"שתי דרכים התפצלו ביער צהוב, ואני מצטער שלא יכולתי ללכת בשתיהן; את הדרך שלא נבחרה השארתי ליום אחר, אך אני בספק אם אוכל לשוב אי פעם על עקבותיי". רוברט פרוסט
"החרטה הגדולה בחיי היא ששכבתי עם הרבה גברים זרים; סטוצים הם תמיד כל כך גרועים, אך אני כל הזמן עושה זאת". ג'יין
"החרטה הגדולה בחיי היא שלא יצאתי עם יותר גברים כשהייתי צעירה". ז'אנט
חיינו גדושים בחרטות רומנטיות הקשורות בבחירת בן זוג לא מתאים, או בפספוס הזדמנות ליצירת קשר רומנטי איכותי. אך האם יש ערך תפקודי לחרטות הללו? היבט מרכזי שעל פיו אפשר למיין את החרטות השונות הוא האם החרטה נסובה על מעשה שעשינו או על הזדמנות שהחמצנו?
בדרך כלל, בזמן הקצר אנו מתחרטים על מעשה כושל ובזמן הארוך על הזדמנות מוחמצת. כך למשל, "בבוקר שאחרי" אנשים מתחרטים בעיקר על סטוצים מזדמנים, אך במבט לאחור הם מתחרטים על החיים בכללותם. אנשים מתחרטים למשל על פרשיות אהבים שהוחמצו ושאולי היו יכולות להתפתח לאהבה גדולה. אך בזמן שחרטה על מעשה כושל ניתנת לא פעם לתיקון ולפיצוי, החרטה על הזדמנות מוחמצת היא מתמשכת כי לרוב אי אפשר כבר לממשה.
מחקרים מראים שחרטות רומנטיות נפוצות אצל כל האנשים, אך הן שכיחות יותר אצל נשים ואצל אלו שאינם ביחסים. עוד נמצא כי נשים מתחרטות יותר בהקשר של יחסים אישיים, ואילו גברים מתחרטים יותר בהקשר של קריירה, אך נראה שבשנים האחרונות גם ההבדלים המגדריים הללו מצטמצמים.
חרטות רומנטיות
שני סוגי החרטות, על מעשים כושלים ועל הזדמנויות מוחמצות, מודגמים היטב בתשובות הכנות הבאות של נשים לשאלה - מהי החרטה הרומנטית הגדולה בחייך?
- "התגרשתי מאבי ילדיי".
- "התחתנתי כאשר היו לי רגשות חזקים יותר לגבר אחר".
- "אני מתחרטת שהתחתנתי מוקדם, שהתגרשתי מוקדם, שהתחתנתי עם מישהו שלא מתאים לי, שלא התגרשתי ממנו כשרציתי, ושמרבית הגברים שיצאתי איתם לא התאימו לי".
- "אני מתחרטת על כך שבעת היותי בודדה, קיימתי יחסי מין עם גבר שלא הייתה לי משיכה אליו".
- "עצוב לי שלא המשכתי רומן עם גבר שאהב אותי מאוד אך לא נמשכתי אליו מינית".
- "אני מתחרטת שהתחתנתי עם בעלי, אבל רק כשהוא מעצבן אותי".
- "הייתי זמן רב ביחסים עם קמצן חולני".
- "רדפתי אחר גבר שלא רצה אותי והתנהג אליי באופן מגעיל".
- "נשארתי עם גבר שהתרחץ רק פעם בשבוע ותמיד היה לו ריח נורא".
- "אני נשואה באושר, אך אינני מסוגלת להפסיק לחשוב על האקס שלי. החרטה לגבי סיום היחסים איתו פוגעת בי מדי יום מחדש. החיים החדשים שלי נפלאים, אך איני יכולה להיות מאושרת".
- "לא עשיתי מספיק מאמצים למצוא מישהו ראוי".
- "הייתי ביישנית מדי".
- "הייתי צייתנית מדי להוריי ולא המשכתי יחסים שהיו בתחילתם".
- "החרטה הגדולה בחיי היא שלא הכרתי את המאהב שלי שנים קודם לכן".
- "היו לי שני יחסים שמשכתי זמן רב, למרות שראיתי בהם הרבה דגלים אדומים וידעתי שאני כבר לא רוצה אותם".
- "אני מתחרטת על שלא הייתי יותר נאמנה לעצמי והלכתי אחר ליבי".
- "לא הייתי מספיק אנוכית ולא עמדתי על מילוי הצרכים שלי".
האם כולנו מתחרטים?
"אינני מתחרטת על דבר, לא על הטוב שקרה לי, לא על הרע, זה אותו הדבר. זה שולם, סולק, נשכח, זה כבר לא מעניין אותי, זה כבר עבר". אדית פיאף
"חרטות, היו לי כמה, אך הן מעטות מכדי להזכירן. עשיתי את אשר הייתי צריך לעשות, ועשיתי זאת בדרכי שלי". פרנק סינטרה
"אין לי חרטות רומנטיות כי תמיד יצאתי עם נשים שלא התאימו לי". נועם
ביום הולדתה ה-75, אמרה השחקנית בריז'יט בארדו שהיא לא מתחרטת על שום דבר שעשתה. זוהי דעה רווחת המתבטאת גם באמירה, "אם הייתי יכול לחזור ולעשות את הכול מחדש, לא הייתי משנה דבר". אך למרות שהרבה אנשים מתרברבים בהיעדר חרטות, רק מעטים אכן מעולם לא חוו חרטה. ייתכן שאותם אנשים הטוענים שאינם מתחרטים מודעים לכך שעשו טעויות בחייהם, אך כמו פרנק סינטרה, הם שלמים עם עצמם ועם אופן קבלת ההחלטות שלהם: הליכה בדרכם שלהם על פי צו מצפונם.
אופי ותוכן החרטות יכולים להשתנות במרוצת חיינו. כך למשל, אמר יונתן: "אני מתחרט שלא נישאתי לאישה עשירה ביותר שרצתה להתחתן איתי. לא אהבתי אותה מספיק ולא רציתי להתחתן בשביל הכסף. היום אני חושב שזאת הייתה טעות". אין ספק שלאהבה תרומה משמעותית לחיים מאושרים, ובמובן הזה יונתן צדק בהחלטתו לא להתחתן. אך חרטתו מבוססת על אפשרות האהבה להשתנות: אהבה יכולה להתפתח עם הזמן או למות עם הזמן. בשני המקרים, הכסף דווקא יכול לעזור.
אגב, חרטתו של יונתן התעצמה כששמע שזמן קצר לאחר סירובו, האישה חלתה ונפטרה - דבר שהיה מוריש לו את כל עושרה, אם הם רק היו נשואים. הביטלס צדקו כשטענו שכסף לא יכול לקנות אהבה, אך כסף בהחלט יכול לעזור להתפתחות האהבה, או לתמיכה בחיים טובים אחרי שהאהבה מתה (כדרכן של אהבות רבות).
האם יש לחרטות רומנטיות ערך תפקודי?
"לעולם אל תיכנע לחרטה: משמעות החרטה היא פשוט להוסיף למעשה טיפשי אחד עוד מעשה טיפשי". ניטשה
"האם החרטות עשו אותי אישה חכמה יותר, או מזערו טעויות אחרות? הלוואי שיכולתי לומר שכן. אני צריכה לתרגל מעט חמלה עצמית במקום להתחפר בבושה". עומר
"רוב חבריי מתחרטים שהתגרשו מאלו שנישאו להן בגיל צעיר. קרוב משפחה שלי התגרש, נישא מחדש, ובגיל 70 התגרש ונישא שוב לאשתו הראשונה, שגם היא התגרשה עבורו". נתן
חרטה משפיעה על התנהגותנו, גם בטרם מעשה. מרבית האנשים נוטים לעשות בחירות שממזערות את הסיכון ומכאן גם את אפשרות החרטה. למשל, לא להינשא לאחר היכרות קצרה מדי, או להמשיך לממש הזדמנות שנראית ראויה. יחד עם זאת, מחקר על חרטות מיניות בזמן הקצר הראה שאנשים אשר התחרטו על מין מזדמן, לא בהכרח הפסיקו לעשות מין שכזה בארבעת החודשים לאחר מכן. לחרטה, אם כן, יש ערך של ידיעה עצמית, אך השפעתה על ההתנהגות בפועל אינה גבוהה.
מחקרים על אושר אכן מראים שמאורעות ספציפיים לא קיצוניים בעוצמתם משפיעים על אושרנו בזמן הקצר בלבד. רוב החיים אנשים מסתגלים למרבית השינויים, ורמת אושרם נשארת דומה במרוצת הזמן. כך במקרה של גירושים, האושר בהתחלה יורד ולאחר מכן עולה בחזרה ונשאר גבוה. האושר גם עולה לפני הנישואים, ולאחר מכן בדרך כלל חוזרים לרמתו הרגילה.
לאור זאת, ניטשה צדק כשביטל את ערך החרטה וטען שיש לאהוב את גורלך, עם הטוב והרע שבו. חיים ללא חרטה, על פי ניטשה, הם לא התעלמות מהעתיד, בבחינת "אכול ושתה כי מחר נמות", אלא קבלת העבר, תוך אהבת גורלך. שמחה בחלקך - אין פירושה פאסיביות והיעדר רצון לשפר את חלקך, אלא רצון להמשיך בהתפתחות של מצב שטוב לי בתוכו.
הליכה רק על פי הדחפים הרגשיים והאימפולסיביים, עלולה לקדם התנהגות מסוכנת, שאין בה התחשבות בשיקולים רחבים יותר. יחד עם זאת, נראה שיתר משקל ללב ופחות התחשבות במה שאחרים מרגישים ורוצים, היא עמדה אופטימלית בהרבה מקרים. אינני חושב שאנו צריכים למנוע את התגובה הטבעית של החרטה, אך החרטה לא צריכה להוות גורם משמעותי בקביעת פעולותינו. כי למרות שחרטות הן כמעט בלתי נמנעות, עלינו להימנע מחרטות מתמשכות הגורמות לנו לחיות בעבר.
הקשיים הניצבים בפני אוהבים בימינו, כוללים לא רק ספקות בנוגע לדרך שצריך ללכת בה, אלא גם חרטות על הדרכים שלא נבחרו. שפע החלופות והאפשרויות להשיג משהו "טוב יותר", מערערות את המחויבות, ונראה שהאפשרויות האינסופיות הופכות לכוח עריץ שמונע מאנשים ליהנות מההווה. לכן חשוב לזכור את שאמר הפילוסוף הגדול משיקגו, מייקל ג'ורדן: "אתה מחטיא 100% מהקליעות שאינך זורק".
אהרון בן-זאב הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה. הטקסט מבוסס על ספרו החדש, "אהבה, כמעט כל הסיפור", שיצא בהוצאת ידיעות ספרים/אוניברסיטת חיפה
