"ב-7 באוקטובר יעקב עוזרי עלה למושב כפר שמאי שבו גדל, כדי להתנדב לכיתת הכוננות. הוא בעצם התנדב למילואים, הפך עולמות כדי שיקראו לו. בהתחלה הוא שובץ לקו צפון ואחרי יומיים כבר ירד לעזה", מספרת הגר דניאלס עוזרי (27), אלמנתו של יעקב עוזרי ז"ל, בן 28 במותו, שנמצאת כעת בחודש השמיני להריונה.
"כששיבצו אותו בצפון, ביקשתי ממנו שיישאר שם. אמרתי לו שהצבא יודע מה הוא עושה. יש שיחה אחת שזכורה לי במיוחד - סיפרתי לו על אישה שאני מכירה שהייתה ממש בחרדות, ובעלה החליט שהוא לא הולך למילואים. אמרתי לו, אם אני אהיה בחרדות, אתה תישאר בבית? והוא ענה, 'אבל את לא כזאת, את חזקה'.
"ואם אני לא אהיה חזקה? ואם אני אהיה חלשה, אתה תישאר? אז הוא אמר לי, 'לא, פשוט יהיה לי יותר קשה לעזוב'. באותו הרגע הבנתי שאני צריכה להיות חזקה. כשהוא היה במילואים עשיתי מי שפיר וביקשתי מהאחות שתעשה לי אולטרסאונד קצת יותר מורחב, כדי לשלוח לו כי הוא בעזה. הוא הספיק לראות את האולטרסאונד לפני שהוא נכנס, והתרגש מזה מאוד".
4 צפייה בגלריה
יעקב עוזרי ז"ל והגר דניאלס עוזרי עם חיות הבית. "שאלתי אותו מה יקרה אם אהיה בחרדות?"
(צילום: אלבום פרטי)
"המפקד שלו אמר שהוא בחיים לא ראה טנק כל כך מאורגן"
יעקב עוזרי נהרג ב-7 לנובמבר בשאטי, שכונה שנמצאת בצפון עזה והתקיימו בה קרבות קשים. "סיפרו לנו שזה אזור עם רחובות מאוד צפופים. הם היו שם במשך שעות ארוכות בלחימה עצימה בתוך הטנק ויעקב לא נח לרגע. ברגע שהייתה חצי שנייה של הפוגה, הוא מיד סידר את הסבב הבא. אחרי 12 שעות של לחימה, הוא עשה סבב בטנק כדי לראות אם כולם סבבה, והחבר'ה שלו סיפרו שהוא הוציא להם פחית קולה קרה וחטיף אנרגיה. לא היה להם מושג מאיפה הוא הביא בכלל פחית קולה אחרי 12 שעות, הוא פשוט חשב על הכול. המפקד שלו אמר לי שהוא אף פעם לא ראה טען טנק כזה.
"במהלך הלחימה המחבלים הניחו לו מטען על המדף. בדרך כלל, מטענים כאלה לא פוגעים בטנקים, אבל המחבלים עשו שיעורי בית וידעו בדיוק איפה להניח את המטען. היה פיצוץ, ויעקב נהרג די מהר. אמרו לי שהוא לא סבל. כשהביאו לי את הציוד שלו, היו שם שמונה ארגזים של ציוד. הוא לקח אתו את כל הבית, את מכונת התפירה שלו, את ארגז הכלים, את פק"ל הקפה, ממש כל מה שצריך כדי שיהיה לכולם נוח וקל יותר".
"סיפרתי לו על אישה שאני מכירה שהייתה ממש בחרדות, ובעלה החליט שהוא לא הולך למילואים. אמרתי לו, אם אני אהיה בחרדות, אתה תישאר בבית? והוא ענה, 'אבל את לא כזאת, את חזקה'"
אחרי שיעקב נפל, הגר חזרה להוריה בקיבוץ גניגר, ורק לפני שבועיים חזרה לבית המשותף שלהם בבנימינה, יחד עם שני הכלבים והחתולה. "אני נמצאת בסביבה מאוד עוטפת ותומכת. אני והמשפחה של יעקב מאוד קרובים, גם אמא שלו וגם אמא שלי ואחותי באות איתי לבדיקות ומלוות אותי בכל רגע. אני מנסה לתכנן לעצמי משימות קטנות במהלך היום, בשביל לקום ולהמשיך. חזרתי ללימודים, קשה לי לנסוע לאוניברסיטה אז אני לומדת מהבית. אני מארגנת דברים לתינוקת ועוסקת הרבה בהנצחה של יעקב.
"אתמול ישבתי וניסיתי לצפות בשיעור של האוניברסיטה, בזמן שהתינוקת התחילה להשתולל לי בבטן. פעם ראשונה שממש אפשר היה לראות את התנועות שלה. יעקב עוד הספיק להרגיש אותה בועטת כשהוא היה באפטר, שבוע לפני שנהרג, אבל הפעם ראו את התנועות מבחוץ. הייתי לבד בבית וממש רציתי להתקשר אליו ולהראות לו, אפילו צילמתי לו סרטון. זה דפוק שאני נשארת עכשיו לבד עם הדברים האלה. הוא חסר לי בהתרגשויות הקטנות האלה".
4 צפייה בגלריה
יעקב עוזרי ז"ל והגר דניאלס עוזרי. "הוא חסר לי בהתרגשויות הקטנות האלה"
(צילום: אלבום פרטי)
4 צפייה בגלריה
יעקב עוזרי ז"ל והגר דניאלס עוזרי. "הוא היה כל כך מתרגש מהדברים האלה"
(צילום: אלבום פרטי)
"כל פעם אני חווה משהו חדש ומרגש עם ההיריון. בשבועות האחרונים פתאום אני מרגישה את התינוקת יותר, ובאולטרסאונד כבר רואים תווי פנים ברורים. הוא היה כל כך מתרגש מהדברים האלה. לפני שהוא נהרג כבר דיברנו על למי היא דומה לפי האולטרסאונד, ועכשיו אני כבר יכולה להרגיש שיש לה אופי בתוכי, ואין לי אותו כדי לדבר על זה - אולי היא כמו אח שלו, אולי כמו אחות שלי, אולי כמוני, אולי כמוהו".
"יעקב היה בדיוק אותו אדם שהכרתי בגיל 16, רק ששנינו היינו צריכים להתבגר קצת. כשחזרנו פתאום הכול הרגיש שלם ונכון יותר, הרגשנו שמצאנו את המקום שלנו"
הספקתם לבחור לה שם ביחד?
"כן, החלטנו על שם. היה לנו שם לבן ושם לבת. דיברנו על זה הרבה לפני שנכנסתי להיריון. באחת השיחות אמרתי לו, יום אחד כשנביא ילדים, אני כבר יודעת מה יהיה השם של הבת, והוא אמר לי, 'גם לי יש שם לבת'. אמרתי לו, בסדר, אתה יכול להגיד את השם שחשבת ואולי בבת השנייה. הוא אמר את השם וזה היה בדיוק השם שרציתי. לא היה אפילו ויכוח על זה. ברגע שגילינו שזאת בת, היה לנו ברור מה השם שלה וידענו גם את שם החיבה".
"היה ברור לשנינו שאם חוזרים, זה רציני"
הגר ויעקב הכירו במסיבה כשהיא הייתה בת 16 והוא בן 17. הם היו ביחד חמש שנים ואז נפרדנו. לפני שנה וחצי הם חזרו לקשר. "בחמש השנים האלה כל אחד חי את החיים שלו. הוא טייל שנתיים בחו"ל ואני הייתי בזוגיות אחרת. אחרי שהזוגיות שלי הסתיימה, הייתי במקרה ביקב בטבעון וידעתי שהוא חזר לארץ, אז שלחתי לו הודעה ושאלתי אם הוא עדיין גר שם ומה שלומו. מאותו הרגע, חזרנו לקשר והדברים התגלגלו די מהר. היה ברור לשנינו שאם אנחנו חוזרים, זה רציני.
"ניסינו לקחת את הדברים לאט, אבל אף אחד מאיתנו לא יודע איך לעשות את זה. יעקב היה בדיוק אותו אדם שהכרתי בגיל 16, רק ששנינו היינו צריכים להתבגר קצת. כשחזרנו, פתאום הכול הרגיש שלם ונכון יותר. הרגשנו שמצאנו את המקום שלנו. בערך ארבעה חודשים אחרי שחזרנו, הוא כבר חיבר לי מפתח לדירה שלו על הצרור, וחודש אחר כך עברנו לגור ביחד. שנה מהרגע שחזרנו, נכנסתי להיריון. הכול קרה ממש מהר, אבל שום דבר לא הפתיע אותנו, זה היה מאוד טבעי.
"בעיקרון, תכננו להביא ילדים יחד, אבל רק אחרי שאסיים את התואר והוא יסיים את שנה ב' שלו, אבל היא הקדימה אותנו. כשנודע לנו שאני בהיריון, לקחו לו כמה ימים לעכל. היה לו חשוב להבין מה אני רוצה לעשות - אם אני רוצה לשמור, או שאני רוצה שננסה בשלב מאוחר יותר. שאלתי אותו מה הוא רוצה לעשות, והוא אמר שהוא רוצה לשמור. 'אני לוקח את מה שהשם נותן'. גם אני רציתי, ושנינו שמחנו והתרגשנו מזה מאוד.
"הוא כבר סידר בלימודים שהוא יפרוס את שנה ב' שלו לשנתיים, כי הוא לא רצה לתת פחות ממאה אחוז בלימודים, אבל הוא גם לא רצה לפספס את הבת שלו. ניסיתי לשכנע אותו שיסיים את שנה ב' רגיל, אבל הוא אמר, 'אני רוצה להיות שם בכל רגע'. הוא ממש דאג לי לכל אורך ההיריון, וגם אחרי 7 באוקטובר הוא דאג שאני לא אהיה לבד".
חשבתם להתחתן?
"כן, אבל לא הספקנו. דיברנו על זה אבל לא רצינו להתחתן בגלל ההיריון אלא בגלל שאנחנו רוצים בכך. שבוע לפני שהוא נהרג, שלחתי לו הודעה שאני חושבת שאני רוצה להתחתן והוא אמר שגם הוא חושב על זה. קבענו שכשהכול ייגמר נעשה חתונה, ולא הספקנו. שבוע אחר כך הוא נהרג".
4 צפייה בגלריה
יעקב עוזרי ז"ל והגר דניאלס עוזרי. "הדבר הראשון שארצה שהיא תדע הוא שהוא ממש חיכה לה"
(צילום: אלבום פרטי)
מה תספרי לה עליו?
"אני אספר לה הכול מההתחלה. אני משמיעה לה בבוקר ובערב את הקול שלו בסרטונים, היא כבר שומעת אותו בזמן שהיא בבטן, וזה יימשך גם כשהיא תצא. יעקב השאיר אחריו הרבה מאוד יצירות אמנות. כל הבית שלנו מלא בציורים שלו ואני אעביר אותם איתי כשאעבור לגור בקיבוץ ליד ההורים שלי לקראת הלידה. חשוב לי שהיא תדע עליו הכול מהיום הראשון, שהוא יהיה נוכח בחיים שלה, שזה לא יהיה נושא שאסור לדבר עליו. מרגע שהיא תצא, היא כבר תכיר את הקול שלו. כבר עכשיו היא מכירה את הקול שלו ומגיבה אליו.
"הדבר הראשון שאני ארצה שהיא תדע זה שהוא ממש חיכה לה, שהוא כל כך רצה לפגוש אותה והיה סקרן לגבי מי היא תהיה. אני אספר לה על הבן אדם שהוא היה, שמעבר לזה שהוא היה אמן מדהים, הוא היה האדם הכי מקבל ולא שיפוטי שיש.
"במהלך השבעה ומאז שהוא נפל, אני כל הזמן פוגשת עוד ועוד אנשים שהכירו אותו וכולם אומרים לי את אותו דבר - שכל אחד הצליח למצוא את המקום שלו לידו. הוא לא היה רועש, הוא לא היה האדם הראשון שאת שומעת כשאת נכנסת לחדר, אבל איכשהו, כשיצאת מהחדר הזה, ידעת מי הוא. הוא היה פתוח, מקבל, תומך ומשרה ביטחון על כל מי שלידו, כשהיית לידו הרגשת שהכול בסדר.
"יעקב גם למד לקעקע, וגם כשהוא כבר התחיל לקעקע אנשים, הוא החליט שהוא יכול להיות יותר טוב. אז הוא לקח הפסקה מהקעקועים ועשה קורס רישום, וממש למד את כל היסודות מהתחלה. רק ברגע שהוא הרגיש שהוא מספיק טוב, שהוא יכול לעשות את העבודה הכי טובה עבור כל לקוח, הוא חזר לקעקע. הכול עניין, סקרן וריגש אותו. הוא תמיד רצה לחקור, להבין ולדעת, ואני מקווה שזה יעבור גם לתינוקת שלנו".
"חשוב לי שהיא תדע עליו הכול מהיום הראשון, שהוא יהיה נוכח בחיים שלה, שזה לא יהיה נושא שאסור לדבר עליו. מרגע שהיא תצא, היא כבר תכיר את הקול שלו. כבר עכשיו היא מכירה את הקול שלו ומגיבה אליו"
נשמע שמשהו באופן שיעקב חי את החיים והגישה שלו לדברים, יכול לחזק אנשים גם כשהוא לא כאן.
"כן, זה מה שאני מנסה לעשות. אני ממש מנסה עכשיו להתחבר לגישה שלו. הוא לא פחד, הוא פשוט עשה כל מה שצריך לעשות. גם כשהוא התגייס, וגם בלימודים, היה לו חשוב לתת את ההכי טוב שלו. הוא תמיד שאף להשתפר כאומן וכאדם, אבל לצד זה הגישה שלו הייתה 'זה מה יש וזה מספיק טוב'. אני ממש מנסה לאמץ את הגישה הזאת ולהתמודד עם מה שיבוא. זה קשה לבד, אבל אין ברירה עכשיו".
איך את בוחרת להנציח אותו?
"יעקב היה מדהים עם הידיים. חוץ מזה שהוא תפר, הוא היה גם צייר ומקעקע. הוא השאיר אחריו כל כך הרבה עבודות שהיה לנו חשוב לעשות תערוכה לזכרו ולתת מלגה לסטודנטים על שמו. בנוסף, אנחנו במשפחה עובדים על לפתוח מרכז אומנויות במושב שלו שייקרא על שמו. באזור שהוא גדל בו יש לילדים פחות הזדמנויות להיחשף לאמנות, והרעיון הוא שיהיו שם חוגי אמנות ומלאכה לילדים וגם למבוגרים. זה ממש ברוח שלו, ואני יודעת שהוא היה מאושר מזה".
