"ממש לפני החג אבא שלי קיבל טלפון מקצינת שריון, שאמרה לו, 'מצאנו משהו של שמוליק, אני רוצה לקבוע איתך פגישה ולהביא לך את זה'", משתפת הדר קנה, עיתונאית מתל אביב. דוד שלה, שמואל "בלונדי" קוקוש, שהיה אחיו הגדול של אביה, נפל במלחמת יום הכיפורים. "לא הבנו מה הם מצאו, הרי עברו 50 שנה מהמלחמה הזאת, וחשבנו שיש לנו כבר את כל החפצים של שמוליק. סבא וסבתא שלי כבר נפטרו, וכל מה שהיה אצלם עבר לאבא שלי.
"אבא שלי איבד את אחיו כשהוא היה בן 19 בלבד ושמואל היה בן 21. לא הכרתי את דוד שמואל, הוא נפטר לפני שההורים שלי הכירו בכלל. שני האחים יצאו לקרב ורק אבא שלי חזר. אבא שלי היה צנחן ושמואל היה שריונר. שמעתי עליו סיפורים, למשל שקראו לו 'בלונדי' בגלל שיערו הבהיר, שהוא היה מוקף בחברים ושהוא היה חביב על הבנות. הוא היה האח הגדול המוצלח והחתיך של אבא שלי, ואחרי מותו הוא הפך לאיזו דמות מיתולוגית כזאת".
"לא תיארנו לעצמנו שהיה לדוד שמואל עוד סיפור אהבה"
בפגישה עם אותה קצינת שריון, הוריה של הדר קיבלו מכתב אהבה מרגש ואינטימי, שנכתב על ידי בחורה צעירה בשם אהובה. "בין השורות קוראים את הגעגוע שלה ל'בלונדי'", משתפת קנה. "היא כותבת שהיא זוכרת איך הוא מדבר ואיך הוא נראה ושואלת אותו בעצב למה הוא לא עונה לה. לא ידענו מי האישה הזאת, הכרנו היטה את שרה, בת הזוג של שמואל, שהייתה מגיעה לאזכרות שלו במשך שנים, עד שהיא נפטרה לפני שנתיים. לא תיארנו לעצמנו שהיה לדוד שמואל עוד סיפור אהבה, והופתענו מאוד מהמכתב האישי הזה".
הדר משתפת שהמכתב ששלחה אהובה לשמוליק בזמן שהיה בחזית - והגיע רק אחרי מותו - לא נשלח בחזרה אליה, אלא התגלגל לארכיון הצבאי. במלאת 50 שנה למלחמת יום כיפור הארכיון נפתח, גילו כל מיני חפצים, התחילו לאתר את האנשים שעומדים מאחוריהם, ובין היתר גם הגיעו לאבא של הדר, שהוא הקרוב היחיד שנשאר לשמוליק. "מאוד התרגשנו לקבל את המכתב הזה", אומרת הדר. "אמא שלי ממש הסתקרנה וביקשה לדעת מי זאת אהובה. בגלל שאני עיתונאית, החלטתי לפרסם פוסט בפייסבוק וחיכיתי לראות מה יצא מזה".
"לא ידענו מי האישה הזאת. לא תיארנו לעצמנו שהיה לדוד שמואל עוד סיפור אהבה, והופתענו מאוד מהמכתב האישי הזה"
בפוסט שפרסמה, נכתב: "אם שם נעורייך הוא אהובה חן, התגוררת בשנת 1973 באשדוד, והיה לך סיפור אהבה עם בחור צעיר בשם שמואל, שריונר מחיפה, אנחנו מחפשים/ות אותך. כולנו נשמח להכיר את האהובה שאהבה את דוד שמוליק שאיבדנו, ואולי גם לשמוע עליו קצת יותר".
תוך שעה בלבד, התקשרו להדר מקבוצת הפייסבוק "קלוז'ר", קבוצה של חיפוש מכרים מהעבר, וביקשו ממנה לפרסם גם אצלם. "אחרי שעתיים נוספות היו לפוסט עשרות תגובות ושיתופים, ופחות משש שעות לאחר פרסום הפוסט, כבר קיבלנו תשובה. לצערנו, הסתבר כי אהובה נפטרה לפני 23 שנה, אבל אחותה יצרה איתנו קשר. היא זכרה את שמולי היטב, וגם הכירה את חלופת המכתבים בינו לבין אהובה אחותה".
אבל זה לא נגמר כאן. מסתבר שלא רק אחותה של אהובה הכירה את הסיפור, גם הבת של אהובה הכירה את הסיפור עם שמוליק. "גילינו שיש תמונה של הדוד שלי באלבום המשפחתי שלהן, ושאהובה הייתה מספרת לבת שלה על שמוליק. כנראה שהוא היה מאוד משמעותי עבורה".
הצלחתם לגלות איפה הם נפגשו וכמה זמן נמשך הקשר ביניהם?
"מההצלבות שעשינו כנראה שהיה ביניהם רומן קצר לפני שהוא הכיר את שרה, וכנראה שהם נפגשו לא יותר מכמה שבועות, מקסימום חודשיים. הייתה ביניהם חלופת מכתבים בין העורף לחזית, והמכתב האחרון מתוכה הוא המכתב שהגיע לידינו. אנחנו משערים ששמוליק הכיר את שרה, ושהקשר בינו לבין אהובה התמסמס, וכשפרצה המלחמה, הוא כבר לא היה יכול לענות. אהובה מצידה הייתה מאוד מאוהבת בו. הם נפגשו כשהיא הייתה בתיכון. היא גרה באשדוד והוא בחיפה. כנראה שהיא שלחה שי לחייל עם מכתב, ושם התחיל הקשר ביניהם, דרך המכתבים".
איך הבת של אהובה הגיבה כשפניתם אליה?
"בעקבות הפוסט נוצר קשר בין המשפחות. הבת של אהובה ואחותה דיברו ארוכות בטלפון עם ההורים שלי, ובהמשך מתוכנן גם מפגש. הבת שלה הייתה בהלם. שמוליק הוא חלק מהמיתולוגיה המשפחתית שלהם ואנחנו בכלל לא ידענו מזה. היא ראתה תמונות שלו מגיל צעיר, היא ידעה שאמא שלה הייתה מאוהבת בחייל שמוליק. הוא היה כמו שמועה, דמות, תמונה בספר, ופתאום סיפור האהבה של אמא שלה קיבל ממשות 20 שנה אחרי שהיא נפטרה מסרטן".
אהובה ידעה ששמוליק נפל?
"כן, היא ידעה, אבל באיחור משמעותי. בסוף המלחמה צה"ל הוציא חוברת חללים עם כל שמות הנופלים. אהובה כנראה עברה שם שם ומצאה את השם של שמוליק ושמרה את החוברת. קשה נורא לדמיין דבר כזה היום, שאת מגלה שאהובך נפל במלחמה דרך חוברת הנצחה. הבת של אהובה שלחה לנו צילום מהחוברת הזאת עם השם שלו. היא שמרה הכול באלבום. את חוברת החללים, את המכתבים ביניהם, תמונות. עשרות שנים זה נשמר אצלה, ועם מותה הכול עבר לבת שלה".
שרה בת הזוג של שמוליק ידעה על קיומה של אהובה?
"כשקיבלנו את המכתב של אהובה, שרה כבר לא הייתה בחיים. אמא שלי התקשרה לחברה של שרה, שהייתה עולה לקבר של שמוליק יחד איתה, וניסתה לרחרח מולה אם היא מכירה את הסיפור. כנראה ששרה לא ידעה שהייתה לשמוליק מישהי לפניה, אבל חברה של שרה סיפרה שהרבה בנות אהבו אותו".
"בעקבות הפוסט נוצר קשר בין המשפחות. הבת של אהובה ואחותה דיברו ארוכות בטלפון עם ההורים שלי, ובהמשך מתוכנן גם מפגש. הבת שלה הייתה בהלם. שמוליק הוא חלק מהמיתולוגיה המשפחתית שלהם ואנחנו בכלל לא ידענו מזה"
מה החשיבות של סיפור כזה למשפחה שלך?
"עבור אבא שלי כל פיסת מידע משאירה את הזיכרון של אחיו הגדול בחיים. הוא מאוד אהב אותו, הוא עדיין עצוב על מותו ולא התגבר על כך. אני לא חושבת שמתגברים אי פעם על משהו כזה. הוא תמיד רוצה לשמוע סיפורים, ובכל מפגש עם חבר שהיה איתו בגדוד או פגש אותו לפני שנפל, הוא מבקש לשמוע עוד ועוד על שמוליק.
הדר קנהצילום: אלבום פרטי"אבא שלי ואחיו הכירו רק עד גיל 20, והרבה פעמים רק אחרי הצבא יחסים בין אחים משתנים והופכים למשהו יותר בוגר וקרוב. אבא שלי מרגיש שהוא לא הספיק להכיר את אח שלו ממש לעומק, רק כדמות אידילית כזאת של האח הגדול והמוצלח שבנות מאוהבות בו.
"סבא וסבתא שלי גם לא בין החיים יותר, ואבא שלי הוא היחיד שמחזיק את הזיכרון של שמוליק, הוא ומעט החברים שעוד נשארו. אבא שלי כבר בן 70, וחשוב לו שגם כשהוא ילך, אנחנו נשמור על הזיכרון של שמוליק. אח שלי, אסף שמואל קנה, קרוי על שמו של דוד שמוליק".
אבא שלך הוא גם לוחם צנחנים ממלחמת יום כיפור, וגם אח שכול. את חושבת שהמלחמה הנוכחית מגבירה את הקושי והגעגוע?
"הפוסט שהעלנו בעקבות המכתב של אהובה נגע בהרבה אנשים, בגלל שאנחנו בעיצומה של מלחמה וטרגדיות כאלה מתרחשות על בסיס יומי. אז למרות שהסיפור הזה עצוב, יש בו גם אופטימיות. המעגל שסגרנו עם ביתה ואחותה של אהובה הזכיר לנו צד נוסף של שמוליק, ולא רק את העצב שבנפילה שלו. כך גם לגבי אנשים שנופלים עכשיו - כל אחד מהאנשים שנפלו ב-7 באוקטובר הוא איש שהיו לו חיים שלמים, עם הורים, אחים, אחיות, אהובות ואהובים, ואולי גם כל מיני רומנים ופלירטוטים. הם חסרים, אבל הם גם חיו חיים מלאים לפני מותם, וחשוב לנו לזכור את זה ולשים על זה פוקוס.
"בפרספקטיבה של 50 שנה יותר קל להכיל את זה, אבל ממה שאני רואה עם אבא שלי, האבל אף פעם לא נעלם. באחת האזעקות פגשתי בממ"ד הקומתי שכן, שלא ראיתי זמן מה. שאלתי לשלומו, והוא אמר לי שאח שלו נפל בעזה. אמרתי לו שאני משתתפת בצערו וסיפרתי לו שגם אבא שלי הוא אח שכול. הוא שאל אותי אם מתגברים על זה, וכמה זמן לקח לאבא שלי להתגבר. אמרתי לו שעד היום הוא לא התגבר. חשוב לנו כל הזמן להיזכר בכוח של החיים לעומת הטרגדיה של המוות שאנחנו בה כבר כל כך הרבה זמן, אבל זה עדיין פצע שלא מגליד לעולם".
