"זה נפל עליי כמו מכה, פתיחת ציר בעזה, מוקשים בלי הפסקה, אהבה שאפשרית רק אחרי המלחמה". את המילים הללו כתבה רותם ז'ורנו (34) מתל אביב, אחרי שהתאהבה במישה חמלניצקי (37), לוחם הנדסה קרבית. "הכרנו לפני חודשיים, ממש בסיום השבעה על בת דודה שלי, קארין ז'ורנו ז"ל, שנרצחה במסיבה ברעים. היה לנו מאצ' בטינדר והחלפנו מספרי טלפון, אבל די סיננתי את מישה, כי לא באמת הייתי פנויה רגשית להכיר מישהו בתקופה הקשה הזאת, ועוד אחרי אובדן כל כך גדול.
"ביום האחרון של השבעה, הוא שלח לי הודעה שהוא יוצא לאפטר. הייתי כל כך בדאון ורק רציתי לצאת ולהתאוורר, אז הסכמתי להיפגש איתו, ומשם הכול היסטוריה. ההיכרות עם מישה הייתה כמו קרן אור בתוך כל החושך, והיא בפירוש הצילה לי את הנפש הפצועה מהטראומה הנוראית אליה נקלענו כמשפחה. לא באמת ציפיתי למצוא אהבה בתקופה מוזרה שכזאת, בטח לא כשיצאתי לדייט עם מישה, שהביא אליו את כל החברים שלו", היא צוחקת.
לקחת את רותם לדייט עם כל החברים שלך?!
"כן", הוא צוחק. "יצאתי ל-24 שעות והיו לי כל כך הרבה דברים לעשות ולארגן בזמן הזה, לפני שאני חוזר לבסיס. הייתי צריך לבקר את ההורים שלי ואת המשפחה, וגם רציתי נורא לפגוש חברים. חוץ מזה, לא רציתי שהדייט יהיה רשמי מדי. ידעתי שאני נכנס לעזה בימים הקרובים, אז חשבתי שזה יהיה קליל ונחמד פשוט להציע לה להגיע לבר שבו אני נמצא עם החבר'ה ולהצטרף אלינו.
"העניין הוא שרותם כמו רותם, הגיעה לבר כמו רוח סערה, ישר נכנסה לעניינים והפילה את כולם מצחוק. היא ביקשה מהחברים לספר עליי סיפורים מצחיקים, וכבשה אותי בהומור ובקלילות שלה. ידעתי שעומדת לפניי מישהי מאוד מרשימה, וזה היה ברור כבר מאותו הערב שיש כאן משהו מבטיח שאני רוצה לבחון לעומק".
רותם: "ההיכרות עם מישה הייתה כמו קרן אור בתוך כל החושך, והיא בפירוש הצילה לי את הנפש הפצועה מהטראומה הנוראית אליה נקלענו כמשפחה. לא באמת ציפיתי למצוא אהבה בתקופה מוזרה שכזאת, בטח לא כשיצאתי לדייט עם מישה, שהביא אליו את כל החברים שלו"
מה לגבייך, רותם? לא חששת להתחיל קשר עם לוחם קרבי שנכנס לעזה?
"לא הבנתי את זה בהתחלה. הוא לא אמר לי! בדייט עצמו עברנו מבר לבר והיו לי שיחות נפש עם כל החברים של מישה, מלבדו. רק בסוף הערב יצא לנו לשבת יחד, ובאמת לדבר. היה לנו חיבור מידי. גיליתי שהוא עובד סוציאלי, שהוא למד קרימינולוגיה ועוד צדדים רגישים אחרים בו שנורא הרשימו אותי, כך שרציתי להמשיך להכיר אותו.
"אבל את הפצצה האמיתית הוא הפיל עליי בערך שלושה ימים אחרי שיצאנו. הוא פשוט אמר לי בנונשלנטיות שעוד יומיים הוא נכנס לעזה. הייתי מאוד אמוציונאלית ונכנסתי לשוק. הכול היה מאוד דרמטי כי חשבתי לעצמי, הרגע הכרנו, מה פתאום עזה עכשיו? מה גם שההודעה הזאת הגיעה אחרי דייט מושלם וימים של אופוריה, שבהם ניהלנו שיחות וידיאו והתכתבנו כל היום, מהבוקר ועד הלילה בלי הפסקה.
"והנה, דווקא עכשיו, בשלב הכי ורוד וכיפי של הקשר, שבו את רק מחכה לבלות עם הגבר שלך, לראות אותו ולשמוע אותו, את מבינה שהוא נכנס לאזור התופת, ללא נודע. את לא יודעת מתי תראי אותו או תשמעי ממנו שוב, כי אין דרך לתקשר עם הלוחמים בעזה ויש איום ממשי על החיים שלו. התחושות היו קשות".
איך הסביבה שלך הגיבה?
"התגובות התחלקו לשתיים: היו שאמרו, 'אוי, זה כל כך רומנטי. ממש כמו סרט מלחמה אמריקאי', והיו ששאלו, 'את בטוחה שזה מה שאת רוצה עכשיו? את עוד יכולה לברוח ולהתחרט, את יודעת', וייעצו לי שאחכה עד שתיגמר המלחמה. אני יודעת שאנשים מדברים מדם ליבם ובאמת רוצים את הטוב בשבילי, אבל אני לא הולכת אחרי אף אחד, רק אחרי הלב שלי, והלב שלי הלך אחרי מישה. כן, גם לתוך עזה".
"עם יד עם הלב, אני הייתי במצב שאין לי מה להפסיד, רק מה להרוויח", מתגאה מישה. "כל קשר שיכולתי לנהל בזמן הזה הוא של סוג של מפלט, משהו להיאחז בו, משהו שמחזיק אותך בחיים. הידיעה שיש לך אהבה ומישהי בעורף שדואגת לך, גורמת לך להרגיש שאתה פשוט חייב לחזור הביתה, וזה נותן כוח, כי להיות בעזה זה קשה. כל שביב קטן של תקשורת, מכתב, הודעה, אפילו מחשבה על הדייט שיהיה לי איתה, מחזיקים ומחזקים אותי בתקופה הזאת. אני מבין שלרותם קשה הרבה יותר כי היא בצד של ההמתנה והדאגה, אבל אותי זה רק מרים".
רותם: "היו שאמרו, 'אוי, זה כל כך רומנטי. ממש כמו סרט מלחמה אמריקאי', והיו שאמרו, 'את בטוחה שזה מה שאת רוצה עכשיו?', וייעצו לי שאחכה עד שתיגמר המלחמה. אני יודעת שאנשים באמת רוצים את הטוב בשבילי, אבל אני לא הולכת אחרי אף אחד, רק אחרי הלב שלי, והלב שלי הלך אחרי מישה. כן, גם לתוך עזה"
איך מתמודדים עם הגעגוע, חוסר התקשורת והחשש לחייו של מישה?
"בהתחלה לא ישנתי לילות שלמים", משתפת רותם. "התעוררתי בכל שעה עגולה, ואם כבר נרדמתי, אז קמתי מוקדם לפנות בוקר. רק לפני שבועיים בערך התחלתי לישון טוב יותר, אבל ללא ספק מקננת בי חרדה תמידית. אני גם נתקלת במבטים מרחמים של 'אוי, הוא בעזה, איזה מסכנה את', וזה לא נעים, אבל אני משתדלת להמשיך בשגרת החיים שלי.
"אני קמה כל בוקר, קוראת מיד את 'הותר לפרסום', משתתפת בצער המשפחות, אבל נושמת לרווחה שמישה בחיים, וממשיכה הלאה לסדר היום שלי, כי פשוט אין ברירה אחרת. בחרתי לא להיות תלויה במישה ולשבת כל היום בבית ולחכות לאיזושהי תקשורת או לבכות, כי זה לא בריא לי. למעשה, הפעם הראשונה והאחרונה שבכיתי היתה כשהוא נכנס לעזה לראשונה, ונפרד ממני בטלפון. המנהלת שלי ניגשה אליי ושאלה כמה זמן אנחנו מכירים, ועניתי לה, 'פחות משבוע', ואז שתינו צחקנו בקול".
זה נשמע מאתגר אפילו יותר מיחסים בשלט רחוק. התקיימה "שיחת יחסינו לאן" לפני הכניסה לעזה?
"החלטנו יחד וללא כל שיח מפורש ללכת על זה. לא היה כאן איזשהו 'אישו' שהיה צריך לדון בו. זה היה ברור שאנחנו בוחרים באופציה של להישאר יחד, ולא היססנו לרגע. שנינו אנשים מאוד אופטימיים. כן יש המון תרחישים שזה עלול להסתיים ברע, אבל אנחנו בוחרים להאמין בטוב. למדתי מבת דודה שלי, קארין ז'ורנו ז"ל, לחיות את הרגע 'כי מי שמת-מת', והחיים קצרים מכדי לא למצות אותם עד תום".
איך מתנהלת התקשורת ביניכם, אם לוקחים ללוחמים את הטלפון?
מישה: "פשוט מחפשים דרכים אחרות לתקשר. במשך כמעט שלושה שבועות יצא לנו לדבר אולי שלוש פעמים בטלפון. רותם מעבירה לי מכתבים ופתקים דרך החמ"ל, וכל שבועיים-שלושה אני יוצא לאפטר. שבוע אחרי שנכנסתי לעזה, נתקלתי בקצינת שלישות וביקשתי ממנה לדבר עם מישהי שאני יוצא איתה. זה היה מוזר לבקש את זה, כי לא זכרתי את הטלפון של רותם וגם לא ידעתי איך להגדיר אותה, כי יצאנו לפני כן רק לדייט אחד. אבל מה שכן ידעתי היה שאני פשוט חייב לדבר איתה, אז יצרתי איתה קשר דרך הפייסבוק של אותה קצינה".
"כמעט התעלפתי מהתרגשות", רותם ממשיכה את הסיפור הרומנטי. "קיבלתי הודעה לפייסבוק ממישהי בשם טלי, שאני לא מכירה בכלל, והיא כתבה לי, 'אני מתגעגע אלייך'. לא הבנתי מה פשר הדבר, ואז נכנסה שיחה קולית. עניתי וראיתי את מישה בווידיאו עם מדים, משקפי מגן שקופים וקסדה. הרגשתי כאילו שזאת סצנה מסרט. ירדתי מהאוטובוס והתיישבתי על המדרכה, לא מאמינה למראה עיניי. ממש תפסתי את הראש.
"הבנתי שמישה מתאמץ, ושגם אני צריכה להעלות הילוך ביצירתיות שלי. אז התחלתי להעביר לו מכתבים ופתקים דרך החייל שאחראי להעביר מסרים מהבית. אחר כך חיפשתי דרך להביע את עצמי, אז פשוט כתבתי לו שיר ושלחתי לו את הקובץ, כי ידעתי שהוא לא יוכל להקשיב לו בשום דרך אחרת. השיר עזר לי המון, העניק לי שלווה פנימית ורוגע. ישבתי בבית קפה עם מחברת ועט, ופשוט העליתי את כל הרגשות והמחשבות לגבי סיפור האהבה שלנו על הדף. חברה שלי, שהיא מוזיקאית מאוד מוכשרת, עברה שם במקרה והחליטה לעזור. היא נתנה לזה טוויסט רומנטי ומלטף. אז נכון שהשיר היה מחווה למישה, אבל גם לעצמי, כי היה בזה משהו מאוד מרפא ומשחרר".
האזינו ל"שיר אהבה אוקראיני", השיר שרותם כתבה למישה
מישה, התרגשת?
"בכל פעם כשמגיע ציוד מהארץ, כולנו מתרגשים: מאוכל, מבגדים ובטח שמדברים אישיים שאנחנו מקבלים. הודיעו לי שצריכה להגיע אליי חבילה, ותיארתי לעצמי שזה מרותם, אבל לא בדיוק הבנתי מה זה. ראיתי שהיא שלחה לי mp3 והתלהבתי שיהיו שירים אבל הדלקתי וזה היה ריק. לא הבנתי מה היא חשבה לעצמה ואיך אני אמור להוריד שירים מהאינטרנט בעזה. תיארתי לעצמי שהיא שלחה את זה בתור רדיו וזהו, לא ממש השתמשתי בזה.
"עשרה ימים לאחר מכן, הצלחתי להתקשר אליה מטלפון של קצין. היא ישר שאלה אם הקשבתי לשיר, ולא הבנתי על מה היא מדברת. אחר כך ישבתי עם הפלוגה והחברים, הקשבנו יחד וכולם ממש התלהבו וגם צחקו עלינו שבסך הכול יצאנו לדייט אחד, אבלי לי זה הספיק ואין ספק שזה גרם לי להעריך את רותם אפילו יותר".
מישה: "אם לפני כן נתקלנו במלא אפשרויות באפליקציות והחלקנו ימינה ושמאלה, אז עכשיו זה נטו לראות את האדם שמולך ולהעריך את מה שמיוחד בו. הקשר שלנו היה מתקיים גם לולא המלחמה, אבל אין ספק שהמלחמה האיצה אותו"
איך היה נראה הקשר שלכם לולא הכרתם בזמן המלחמה?
"לא הייתה לנו את כל הדרמה, הפתקים, המכתבים והשיר שלנו, והיה פחות כיף", מחייכת רותם. "כשהבנתי שאני הולכת על הקשר הזה, אמרתי לעצמי שגם אם זה לא יסתדר בסוף, אז לפחות עשיתי משהו מאתגר ומגניב ולקחתי זאת כחוויה חיובית לאורך כל הדרך".
מישה מוסיף שהמלחמה מנקה את רעשי הרקע הלא חשובים: "עכשיו ניתן להבדיל בין עיקר לטפל", הוא אומר. "אם לפני כן נתקלנו במלא אפשרויות באפליקציות והחלקנו ימינה ושמאלה, אז עכשיו זה נטו לראות את האדם שמולך ולהעריך את מה שמיוחד בו. הקשר שלנו היה מתקיים גם לולא המלחמה, אבל אין ספק שהמלחמה האיצה אותו. זה קשר על סטרואידים, כשהבסיס מושתת על חברות, הומור ותקשורת".
הייתם ממליצים לאחרים להתחיל קשר במצב של סכנה וחוסר ודאות כמו שלכם?
"תלוי אם הם מוכנים לשלם את המחיר", משיב מישה. "צריך להבין שקשר כזה דורש מחויבות ומאמץ. יש גם סיכון גדול ומן ענן שמרחף מעלינו וצריך לקחת את זה בחשבון".
לאן הולכים מכאן?
"אני חושב על עגילי זהב", צוחק מישה. "לרותם יש יום הולדת השבוע, אז מתנה בעתיד הקרוב. לגבי העתיד הרחוק, גם על זה דיברנו - ברגע שאשתחרר, נחיה קצת את השגרה ונהנה מהקצב הרגוע. נעבור לגור יחד תקופה ואחר כך חתונה, בעזרת השם".
