ההתחלה היא כולה כיף ומשחקי חיזור. אתם יוצאים לכמה דייטים - לא ביג דיל, כי אף אחד לא ממש מושקע עדיין. אחר כך ממשיכים לעוד קצת דייטים, ואחר כך לעוד קצת, והקשר הזה – מה ש"זה" לא יהיה – הוא די נחמד. אולי אפילו תזכירו את קיומו בשיחה עם אימא, שמאותו רגע לא תפסיק לשאול עליו. אבל אז, בלי ששמתם לב, אתם כבר מרכיבים את סד הלילה כשאתם נשארים לישון אצלם ושולחים אליהם תמונה בכל פעם שאתם רואים כלב חמוד. אז רגע, אתם ב...זוגיות?
כתבות נוספות למנויי +ynet:
כל זוג מגיע לשלב שבו הוא חוצה את הגשר החורק והמתנדנד הזה, מיחסים "לא רשמיים" ל"זוגיות". אבל כל זמן שאתם בין לבין, לא תמיד ברור איך להגיע בבטחה לצד השני. אם לא תיזהרו, ייתכן מאוד שתדרכו על אחד משפע הקרשים השבורים ותצנחו צניחה חופשית מטה. הספקות יתחילו לנקר בראש: כמה הם מאוהבים בכם? מה הם רוצים? האם מוקדם מדי לשאול?
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
החדשות הטובות הן שחוקרים לומדים את המסע הזה כדי להבין טוב יותר כיצד אנשים שיוצאים ביחד יודעים מתי "להגדיר את מערכת היחסים" (או לקיים שיחת "יחסינו לאן"), ומדוע עצם השיחה הוא אתגר כה קשה מלכתחילה. החוקרים מצאו כי השילוב החריג של מוכרות ועמימות שמאפיין את השלב המוקדם של החיזור, מייצר את התנאים המושלמים לפרשנות שגויה ולרגשות פגועים. העניין הוא שאנשים אינם מתאמצים לחפש בהירות כל זמן שהם עצמם עסוקים במשימות בילוש.
אתם ודאי חושבים לעצמכם שלאי-ודאות לגבי סטטוס מערכת יחסים יש פתרון ברור. תקשורת! כל מה שצריך זה להסביר בצורה ברורה וכנה מה רוצים. כמה קשה זה יכול להיות?
קשה מאוד, למען האמת. מומחים מסבירים כי למרבה האירוניה דווקא התקופה שמתנדנדת בין היכרות לקרבה ולכן תקשורת טובה היא חיונית בה, היא הזמן שבו אנחנו צפויים להיות גרועים בה במיוחד. "במערכות יחסים שאינן אינטימיות אנחנו נוטים להיות ישירים למדי כי אנחנו חייבים להיות", מסבירה דניס סולומון, חוקרת תקשורת באוניברסיטת פן סטייט שבפנסילבניה.
מכרים בלבד אינם מכירים אותנו מספיק כדי לפרש ניואנסים, ואילו עם אנשים שאנחנו מכירים היטב נהיה ישירים משום שאין בעיה בכך. אבל באמצע, אנשים בדרך כלל יהססו להתבטא ובסופו של דבר ידברו במעורפל - במיוחד כשהם מרגישים שהם בסכנה לספוג דחייה. לדבר על מערכת היחסים עצמה זה אפילו יותר מסובך. "יש ראיות חזקות שאנשים שחוסר הביטחון שלהם בהגדרת מערכת היחסים הוא גבוה יותר, הם אלה שפחות יָשׂוּשׂוּ לנהל שיחות על מערכת היחסים", אומרת ליאן קנובלוך, פרופסור לתקשורת באוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין. "הסיכון גדול מדי".
גרוע מכך: בתקופה של חוסר ודאות כזה, ניטה לתגובה רגשית ופסימית ונמהר להאשים את הצד השני באי-הבנה. "אם אנחנו לא בטוחים מדוע משהו קרה", אומרת סולומון, "הנטייה להניח את הגרוע ביותר משמשת כפונקציית הגנה לא רעה". כשאבותינו לא היו בטוחים אם צללית דקה מרחוק היא נחש או מקל, כדאי היה להם להניח שזה נחש; באותו אופן, אם איננו בטוחים אם מישהו מתכוון לפגוע בנו, ההנחה שהוא אכן יפגע מספקת הגנה מסוימת.
מים כאלה נראים סוערים מכדי שזוגות מזדמנים יצלחו את ההפלגה לעבר האהבה ארוכת השנים. במצב כזה של ספק וחוסר ביטחון, מפליא שיש בכלל מישהו שיסכים לחשוף את רגשותיו. ואכן הרבה אנשים באמת לא עושים את זה. כשאין ביטחון לגבי השאלה אם מישהו רוצה להיות במערכת יחסים, אנשים בדרך כלל פשוט נמנעים מלשאול. הם חוששים מדי, או שאולי הם מחושבים מדי. לכן במקום זאת הם בדרך כלל ינסו להעריך את מצב הדברים בדרכים עקיפות, כמו הפניית הקשב להתנהגות לא מילולית (האם הוא ליטף את זרועי במקום פומבי?) או ניתוח של משתנים אחרים כמו כמה זמן אתם כבר יוצאים, כמה זמן אתם מבלים ביחד, האם כבר פגשתם את המשפחות?
רבים מאיתנו, בין אם אנו מודעים לכך ובין אם לא, משתמשים גם במה שנקרא "מבחנים סודיים": דרכים קטנות ועקיפות למדידת רגשותיו של האחר. חוקרים הציעו כמה דוגמאות. ניסיון להציע ללכת להופעה בעוד שישה חודשים כדי לראות כיצד הצד השני מגיב להנחה שתהיו ביחד עד אז או ניסיון להימנע מלשלוח הודעות תוך מבט בשעון, כדי למדוד כמה זמן לוקח לצד השני ליזום פנייה אליכם. היופי והסכנה של המבחנים הסודיים הם שפסק הדין אף פעם לא ברור לחלוטין. תמיד תוכלו לומר לעצמכם שמושא אהבתכם פשוט לא התעניין באותה הופעה ספציפית או שהם הטיפוס שרוצה שאתם תהיו אלה שמסמסים להם. אולי זה נכון. ואולי לא.
פעמים רבות אנשים מחכים עם שיחת "יחסינו לאן" עד שיצברו מספיק מידע עקיף שיתמוך בקיומה של נקודת מפנה ביחסים. שרה ורגה, כיום חוקרת תקשורת באוניברסיטת ביילור שבטקסס, ראיינה אנשים במערכות יחסים במסגרת עבודת הדוקטורט שלה כדי לשאול על השיחה הזו. היא גילתה כי 63% מהמשתתפים דיווחו כי במועד קיום השיחה, הם כבר הרגישו בטוחים ברגשות בני הזוג שלהם. זוגות אלה קיימו את השיחה רק כדי לוודא את מה שהם כבר הבינו. לפי ג'ניפר תייז, פרופ' לתקשורת באוניברסיטת ראטגרס שבניו ג'רזי, השיחה במקרה כזה היא "לא הנקודה שבה ההחלטה נפתחת, אלא הנקודה שבה היא מסתיימת". אבל גם שיחה כזו עדיין יכולה להיות ציון דרך משמעותי ביחסים, בזכות ההזדמנות לומר סוף-סוף במפורש ולחגוג שינוי שכבר קרה.
שיחות הגדרת היחסים יכולות גם לשרת סוג של פונקציית-על: הן מלמדות זוגות להתחיל לתקשר בצורה ישירה במקום להמשיך לשחק משחקים קטנים וערמומיים לשארית הקשר. מחקרים הראו שדיבור ישיר על מצב מערכת היחסים מגביר את שביעות הרצון של בני הזוג, כך שהתרגול הוא עניין חשוב. תייז מציינת שעצם הנכונות לקיים את שיחת הגדרת היחסים מאותת שאתם מושקעים בהם מספיק כדי לרצות לקיים גם שיחות לא פשוטות.
אולם סטטוס מערכת היחסים אינו רק עניין של הזוג הספציפי. בסופו של דבר מדובר ביחידה חברתית בתוך סביבה. הנבדקים של ורגה דיווחו כי לאחר השיחה, הם התחילו לבלות יותר זמן עם בני הזוג שלהם מאשר עם אחרים, וחשו שהם יכולים סוף-סוף להתנהג כמו "אנחנו" במקום כמו "את/ה" ו"אני". לכך בתורו יש השפעה על האופן שבו הסביבה מגיבה אליהם: אולי מעתה יקבלו הזמנה זוגית לחתונות ומסיבות או שיצליחו לענות לשאלות כמו "נו מה איתכם? אתם זוג?". הגדרת מערכת היחסים לא רק נותנת לכם תווית; היא נותנת לכם תשובות.
יש אנשים שאוספים מידע בשקט במשך חודשים או שנים, רק כדי לגלות שכל המבחנים הסודיים, הבעות החיבה הפומביות או המפגש עם החברים, הטעו אותם
אפשר לטעון שהתוויות האלה פחות חשובות כיום מאשר בעבר. לדוגמה, לוגאן אורי, מנהלת תחום מדעי היחסים באפליקציית Hinge ומחברת הספר How to Not Die Alone ("איך לא למות לבד" בתרגום חופשי), אומרת שבני דור ה-Z בדרך כלל פתוחים יותר לנזילות במערכות יחסים – כמו למשל לחקירת אי-מונוגמיה או לערבוב הסדר המסורתי של אבני הדרך בזוגיות. אבל המחקר שלה גם הראה שאף שבני דור ה-Z היוצאים לדייטים עדיין רוצים "מערכת יחסים מוגדרת", הם חשים חרדה מיוחדת משיחת יחסינו לאן. מערכות יחסים כיום יכולות ללבוש כל כך הרבה צורות ואופנים – וזה נהדר - אבל זה גם מקשה על אנשים בעולם הדייטים לדעת מתי הם ובני הזוג מתואמים בהנחות שלהם. אחד המחקרים של Hinge מצא כי 62% מהמשתמשים דיווחו על תחושת אכזבה מהקשר הרומנטי הלא מוגדר ("situationship") שחוו לאחרונה.
נראה שגם כאשר מערכות יחסים מתפתחות באופן טבעי, יש עדיין ערך לנקודת החלטה ברורה. הנטייה "לזרום" עם האינרציה בקשר עלולה להביא לבעיות בהמשך; מחקרים מראים שזוגות שדיברו ישירות על שינויים במערכת היחסים שלהם נטו ליהנות מאיכות גבוהה יותר של הקשר בהמשך, להיות מסורים יותר לבני הזוג שלהם, ועם סיכוי נמוך יותר לבגוד.
כמובן שלא כולם יוצאים משיחת הגדרת הקשר כזוג מאושר. יש אנשים שאוספים מידע בשקט במשך חודשים או שנים, רק כדי לגלות שכל המבחנים הסודיים, הבעות החיבה הפומביות או המפגש עם החברים, הטעו אותם, וכשהם סוף-סוף מוכנים לדבר ישירות, הם מבינים שהצד השני לא רוצה את מה שהם רוצים.
שיחת יחסינו לאן אינה פשוטה מאותה סיבה שמערכות היחסים עצמן אינן פשוטות. אין לנו יכולת לשלוט באופן שבו הצד האחר יגיב. כל מה שנוכל לעשות הוא להפגין כנות מצידנו, מבלי להסתמך על אף עבודת בלשות. יש כוח אמיתי בלהרים ידיים ולומר את האמת, ואם מערכת היחסים שלכם כבר נמשכת זמן מה, כנראה שזה הדבר הנכון בשבילה. סולומון מקווה שזה יעודד את כולם "להיות קצת יותר אמיצים".
