להורים שלי יש שריקה שהיא רק שלהם. סימן מוסכם וייחודי, עם מלודיה עולה ויורדת, קליטה וספציפית, שבה הם נוהגים לקרוא האחד לשני. בתור ילדה חשבתי שלכל זוג הורים יש שריקה מיוחדת משלו, ועד היום אם אשמע את השריקה הזו ברחוב, מיד ארים את הראש ואחפש את המשפחה שלי.
מאיפה הגיע הרעיון לשריקה? אני שואלת את אמי, נאוה שחם, שנישאה לאבי, אריה, לפני 42 שנים. "השריקה התחילה עם החברות שלנו. זאת שריקה שהמצאנו על בסיס השריקה של ההורים שלי. להורים של אריה הייתה שריקה אחרת".
"כשגדלנו היה נהוג לקרוא אחד לשני מלמטה או מרחוק בעזרת שריקה", נזכר אריה. "היינו מחכים מתחת לבניין לפני פגישה, והבחור היה שורק לבחורה או לחברים שלו כדי להיפגש. במקום לקרוא אחד לשני, היינו שורקים. להרבה זוגות היו שריקות וגם להורים שלי ולהורים של נאוה היו שריקות שייחודיות להם כזוג. בדור שלנו זה כבר הפך לחריג. אבל בימים ההם, כשהיית הולך לים, הייתה שומע אנשים שורקים אחד לשני בלי סוף. היום כשזוג רוצים לתקשר, יש להם טלפון. אפילו כשהם באותו בית אבל בחדרים שונים, הם שולחים הודעות האחד לשני. אבל אז לא הייתה דרך לתקשר.
"נניח היית בקהל גדול, או שהיית בקצה של חנות, והיית רוצה להסב את תשומת הלב של מישהו, אז היו שורקים. זה היה בעיקר אמצעי תקשורת בתוך קהל, בחוץ, בתוך חבורה של אנשים. אצלי ואצל נאוה השריקה התפתחה כשכבר היינו זוג איזה שנה-שנתיים. כשכבר שנינו השתחררנו מהצבא ובילינו יותר יחד, הומצאה השריקה שלנו", אריה מסביר ושניהם מדגימים את השריקה הכול כך מוכרת לי, זאת שאני יודעת בעצמי לשרוק.
שרקתם גם לנו הילדים, כולנו זוכרים את זה.
"נכון. כשהיינו בגן ציבורי והיה רעש של ילדים וכולם צועקים לכולם, הייתם שומעים את השריקה, ומיד מגיבים".
לאריה ונאוה יש ארבעה ילדים. הם נפגשו בתנועת נוער בגיל 17. תחילה היו חברים טובים ובני גרעין, אך במהלך הצבא הם החלו לשלוח האחד לשני מכתבים. "באחת החופשות במהלך הצבא נסענו כל הגרעין לירושלים, ואריה הציע לי שנלך רק שנינו לבית תה, ושנבלה יחד", נזכרת נאוה.
כשאתם שומעים שריקות של זוגות אחרים, אתם יודעים שזו שריקה שמיוחדת רק להם?
"היום שומעים את זה פחות, אבל כשרואים אנשים בוגרים ואחד שורק, שהוא בדרך כלל הגבר, אז מבינים שזה סימן מוסכם, וגם מזהים שזו לא שריקה רגילה, זו שריקה עם מלודיה".
נאוה: "אנחנו עדיין משתמשים בזה. כשהיינו בחו"ל לפני כמה חודשים, היינו בקניון ענק והתפצלנו כל אחד לחנות אחרת. כשסיימנו, אריה נכנס לחנות שהייתי בה ושרק לי. הייתי בקצה השני של החנות, אבל מיד זיהיתי וידעתי לבוא אליו".
אריה: "להורים שלי ולהורים של נאוה היו שריקות שייחודיות להם כזוג. בדור שלנו זה כבר הפך לחריג. אבל בימים ההם, כשהיית הולך לים, הייתה שומע אנשים שורקים אחד לשני בלי סוף"
מה סימן מוסכם כזה אומר על הזוגיות שלכם?
"זה כמו זוג ציפורים שיש להם שריקה שהם אישית ואופיינית רק להם", אומרת נאוה. "זה איזשהו משהו שמראה אינטימיות, משהו שהוא רק שלנו. הוא לא שייך לאף אחד אחר. אני חושב שזוגות שהם בקשר טוב, אז יש להם את הסימן הזה, אבל זוגות שאולי פחות מחוברים, אולי לא יפתחו את זה", מסכם אריה.
דורון מרגיש אותי, בלי שאני באמת צריכה לדבר
דורון מזרחי וקרן אילנברג מזרחי, נשואים והורים לשניים, ביחד 14 שנה. לקרן ודורון יש שפה שלמה של סימנים מוסכמים שרק שניהם מבינים. דרך תקשורת שמורכבת ממבטים, הבעות פנים ומילים בשפות שונות, שמאפשרת להם לתקשר מה הם מרגישים, בלי שאף אחד מלבדם ישים לב.
קרן ודורון נפגשו כשהופיעו יחד, היא כזמרת והוא כגיטריסט. "לי בכלל הייתה חברה באותה תקופה", נזכר דורון. "כשהגעתי לבאלנס לפני ההופעה, קרן ראתה אותי והתעלפה. כמה ימים אחר כך היא יצרה איתי קשר בפייסבוק". "ראיתי אותו מאחורי הקלעים ונדלקתי עליו מיד", קרן מאשרת. "הייתי רווקה תל-אביבית וכבר מיציתי את חווית הדייטינג. כשחזרתי הביתה, סיפרתי לשותפה שלי בהתלהבות על דורון שהוא גם מצחיק, גם חכם, גם מוזיקאי וגם עם הרגליים על הקרקע".
6 צפייה בגלריה
קרן ודורון. "סיפרתי לשותפה שלי בהתלהבות שהוא גם מוזיקאי וגם עם הרגליים על הקרקע"
(צילום: אוסף פרטי )
אחרי תקופה של התכתבויות, דורון הזמין את קרן להופעה. "באותה תקופה הייתי הגיטריסט של אבי גרייניק והזמנתי את קרן לראות הופעה שלו. אחר כך קבענו לצאת לדייט הראשון שלנו".
"כשדורון ואבי ירדו מההופעה, אבי התיישב לידינו בשולחן ולא קלט שאנחנו בדייט", מספרת קרן. "ניסיתי לסמן לו והוא לא הבין", היא צוחקת. "הוא נשאר איתנו בדייט גם כשהלכנו לפיצה, והצטרף אפילו כשהצעתי להקפיץ את קרן הביתה, הוא היה איתנו כל הערב", צוחק דורון.
דורון: "יש לנו תדר מיוחד. לפני שבועיים היינו במסיבה ורציתי שהיא תבוא אליי. הסתכלתי עליה מרחוק והיא פשוט באה בלי שאמרתי כלום"
מה כוללת השפה הזוגית שלכם?
"קודם כל, יש מימיקה ויש מבטים. אנחנו יכולים להיות בסיטואציה חברתית ולא צריכים לדבר, כל האינפורמציה עוברת דרך מבט אחד. הרבה פעמים אני זה שלא נוח לו כשיש הרבה אנשים, אז אני שולח לה מבט ספציפי והיא מבינה. אצל קרן יש גם ניפוח נחיריים שאופייני לה, שאני יודע לקרוא אותו. כשקרן מנפחת את הנחיריים זה בדרך כלל אומר, בוא נעוף מפה, העברת ביקורת על מישהו או מישהי, חוסר סבלנות, התבאסות ממשהו, זה בדרך כלל מתקשר לרגש שלילי. יש לנו תדר מיוחד. לפני שבועיים היינו במסיבה ורציתי שהיא תבוא אליי. הסתכלתי עליה מרחוק והיא פשוט באה בלי שאמרתי כלום".
"דורון מרגיש אותי, בלי שאני באמת צריכה לדבר", מסבירה קרן. "לפעמים אני מרגישה אותו כל כך חזק, שאני לא יודעת אם זה אני או הוא, כזה מין. הקשר הבלתי מילולי הזה בינינו התחיל ממש על ההתחלה. כשרק התחלנו לצאת, לא יכולנו ללכת לישון כי היינו מדברים כל הלילה. אבל השפה שלנו מתחזקת דווקא בסיטואציות קשות. עברנו לא מעט קשיים ביחד, במיוחד בשנה וחצי האחרונות. אבא שלי נפטר, ואמא של דורון נפטרה מיד אחרי".
דורון: "החברות העמוקה שלנו והאהבה הגדולה שאנחנו חולקים מייצרת קשר מיוחד, שאף אחד אחר לא יכול להיכנס אליו. זה מורכב מהרבה דברים קטנים, ומייצר אווירה שגם כשאנחנו בין אנשים, אנחנו קודם כל יחד, ורק אז יש את כל השאר"
מלבד תקשורת בלתי מילולית, קרן ודורון גם מתקשרים ביניהם בשבדית. "כמוזיקאי לדורון יש שמיעה מוזיקלית מצוינת, והוא לימד את עצמו שבדית משמיעה", מסבירה קרן. "אני דוברת שבדית מהבית, וכשאנחנו רוצים לתקשר בינינו בלי שאחרים יבינו, אנחנו עוברים לשבדית. לפעמים, כשאנחנו ליד אנשים, הוא יכול להגיד לי בשבדית, 'בואי נלך'".
"רציתי להרשים אותה בתחילת הקשר, אז לימדתי את עצמי שבדית", דורון מחייך. "בוקר אחרי הפעם הראשונה שלנו, שלחתי לה בהודעה קולית, 'גוד מורון אלסקלינג', שזה 'בוקר טוב אהובתי' בשבדית. מאז אני קורא לה 'אלסקלינג'.
"החברות העמוקה שלנו והאהבה הגדולה שאנחנו חולקים מייצרת קשר מיוחד, מילולי ולא מילולי, שאף אחד אחר לא יכול להיכנס אליו. זה מורכב מהרבה דברים קטנים, ומייצר אווירה שכשאנחנו בין אנשים, אנחנו בעצם קודם כל ביחד, ורק אז יש את כל השאר".
"בכל פעם יש לקריאה הזאת משמעות קצת שונה"
כבר שנתיים וחצי שאודי קבלק (35) ודנה מרגלית (25) ממושב אומץ שבעמק חפר מאוהבים. הם נפגשו במסיבה שאודי הפיק ודנה הכינה עבורה תפאורה. "התקרבנו כחלק מההכנות למסיבה", מספר אודי. "התחלנו לדבר בצוות על כל מיני התנסויות מיניות שהיו לנו, ודנה שאלה מול כולם, 'מה, אתה לא הומו'? כנראה ששם התחלנו להתאהב. היא בדיוק נפרדה מחבר שלה ותמכתי בה".
דנה: "אם אנחנו למשל בקניון ולא מוצאים אחד את השני, אז קוראים 'שופי'. או כשאודי בחו"ל ואנחנו מדברים בזום, אנחנו קוראים 'שופי' כשבא לנו להביע אהבה. זה כמו מזמור, או סרנדה מתחת לחלון"
לאודי ודנה יש סימן מוסכם, קריאה ייחודית שבה הם נוהגים לקרוא האחד לשני. "בתחילת הקשר שלנו אודי נהג לקרוא לי בצחוק בשם של אבא שלי, שוקי", מספרת דנה. "באיזשהו שלב, אמרתי לו שזה לא נעים לי, שזה מוזר ומביך. עם הזמן, הכינוי השתנה ל'שופי' במקום שוקי, ו'שופי' הפך להיות הכינוי שלנו".
6 צפייה בגלריה
אודי ודנה. "אנחנו צועקים את הכינוי 'שופ', בקול גבוה ובאינטונציה ספציפית"
(צילום: אוסף ביתי)
"אנחנו צועקים את הכינוי 'שופ', בקול גבוה ובאינטונציה ספציפית", מתאר אודי. "בכל פעם יש לקריאה הזו משמעות קצת אחרת, תלוי בסיטואציה. אנחנו משתמשים בה גם כשאנחנו בבית ורוצים להגיד שאנחנו אוהבים, גם כשאנחנו ממש אחד ליד השני, זאת ממש דרך להפגין חיבה. כשאני נכנס הביתה אחרי העבודה, לפני הכול אני אקרא לדנה בקריאה שלנו, נגיד אם אני לא רואה אותה בסלון, והיא תענה לי בקריאה 'שופ' בחזרה".
"זה כמו בדיקת מצב, מספרי ברזל להתפקד", מחדדת דנה. "אם אנחנו למשל בקניון ולא מוצאים אחד את השני, אז קוראים 'שופי'. או כשאודי בחו"ל ואנחנו מדברים בזום, אנחנו קוראים 'שופי' כשבא לנו להביע אהבה. זה כמו מזמור, כמו סרנדה מתחת לחלון".
מה אפשר ללמוד מהסימן המוסכם הספציפי על הזוגיות שלכם?
"על האופי הדבילי קצת של היחסים בינינו, שאנחנו אוהבים לצחוק ולהשתעשע. זה חלק משמעותי מהזוגיות שלנו".
