"תרקוד תחילה, תחשוב מאוחר יותר. זה הסדר הטבעי". סמואל בקט
"אלוהים נתן לגברים איבר מין ומוח, אך לרוע המזל הוא לא נתן להם מספיק דם כדי להשתמש בשניהם בעת ובעונה אחת". רובין ויליאמס
הלב הרוקד והראש החושב הם יריבים מרים בכל הנוגע לאהבה רומנטית. האם הראש צריך לקבל משקל משמעותי בתחום הרומנטי, או שמא הלב צריך להוליך את ריקוד האהבה?
היריבות בין הלב לראש
יריבות שכיחה בין הלב לראש היא זו שבין סערת רגשות עזה, שהיא ספונטנית והפכפכה מטבעה, ובין חשיבה שכלית המבוססת על שיקול דעת כולל ויציב. האם אפשר לשלב בין השתיים?
איננו צריכים להדחיק את הרגשות, אך גם לא להרשות להם להשתלט עלינו. יש לשאוף לאיזון שמשלב מחשבה ורגש. המושג הפופולרי של "אינטליגנציה רגשית", או כפי שהוא מכונה במסורת היהודית – "בינת הלב" ו"לב חכם" מתייחס לשילוב כזה, ומצביע על ערכם הרב של רגשות בקבלת ההחלטות שלנו.
היריבות בין הלב לראש נוכחת בבירור באהבה רומנטית שיש הרואים בה סוג של התמכרות, מחלה או התנהגות לא רציונלית. למרות משקלו הקריטי של הלב בעניינים רומנטיים, המשאלה הנפוצה להעניק ללב קדימות מוחלטת על פני הראש, אינה נכונה. ההליכה בעקבות הלב לא מבטיחה פעולה בהתאם לערכים הבסיסיים שלנו, או בהתאם למה שחשוב לנו בטווח הארוך. יתרה מזאת, איך נוכל לזהות את הביטוי האותנטי של ליבנו?
סיפורן של האחיות מילדרד וג'נט
"הכרתי בחור מבוגר ממני, שהיה אחר בהשוואה לכל מה שהכרתי עד כה לטוב ולרע. האינסטינקט לחש כן, הרציונל והחברים הקרובים צעקו לא. שיקול הדעת שלי השתבש והרגשתי חוסר שליטה במערכת היחסים – היא ניהלה אותי ולא אני אותה. לא אהבתי את עצמי באובדן השליטה. רק את ילדיי אני רוצה לאהוב בצורה לא-רציונלית. לא גבר. נפרדתי ממנו". אישה גרושה
במרכז היריבות בין הלב והראש באהבה רומנטית עומד הניגוד בין ערכים שטחיים וקצרי מועד ובין ערכים עמוקים המאפשרים אהבה מתמשכת. הסיפור האמיתי על האחיות מילדרד וג'נט מדגים היטב ניגוד זה: בראשית מערכת יחסיה של מילדרד עם ברוס, התשוקה הרומנטית הייתה נמוכה מזו שחוותה מילדרד במערכות יחסים קודמות שהיו לה, בהם בני זוגה היו יותר "אתלטיים", לדבריה, שהפגינו יותר "התלהבות והרפתקנות".
למרות שהיא העריכה תמיד יופי גברי ועדיין "התענגה למראה גבר נאה", היא בחרה שלא ללכת על פי ליבה ולהינשא לגבר שלא היה הרומנטי ביותר מבין כל אהבותיה. כתוצאה מכך, בשנה הראשונה מילדרד ניהלה שני רומנים קצרים מחוץ לנישואים. כשבכתה בעודה מספרת על כך לברוס, הוא ניחם אותה ברוב קשב ונדיבות.
התגובה החכמה והאכפתית שלו הבהירה לה שעל אף שהיא מוותרת על חלופות מפתות, היא מרוויחה הרבה יותר ממערכת היחסים האוהבת והעמוקה שלה עם ברוס. הרומנים הקצרים שלה הפכו, לדבריה, למנת רעל זעירה שחיסנה והעצימה את מערכת היחסים שלהם במשך שנים רבות.
סיפורה של ג'נט, אחותה הצעירה של מילדרד, היה אחר: זהו סיפור על אהבה פראית ומלאת תשוקה שהפכה במהירה לאסון. היא ויתרה על השכלה גבוהה ונישאה לגבר שהאחרים חשבו כי הוא "נחות" ממנה. כשנשאלה על איכות מערכת היחסים שלה עם אותו האיש, ענתה: "אנחנו אוהבים זה את זה, וזה כל מה שחשוב". ג'נט הייתה מאוהבת בבעלה כשנישאו, אבל מערכת היחסים שלהם כללה מההתחלה יציאות רבות למסעדות, שתייה מוגזמת ואלימות. בסופו של דבר, ג'נט עזבה את בעלה והצטרפה ל"אלכוהוליסטים אנונימיים". בעלה מת שנתיים לאחר הגירושים בגיל 53.
הבעיה אצל ג'נט לא הייתה הימצאותה של תשוקה עזה. לרוב, כמו באהבה ממבט ראשון, תשוקה כזו היא נקודת התחלה מצוינת. הבעיה הייתה באי-יכולתה להכיר בכך שהדגלים האדומים מסמנים בעיות אפשריות לגבי אהבה מתמשכת עמוקה.
הסכנה שבחשיבת יתר
"אתה יודע, יש אזור בגוף האישה שאתה יכול לגעת בו וזה יטריף אותה... הלב שלה". מלאני גריפית'
"אינני חושבת כאשר אני עושה אהבה". בריז'יט ברדו
הסיפור על מילדרד וג'נט מצביע על הסכנה שבהתעלמות מהחשיבה השכלית בקבלת החלטות רומנטיות. אכן, מקרים רבים מבטאים את הנזק הרב שבהליכה עיוורת אחר הלב. אך יש גם צד שני, שפחות בולט על פני השטח: הסכנה שבחשיבת יתר ובמתן משקל גבוה מדי לחשיבה השכלית.
כאשר בני דין היה בן 11, הוא סיפר לי שילדה אחת הציעה לו חברות. אני זוכר שחשתי אז גאווה רבה על הצלחתו, ומידה מסוימת של קנאה על שהצלחה זו באה לו כל-כך מוקדם וכל-כך בקלות (בהשוואה לאביו). ואז שאלתי אותו מה הוא השיב לאותה ילדה, והוא ענה: "אמרתי לה שאני צריך לחשוב על זה".
אינני בטוח שזו התשובה המושלמת ביחסים רומנטיים, אבל ישנה סכנה בחשיבת יתר המתבטאת בחששות תמידיים. מחקרים מצאו שאנו מקדישים הרבה זמן כל יום (למעלה משעה וחצי) למחשבות שביסודן חששות. עוד נמצא שכ-85% מהחששות הללו נסובו על מאורעות שלא קרו כלל, ואפילו לגבי אלו שכן התממשו, ברוב המקרים האנשים אמרו שהם התמודדו עם הקושי בצורה טובה משחשבו, או שהקושי לימד אותם שיעור חשוב בחיים. מחקרים אחרים מראים כי נשים נוטות לחשוש יותר מגברים, ולעיתים קרובות החשש שלהן מכוון ליחסים האישיים. עם זאת, ככל שאנו מתבגרים, רובנו חוששים פחות.
בריז'יט ברדו צודקת כשהיא לא חושבת בעת שהיא עושה אהבה; היא כנראה גם עוצמת עיניים כדי להגיע לאורגזמה. בשני המקרים המטרה היא להתנתק מהמציאות כדי לאפשר התנסויות רומנטיות עזות. אך אהבה מתמשכת עמוקה קשורה באופן הדוק למציאות.
אם כן, ברור שהלב והראש צריכים להיות שותפים בעשייה הרומנטית, אך לא ברור מהו סדר העדיפויות האידיאלי. כך למשל, לאה, אישה גרושה, חוסמת את ליבה בתחילת הדרך הרומנטית, ואינה מאפשרת לעצמה להתאהב עד שהיא בטוחה בקיום תשתית מוצקה להתפתחות אהבה מתמשכת עמוקה. לעומתה גדעון, גבר נשוי, לא חוסם את הלב בתחילת הדרך, ומתאהב בקלות, אך חוסם את הלב לקראת סופו של התהליך בסירובו להתגרש מאשתו.
לאה וגדעון פוחדים במידה מסוימת מהאור הרומנטי. שניהם צודקים בסירובם להוציא כליל את הראש מתהליך קבלת ההחלטות הרומנטיות, אך נראה שהם נותנים לראש זכות וטו רחבה מדי. במישור הרומנטי, הלב צריך בדרך כלל לקבל החלטות ראשוניות, תוך מתן משקל קטן יותר לחשיבה השכלית.
באהבה לזמן קצר, המבוססת בעיקרה על משיכה, מתן עדיפות משמעותית ללב היא לרוב נכונה. אולם באהבה מתמשכת עמוקה, יש לתת לראש משקל יתר, שכן ביכולתו להתייחס לשיקולים ארוכי טווח שעשויים לנווט את צעדי הריקוד לאורך זמן רב.
מערכות יחסים רומנטיות אינן צפות בחלל הריק. הן מתקיימות במסגרת מגבלות החיים הנכפות עלינו. הסתגלות לנסיבות אלה תובעת לעיתים פשרות בבחירת בני זוג. אין ספק שאהבה חשובה בחיים וחיים משגשגים חשובים ליחסי אהבה ארוכי טווח. רבים לא יישארו במערכת יחסים רומנטית שפוגעת בשגשוגם האישי.
הלב הרומנטי מתנהג לעיתים כבעל קוצר ראיה: מאורעות קרובים נראים בבירור, בעוד שמאורעות רחוקים נראים מטושטשים. אהבה ארוכת טווח זקוקה לעזרת הראש, הרואה גם למרחקים. מחקר על קבלת החלטות אכן מצא שהסיכון בהליכה על פי הלב הוא הגדול ביותר בתנאים של לחץ זמן. באם אתם לוקחים את הזמן בצורה מתאימה, ומאפשרים בכך את שילוב המערכת השכלית מבלי שחשיבת היתר תשתלט על הלב, ההחלטה תהיה הטובה ביותר.
שילוב הלב עם הראש, העומד ביסוד הלב החושב הרומנטי, הוא אכן המפתח לשגשוג האהבה העמוקה.
אהרון בן-זאב הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה. הטקסט מבוסס על ספרו החדש, "אהבה, כמעט כל הסיפור", שיצא בהוצאת ידיעות ספרים/אוניברסיטת חיפה
