לא מעט מחקרים בדקו למה אנחנו נמשכים דווקא לאנשים מסוימים, וכמעט כולם מסתיימים באפיון פיזי. קבלו טעימה קטנטנה: בלונדיניות אולי נהנות יותר, אבל על פי מחקר של אוניברסיטת סנט אנדרוז שבסקוטלנד, אנחנו נמשכים לאנשים עם צבע עור ושיער זהה לשלנו. מחקר הונגרי הצביע על כך שכשיש קשר טוב עם ההורה מהמין השני, אנחנו נימשך למי שמזכיר אותו פיזית. לעומת זאת, מחקרה של פרופ' טזמין סקסון, פסיכולוגית מאוניברסיטת נורת'מבריה בבריטניה, מצא שיש דמיון בין הפרטנרים הנבחרים דווקא לאחים שלנו.
פרויד אולי היה זועק פה משהו על תסביך אדיפלי, אבל לרדיפה אחר דמיון משפחתי יש בסיס אבולוציוני די ברור: אנחנו יודעים שהגנים שלנו טובים – ולו רק בגלל העובדה שאנחנו עדיין חיים – ומצד שני, קרבה גדולה מדי עלולה לגרום למומים ולפגיעה במערכת החיסונית של הצאצאים. כך שאנחנו מחפשים, בתת-מודע כמובן, איזשהו איזון – מישהו שיהיה קרוב אלינו, אבל לא יותר מדי.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
מעבר לזה – וכאילו שלא שמנו לב - ישנם גם מחקרים על העדפות של גברים לנשים עם מבנה גוף דמוי שעון חול, שעל פי התפיסה מעיד על פוריות. מחקר קטן יחסית שנערך בטורקיה ב-2015 הגיע למסקנה שגברים נמשכים לישבן בולט לא בגלל הגודל שלו, אלא בגלל עקמומיות מסוימת בחוליות של עמוד השדרה שגורמת לו לבלוט. "הנשים הקדמוניות שניחנו בעקמומיות בינונית של המותניים, דבר המאפיין גוף נשי עם ישבן בולט, הצליחו להסתגל לכובד המשקל במהלך ההיריון טוב יותר", הסביר אחד החוקרים. "הן המשיכו לתפקד וללקט מזון מבלי שהעובר ייפגע, וכן לשאת הריונות רבים. באופן אבולוציוני גברים מבינים זאת, ולכן מעדיפים לבחור בהן כבנות זוג". נשים, לעומת זאת, מחפשות כתפיים רחבות וסנטימטרים לגובה, מתוך הנחיצות ההיסטורית בגבר שיצוד וישיג אוכל, וכן יגן על המשפחה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
לכל אלו התווסף ביוני האחרון מחקר ישראלי, בהובלת ד"ר שיר אציל מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, שטוען כי החיבור עם בן הזוג תלוי במידת הסינכרון של הגוף שלנו, שלמעשה מזכיר את אופן התקשורת שבין ההורים לתינוק. "ראינו שכאשר תנועות גוף והתנהגות של זוגות מתואמים זה עם זה, כלומר שהם 'מסונכרנים' לבן הזוג במהלך הדייט, כך הם יותר נמשכים רומנטית אחד לשני", מסבירה ד"ר אציל. "עם זאת", היא מדגישה, "אנחנו עדיין לא יודעים אם הסינכרון עצמו מעלה משיכה או שתחושת המשיכה מייצרת את המוטיבציה להתאים את שפת הגוף, ולכן מחקרים עתידיים יתמקדו בכך".
אז איך למרות כל אלו אנחנו עדיין מוצאים את עצמנו מתאהבים, ואפילו נמשכים מינית, למי שלא ראינו, מנהלים שיחות נפש עמוקות עם מישהו שמעולם לא פגשנו, ובטוחים שמצאנו את האחד או האחת על סמך התכתבויות בלבד? או שאולי אלו הם רק הבדידות והרעב שמפרפרים לנו בבטן ומטעים אותנו?
"זה יכול לקרות, אנשים מתאהבים באנשים עוד לפני שהם רואים אותם, ואפשר לראות את זה טוב גם בתוכנית הריאליטי 'הקבוצה'", טוענת ד"ר ליאת יקיר, ביולוגית ומחברת הספר "קיצור תולדות האהבה". "הם למעשה מתאהבים בבן אדם שמשתמע מתוך הקול. מיתרי הקול מושפעים מהמצב הרגשי ומכל הכימיקלים שבגוף, משמחה, מכעס, מסטרס - ואנחנו מזהים בקול של האנשים את המצב שלהם ואת התכונות שלהם.
"אנחנו גם מסיקים דרך הקול את המראה. אנחנו יודעים לקשר סימטריה בקול לסימטריה בפנים, ומסתבר שלאנשים יפים יהיה קול יותר אטרקטיבי בעינינו. בדקו את זה על נשים ששמעו קולות של גברים ולהיפך, וראו שהיכולת של המין האנושי להסיק מסקנות מהקול על תכונות אופי, על רמת משיכה, על הגיל ועל מצב בריאותי היא מאוד מדויקת. אגב, נשים הצליחו יותר לדייק מגברים. הן גם יודעות לזהות את הגבר היותר 'גברי' לפי הקול, כי אנחנו שומעים את כמות הטסטוסטרון או האסטרוגן - מה שיכול לגרום לנו לעוררות מינית. אז אנחנו בהחלט יכולים להימשך מינית לבן אדם לפי הקול, וכל שיחות המין בנויות על היכולת הזו".
ברגע שאנחנו מתקשרים עם מישהו מבלי לדעת איך הוא נראה, המוח מגייס את כל המשאבים שלו כדי להשלים לנו את הפאזל בראש. "אנחנו חושבים בוויז'ואל, וכשאנחנו שומעים קול של בן אדם אנחנו מיד מדמיינים אותו. מיד קופץ לנו בראש מי הבן-אדם הזה, איך הוא נראה ומהן תכונות האופי שלו, כפי שהן מתבטאות לפי טון הדיבור ולפי בחירת המילים שלו. אנחנו מסיקים הרבה מהשפה ובונים דמות שלמה בראש".
בשלב הבא, ברגע שאנחנו מדברים או אפילו מתכתבים, אנחנו מתחילים להביע רגשות, לשתף את הפרטנר במה שעובר עלינו, ולפעמים מגיעים לעומק רגשי שאולי לא היינו מגיעים אליו במפגש פנים מול פנים. "כשאנחנו לא רואים אחד את השני ואת התגובות, משהו בנו יותר משוחרר. כשאנחנו מדברים ורואים את העיניים של האחר, אנחנו אולי רואים שם גם שיפוט או ביקורת. לפעמים אנחנו מדמיינים שאנחנו רואים שיפוט וביקורת כי אנחנו ביקורתיים כלפי עצמנו, ואז זה מונע מאיתנו להמשיך ולשתף. כשזה בטלפון או בהתכתבות, אנחנו לא רואים ולא יודעים אם בן האדם עכשיו שופט אותנו".
מצד שני, ואת זה רואים גם ב"הקבוצה", מבלי לראות את הבעות הפנים, אנחנו יכולים לפסול פרטנר מתאים במהירות בגלל משפט אחד שנאמר לא בטון המדויק, או בגלל הבנה שגויה שלנו. "אנחנו יכולים לקפוץ למסקנות על האופי שלו, כמו שהוא קמצן או שוביניסט, בגלל שאין לנו מספיק מידע ואנחנו ממהרים לעשות השלמות ולהסיק מסקנות".
ככל שאנחנו משתפים יותר, אנחנו נכנסים להפרשה מוגברת של אוקסיטוצין – הורמון האהבה והאמפתיה, שמופרש כשאנחנו מייצרים שיח רגשי ועמוק על מי שאנחנו ועל מה שעובר עלינו. "זה קורה גם כשהאדם מולנו מראה את הפגיעות שלו. וזה קורה בחליפת מכתבים, ובוודאי בשיחה שמחובר לה גם קול של בן אדם שכרגע נשמע שמח, עצוב, מתרגש או נחנק מדמעות. זה מעורר בנו גם את נוירוני המראה, שיש להם תפקיד בהזדהות עם האחר, וזה יכול לגרום להתאהבות שיכולה להגיע אפילו לרמות גבוהות יותר מאשר אם היינו נפגשים".
אז אפשר להתאהב, ואפילו להתאהב מאוד, אבל ד"ר יקיר מזהירה שההתאהבות הזאת יכולה להיות מהירה מאוד וגם מאכזבת מאוד, כי האוקסיטוצין גורם גם לאופוריה ולאידיאליזציה. "אנחנו נבנה דמות בראש, ואז כשניפגש נגלה שהדמות שהתאהבנו בה נראית אחרת ממה שדמיינו, ואז עלולה להגיע אכזבה שיכולה להפיל הכול. המוח בנה ארמונות על סמך מידע מועט יחסית – אומנם איכותי אבל בכל זאת מועט - ולכן כשאנחנו רואים בסוף את הוויז'ואל, ופתאום יש עוד מרכיבים שמשפיעים על ההתאהבות ועל העוררות המינית, זה יכול לקרוס".
יש יותר סיכוי להתאכזב בקשר שמתחיל מבלי לראות? או שאולי בגלל ההתכתבויות והשיחות שקדמו יש יותר סיכוי להגיע "אפויים" להתאהבות טוטאלית?
"לדעתי זה תלוי בדרגת הרומנטיזציה של האדם ובכמות האוקסיטוצין. אם אני אדם שיכול להתאהב בקלות או עושה רומנטיזציה ואידיאליזציה מוגזמות, אז סביר להניח שאני אבנה דמות שאולי לא קיימת, ואז אני נידונה להתאכזב. לעומת זאת, אם אני אדם שיותר על הקרקע והאדם שאיתו אני בקשר מסקרן אותי, מעניין אותי, ואפילו אולי כבר יש פרפרים בבטן כשאני רואה את השם שלו על הצג של הטלפון, אבל עדיין לא בניתי הרים וגבעות בראש, אז יהיה יותר סיכוי שזה יחזיק".
אז אפשר ללמוד המון פרטים דרך הקול, אבל ד"ר יקיר בכל זאת ממליצה לקחת אותם בעירבון מוגבל. "יש אנשים מאוד קומוניקטיביים, שהקול שלהם מביע רגש והם ישר זורמים, ואז מתאהבים בהם בקלות, ויש אנשים שיותר קשה להם בשיחה, שזה לא נוח להם להגיע לפתיחות רגשית עם אדם שהם לא מכירים, מה שמביא לתחושה ש'אין זרימה' כביכול. האנשים האלו פחות יצליחו במדיום הזה, והוא יהיה פחות 'הוגן' עבורם".
אז לאנשים כאלו מומלץ לחתור למגע כמה שיותר מהר?
"כן. אפשר להבין הרבה על בן אדם דרך שיחות, רק צריך להיזהר שלא לחיות באשליה ולהגיע למסקנות חפוזות על המראה של האדם. לא להגיע למצב שיש לנו דמות בראש, תמונה ממש, כי אנחנו תמיד עושים אידיאליזציה והוא בטוח לא ייראה כמו שדמיינו. אין סיכוי כזה. זה כמו כשקוראים ספר ומדמיינים את הגיבור או הגיבורה, ואז כשיוצא הסרט אנחנו תוהים איך בכלל ליהקו בן אדם כזה לתפקיד, זה הרי בכלל לא מה שהיה לנו בראש".
פורסם לראשונה: 07:54, 02.12.22
