שמטפחים את שני בני הזוג אך גם את עצמינו. כי למרות שהאהבה הרומנטית קשורה בהענקה לאחר, הענקה כזו יכולה להיעשות בצורה המיטבית על ידי אדם שצומח ומשגשג בתוך מערכת היחסים.
בחברת הסייבר הגלובלית, יותר אנשים מוותרים על החיפוש אחר עומק רומנטי ומסתפקים בעוצמה מינית אקראית ומידית. עם זאת, נראה כי מרבית בני האדם עדיין כמהים לעומק רומנטי, המביא להם רוגע רומנטי וביטחון. משום כך, הניסיון לשלב בין עוצמה רומנטית לעומק מעולם לא היה חשוב ודחוף כמו בימינו. שילוב נכון שכזה, שהולך ומתפתח בחברה בימינו, יביא לכך ששפע האפשרויות הרומנטיות מצמצם את שיעור האנשים החיים ללא אהבה, ובמובן זה, אנו עדים לשובה המרשים של האהבה הרומנטית.
אהרון בן-זאב הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה. הטקסט מבוסס על הספר שהוא ורוחמה גוסינסקי כתבו, "בשם האהבה: האידיאולוגיה הרומנטית וקורבנותיה", שיצא בהוצאת זמורה-ביתן
