לפני 20 שנה ישבה ריבי בסיליאן עם חברתה במכונית וחיכתה לרמזור שיתחלף. "החלמתי משברון לב בזמנו, ובדיוק סיפרתי לחברה שהייתה איתי שנראה לי שהתגברתי על הפרידה. בדיעבד, התברר שברגע שהצהרתי כי שחררתי את האקס, הלב שלי התפנה להפתעות".
מה זה אומר?
"הסתכלתי הצידה וקלטתי שליד הרכב שלי נמצא אופנוען מאוד חתיך. היו לו זרועות שריריות כאלה. ברמזור הבא שוב עצרנו האחד ליד השנייה, ואני זוכרת שהערתי לו הערה סרקסטית על הרעש שהוא עושה עם האופנוע, למרות שמאוד התרשמתי מכך שבתור אופנוען הוא לא גונב רמזורים. ברמזור השלישי, כששוב נפגשנו, הוא אמר לי, 'יש כאן בית קפה קרוב, אולי תעצרי לקפה?', אך מכיוון שהייתי עם חברה ברכב, עניתי לו שהמקסימום שייצא לו ממני זה מספר טלפון, ואכן נתתי לו את מספר הטלפון שלי".
מדליק.
"כשהגעתי הביתה האופוריה של הפלירטוט בכביש דעכה, וחזרתי לסקפטיות שלי לגבי זוגיות ואהבה. בחלוף כמה ימים הוא התקשר, סיפר קצת על עצמו. הוא היה אז בן 33, עצמאי בתחום השיווק, ואני הייתי בת 31, מפיקת פרסומות במשרד פרסום. הייתי מאוד עסוקה, מאוד רווקה ומאוד מיואשת", היא מודה ביושר.
"כשדיברנו הייתה בינינו כימיה, אבל דחיתי אותו שוב ושוב בגלל הסקפטיות שלי. בשלב מסוים הוא הודיע לי שהוא מפסיק להתקשר אליי, ושאצור עמו קשר בעצמי אם וכאשר אתפנה. באותו הרגע אמרתי לו, 'בוא נקבע'. חשבתי שכדאי שנגמור עם זה כבר ושזה לא ישב עליי כמו איזה תיק או סימן שאלה פתוח".
ואז מה קרה?
"קודם כל, זה היה חצי בליינד-דייט עבור שנינו. בגלל שהוא היה עם קסדה כשנפגשנו לראשונה, ראיתי למעשה רק את העיניים שלו ואת הזרועות השריריות. הוא, מצידו, ראה רק את הפנים שלי דרך החלון ברכב, ולא את הגוף. אני זוכרת שהוא הגיע לדייט בג'ינס וחולצת כותנה מכופתרת מהממת. הבהרתי לו בטלפון שאני כרגע בלי רכב ושאין סיכוי שאני עולה על אופנוע, אז הוא הגיע ברכב פרטי לאסוף אותי.
"ברגע שנכנסתי למכונית, הרגשתי שהוא האחד. הרגשתי שזה סוף כל סוף הסרט שלי ושאני במקום הנכון. יצאנו לבית קפה ושתינו הרבה שרדונה. זו הייתה פגישה ארוכה וטובה. אחר כך המשכנו לצאת, אבל כעבור תקופה התחלנו להחליף בינינו מסרים אמביוולנטיים לגבי הקשר שלנו.
"גם לא הגדרנו את עצמנו כזוג. הוא יצא עם אחרות וגם אני יצאתי עם אחרים. הרגשתי שאנחנו באים מעולמות שונים, ולקח לי זמן להבין שזה באמת האדם שאני רוצה לחיות איתו. בנוסף, החברות אמרו לי להיות בלתי מושגת, ואלי, מצידו, אמר שהיות ואני כל כך לא נגישה ולא נענית לחיזוריו, הוא מוותר, והוא אכן ויתר".
אוי.
"רק אחרי שנפרדנו, כל אחד לדרכו, ובחלוף כמה חודשים של דייטים עם אחרים, הבנו שאנחנו כן רוצים להיות האחד עם השנייה. החלטנו לקפוץ למים ועברנו לגור ביחד. היום אנחנו נשואים כבר 17 שנים, יש לנו שני ילדים וזוגיות שהיא חלום". "היה לי ברור שאכיר את אשתי לבד", אומר אלי. "לא ברשת, לא דרך חברים ולא בעזרת שידוכים, ולמרות זאת לא תיארתי לעצמי שאכיר את אשתי בכביש . רק אהבה תנצח, ולפעמים היא מעבר לכביש. תאמינו".
"מבחינתו, זה נס לכל דבר ועניין", מאשרת ריבי. "אך כדי שיתרחשו ניסים, צריך לנצח את הסקפטיות, לצאת החוצה ולפלרטט עם העולם! על בשרי למדתי שלפעמים אנחנו אמביוולנטיים מפני שאנחנו לא מאמינים שהגענו ליעד שלנו ושהפרטנר שלנו נמצא ממש מתחת לאף. בסוף, האהוב שלנו הוא מי שנבחר להרעיף עליו אהבה".
"רמזור אדום אחד פתח לי גן של ירוקים"
חג החנוכה מכונה גם "חג הניסים", אבל האם הייתם אומרים שגם האהבה היא נס? ריבי ואלי אכן מגדירים כך את סיפור אהבתם, והם ממש לא היחידים. גם מרים ועופר ניר משוכנעים שאירע להם נס, מאורע אשר חורג מדרך הטבע ומההתנהלות הטבעית של העולם, כמו איזה קסם המיוחס להתערבות של ישות עליונה.
כשהייתה בת 21, הגיעה מרים לארץ מצרפת במסגרת חילופי סטודנטים. "באחת השבתות הסתובבתי עם ידיד וחברה באזור רמת אביב, וחיפשנו מונית כדי להגיע למסיבה. לא עברו הרבה מונית בסביבה, לכן כשעופר נעצר עם המונית שלו ברמזור אדום, מיד רצנו אליו", היא משחזרת.
"לבשתי חצאית מיני והרגשתי נבוכה לשבת על יד הנהג, אז ביקשתי מחברה שלי שתשב מלפנים. מיד היא אמרה לי בצרפתית שחבל שלא התיישבתי על ידו, מפני שהוא חמוד ממש. באותו הרגע הוא בדיוק הסתכל עליי דרך המראה. חשדנו שהוא מבין צרפתית, אבל הוא לא הבין מילה", היא מחייכת.
"ראיתי את העיניים שלה דרך המראה, והן לכדו אותי", אומר עופר, והשניים צוחקים. "ידיד שלי שקע בשיחה עם עופר, ובסופה הזמין אותו להצטרף אלינו למסיבה. עופר השיב שהוא לא יכול מפני שהוא עובד, אבל שאולי בהמשך הוא יצטרף. ואז הוא פנה אליי ואמר, 'תני לי את מספר הטלפון שלך', ואף על פי שזה מאוד לא אופייני לי, זרמתי ונתתי לו את המספר שלי". מסתבר שגם בשביל עופר היה זה רגע נדיר ולא מייצג: "אני טיפוס ביישן באופיי, וזה היה מאוד חריג עבורי להתחיל עם מישהי במונית", הוא מספר.
רגע, אז הגעת בסוף למסיבה?
מרים: "בארבע לפנות בוקר הוא התקשר, אבל כבר לא היינו במסיבה וכמובן שלא עניתי. הוא המשיך והתקשר כל השבוע והציע לי להיפגש, אבל לא הייתי בעניין, מה גם שהיה לי חבר בצרפת. בסוף אותו שבוע אני וחברה שאלנו את עצמנו לאן נצא בתל אביב. אמרתי לה שפגשתי נהג מונית, ושאני יכולה לשאול אותו.
"התקשרתי אליו, וזה נגמר בזה שיצאנו יחד, הוא הגיע עם חבר ואני עם חברה. לאורך כל הערב לא הייתה בינינו שום אינטראקציה. הוא דיבר עם החברה שלי ואני עם החבר שלו, לכן כמה ימים אחר כך, כשהוא התקשר אליי, חשבתי שהוא רוצה את מספר הטלפון של חברתי".
לעופר היו כמובן תוכניות אחרות והוא הציע למרים שהם יצאו לדייט רק שניהם. הפעם מרים הסכימה. "הוא כבש אותי בהומור שלו, צחקנו המון, וזה כך עד היום", היא משתפת. "בחלוף ארבעה חודשים הייתי צריכה לחזור לפריז כדי לסיים את הלימודים. חשבתי שהסיפור בינינו נגמר ושאני חוזרת לחיים שלי, אבל כשהגעתי לפריז הבנתי שאנחנו לא מצליחים להתנתק.
"דיברנו בטלפון שעות על גבי שעות. לא ידעתי לאן הקשר בינינו הולך, אבל בכל מקרה נפרדתי מהחבר בפריז. כעבור זמן מה, חזרתי לארץ לטיול קצר ונשארתי שלושה חודשים שבהם היינו בלתי נפרדים. באותו הרגע הבנתי שעופר הוא האחד שלי ושאני רוצה לעשות עלייה לארץ".
בזמן הזה גם עופר התחיל להבין שמרים היא האישה שהוא רוצה לחיות איתה. "אחרי כמה חודשים עם מרים, התאהבתי. היא כבשה אותי באופי שלה. היא מצחיקה, חכמה מאוד ואפשר לדבר איתה על הכול. היינו עושים דייטים במונית בזמן המשמרות שלי".
עד שמרים עשתה עלייה, השניים תחזקו את הקשר בשלט רחוק למשך שנה. "עשינו דייטים ביחד, הזמנו לעצמנו סושי, בחרנו סרט ביחד ולחצנו על 'פליי' בו זמנית. החברים שלי צחקו עליי שיש לי חברה וירטואלית", הוא מספר בחיוך. "אם היה אור ירוק ברמזור, יש סיכוי שהייתי ממשיך בנסיעה וממשיך גם בחיי ומעולם לא היינו נפגשים".
שנתיים אחרי שמרים עלתה לארץ, השניים נישאו. מאז עברו כמעט 15 שנה, ומרים ועופר מגדלים היום שלושה ילדים. "אני תמיד אומרת שרמזור אדום אחד פתח לי גן של ירוקים לכל החיים. אני לא חושבת שלכל אחד יש רק אדם אחד שמתאים לו, אבל התמזל מזלי ופגשתי לגמרי במקרה את עופר, המלאך השומר שלי", היא מסכמת.
"מזל שלא לקחתי את מספר הטלפון של אחיו התאום"
גם דניאל ועמית מזרחי מגדירים את סיפור אהבתם כנס לכל דבר ועניין. הם הכירו לפני שמונה שנים, כשדניאל עזבה את הדירה לטובת מגורים משותפים עם מי שהיה אז בן זוגה. לדירה שהיא פינתה נכנסו שוכרים חדשים, עמית ואחיו התאום.
"בעלת הבית הייתה גם הקוסמטיקאית שלי, כך שנשארתי איתה בקשר, והיא כל הזמן אמרה לי שאני צריכה להכיר את השוכרים החדשים והנחמדים של הדירה, בזמן שאני השבתי לה, 'יש לי חבר, זוכרת?'" היא נזכרת משועשעת.
"מאחר שנשאר אצלי מפתח נוסף, הגעתי באחד הימים לבעלת הדירה שגרה בקומה הסמוכה כדי להחזיר לה אותו. בדיוק ברגע ההוא, ראיתי את עמית נכנס לדירה ובידיו ארגזים. ניגשתי לומר שלום. הוא היה נראה ממש חמוד וסיפר איזו בדיחה בביישנות. לקחתי ממנו את מספר הטלפון שלו למקרה שיגיע אליי דואר לדירה, אבל שכחתי מזה ולא התקשרתי לבדוק.
"כעבור ארבעה חודשים נפרדתי מהחבר, ונזכרתי במה שבעלת הדירה שלי אמרה לי יותר מפעם אחת. החלטתי לשלוח הודעה לעמית והצעתי לו להיפגש לבירה".
עמית: "דניאל כתבה לי, 'היי עמית, אני לא יודעת אם אתה זוכר אבל קוראים לי דניאל, הייתי הדיירת הקודמת של הדירה. יפה לא מפסיקה לדבר עליכם, אז החלטתי לעשות מעשה ולשלוח הודעה'".
חמודה! איך הגבת?
"הייתי בדיוק במסיבת רווקים של חבר טוב, ואני זוכר שבשנייה שהיא שלחה לי את ההודעה, התנתקתי מכל מה שקורה סביבי, והתכתבנו במשך 40 דקות רצוף".
מספר ימים מאוחר יותר הם נפגשו לבירה. "התחלנו לבלות יחד והיו לנו ערבים ממש קסומים", אומרת דניאל. "אבל מה שהכי מצחיק הוא שבכל פעם כשבאתי לעמית הביתה, בעצם חזרתי לדירה הישנה שלי. ממש הרגשתי בבית".
מאז אתם יחד?
"האמת היא שבתקופה הזאת נפרדנו כמה פעמים, מפני שהרגשתי שאני לא מוכנה לזוגיות. היה לי ברור שאף אחד בעולם הזה לא יתייחס אליי כמו שעמית מתייחס אליי, אבל זה מאוד הפחיד אותי. לתקופה היינו רק ידידים, ואחר כך אפילו נפרדנו לגמרי".
עמית: "שלושה חודשים לתוך ההיכרות שלנו הסתכלתי עליה וידעתי שאני לא יכול לחיות עם אף אחת אחרת בחיי. בשלב הזה היא עוד דיברה איתי כידיד ושיתפה על קראש שיש לה על גבר אחר. השיא היה במסיבת יום ההולדת שלה כשהיא הזמינה את שנינו, אבל לאורך כל הדרך קיוויתי שיהיה בסדר והאמנתי שהיא תתעשת בסוף".
דניאל אכן התעשתה. "אחרי חצי שנה עמית נסע לפסטיבל בגרמניה, ולפתע הבנתי שהוא הבן אדם שאני הכי רוצה לחיות איתו. שלחתי לו הודעה שאני רוצה שנדבר כשהוא יחזור. הוא לא הסכים לחכות, והתעקש לשמוע מה יש לי להגיד לו באותו הרגע. אז אמרתי לו שאני אוהבת אותו ושאני רוצה שנחזור להיות ביחד, וכך היה".
"הנס האמיתי שלי", היא מסכמת משועשעת, "הוא העובדה שהוא עדיין היה פנוי כשרציתי אותו. משעשע לחשוב שבאותה מידה יכולתי לקחת באותו היום את מספר הטלפון של אחיו התאום. אין ספק שאם היינו מנסים לצאת ביחד, זו הייתה קטסטרופה".
