"יום אחד יצאתי מחזרה וראיתי את הבחורה היפה הזאת יושבת על הספסל, ממש ליד הסטודיו. שאלתי אותה מי היא ומה היא עושה כאן, והיא אמרה שהיא הגיעה לישראל וניסתה לסדר לעצמה אודישן. היא לא תיאמה מראש, פשוט הגיעה לארץ כדי לראות אם היא יכולה לנסות להתקבל ללהקה", משתף איגור פטשנצ'וק (27), רקדן בלהקת בת שבע שנמצא בזוגיות עם אדריאן ליפסון (32), גם היא רקדנית ותיקה בלהקה.
השניים הכירו לפני כמעט חמש שנים. אדריאן עברה מקנדה לישראל ב-2020 כדי להצטרף לבת שבע. כשהיא הגיעה לאודישן בתל אביב, איגור פגש אותה במקרה ונדלק עליה מיד. "עברתי לישראל עבור בת שבע די מאוחר בקריירה שלי כרקדנית", אומרת אדריאן. "כבר רקדתי בלהקה קבועה בשיקגו, והרגשתי שזאת ההזדמנות אחרונה לקריירה שלי".
4 צפייה בגלריה
איגור ואדריאן באנסמבל בת שבע. היא הרגישה שזאת ההזדמנות האחרונה בקריירה שלה כרקדנית
(צילום: Ascaf)
"באותה תקופה", אומרת אדריאן, "הייתי בסיבוב הופעות בחו"ל עם הלהקה, והייתה לנו הפסקה של שבוע בין ההופעות. במהלך ההפסקה הזאת פשוט קניתי כרטיס, והגעתי לישראל. הלכתי לראות את אחד המופעים הרצים של בת שבע וניסיתי ליצור קשרים, אבל לא הצלחתי לתאם אודישן. אמרו לי שיוכלו לקבוע לי אודישן פרטי רק כעבור חודש, אבל היו לי התחייבות קודמות עם סיבוב ההופעות ולא יכולתי להגיע. בסופו של דבר, עשיתי הכול כדי להצליח להגיע לאודישן חודש אחר כך, ובסוף התקבלתי. עברתי לתל אביב ממש באמצע הקורונה. זה היה במהלך הסגרים ולא הכרתי אף אחד".
"כבר אז, בשיחה הראשונה שלנו על הספסל, אחרי שתי דקות הבנתי שיש לה חבר", אומר איגור, יליד אוקראינה שעלה לארץ בגיל שלוש, והתקבל לבת שבע בגיל 18. "במשך שלוש שנים היינו חברים ורקדנו יחד בלהקה, אבל אדריאן הייתה תפוסה. חיבבנו אחד את השני, אבל שמרנו על זה מקצועי. בגלל שהיא הייתה בזוגיות, אז ברור שלא עשיתי אף צעד".
"היה לי חבר בארה"ב בשלוש השנים הראשונות שלי כאן. זה היה ממש קשה ובסופו של דבר התפרק", מספרת אדריאן. "כמה חודשים אחרי שמערכת היחסים שלי הסתיימה, אני ואיגור התחלנו להתקרב. היה לנו סיבוב הופעות בפורטוגל והחדרים שלנו היו אחד ליד השני במלון, אז זה היה בלתי נמנע. הלכנו למסעדות הודיות בכל רחבי פורטוגל ובסוף מצאנו את עצמנו במיטה ביחד".
איך קיבלו את הקשר ביניכם בלהקה?
"זה קורה לא מעט בסוג העבודה שלנו. אנחנו עובדים כל כך הרבה שעות יחד בעבודה פיזית, אז אנשים מתקרבים מאוד. אני מודה שלקח לי רגע להתרגל לרעיון. בגלל שאני קנדית, יש בי משהו שרוצה לשמור על דברים בצורה מקצועית, לא להראות גילויי חיבה פומביים מדי. איגור היה סבלני איתי. ביקשתי שניקח את זה לאט, כי יצאתי ממערכת יחסים ארוכה ולקח לי זמן להתרגל לרעיון להיכנס למערכת יחסים חדשה. הוא מאוד חופשי ואין לו גבולות. הוא נפתח ומתקרב מהר, וזה מה שאני אוהבת בו".
איגור: "אני אדם עם ראש פתוח אז לא הייתה לי בעיה לשמור על זה קז'ואל, לא היה לי אכפת איך אנחנו קוראים לזה. אנחנו ביחד? אנחנו לא ביחד? לא מעניינות אותי הגדרות כאלה. יצאנו, שכבנו, נהנינו, זה הספיק לי. לקחו כמה חודשים עד שהרגשנו בנוח להגיד שאנחנו זוג. מאז אנחנו ביחד כבר שנה וחצי".
אדריאן: "היה לנו סיבוב הופעות בפורטוגל והחדרים שלנו היו אחד ליד השני במלון, אז זה היה בלתי נמנע. הלכנו למסעדות הודיות ובסוף מצאנו את עצמנו במיטה"
היה לכם דייט ראשון רשמי?
אדריאן: "לא ממש. איגור הוא הבן זוג הראשון שהיה חבר טוב שלי לפני שהתחלנו להיות זוג. לפניו תמיד יצאתי לדייטים. ביני ובין איגור הקשר נוצר ממקום הרבה יותר טבעי. במשך שלוש שנים נבנתה אהבה ומשיכה שלא פעלנו עליה".
אתם עובדים ביחד שעות מאוד אינטנסיביות, איך אתם שומרים על חיים נפרדים?
איגור: "אנחנו לא גרים ביחד, וזה עוזר לנו לשמור שלכל אחד מאיתנו יהיו חיים משלו ולקחת לאט את הדברים. אני גר כרגע בצפון הארץ ואדריאן בתל אביב, וזה משהו שנותן לנו ספייס כשאנחנו צריכים אותו".
אדריאן: "סביבת העבודה שלנו מאפשרת לנו לחטוף רגעים פרטיים במהלך החזרות. זו סביבה מאוד חופשית ומאפשרת, שבה אנחנו משתמשים בגוף כל היום, וזזים, ויש הרבה דגש על תקשורת בין-אישית בין חברי הלהקה. אנחנו עובדים בחלל גדול עם אנשים אחרים. זה אומנם לא אותו דבר כמו להקדיש אחד לשני זמנים שהם שלנו בלבד, אבל יש לנו הרבה זמן לדבר ולעבד חוויות מהיום-יום".
איגור: "אנחנו לא מרגישים שאנחנו רואים אחד את השני יותר מדי. גם בבת שבע לכל אחד מאיתנו יש חברים שהוא קצת יותר קרוב אליהם. יש לנו שולחן פינג פונג בסטודיו, וארבעה מאיתנו הרקדנים הבנים משחקים בו בכל רגע פנוי שיש לנו. גם בין הופעות, גם בערבים כשיש לנו שתי הופעות ברצף, גם אם יש לנו הפסקה של שעה בין הופעות - אנחנו משחקים פינג פונג".
איגור: "אני אדם עם ראש פתוח אז לא הייתה לי בעיה לשמור על זה קז'ואל, לא היה לי אכפת איך אנחנו קוראים לזה. אנחנו ביחד? אנחנו לא ביחד? לא מעניינות אותי הגדרות כאלה. יצאנו, שכבנו, נהנינו, זה הספיק לי. לקחו כמה חודשים עד שהרגשנו בנוח להגיד שאנחנו זוג"
אדריאן: "לפעמים אני רוצה יותר זמן יחד, ולפעמים זה מגיע ממנו. מדי פעם אני מבקשת ממנו לוותר על משחק הפינג פונג ולבוא איתי לארוחת צהריים. אני מרגישה שזה תרגול בריא בעמידה על הגבולות האישיים של כל אחד מאיתנו - לתקשר אחד עם השני כשצריך מרחב, ולשתף אחד את השני כשעולה הצורך ביותר חיבור וקרבה".
איך נראה לוח הזמנים שלכם? אתם מצליחים למצוא זמן לבד?
איגור: "תלוי אם זה בזמן חזרות או בזמן הופעות. בשגרה אנחנו עושים חזרות כל יום, בין 10 בבוקר לשש בערב. אנחנו מופיעים הרבה, לפעמים יש לנו שתי הופעות ביום, גם בימי שישי. ביום של הופעה יש לנו הפסקה של שעה לפני ההופעה, שיעור גאגא וחזרה קצרה שבה אנחנו עוברים על טעויות או על פרשנויות שגויות שקרו במהלך ההופעות הקודמות".
אדריאן: "כשיש לנו הופעות כפולות זה נהיה ממש קשה, כי הגוף מותש ואנחנו עייפים. הרבה מהזמן הפנוי שלנו מוקדש למנוחה. אנחנו חייבים לנוח הרבה כי הגוף הוא הכלי שלנו, והמנוחה עוזרת לנו לשמור עליו".
איגור: "יש רקדנים בלהקה שמבחינתם חלק מהמנוחה זה לצאת לבלות, אבל אנחנו פשוט רוצים ללכת הביתה ולנוח".
אדריאן: "חלק מזמן המנוחה שלנו אנחנו עושים ביחד. אנחנו לא יוצאים הרבה אבל יש לנו את הדברים הקטנים והחמודים שאנחנו נהנים לעשות יחד, כמו ללכת לראות סרט או לשחק ביליארד, לצפות בטלוויזיה, לדבר, להתכרבל. פעם בחודשיים-שלושה אנחנו יוצאים למסיבה. שנינו מנסים להיות מאוד בריאים, ואנחנו לא כל כך שותים אלכוהול.
"האנרגיה וההתעלות שאנשים חווים במסיבה לא כל כך חסרות לנו, כי אנחנו חווים אותן כמעט על בסיס יומי. יש קטעים בהופעות של בת שבע שהמוזיקה מתפוצצת ואנחנו מרגישים אחד עם התנועה. אנחנו מגיעים לפסגות ולשיאים מאוד גבוהים במהלך השגרה שלנו. אחרי שבוע של שש הופעות כפולות, אנחנו צריכים לשכב במיטה ולאכול פופקורן מול סרט".
מה יש לכם במשותף חוץ מהריקוד? אתם באים מתרבויות מאוד שונות.
אדריאן: "איגור ואני באמת מאוד שונים. הוא מאוד ישיר ופתוח, דבר שהוא מבחינתי אנרגיה מבורכת. אני מרגישה שאני לומדת ממנו כל כך הרבה. אנשים מדברים על אהבה עצמית, אבל איגור באמת אוהב את עצמו, ולא מתוך מקום נרקיסיסטי, הוא מכיר בערך שלו. אני רואה בזה דבר כל כך יפה. אני אוהבת את הדרך שבה זה משפיע עליי ומעצים אותי".
איגור: "לאדריאן יש יכולת הכלה מדהימה. יש לה כל כך הרבה סבלנות. אני אחד כזה שאין לו סבלנות לבולשיט. אדריאן רואה לעומק את המורכבות של אנשים. אני יכול להתעצבן על התנהגות של מישהו, ולא מעניין אותי שאמא שלו לא חיבקה אותו בילדות, שיתנהג אליי יפה. לאדריאן יש יכולת לראות מעבר. יש לה יכולת לקבל אנשים, גם אם הם לא נחמדים".
על מה אתם רבים?
אדריאן: "לאחרונה רבנו על הבחירות בארה"ב. אני מאוד רגישה, יש לי עליות ומורדות במצבי הרוח שלפעמים מפתיעים את איגור. שנינו בתהליך מתמשך של להבין וללמוד לחיות עם השינויים האלה במצבי הרוח שלי. זה לא קל, כי זה מאוד שונה בין גברים לנשים".
איגור: "לפעמים אני מפספס את ההקשר כשעולה תגובה רגשית חזקה שהיא לא באמת קשורה לדבר שהיא מתיימרת להיות. אני לא מבין למשל מה הטעם לבכות על מכנסיים שלא עולים עליה. לקח לי זמן להבין שהיא לא באמת בוכה על המכנסיים, ושזה רק טריגר. לפעמים אין לה כוח לבדיחות שלי וזה יוצר חיכוכים".
אדריאן: "אבל אנחנו משתפרים בלהתגבר על סיטואציות כאלה. יותר קל לי להגיד לו שאני פשוט צריכה לבכות רגע. לקח לאיגור זמן להבין שאם אנחנו מבשלים יחד וירק שחתכתי נפל על הרצפה, התגובה הרגשית שלי היא לא באמת בגלל הירק שנפל, אלא בגלל משהו אחר שמפריע לי".
איגור ואדריאן יחד עם רקדני להקת בת שבע, העלו לפני שבוע בבכורה מחודשת את המופע "החור", יצירת מחול שנולדה כבר לפני כ-12 שנה, ורלוונטית מתמיד. בנוסף, הם רוקדים במופע "אנאפאזה" בהפקת tomix, יצירתו האהובה של אוהד נהרין, שעלתה לראשונה בדצמבר 1993, במלאת 30 שנה להיווסדה של בת שבע. "החזרות היו מאוד אינטנסיביות", משתפת אדריאן. "זה היה קצת כאוטי ומלחיץ, אבל אנחנו מאוד-מאוד גאים בתוצאה".
