"אשתי נפטרה אחרי 48 שנות נישואים ושלושה ילדים. אחרי לכתה, נותרתי עם ילדה אחת, כי הבן הבכור נפל במלחמת לבנון והבת האמצעית התאבדה על הקבר שלו. הרגשתי ערום ופחדתי שהדיכאון יהרוג אותי יחד עם הבדידות, אבל אז הכרתי את מתיה והתאהבתי". יהושוע צור בן ה-95 התאהב במתיה שובל בת ה-83 לפני עשר שנים, אחרי שחברה משותפת שידכה ביניהם. שניהם מאושרים להרגיש שוב את הפרפרים הוורודים בלב, אחרי שחשבו שכבר לא ימצאו שוב אהבה.
"עברתי לדיור מוגן 'עד 120' בתל אביב לפני 14 שנה, ויהושוע הגיע שנתיים אחריי. יום אחד ניגשה אליי רבקה, שהיתה חברה משותפת של שנינו, ואמרה לי, 'תשמעי, יש פה דייר חדש והוא מה זה מתאים לך'. הייתי מוכנה לנסות כי הייתי לבד המון שנים והוא גם היה יפה תואר. כשהיא הכירה בינינו, נשמתי לרווחה כי נגלה לפניי גבר מתוק וטוב לב, מלא בידע, חוכמה ותבונת חיים. מאותו היום אנחנו כבר 10 שנים יחד, והוא החבר הכי טוב שהיה לי בחיים, שזה בדיוק מה שחיפשתי", מתיה משתפת בהתרגשות.
4 צפייה בגלריה
יהושוע צור ומתיה שובל. "פחדתי שהדיכאון יהרוג אותי יחד עם הבדידות, אבל אז הכרתי את מתיה והתאהבתי"
(צילום: אלבום פרטי)
התאהבתם מהר?
"מותק, את יודעת בת כמה הייתי בפעם אחרונה שהתאהבתי? אולי בת 38. בגיל הזה לא ממהרים להתאהב. קודם מכירים את האדם ורק אז בונים קשר. ככה היה גם איתנו - קודם למדנו להכיר האחד את השני, ורק אז למדנו גם לאהוב. התאהבתי בחשיבה שלו וביחס שלו אליי, והוא התאהב בעיניים הכחולות שלי", היא צוחקת.
"אבל ברצינות, התאהבתי באישיות שלו קודם כל, כי בגיל הזה המשיכה מגיעה אחרי שמכירים את הבן אדם ולא לפני, בניגוד למה שהיה כשהיינו צעירים. זאת הסיבה שהקשר חזק יותר, למרות שיהושוע גם חתיך. אני לא רוצה להשוויץ אבל אנחנו הזוג הכי יפה פה".
מתיה: "בגיל הזה לא ממהרים להתאהב. קודם מכירים את האדם ורק אז בונים קשר. ככה היה גם איתנו. התאהבתי בחשיבה שלו וביחס שלו אליי, והוא התאהב בעיניים הכחולות שלי"
יהושוע: "גם בגיל שלנו חייבת להיות משיכה סקסואלית, ואם היא לא קיימת אז זה אבוד מראש ולא תתפתח זוגיות. המבט הראשוני הוא שקובע, כי העיניים מחליטות אם הצד השני נאה בעינינו או לא. אחר כך יוצרים קשר ואהבה. אף אדם לא רוצה לחיות לבד, ולכן רובנו ננסה לייצר מסגרת הרמונית וטובה, כשכל אחד מקבל אבל גם נותן, וזה מה שיצרנו, אני ומתיה. אחרי שרבקה הכירה בינינו, שוחחנו בפרוזדור ומהר מאוד הבנתי שזאת החברה שלי להווה ולעתיד והתחלתי ליצור רקע לקשר".
למה הכוונה?
"קודם כל, הרגשתי צורך לתת לה מתנות כדי לקרב אותה אליי. קניתי לה טבעת ושרשרת וגם לקחתי אותה לחוץ לארץ כמה פעמים. אני מבוגר ממנה ביותר מעשור, אז היו הרבה דברים שאני ידעתי והיא לא ידעה, וחלקתי איתה את הידע ואת ניסיון החיים שלי. אם רוצים שתצא זוגיות, צריך ליצור אותה וזאת עבודה, זה לא בא לבד, וגם צריך שהיא תהיה טובה ומשתלמת לשני הצדדים. אני מפנק את מתיה והיא מפנקת אותי כמו שלא פינקו אותי מעולם, אם זה בכוס קפה או בנשיקה, והחוכמה היא שאם רבים או לא מסכימים, צריכים לדעת גם לוותר".
יש ריבים בגילאים האלה?
מתיה: "ריבים לא, אבל ויכוחים כן. לא תמיד מסכימים על הכול אבל זה כבר לא מהותי, כי כל הדברים שמעוררים ריבים כמו כסף, עבודה וילדים שייכים לגילאי ה-20 עד 50, שנים שכבר מאחורינו. העיסוקים בחיים הם שונים ואפילו האהבה נראית אחרת, היא באה עם הרבה יותר שקט, פרגון הדדי ומחמאות. זה גם קשור לחברות טובה. אני התאלמנתי בגיל 33, ורק אחרי 40 שנה מצאתי מישהו כמו יהושוע שאפשר לדבר איתו על כל נושא שבעולם וללמוד ממנו. הזוגיות שלנו מבוססת על רגש ועל שותפות, למרות שלכל אחד יש את הדירה שלו, כך שאם לא טוב לו, הוא יכול להתייחד ולהיות לבד. רוב הזמן אנחנו צופים בסדרות יחד, צוחקים ורוקדים, וכולם מסתכלים איך אנחנו רוקדים הכי יפה".
יהושוע: "זוגות צעירים מגיעים לרבנות בגלל חוסר הסכמה על דברים קטנים ואפילו לא מהותיים, כי הם מתרכזים בשלילי שקיים בבן הזוג ולא בחיובי. בגיל צעיר האישה פוזלת לכיוון הדשא של השכן שנראה ירוק יותר, והגבר פוזל לשכנה ויש המון אתגרים אחרים שמתלווים לזוגיות. אנחנו רק רוצים לעבור את היום בנחת, ולכן אנחנו לא נסתכל על הלכלוך שמתחת לשטיח, אלא נחפש ונמצא רק את הטוב שיש האחד בשני".
יהושוע: "בגיל צעיר האישה פוזלת לכיוון הדשא של השכן, שנראה ירוק יותר, והגבר פוזל לשכנה ויש המון אתגרים אחרים שמתלווים לזוגיות. אנחנו רק רוצים לעבור את היום בנחת, ולכן אנחנו לא נסתכל על הלכלוך שמתחת לשטיח, אלא נחפש ונמצא רק את הטוב שיש האחד בשני"
איך החברים בדיור המוגן הגיבו לאהבה שנרקמה ביניכם?
מתיה: "כשהתחלנו לצאת הייתה קנאה והיו המון דיבורים כי אנחנו מאוד אטרקטיביים. באמת, בחצי שנה הראשונה זה היה מאוד לא סימפטי, וככה הבנתי מי החברות שלי כאן ומי לא. ניסו להפריד בינינו ולא הצליחו".
יהושוע: "היו כאלה שכעסו בקול רם והיו כאלה שכעסו בשקט, אבל היום, אחרי עשור יחד, כולם כבר התרגלו לכך שאנחנו זוג וזהו. בהתחלה הרבה חברות ניסו לפתות אותי וחשקו בי, אבל זה לא גרם לי לבחור בהן".
סלחו לי על השאלה, אבל עוד קיים חשק מיני בגיל הזה?
"בגיל הזה אפשר לנהל זוגיות ואינטימיות ויש גם חשק מיני, לפחות אצלי, שקיים כל הזמן. אז אם את שואלת אם יש סקס בגיל שלנו, אז בוודאי. האקט עצמו תלוי בצד השני, ובדרך כלל מי שקובע את הסקס והרצון זו האישה וצריך להיות רצון משותף והדדי. אבל למרות שנושא הסקס הוא חשוב מאוד גם בגילנו, צריך להבין שהוא לא יכול להחזיק קשר כי משך הסקס לוקח חצי שעה-שעה, ואחר כך נשארים יותר מ-20 שעות יחד, אז צריך להיות מעבר".
היו לכם קשרים זוגיים אחרים לפני שהכרתם?
מתיה: "לא כמו עם יהושוע. אני הייתי נשואה באושר במשך 10 שנים, עד שבעלי ז"ל חלה בדלקת פרקים. הרופא שטיפל בו אמר לי שהוא לא יחזיק מעמד עוד הרבה שנים, ומכיוון שהייתה לנו רק בת אחת, נכנסתי להיריון מהר כדי שתהיה לה אחות. התאלמנתי בגיל 33 עם שתי ילדות קטנות, כך שבאותו הזמן התרכזתי בלעבוד קשה ובלפרנס, ולא חיפשתי זוגיות רצינית חדשה, מה גם שחוויתי טראומה בילדות".
מה קרה?
"כשהייתי בת שש ההורים שלי נפרדו וחיתנו את אמי מחדש עם ניצול שואה, שהיה מכה אותנו. פחדתי שאם אתחתן שוב, אז הבנות שלי יעברו מה שאני עברתי. לכן היו לי קשרים אבל נמנעתי מנישואים וממחויבות, כך שהקשר עם יהושוע הוא הקשר הראשון והמשמעותי שחוויתי בחיי מאז שהתאלמנתי. עד שהכרתי אותו, לא הייתי מסוגלת להתאהב באף אחד, אבל איתו קרה משהו והלב פשוט נפתח. אהבתי את החיבוק שלו והחברות איתו הקסימה אותי".
יהושוע: "הייתי נשוי לאשתי כמעט יובל, עד שהיא נפטרה לפני 12 שנה. אחרי לכתה, עברתי תקופה מאוד קשה של צער וכאב והייתי באבל. אחרי כל כך הרבה שנות נישואים נותר חלל עצום, כי עברנו כל כך הרבה יחד: הבן הבכור נפל במלחמת לבנון והבת האמצעית התאבדה על הקבר שלו, אחרי שנים של כאב בלתי נסבל. כשאני נזכר בכך, אני כואב נורא, ובכל אזכרה של הבת שלי, אני מדבר אליה ואומר לה שאני כועס, למרות שלעולם לא אפסיק לאהוב אותה.
"אחרי שזה קרה, גרתי חודשיים אצל הבת היחידה שנותרה לי, אבל בכל בוקר כשהתעוררתי, ראיתי שאני לבד ונכנסתי לדיכאון. בשלב מסוים חששתי שהדיכאון יהרוג אותי יחד עם הבדידות, ואמרתי לעצמי שאני חייב לחיות כי יש לי ילדה והרבה נכדים. הבת שכנעה אותי לעבור לדיור מוגן למען הבריאות שלי, אז הגעתי הנה חולה בראש, אבל לאט-לאט התחלתי לשוחח עם אנשים ולהכיר, וזה עשה לי טוב.
"אחרי כמה חודשים הכרתי ידידה אבל זה לא צלח. אחריה הכרתי ידידה שסבלה מדמנציה, והחלטתי שאהיה איתה בקשר זוגי עד שהיא תפסיק לזהות מי אני. המצב שלה התדרדר, וחודשיים אחרי שהכרנו, נפרדתי ממנה והיא נפרדה מהחיים. אחרי שהיא נפטרה, לא חיפשתי זוגיות כי חוויתי אכזבות וצער והחלטתי להיות חופשי, עד שהכרתי את מתיה והתאהבנו".
יהושוע: "בכל בוקר כשהתעוררתי, ראיתי שאני לבד ונכנסתי לדיכאון. בשלב מסוים חששתי שהדיכאון יהרוג אותי יחד עם הבדידות, ואמרתי לעצמי שאני חייב לחיות כי יש לי ילדה והרבה נכדים. הבת שכנעה אותי לעבור לדיור מוגן למען הבריאות שלי, אז הגעתי הנה חולה בראש, אבל לאט-לאט התחלתי לשוחח עם אנשים ולהכיר, וזה עשה לי טוב"
איך אתה מתמודד עם המלחמה עכשיו?
"מאז שהתחילה המלחמה, אני נלחם עם הראש שלי. אני מנותק מהרצאות ומנותק ממוזיקה, ואינני יכול לסבול שמחה כי קשה לי מאוד. חשבתי שקצת הבראתי, אבל זה לא ככה. מתיה כאן בשבילי, כמובן, והיא מנסה לשכנע אותי לצאת מהחדר אבל קשה לי. אז אני יורד בבוקר כדי לשבת בחברה ולא להיות בודד לגמרי, שותה איתה קפה ועולה בחזרה לדירה.
"אני אחד מ'ילדי טהרן'. המשורר נתן אלתרמן כתב ב-1943 שכשילדי טהרן יגיעו לגיל זקנה, הם ימשיכו להיקרא כך. זיכרונות המלחמות, נפילתו של בני בקרב ובתי אחריו, מלווים אותי כל ימי חיי, ורודפים אותי במיוחד בזמנים כאלו, כי כל חיי נלחמתי כדי לשרוד".
מתיה: "זוגיות היא דבר משמעותי וחשוב, במיוחד כשעוברים תקופות קשות בחיים. שנינו עברנו דברים לא פשוטים, אבל אנחנו חיים איתם מדי יום. הגישה שלנו היא שצריך לחיות את החיים בצורה הטובה ביותר, וזה בא לידי ביטוי גם בזוגיות שלנו".
מה למדתם מהזוגיות שלכם?
יהושוע: "למדנו שהגיל לא קובע את הזוגיות, זאת הזוגיות שקובעת את הגיל, ואנחנו מרגישים כמו בני 35 וגם מתנהגים כך. זה הזמן שלנו לנצל כל יום שאפשר יחד".
"עד היום אני מחזר אחריה"
גם לאה וולקוב (80) ואלימלך שם טוב (88) לא חשבו שימצאו אהבה בגילם, והופתעו לגלות שהביטוי "אין גיל לאהבה" אינו קלישאה אלא אמת לאמיתה, כשהכירו בדיור המוגן "הבית בראשון לציון". "היה זה בוקר שבת בהיר כשהקישו לי לפתע בדלת", לאה משחזרת בפואטיות את פגישתם הראשונה. "פתחתי את הדלת והופתעתי לראות בפתח את אדון אלימלך. הוא הציע שנצא לדייט. הסברתי לו שלא הגעתי לכאן כדי לחפש חתן, והוא השיב לי, 'מה אכפת לך? תנסי', וכך שכנע אותי. חשבתי לעצמי, מה כבר יכול לקרות? מה, הוא ירביץ לי? אז במקום מכות קיבלתי לטיפות נעימות, ומאותו היום אנחנו בלתי נפרדים", היא צוחקת.
אלימלך: "גם אני לא חיפשתי או תכננתי זוגיות שנייה, אבל הבחנתי בלאה שמאוד מצאה חן בעיניי, ופשוט החלטתי לגשת אליה ולהציע לה שנכיר, והיא הסכימה. בדייט הראשון יצאנו יחד לקונצרט ולא יכולנו להיפרד מאז. למחרת בבוקר נפגשנו לארוחת בוקר ואחר כך יצאנו להצגה ולבית קפה. עברו מאז חמש שנים, ועד היום אני מחזר אחריה".
מה מייחד את הקשר שלכם?
"בגיל הזה אנחנו עסוקים זה בזה, כי כבר אין עיסוקים אחרים והפרעות. לא צריך ללכת לעבודה או לטפל בילדים. אנחנו כל הזמן יחד ובעיקר מבלים - רואים תוכניות יחד, מתעמלים, מבשלים, יוצאים להצגות ומופעים לבד או עם חברים משותפים, וגם אוהבים לארח. את כל ארוחות היום אנחנו אוכלים יחד: בוקר, צהריים וערב. בהתחלה, כל אחד מאיתנו גר בדירה שלו, אבל בזמן הקורונה הבת שלי העלתה את הרעיון שנעבור לגור יחד, כדי לא להיות לבד, וכך היה".
לאה: "יש בינינו חברות מאוד טובה ואהבה מאוד גדולה והפכנו למשפחה אחת גדולה. הילדים שלו ושלי נמצאים במערכת יחסים יוצאת מן הכלל, והם מאוד מאושרים שמצאנו האחד את השני. צריך להבין שבגיל הזה אין ריבים כמו בגילאים צעירים יותר, אולי קצת חילוקי דעות וגם אם כן, אז מוותרים. יש בינינו הבנה הדדית ומערכת יחסים הרמונית, כך שאם אני נעלמת לאלימלך אפילו לרגע, הוא ישר שואל עליי ומחפש אותי, כי ה'ביחד' הוא הטבעי לנו וה'לחוד' הפך ללא טבעי".
אין צורך לברוח ללבד לפעמים?
אלימלך: "אין צורך כזה וגם לא רצון. בגיל הזה מחפשים חברה טובה ומישהו לדבר איתו. אנחנו כנים ומאוד וגלויים האחד עם השני. אין משהו שאני לא יודע על לאה ושהיא לא יודעת עליי. בזמנים הטובים וגם הפחות, כמו במלחמה, עושה לנו טוב להיות יחידה אחת. זה מנחם".
לאה: "טוב לנו ככה, כזוג. יש לי בן בארצות הברית, וכשפרצה המלחמה הוא התקשר ואמר לי: 'אמא, תארזו מזוודות ותבואו אלינו לכמה חודשים'. כלומר, זה היה מובן מאליו שאנחנו מקשה אחת. אני גם מאוד אוהבת את הילדים שלו וגם את אשתו, זיכרונה לברכה, הכרתי ואהבתי".
אלימלך: "כשהיינו צעירים היינו עסוקים בלעבוד ובלגדל ילדים, והיינו טרודים ממרוץ החיים, אז פחות היה לנו זמן לעצור ולחשוב. בגילנו, כשיש כל כך הרבה זמן פנוי, רובנו מרגישים בודדים ולכן יותר מכל מחפשים את הקרבה"
מה היה מיוחד כל כך באלימלך שגרם לך לרצות זוגיות?
"האסרטיביות שלו והוויזואליות שלו מצאו חן בעיניי, ואני שמחה שנתתי לזה הזדמנות כי בילינו יחד ערב נפלא בקונצרט, ומאותו היום רציתי להיות בקרבתו שוב ושוב. יש בינינו רומנטיקה שיוצאת מהגוף ומהנשמה, ואנחנו אוהבים זה את זה. זה מתבטא בדברים הכי קטנים: אני מבקשת משהו מאלימלך או מעירה לו בנושא מסוים, והוא מיישם. כמובן שגם אני פתוחה תמיד לשמוע ולעזור. הוא דואג לי, מפנק אותי ותמיד כאן בשבילי. לדוגמה הוא לא נותן לי ללכת לרופא לבד אלא תמיד בא איתי".
אלימלך: "אני מרגיש שהיא אוהבת אותי, אבל מעבר לכך היא גם אומרת לי שהיא אוהבת אותי מדי יום. גם אני דואג להביע את אהבתי הן במילים והן במעשים. אנחנו מתחבקים ומתנשקים. בגיל הזה גילויי האהבה והחיבה חשובים יותר מאשר בגיל צעיר, כי מטבע הדברים הכול נראה אחרת והיום מתארך, אז האדם זקוק ליותר תשומת לב, מגע ועידוד. כשהיינו צעירים היינו עסוקים בלעבוד ובלגדל ילדים, והיינו טרודים ממרוץ החיים, אז פחות היה לנו זמן לעצור ולחשוב. בגילנו, כשיש כל כך הרבה זמן פנוי, רובנו מרגישים בודדים ולכן יותר מכל מחפשים את הקרבה".
4 צפייה בגלריה
לאה וולקוב ואלימלך שם טוב. "רובנו מרגישים בודדים ולכן יותר מכל מחפשים את הקרבה"
(צילום: אלבום ביתי)
מתי החלטתם שאתה מעוניינים בזוגיות חדשה?
"לא החלטנו כמו שזה פשוט קרה. כשהגעתי לכאן, אשתי כבר הייתה חולה מאוד ואני סעדתי אותה במסירות. לצערי, לאחר שלושה חודשים בלבד היא נפטרה. היינו נשואים 61 שנה והיה לי קשה מאוד בלעדיה, כך שבכלל לא חשבתי שתהיה לי זוגיות אחרת. אבל הזמן עבר והייתה בדידות גדולה וזה כאב, עד שהבנתי שאני לא רוצה להישאר לבד. חלפו מספר חודשים ואז הבחנתי בלאה, והיא מצאה חן בעיניי מאוד. לא חיפשתי זוגיות, חיפשתי להכיר את לאה. אף אחת אחרת לא עניינה אותי".
לאה: "לא העליתי על דעתי להיכנס לזוגיות חדשה, אחרי שהייתי נשואה לבעלי ז"ל במשך 50 שנה. היה לי בעל מקסים שאהב אותי ונשא אותי על כפיים, ואני אהבתי אותו מאוד. הוא חלה וכמה חודשים לאחר מכן, ידעתי שזה הסוף. לאחר פטירתו היה לי מאוד קשה. הייתי בת 72, גרתי לבדי בבית שלנו, שכלל חמישה חדרים וזה הדגיש עוד יותר את הלבד. למזלי, יש לי חברות מאוד טובות שהוציאו אותי מהבית, יצאו איתי למקומות ובילו איתי. חייתי לבד שלוש שנים עד שהחלטתי לעבור לדיור מוגן. כאן השתלבתי מאוד יפה והייתי מוקפת בפעילויות ובחברות, כך שלא הרגשתי צורך או רצון בזוגיות בכלל".
קשה להיכנס לזוגיות חדשה אחרי חיים שלמים שבהם ניהלתם זוגיות עם אדם אחר?
"לא, להיפך. בגיל שלנו אין לחץ של ההורים או הסביבה למצוא זוגיות ולהתחתן. אנחנו מחליטים מה הקצב ויוצרים אותו לפי הנוחות והרצון המשותף של שנינו. פשוט מתחילים להכיר, וכל אחד מנסה להזין את השני ולעזור כדי שיהיה לנו טוב יחד. מכניסים האחד את השני לחיים באופן הדרגתי. מטבע הדברים, בהתחלה יש מחשבות טבעיות כמו, 'בעלי היה עושה כך וכך' אבל צריך להימנע מהשוואות ולהתרכז בצד החיובי של בן הזוג ולא השלילי. בסוף אנחנו מנסים להבין האחד את השני, לעזור ולוותר כשצריך, וזה לדעתי סוד ההצלחה. שנינו מביעים המון אהבה וזה מטפח את הזוגיות ושומר עליה".
כשהתאלמנתם, תיארתם לעצמכם שתאהבו שוב בכזאת עוצמה?
אלימלך: "לא תיארנו לעצמינו שנוכל להתאהב שוב, כי לשנינו לא הייתה כוונה למצוא זוגיות שנייה, אבל זה פשוט הגיע וקרה ברגע שדפקתי ללאה על הדלת. מאז אנחנו החברים הכי טובים, בני זוג אוהבים, ויותר מכל בלתי נפרדים. זה נכון מה שאומרים שאין גיל לאהבה".
