"את תתחתני עוד ארבע חמש פעמים לפחות!" היו מילותיו של אבי אליי, לאחר שהתחתנתי בפעם השנייה. איני יודעת מה הייתה המטרה שלו, אולי לעקוץ, אולי להצחיק ואולי להזהיר, אבל בעלי הטרי חייך ואמר, "גם אבא שלך יודע שיש לך ביצים". מאז, חלף עשור ובניגוד לנבואה, הזוגיות שלי יציבה ומאושרת, בינתיים לפחות. ולמרות זאת, אבל אינני יכולה שלא לתהות האם זה מכיוון שרק בגיל 37 מצאתי את ״האדם הנכון״, או שפשוט לקח לי זמן להגיע לאיזשהו 'סטייט אוף מיינד' של מוכנות להתחייב ולוותר על השפע שקיים לכאורה מסביב?
כשאני מסתכלת על חברותיי שנשואות לחבר הראשון שלהן מהתיכון, זה נראה לי כמו נס. גם לי היה חבר כל התיכון, אבל בשונה מהן לא הייתי מסוגלת להשלים עם האפשרות שהוא גם יהיה האחרון. השנים חלפו, ובזמן שהן רקמו היסטוריה משותפת עם דודו מי"ב2, אני החלפתי בני זוג, רוחי חבטה ונחבטה, התחתנתי, התגרשתי והתחתנתי שוב.
שנים סיפרתי לעצמי שלפחות התנסיתי וחוויתי, אבל אולי זהו רק סיפור כיסוי שנועד להרגיע את ההלקאה העצמית על הבחירות השגויות והייסורים שעברתי בדרך, רק כדי להגיע בסופו של דבר לאותה נקודה בורגנית יחד עם חברותיי לדור האיקס. השבוע החלטתי שהגיע הזמן לחקור מה לעזאזל היה להן שלי לא היה, תכונה או כישור שאפשר להן לבחור את ״האחד״ כבר בגיל 15, והאם גם הן שילמו מחיר, שיכול לנחם אותי מעט?
אני עוצרת את האוטו בתחנה הראשונה שלי, מול בית בסגנון פרובאנס עם מרפסת חלף עם הרוח, אי שם בשרון. בגיל 46 ענת מתוקתקת ואסופה, מנהלת קריירה תובענית ומצליחה, אמא לחמישה ילדים מושלמים ונשואה לאלוף נעוריה מהתיכון. את יואב הכירה בסמינר לשואה. "בלילה הראשון יצא שישנו באותו מתחם והתחיל בינינו פלירטוט", היא נזכרת. "אני הייתי על מיטה גבוהה והוא שכב על הרצפה ושאל, 'למה את לא יורדת לעם?', אז עניתי, 'תעלה למעלה אל המלכה'".
זה נשמע שבמשפט הזה נכתב החוזה הזוגי הסמוי ביניכם.
"כן, זה נכון. עד היום יואב נמצא בתפקיד המחזר ואני בתפקיד המחוזרת. כל בוקר, כבר שלושים שנה, הוא מביא לי קפה למיטה עם מדבקות של לבבות".
מה ראית בבית ההורים מבחינה זוגית?
"ראיתי מודל זוגיות מעולה אבל לא אמיתי".
זה לא סותר?
"כל השנים הייתי משוכנעת שהזוגיות של ההורים שלי מופלאה. רק כשהם התגרשו, לפני שש שנים, נודע לי שלאורך השנים היו לאבא שלי נשים אחרות, ואמא שלי הציגה הצגה כלפי חוץ כדי להגן עלינו. מכיוון שלא ידעתי שיש הסתרה, זה לא השפיע עליי".
איך החלטתם להתחתן?
"זה היה שיקול פרקטי. רצינו לגור ביחד, אז ההורים שלי הציעו שנקנה דירה ומכיוון שצריך משכנתא החלטנו להתחתן. היינו ביחד כבר חמש שנים. כשהתחתנו הייתי בת 23 ויואב היה צעיר ממני בחצי שנה".
ולא היו לך חששות להתחתן כל כך צעירה?
"לא. מעולם לא היו לי ספקות או חששות. אני אתן לך דוגמה. כשהיינו חברים, גילו שיש ליואב בעיה רפואית ושאולי לא אוכל להיכנס להריון באופן טבעי ואני אמרתי שגם אם לא יהיו ילדים, נאמץ".
ובמבט לאחור, אין לך בכלל מחשבות של ״מה היה קורה אילו״?
"לא", היא פוסקת מבלי למצמץ. "אני מרגישה שיש לי זוגיות מדהימה שרק משתבחת עם השנים. לא עברנו משברים לא בחיים ולא בזוגיות. התקשורת נהדרת ואנחנו מאוד אוהבים האחד את השני. מעולם לא היו לי תחושות החמצה או פספוס ואני לא יכולה לדמיין את עצמי עם מישהו אחר. אנחנו עובדים בעסק משגשג שהקמנו ביחד ותמיד מבלים זה עם זו. כשאני רואה את הילדים הגדולים שלי יוצאים לבלות ללא בני הזוג שלהם, זה לא מסתדר לי".
אז היית ממליצה לילדים שלך להתחתן עם החבר הראשון?
"הבן הגדול שלי בן 21, ויש לו חברה מתוקה אבל ספציפית לו זה לא נכון. הוא אומנם רוצה להתחתן מוקדם כמונו, אבל הוא צעיר וילדותי יותר ממה שאנחנו היינו ואני רוצה בשבילו שיחווה עוד כמה דברים לפני זה".
כשאת רואה מישהי כמוני שהתחתנה והתגרשה והתחתנה שוב ויש לה ילדים מפה ומשם, מה את חושבת על זה?
"אני מקווה שאת לא נעלבת, אבל אני מתבאסת בשבילך. אני חושבת שפספסת הרבה שנים של רגיעה נפשית, שלוה ואהבה, ואני למזלי ולשמחתי לא חוויתי את זה. בכלל, משפחה בפרק ב׳ זה לא משהו שהוא במעגל החיים שלנו. גם אין לנו חברים כאלה".
"הפחד הכי גדול בתוך הנישואים". צפו
"פחדתי להמשיך קדימה עם אותו בחור מגיל 17"
השיחה עם ענת משאירה אותי עם צורך עז להתעודד. אני מתקשרת למיכל (46) ואנחנו קובעות להיפגש ביפו. אני מנופפת לה כשאני מזהה אותה בירידה של רבי חנינא וחושבת לעצמי שהיא נשארה יפהפייה בדיוק כמו פעם, אולי אפילו יותר. גדלנו יחד באותו כור היתוך במלאבס, אבל תמיד נדמה היה לי שבצמתים החשובים באמת היא זאת שידעה לקחת את ההחלטות הנכונות והחכמות מבין שתינו.
מבחינתי את ורועי תמיד הייתם יחד, אני אומרת לה. תזכירי לי איך זה התחיל? "נפגשנו בים עם חברים משותפים ומהרגע הראשון נדלקתי עליו. בדייט הראשון הוא בא לקחת אותי מבית הוריי ואמר לי, 'יאללה, תתלבשי ונלך', אבל אני כבר הייתי לבושה, אומנם בשרוול משוק הפשפשים, אבל זה מה שאהבתי וככה הלכתי. זה אפיין אותנו כזוג. היו לנו תחומי עניין נפרדים וסגנונות שונים, אבל כל אחד מאיתנו הרגיש טוב במקום ממנו הוא בא".
לאורך השנים היו לך תהיות?
"תמיד היה לי תסריט בראש שאני אמורה להכיר את 'האחד' בגיל 27 ולא לפני. אחרי כמה שנים ביחד התחלתי להרגיש בהלה להמשיך קדימה עם אותו בחור מגיל 17. כל הזמן אמרתי לעצמי, 'למה לא הכרתי אותו בגיל מבוגר יותר?'. היו לי פנטזיות לכבוש את העולם, ללמוד בחו״ל, להיות עם מלא גברים, להרגיש מחוזרת. ואז נפרדנו כמה חודשים, שנה לפני שנסענו לטייל. יצאתי עם אחרים והוא יצא אפילו עם כוכבת ילדים מוכרת, אבל זה לא היה 'זה'. אמא שלו אמרה לי, 'את חיה בסרט אם את חושבת שהוא ישב ויחכה לך'. אבל אז, איזה יום פשוט נפגשנו והבנו שאנחנו רוצים להיות ביחד וחזרנו".
מתי התחתנתם?
"כשהתחתנו הוא היה בן 25 ואני בת 24. החיים נהיו אינטנסיביים. נולדו לנו ארבעה ילדים ושנינו התפתחנו מאוד בקריירות. היו לנו יחסים מיטיבים והפכנו להיות בית האחד בשביל השני".
נשמע שלקחת את ההחלטה הנכונה.
"השנים עברו ואנחו צמחנו, התפתחנו והתחלנו לרצות עוד. הפכנו להיות מוכרים בתחומי העיסוק שלנו. הרגשתי אטרקטיבית ולקראת גיל ארבעים מצאתי את עצמי מתעסקת באובססיביות בשאלה - האם זה מספיק ואיך זה יכול להיות שכל החיים אהיה רק איתו? הלכתי לטיפול וגם הצפתי את התהיות שלי בפני רועי, אבל הוא בעיקר 'הזיז' את זה וביטל את תחושותיי במשפטים כמו, 'כשיהיה לך לא טוב, נדבר'. בהדרגה התחילו כל מיני פלירטוטים עם גברים אחרים ושיתפתי בזה את רועי, והחלטנו שזו לא טרגדיה. ואז קרה משהו יותר דרמטי עם מישהו שפגשתי בכנס בחו״ל וכשחזרתי לארץ סיפרתי לרועי וביקשתי ממנו שנפתח את הקשר. הוא לא הגיב".
ומה קרה אז…
"מה שבדיעבד צפוי היה שיקרה, אבל אני הופתעתי. מישהי התחילה עם רועי באוניברסיטה, ויום אחד הוא הודיע לי שהוא התאהב באישה אחרת, שהוא יותר נמשך אליה ושהוא חושב להתחיל את החיים מחדש איתה. הייתי בהלם טוטאלי. הרגשתי שהכל קורס לי. רזיתי שבעה קילו ביומיים, חוויתי כאב עצום והאדמה תחתיי רעדה".
מה גרם לך להישאר ולהילחם על הקשר?
"הקטע הוא שתוך כדי הדבר הזה היינו מאוד קרובים ודיברנו כל הזמן, ופתאום הוא נראה לי פי אלף יותר אטרקטיבי ממקודם. התחלנו ללכת לטיפול. שינינו הרבה התנהלויות ודפוסים בקשר, ועבדנו קשה על שיקומו. תראי, תמיד הרגשתי סוג של התאמה לרועי, כאילו המקום הזה בכתף שלו שאני שמה עליו את הראש לפני השינה הוא בדיוק במידה שלי. בתחילת המשבר האמנתי שאם אנחנו לא נהיה ביחד אז יהיו לי חיים נוראיים ועצובים, אבל דווקא כשהבנתי שאני אטרקטיבית לחיים, הצלחתי לבחור להיכנס מחדש לזוגיות".
איך הבנת שאת יכולה לחיות חיים אטרקטיביים בלעדיו?
"היה רגע שהמטפלת אמרה לנו לדמיין שאנחנו נפרדים ואני ראיתי את עצמי כזו שעוזבת את הבית ועוברת לדירה שכורה בתל אביב וזה היה נעים. הבנתי שיכול להיות לי כיף. לא ראיתי את עצמי בדמיון כגרושה הזאת שעכשיו נשארת עם כל הילדים. רועי היה בשוק, אבל לי זה עזר להבין שאני נשארת מתוך בחירה ולא מתוך תלות".
מה את חושבת על מישהי בפרק ב׳ כמוני?
"אני לא אכחיש שיש לי קנאה מסוימת על ההתנסויות הרבות ובעיקר על המקום של העצמאות שאני לא מכירה. על זה שאת יודעת שאת בכלל לא חייבת גבר בשביל להרגיש טוב עם עצמך".
"היה לי חשוב להרגיש בטחון ויציבות יותר מריגושים והתנסויות"
מהורהרת אני נוסעת למחרת לפגוש את אריקה (43), דרום-אמריקאית מבריקה עם רייש מתגלגלת, שעלתה לארץ בגיל 15. במרכז הקליטה היא פגשה את דייגו ומאז הם ביחד.
דייגו הוא החבר הראשון שלך?
"החבר הראשון שלי היה עוד בדרום אמריקה, בגיל 14. הקשר אתו נגדע כשעלינו לארץ. עד היום יש לי תחושה שאם לא היינו עולים, הייתי נשארת אתו. בכלל העלייה הייתה כרוכה בפרידות מהרבה אנשים והייתה בכך מועקה גדולה".
קשה לך להיפרד?
"מעולם לא חשבתי על עצמי כעל אדם שיש לו אישיו עם פרידות, אבל עובדתית אני אף פעם לא יוזמת פרידות, גם לא מחברות. מבחינתי, ניתוק של קשר זה אובדן והפסד".
הרגשת שלמה עם ההחלטה להתחתן?
"כשהתחתנו הייתי בת 23 ודייגו בן 25. אני זוכרת שהפריע לי שלא התנסיתי ולא חוויתי דברים אחרים. בצבא הייתי פקידה פלוגתית בבסיס סגור. סביבי היו 150 חיילים ועוד משקית ת״ש אחת, דתיה. עד היום אני חושבת שמגיע לי צל״שׁעל עמידה בפיתויים בתקופה ההיא".
מה אמרת לעצמך?
"שאני לא רוצה לפגוע בדייגו, אבל גם חששתי שאני עלולה להתחרט, וכנראה שלא היה לי אומץ לקחת את הסיכון. הוויתור לא היה פשוט וחוויתי מצוקה רגשית. בעבר חשבתי שככה החיים שלי התגלגלו, אבל היום אני מבינה שלאורך השנים היו הרבה צמתים שיכולתי לבחור בהם אחרת, ואני פשוט בחרתי להישאר. היום אני שמחה ובטוחה בקשר עם דייגו, אבל לא הרגשתי ככה תמיד. כנראה שמה שלי היה חשוב זה להרגיש בטחון ויציבות יותר מאשר ריגושים והתנסויות".
אנחנו נפרדות בחיבוק ואני נכנסת לאוטו. וואטסאפ מהיר לבעלי שחייבים לטגן כבר את השניצלים לפני שיתקלקלו, ואני נוסעת הביתה כשברקע יהושע לימוני מתנגן בריפיט עם ״חבלי משיח״ שלו.
