"אהבה היא כשאושרו של האחר חשוב לך יותר מאושרך שלך”. ה' ג'קסון בראון ג'וניור
"מי שאיננו מקנא, איננו אוהב". אוגוסטינוס
"קנאה רומנטית היא כל ההנאה שאתה חושב שהייתה להם". אריקה יונג
לעיתים קרובות אנו מעריכים את מצבו הטוב של הזולת כפוגע במצבנו, וזה מצמיח רגשות כמו קנאה בזולת (envy) וקנאה לזולת (jealousy). ביסוד הקנאה בזולת עומדת תפיסת עצמנו כמצויים במצב נחות שלא מגיע לנו. לעומת זאת, בקנאה רומנטית לזולת מעורב חשש להפסיד את בן או בת הזוג למישהו אחר.
מחקר שנערך בארצות הברית בדק מתי אישה תקנא יותר לבעלה: כשהוא יפלרטט במסיבה עם אישה עשירה או עם אישה חכמה. התשובה, כך עלה, תלויה בדימוי העצמי של אותה אישה. אם כסף מאוד חשוב לדימוי העצמי שלה, הרי שהאישה תקנא לבעלה בעת שיפלרטט עם אישה עשירה; ואם החכמה חשובה יותר, הקנאה תתחזק במקרה של פלירטוט עם אישה חכמה.
קנאה רומנטית איננה מיתוס חברתי אלא תגובה פסיכולוגית טבעית שקיימת גם במצבים מפתיעים. כך למשל, רות דיין, אשתו לשעבר של משה דיין שהיה ידוע בהרפתקאות האהבים הרבות שלו, מספרת על מקרים שבהם נשים התלוננו באוזניה על כך שהוא בוגד בהן עם אחרות: "זמן לא רב לפני גירושינו התקשרה אליי נערה היסטרית שדרשה לדעת מדוע ניתק בעלי את שיחת הטלפון עמה... הנערה התעקשה להיפגש איתי מיד, שכן עמדה על סף התמוטטות עצבים. 'הבעל שלך בוגד בי עם אישה אחרת', צווחה".
לעומת השכיחות הרבה של הקנאה, רגש הפירגון, שהוא סוג של שמחה אוהדת על הצלחת הזולת, נדיר יותר (ואכן, ברוב השפות אין מונח לרגש זה). במקרים שיש לנו קשר כלשהו עם הזולת, כמו למשל באהבת הורים והערצת אוהדי ספורט את קבוצתם, הצלחת הזולת מחזקת את הדימוי העצמי שלנו.
קשר הפירגון, אם כן, יכול להיות השתייכותי - כמו במקרה של ההורים ואוהדי הספורט, או סיבתי - כמו באהבת הורים המניחים שהסיבות להצלחת הילד קשורות גם להם. מכיוון שאהבת הורים כוללת את שני הגורמים, הרי שהשמחה בה עמוקה הרבה יותר מזו של אוהדי הספורט.
האם פירגון אפשרי בתחום הרומנטי?
"אהיה מאושרת אם בעלי ימצא לו מאהבת; אשמח גם אם המאהב הצעיר שלי ימצא אישה בגילו. אבל אני רוצה את המאהב העמוק שלי רק לעצמי בשלמותו. אני חושבת שהוא אהבתי האמיתית היחידה. בכל מקרה, בעלי אמר שאם אלך למקום אחר (מבחינה מינית), הוא לא רוצה לדעת מזה". אישה נשואה
"כל-כך הרבה גברים, כל-כך מעט זמן". מאי ווסט.
אף שאהבה רומנטית כוללת דאגה אמיתית לאהוב, לא תמיד היא כוללת רצון שהאהוב יהיה מאושר בכל הנסיבות. הרבה אוהבים רוצים שהאהוב יהיה מאושר, אבל רק כשיש להם קשר לכך, ומבלי שהדבר יפגע בדימוי העצמי שלהם.
כשזה מגיע לאושר מיני של בן הזוג עם אדם נוסף, אפשר להבחין בשלוש עמדות עיקריות: קנאה רומנטית, "פירגוש" (מונח חדש המתייחס לפירגון עם רגש) וניטרליות רגשית. הקנאה הרומנטית היא רגש טבעי וספונטני, היות והרומן של בן זוגנו לרוב פוגע בדימוי העצמי שלנו. ה"פירגוש" הוא פחות טבעי וצריך ללמוד לטפח אותו, תוך התעלמות או מתן משקל נמוך לפגיעה אפשרית בדימוי העצמי.
ניטרליות רגשית מבטאת אדישות רגשית, תוך הסכמה למעשה - ואז היא קרובה ל"פירגוש", או אי-הסכמה - ואז היא קרובה לקנאה. תהליך רכישת ה"פירגוש" עובר לעיתים קרובות דרך הניטרליות הרגשית. בכל אופן, לכל אחת מהעמדות הללו יש ערך בנסיבות ובזמנים שונים. לכן, אין זה נכון לרומם רק רגש אחד (למשל, "פירגוש"), או לגנות רק רגש אחר (למשל, קנאה).
נסיבות הופעת ה"פירגוש" הן מורכבות. ישנו מצב שבו האישה לא אוהבת את בעלה, ואז הרומן שלו לא פוגע בדימוי העצמי שלה, אלא עוזר לה להתמקד בעיסוקיה, כולל יצירת רומן משלה. ישנן גם נסיבות שבהן האישה אוהבת את בעלה ושמחה ברומן שלו, שכן זה גורם לו להתחשב יותר בצרכיה.
"פירגוש" בפוליאמוריה
"פירגוש" אינו בהכרח חד-צדדי. היותך שמחה על שמחת בן הזוג גם במצבים שאינם נוחים לך, עשויה לתת לבן הזוג תמריץ גדול יותר לשמח גם אותך. אכן, מחקר מצא שרוב האנשים הפוליאמוריים הודו שאהבתם לבן זוגם הקבוע גדלה. עם זאת, אין ספק שריבוי היחסים הרומנטיים בפוליאמוריה מחזק את ההיבט ההשוואתי, שלאורו אפשרות הפסד בן הזוג לטובת מישהו אחר נעשית זמינה ומוחשית יותר—מה שמעלה את סבירות הקנאה.
אלא שהעובדה שהאידיאולוגיה הפוליאמורית רואה בחיוב יחסים רומנטיים מקבילים, נותנת משקל קטן יותר להשוואה. משקל ההשוואה יכול גם לרדת כאשר יש שוני משמעותי בין הבעל והמאהב, בין אם זה בגיל, צורה חיצונית, אופי או עיסוק— שכן ההשוואה קלה יותר בין דומים, ופחות מוחשית בין שונים.
מה לגבי קנאה? ובכן, התמודדות עם הפגיעה בדימוי העצמי העלולה להתלוות ל"פירגוש" מחייבת אמון בבן הזוג, וביטחון בהערכתו את החשיבות שלך עבורו. התמודדות זו תהיה קלה יותר כאשר לכל אחד מבני הזוג יהיה מאהב, או עיסוק משמעותי אחר שיגמד את הפגיעה האפשרית בדימוי העצמי.
התמודדות יום-יומית עם קנאה עלולה לשים את הקנאה במרכז תשומת הלב ובכך לחזקה. מצד שני, היא יכולה גם לגרום לאנשים להסתגל לקנאה ובכך להחליש אותה. גם הסבירות הגבוהה יותר לפרידה ביחסים פוליאמוריים גורמת לאנשים לקבל פרידה כזו כטבעית יותר ,וזה גם יכול להפחית את עוצמת הקנאה.
השיקולים הללו מראים שהופעת הקנאה או ה"פירגוש" בפוליאמוריה היא תלוית הקשר ואישיות. עם זאת, ה"פירגוש" אכן רווח יותר בפוליאמוריה מאשר ביחסים מונוגמיים, בזמן שעוצמת הקנאה לרוב קטנה יותר, וההתנהגות הנובעת ממנה עוינת פחות מההתנהגות הטיפוסית בקנאה רומנטית במסגרת יחסים מונוגמיים.
התנסויות רגשיות מגיעות כעסקת חבילה הכוללת רגשות חיוביים ושליליים גם יחד. לכן, אין לצאת למלחמת חורמה בקנאה הרומנטית. גם לקנאה, כאשר היא מתונה, יש מקום ביחסים רומנטיים. באופן דומה, "פירגוש" איננו תרופת פלא, אך גם לא רעל. בנסיבות מסוימות, מוגבלות יותר, יש ערך ל"פירגוש" הרומנטי. הפיכת בני הזוג שלנו למאושרים יותר היא אחרי הכול מה שעומד ביסוד האהבה.
אהרון בן-זאב הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה. הטקסט מבוסס על ספרו החדש, "אהבה, כמעט כל הסיפור", שיצא בהוצאת ידיעות ספרים/אוניברסיטת חיפה