"אלמנה ללא טבעת זה הטייטל הכי נורא בעולם, כי את לא לכאן ולא לכאן", אומרת יובל זאושניצר (26), ששכלה את בן זוגה, רועי צ'אפל, בשבת השחורה של 7 באוקטובר. "הבנתי כבר באותה שבת שאני הולכת להיות כזאת". יובל ורועי היו יחד חמש שנים, ובשלוש השנים האחרונות הם גרו יחד ביפו.
הם הכירו בחטיבת הנח"ל, שם יובל שירתה כקצינת הדרכה ורועי שימש כמ"פ עורב נח"ל. "רועי היה בקבע והוא היה אמור להשתחרר ב-25 באוקטובר. היו לנו תוכניות גדולות ליום שאחרי. תכננו לטוס יחד לניו זילנד ולאוסטרליה, החלום שלנו היה לעבוד במשך תקופה בחווה באוסטרליה ומשם להמשיך. תמיד אהבנו את המדינה. אהבנו מאוד לטייל ולאכול, היה לנו ג'יפ והיינו מטיילים איתו ברחבי ישראל, יחד עם חברים. היינו זוג כזה שמארגן מסיבות וטיולים. הבית שלנו היה הבית של כל החברים, והדלת שלנו תמיד הייתה פתוחה. הייתה לנו זוגיות מדהימה, זוגיות של פעם בחיים".
רק אחרי שרועי נפל, יובל גילתה שהוא תכנן להציע לה נישואין בהפתעה. "רועי ואני סיכמנו שאנחנו מתארסים בניו זילנד", היא אומרת. "היה לי מאוד חשוב שההצעה תהיה אינטימית, רק אני והוא על איזה הר אחרי טרק. בדיעבד, גיליתי שהוא תכנן לקנות לי טבעת ולהפתיע אותי עם ההצעה. זה מאוד אופייני לו. הוא תמיד היה אחד כזה שאוהב לשלוט בסיטואציה".
"הקפיצו אותי למילואים בשעה שמונה וחצי, ושעה אחר כך כבר ביטלו אותי. מיד הבנתי מה קרה. אמרתי, 'רק תגידו לי אם הוא חטוף או הרוג'. בסוף קיבלנו את הידיעה רק ביום שני בצהריים. הקרקע נשמטה לי מתחת לרגליים. תכננו חיים ביחד, ופתאום זה התנפץ לי בפרצוף. אין טיול, אין אירוסין, אין חתונה"
ספרי על השבת הזאת, איך רועי נהרג?
"רועי היה מ"פ במוצב סופה בעוטף. בשש וחצי התחילו אזעקות והם קיבלו מידע מהתצפיתניות שיש חדירה בגדר. במקביל התחילו לירות עליהם פצמ"רים. כשרועי ניסה לחבור לחיילים שלו ולסייע להם, הוא והצוות שלו נתקלו בטנדרים לבנים עם חוליות מחבלים. רועי ירה עליהם טילי לאו וחיסל שני טנדרים. תוך כדי הלחימה, הוא כבר הבין שמדובר במלחמה והחל להכווין את הכוחות. הוא הספיק להגיד לטנקים לעלות לעמדות, ולתצפיתניות להסתגר.
"הוא המשיך לכיוון צוות שנמצא באנדרטת סופה ובדיוק ביקש סיוע. בדרך הם נתקלו בחוליית מחבלים נוספת, שירתה אר-פי-ג'י אל תוך הרכב שלהם, ועדיין הם ירדו מהרכב והמשיכו להילחם, אבל בהיתקלות הזאת מול המחבלים הוא נהרג. במהלך השבעה הגיעו אלינו התצפיתניות מהמוצב שלו, וסיפרו שבזכות ההתרעה של רועי, הן ניצלו. רועי הציל חיים של רבים, גם של חיילים וגם של אזרחים. הישובים שרועי הגן עליהם, סופה וניר יצחק, הם הישובים בעוטף שנרצחו ונחטפו בהם הכי פחות אנשים".
4 צפייה בגלריה
יובל זאושניצר ורועי צ'אפל ז"ל. תכננו שהצעת הנישואין תיערך בניו זילנד
(צילום: אוסף פרטי)
מתי נודע לך שהוא נפל?
"אני משרתת באותה יחידה של רועי. הקפיצו אותי למילואים בשעה שמונה וחצי, ושעה אחר כך כבר ביטלו אותי. מיד הבנתי מה קרה. אמרתי להם, 'רק תגידו לי אם הוא חטוף או הרוג'. בסוף קיבלנו את הידיעה רק ביום שני בצהריים, אבל כולנו כבר הבנו. הקרקע נשמטה לי מתחת לרגליים, ממש ככה. כל דבר הפך לטריגר. השגרה הפכה להיות בלתי נסבלת, כל דבר מזכיר לי אותו. תכננו חיים ביחד, ופתאום זה התנפץ לי בפרצוף. אין טיול, אין אירוסין, אין חתונה.
"חוץ מרועי איבדתי עוד חברים וחברות, וזה היה מין סשן של הלוויות ושבעות, אחת אחרי השנייה. זה עדיין לא נגמר. הלחימה נמשכת, ויכול להיות שבכל יום מישהו קרוב אחר יילקח ממני. לא ישבתי עדיין לעכל את זה כמו שצריך. כולם עדיין בהמשך לחימה, וצריכים להמשיך לעשות את העבודה שלהם".
לפתוח את הפצעים
כשהיא עדיין עמוק בתוך האבל של השבעה, קולגה אמר לה שהיא חייבת לעשות תהליך של הכרה כאלמנה. "עוד לא הבנתי על מה מדובר, הייתי עדיין בתוך השבעה, ואז הוא אמר שיש עמותה בשם 'הותיר אחריו חברה', שמסייעת לבנות זוג של נופלים. פניתי אל העמותה והם הציעו ללוות אותי בתהליך. הבנתי שזה חשוב לי גם כאמירה, וגם שזה יכול לסייע לי לקבל טיפול ותמיכה. רועי רצה לחיות איתי כל החיים, ואין שום סיבה שאני לא אקבל את ההכרה הזאת".
מה זה אומר לקבל הכרה כאלמנה?
"כשאת מוכרת כבת זוג של נופל, את מקבלת סיוע ועזרה. הייתי צריכה עזרה עכשיו לדוגמה במעבר דירה. להישאר בדירה שחלקתי עם רועי לא יכולתי, עברתי לדירת שותפים. אם את מוכרת, את זכאית לקבל סיוע עם מעבר הדירה. אני למשל נאלצתי לעשות את זה לבד. האבסורד הוא שאם הייתה לי טבעת על היד, הייתי זכאית. אבל לא טבעת אירוסין, כי זה נחשב רק אם הייתה חתונה רשמית".
במה כרוך התהליך עצמו?
"קודם כל, את צריכה לדרוש את זה, ההכרה לא מגיעה לך אוטומטית. שולחים לך כל מיני טפסים ואת צריכה לספק ראיות, למלא סיפור חיים אישי, להוכיח שהיית בת הזוג שלו ושזה היה רציני, שהיו לכם חיים משותפים, וכל זה תוך כדי השבעה והאבל, כשהכי אין לך ראש לזה.
"קיבלתי מהעמותה עורך דין צמוד, אז זה הפך את זה לקצת יותר פשוט, אבל יש בנות שעשו את זה עצמאית וזה זוועה. התחושה היא שתוקעים לך קיסם בעין. לא רק שאיבדתי את בן הזוג והחבר הכי טוב שלי, עכשיו אני גם צריכה להוכיח? זה ממש לפתוח פצע שאת מנסה לרפא. בחייאת רבאק, למה אני צריכה להביא ראיות שהייתי עם הבן אדם חמש שנים?! אין מישהו בעולם שלא יודע את זה".
"התחושה היא שתוקעים לך קיסם בעין. לא רק שאיבדתי את בן הזוג והחבר הכי טוב שלי, עכשיו אני גם צריכה להוכיח? זה ממש לפתוח פצע שאת מנסה לרפא"
יש תחושה שמקשים על תהליך ההכרה?
"כן, זה ממש מגוחך. ביקשו ממני תצהירים מחברים שראו אותנו יחד וחוו את הזוגיות שלנו. לדוגמה, ביקשו שיעידו שלא התחשבנו אחד עם השני וששילמנו יחד את החשבון במסעדות. זה גם לא מספיק ששנינו רשומים יחד על חוזה בדירה, עדיין הייתי צריכה להוציא את כל חשבונות הארנונה, המים והחשמל, כדי להראות ששנינו אכן חיינו באותו בית. ביקשו ממני להביא תמונות מטיולים, את כרטיסי הטיסה, את הוויזות לחו"ל, להיכנס לשיחות בינינו ולהראות הוכחות שדיברתי איתו על טבעת.
"כרגע הסטטוס הוא שאם עושים משהו לזכר רועי בצבא, לא מזמינים אותי. אם חטיבת הנח"ל תארגן ערב לחללי מלחמת חרבות הברזל, אין שום סיכוי שאני לא אהיה שם, אבל אם את לא מוכרת, את לא מוזמנת לדברים האלה. את לא זכאית לאותו כבוד כמו המשפחה. אני אומנם בקשר מאוד טוב עם אמא שלו, והיא מיידעת אותי באירועים שקורים, אבל שמעתי על הרבה מקרים של בנות זוג שבמשך השנים גילו שהתקיימו אירועים לזכר בן הזוג שלהן, שנערכו מאחורי הגב שלהן וללא ידיעתן. ההכרה היא לא רק העניין הנפשי, וזה לא עניין של כסף. הייתי מוותרת על הכסף כדי שתהיה סיטואציה אחרת לגמרי. יש פה עניין של אמירה מצד משרד הביטחון והמדינה, 'את היית הבחורה שלו. את האישה שלו'.
"חשוב לי שיבינו שגם אנחנו, בנות הזוג של הנופלים, צריכות איזושהי עזרה, גם אם אנחנו לא חלק ממוסד הרבנות או מנישואים באופן מוגדר. צריך להגדיר מחדש את ההכרה כאלמנת צה"ל, ולכלול בה יותר סוגים של מערכות יחסים. חייבים לייצר מענה, בלי כל החקירות האלה. אני שומעת על בנות זוג שנלחמות על הכרה כבר שלוש שנים ויותר, וזה לא בסדר. זה נגרר לבתי משפט עם עדויות וראיות, זה הזוי! הזוגיות שלנו הייתה כל כך חיה וקיימת, ועכשיו אני כל הזמן עסוקה בלהוכיח שהיא בכלל קרתה".
"חשוב לי שיבינו שגם אנחנו, בנות הזוג של הנופלים, צריכות איזושהי עזרה, גם אם אנחנו לא חלק ממוסד הרבנות או מנישואים באופן מוגדר. צריך להגדיר מחדש את ההכרה כאלמנת צה"ל, ולכלול בה יותר סוגים של מערכות יחסים"
כיום את מקבלת טיפול כלשהו?
"אני מקבלת טיפול לתקופה מוגבלת מעמותת 'הותיר אחריו חברה'. בהתחלה זה היה טיפול בזום, אבל נלחמתי וביקשתי להפוך אותו לפרונטלי. ברגע שתיגמר התקופה הזאת, אני אצטרך להבין מה אני עושה. דרך ההכרה אוכל לקבל את זה באופן מלא. העמותה מאוד תומכת, אבל בסופו של דבר אף אחד לא יכול לעשות את תהליך ההוכחה בשבילי. העמותה ועורך הדין יכולים רק ללוות. אני זאת שצריכה להזיז עניינים, והכול תלוי אם אני מסוגלת לכך מבחינה נפשית או לא".
מה קורה עם בנות זוג שלא מסוגלות?
"אז הן לא מסוגלות ולא עושות את זה, וזאת בעיה גדולה".
