"מי מאיתנו לא היה מאוהב וחווה אכזבה? למי מאיתנו לא נשבר הלב? מי מאיתנו לא בדק את עמוד הפייסבוק של האקס? הסקרנות והמציצנות סביב חייהם של בני זוג לשעבר, מאפיינות את כולנו. כולנו עשינו את זה, אבל יש אנשים שחווים את זה בעוצמות הרבה יותר חזקות", טוען ד"ר אילן וולקוב, פסיכיאטר ומנהל מרכז טיפול MindMe בתל אביב, שמטפל בכל סוגי ההפרעות הפסיכיאטריות. לדבריו, אובססיה לאהבה היא תופעה רווחת הרבה יותר משנדמה לנו.
מה זה אומר "עוצמות חזקות"?
"למשל, אם את בודקת את עמוד האינסטגרם של האקס במקום לעבוד, או שאת לא מתפקדת כי את כל הזמן עושה 'סטוקינג' ברשת על הקראש שלך; אם את שורפת קשר קיים שיש לך, כי את כל הזמן חייבת לדעת מה קורה עם מישהו שאת דלוקה עליו - יש שאלות שאת צריכה להתחיל לשאול את עצמך. יכול להיות שאיש מקצוע יעזור לך להתאפס ולהבין אם יש כאן בעיה".
4 צפייה בגלריה
ארוטמניה גורמת לאנשים להיות משוכנעים שמאוהבים בהם, למרות שזה רחוק מאוד מהמציאות
(איור: Shutterstock)
מתי זה הופך לבעיה?
"הדגל האדום הראשון הוא כשאת מתחילה להרגיש מצוקה סביב ה'סטוקינג' הזה ברשת לאקס. אם את מוותרת על כל מיני תפקודי חיים אחרים, בגלל שאת לא יכולה להפסיק את ההתעסקות הזאת למשל. הכוונה היא שאם את סתם סקרנית לדעת אם האקס שלך נשוי או לא, זה אחרת ממצב שבו את בדיוק נוהגת ועדיין חייבת לבדוק מה קורה איתו בזאת הדקה, ואז את עלולה לעשות תאונה בגלל זה".
"היה לנו בקליניקה מקרה של מטופל שהתאהב במטפלת שלו. זה הגיע למקומות מאוד מסוכנים כי המטפלת הרגישה מאוימת, ההתנהגויות שלו היו אינטנסיביות וחודרות לפרטיות. רק אחרי תהליך טיפולי מאוד ממושך עם מטפל גבר, הצלחנו להמחיש לו שהקשר הזה הוא לא יותר מהעברה רומנטית כלפי המטפלת, שזה לא קשר אמיתי ושהמטפלת לא חולקת את התחושות האלה"
איך אנשים שסובלים מאובססיה לאהבה פוגעים בעצמם ובאחרים?
"הייתה לי למשל מטופלת שהייתה לה אובססיה כלפי המנהל שלה בעבודה. היא הייתה משוכנעת שזה הדדי והיא איבדה את בוחן המציאות, הדבר הסתבך ולבסוף היא פוטרה. היה לנו בקליניקה מקרה של מטופל שהתאהב במטפלת שלו. זה הגיע למקומות מאוד מסוכנים כי המטפלת הרגישה מאוימת, ההתנהגויות שלו היו אינטנסיביות וחודרות לפרטיות. רק אחרי תהליך טיפולי מאוד ממושך עם מטפל אחר, מטפל גבר, הצלחנו להמחיש לו שהקשר הזה הוא לא יותר מהעברה רומנטית כלפי המטפלת, שזה לא קשר אמיתי ושהמטפלת לא חולקת את התחושות האלה.
כשהוא הבין שיש כאן איזושהי בעיה ושהכול היה בראש שלו, הוא נהיה מאוד מדוכא, והרגשנו שהוא נמצא בסכנה. משבר כזה יכול להוביל למצבים של דיכאון וחרדה, ובמקרים קיצוניים גם למצבים של אובדנות. פתאום אתה מתעורר על החיים שלך ומבין שאתה עומד מול שוקת שבורה. זאת אכזבה מאוד גדולה. התוצאה יכולה להיות משבר נפשי עם השלכות מקצועיות, חברתיות ואישיות".
זוגיות טובה יכולה לשקם אנשים מהאובססיה"
"אהבה היא תרופה נהדרת לרוב ההפרעות שאני מטפל בהן. בין אם מטופל מגיע עם דיכאון או עם חרדות, כשיש לידו מישהו שאוהב אותו ומישהו לאהוב, זה עוזר יותר מכל התרופות שאנחנו נותנים. הבעיה היא כשמופיעה ארוטומניה", אומר ד"ר וולקוב.
ארוטמניה לפי המילון, היא "הפרעה דלוזיונאלית, שבה החולה מאמין שמישהו אחר מאוהב בו", בדיוק כמו שקרה לאותו מטופל שהאמין שהמטפלת שלו מאוהבת בו בחזרה, בזמן שהיא כלל לא חלקה את התחושות האלה. "אין הגדרה רשמית ב-DSM, שהוא ספר הפסיכיאטריה, לארוטומניה", מבהיר ד"ר וולקוב, "אבל היא יכולה להופיע כתוצאה מכמה הפרעות שונות. הראשונה והמוכרת שבהן היא ה-OCD, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית. לפעמים, כשהיא יוצאת משליטה, היא יכולה להפוך לאובססיה סביב זוגיות".
מה למעשה קורה במצב של ארוטומניה?
"יכולה בוקר אחד לקום אישה ולהחליט שאיזשהו גבר מפורסם מאוהב בה. למה זה קורה? אנחנו לא בטוחים, משהו כימי במוח משתנה. אבל מאותו רגע היא מבלה את חייה מתוך מחשבה שאותו סלב מאוהב בה ושהם חייבים להיות ביחד. לא משנה שתסבירי לה שהיא ואותו אדם מפורסם לא יהיו ביחד לעולם, לא משנה שהוא יגיד לה באופן אישי, 'גברתי, מעולם לא נפגשנו', שום הגיון כאן לא עובד, זו מחשבת שווא, מוח שיצא מאיזון.
"היא יכולה אפילו לשמוע את הגבר המפורסם מדבר אליה במילות אהבה והיא תהיה משוכנעת שהיא שומעת אותו. אותה אישה יכולה להיות אשת מקצוע ואמא מתפקדת לחלוטין, ועדיין המחשבה הזאת לא תעזוב אותה, ואי אפשר יהיה לשנות אותה בלי איזושהי התערבות תרופתית. שכנועים לא עובדים".
"יכולה בוקר אחד לקום אישה ולהחליט שאיזשהו גבר מפורסם מאוהב בה. למה זה קורה? אנחנו לא בטוחים, משהו כימי במוח משתנה. אבל מאותו רגע היא מבלה את חייה מתוך מחשבה שאותו סלב מאוהב בה ושהם חייבים להיות ביחד. שום הגיון כאן לא עובד, זו מחשבת שווא, מוח שיצא מאיזון"
יכולה להיווצר בכלל זוגיות בריאה למי שסובל/ת מאובססיה לאהבה?
"עם הטיפול הנכון, בוודא שזה אפשרי. בהחלט יכול להיות שמטופל ייכנס לקשר ויחווה איזושהי חזרה לדפוסים של אובססיה. בגלל זה התהליך הטיפולי הוא תהליך ממושך, זה לא משהו שקורה מהר. טיפול כזה יכול לקחת גם כמה שנים. זה גם נורא תלוי בבן או בבת הזוג החדשים, כי זאת יכולה להיות זוגיות מאוד משקמת ותומכת".
"הפרעה נוספת שיכולה להביא למצב של אובססיה כזאת היא פסיכוזה - מצב של אובדן בוחן המציאות והשיפוט", מוסיף ד"ר וולקוב. "לכל אחד מאיתנו יש מצפן במוח. כשהוא מכויל, הוא אחראי להגיד לנו מה מציאותי ומה לא. אני יכול לספר לך סיפור שיש לי כוחות-על של פסיכיאטריה, אבל יש לך בוחן מציאות שאומר לך שזה לא הגיוני ולא הולך עם מה שאת יודעת על העולם. כשחומרים מסוימים במוח יוצאים מאיזון, המצפן הזה מתקלקל, ואנשים יכולים להיות משוכנעים במשהו שהוא לא אמיתי.
"דוגמה קלאסית לפסיכוזה היא למשל בחור שהיה אצלי, שלפני כמה שנים החלו להופיע לו מחשבות שווא. הוא נהיה חשדן מאוד. מחשבות שווא הן מחשבות לא נכונות ובלתי ניתנות להפרכה. אותו מטופל שלי משוכנע שהשב"כ רודף אחריו, והופיעו לו קולות והפרעות בתפיסה. לא משנה כמה מקרים ודוגמאות תיתני לו, שינסו להפריך את המחשבה שלו שהשב"כ רודף אותו, לא תצליחי".
4 צפייה בגלריה
"הכפייתיות מתבטאת בכך שהמחשבה החוזרת והנשנית על מושא האהבה מנהלת להם את החיים"
(צילום: Shutterstock)
אבל לא כל אובססיה לאהבה היא פסיכוזה. לפעמים מישהו או מישהי סתם נתקעים על האקס ומפתחים אליו איזושהי אובססיה שלא קשורה למציאות.
"לזה אנחנו קוראים לזה Relational OCD, תת-סוג של הפרעה אובססיבית-כפייתית. אובססיה היא מחשבה שמעוררת חרדה, וכפייתיות היא אקט שאנחנו עושים בשביל להרגיע את החרדה הזאת. אנשים שסובלים מ-Relational OCD, יפתחו מחשבה אובססיבית על מושא אהבה כמו אקס, או אפילו סתם על מישהו שהם פגשו במקרה. הכפייתיות מתבטאת בכך שהמחשבה החוזרת ונשנית על הזוגיות עם אותו מושא אהבה, תנהל להם את החיים ותשלוט במעשים שלהם. לפעמים זה מושא אהבה שהיה באמת זוגיות שנגמרה, ולפעמים זה פנטזיונרי לגמרי.
"יש לי מטופל שאני מטפל בו כבר הרבה מאוד שנים. הוא למד פעם עם מישהי והייתה ביניהם תקשורת דלה מאוד במהלך הלימודים, אבל הוא התאהב בה לחלוטין. הוא סבור שהיא צריכה להיות רק איתו ושהוא צריך להיות רק איתה, בזמן שהיא בכלל לא יודעת שיש עניין מצדו. הוא שנים מחכה שיקרה משהו ביניהם, שהיקום יפגיש את שניהם ושהם יהיו יחד לנצח. גם שנים אחר כך הוא עדיין מסתובב בעולם ומחפש הזדמנויות להיתקל בה, כדי שאולי פתאום היא תבין שהם אמורים להיות ביחד. במקביל הוא עובד, לומד ומתפקד בסך הכול, אבל הוא לא מייצר זוגיות כי מבחינתו אם הוא ייצא לדייט עם מישהי אחרת, הוא יהרוס את הסיכוי להיות עם אותה אישה".
איך מזהים Relational OCD?
"רוב האנשים שסובלים מ-Relational OCD לא חושבים שמשהו לא בסדר איתם. יותר סביר שמישהו שקרוב אליהם יזהה שהם חיים בעולם פנטזיונרי סביב קשר שנגמר, קשר שלכולם סביבם ברור שלא יקרה. אם מעמיקים פנימה, אובססיה לאהבה משמשת כמנגנון הגנה נגד החיים האמיתיים. בתת-המודע של אותו אדם שסובל מאובססיה לאהבה ההיגיון הוא כזה - אם אני נעול על מישהי ויש לי פנטזיה שלמה סביב קשר איתה, זה מגן עליי מלצאת לדייט אמיתי, עם בן אדם אמיתי שאולי באמת ירצה אותי. מבחינת אותו אדם, אם הוא ייצא עם מישהי והיא תרצה אותו, אולי באמת יתפתח ביניהם קשר, ואם יהיה קשר, יכול להיות שבסוף היא תעזוב והוא ייפגע. כשאני מעריץ מישהו מרחוק, אין סכנה כזאת. לכן, אובססיה כזו מופיעה בעיקר סביב חרדה להיקשר ולהיפגע".
4 צפייה בגלריה
"אם אני נעול על מישהי ויש לי פנטזיה שלמה סביב קשר איתה, זה מגן עליי מלצאת לדייט אמיתי"
(איור: Shutterstock)
איזה אדם מועד יותר לפתח אובססיה כזאת לאהבה?
"לפעמים אדם שנפגע בעבר, או מישהו שלא היה לו בבית מודל זוגיות טוב. כולנו חווינו זוגיות ונשבר לנו הלב, אבל יש עוצמות שונות של פגיעה. רובנו מסוגלים לצאת לדייט לא טוב ולהתרומם מזה, להמשיך הלאה, אבל חלקנו לא מסוגלים להתרומם, כל אחד והחולשות שלו. כמו שיש אנשים שרצים מרתון ושוברים באימון הראשון את הרגל ולא חוזרים, לעומתם יש אנשים שיכולים לסחוב מרתון בקלות. זה הכול עניין של פיזיולוגיה, DNA, גנטיקה, וגם של מה חווית בחיים.
"אדם שיש לו בבית מודל זוגיות לקוי, בנוי קצת אחרת ממישהו שההורים שלו הדגימו לו זוגיות יציבה וטובה. בכל טראומה יש מנעד, ואדם יכול להיות יותר חסין נפשית או פחות חסין. אדם שנמצא בטיפול פסיכולוגי יהיה יותר חסין לסוג כזה של אובססיה כי הוא לא נשאר עם זה לבד, והוא יכול לעבד את החוויה שלו באמצעות הטיפול. ארוטומניה זאת הפרעה שמגיבה טוב מאוד לטיפול פסיכולוגי. בטיפול אפשר לנסות באמת לצמצם את החרדה מקשר ולאפשר לבסוף מערכת יחסים זוגית בריאה, אבל זה דורש הירתמות והתמסרות לטיפול".
"אדם שנמצא בטיפול פסיכולוגי יהיה יותר חסין לסוג כזה של אובססיה כי הוא לא נשאר עם זה לבד, והוא יכול לעבד את החוויה שלו באמצעות הטיפול. ארוטומניה זאת הפרעה שמגיבה טוב מאוד לטיפול פסיכולוגי"
כשמגיע אליך מטופל שאתה מזהה שיש לו relational OCD, איך אתה מטפל בו?
"לטיפול יש כמה מעגלים. בתור פסיכיאטר, אני משלב טיפול תרופתי. אני יכול לתת למטופל תרופה שמורידה את החרדה, ואז אפשר להגיע לשיחה הטיפולית ממקום יותר פתוח, פחות מוצף. בשלב הראשון ננסה לעזור למטופל לנהל את החיים עצמם ולהחזיר אותם למסלול, בלי לגעת עדיין בעובי הקורה של ההפרעה. רק לנרמל ולוודא שהוא לא פוגע בעצמו, לשמור עליו שלא יסתבך.
"ברגע שהסכנה דועכת ונוצר אמון טיפולי, אפשר להתחיל בעדינות לגעת במקור של ההפרעה. למה היא נוצרה, מול מה המטופל מנסה לשמור על עצמו? זה יכול להיות פחד מדחייה, פחד מהחיים האמיתיים, פחד להיפגע. מנסים לרדת לשורש העניין ולהבין למה המטופל נצמד לפנטזיה בלתי ממומשת ובלתי אפשרית. מה הרווח המשני שלו מהסיפור הזה?"
רווח משני?
"צריך להבין מה המניע להימנעות. יש שיימנעו מקשר כי הם לא יודעים איך להתנהל במערכת יחסים, כי אין להם את הכלים לעשות את זה, ויש אנשים שלא נכנסים לקשר כי לא מעניין אותם קשר, כי יש שם דלות רגשית, או כי הם לא זקוקים לקשר, אולי כן למיניות, אבל לא לאינטימיות. כשאנחנו יודעים למקם את הבעיה, אנחנו יכולים להתחיל לטפל בה. אם זו חרדה, מתאימים טיפול תרופתי שמוריד אותה, ועובדים בכלים פסיכולוגיים על מנת לטפל בה מהשורש.
"התרופות מרככות את היכולת לגשת לקושי, הן ודאי לא פותרות אותו. אם ההימנעות מקשר יושבת על מחסור בכלים, אפשר לגשת לטיפול קבוצתי שנותן כלים של תקשורת או לעבוד בסימולציות. יש אנשים שצריך ללמד אותם איך לייצר אינטראקציה ולהחזיק קשר. כשכבר נוצר קשר, חשוב לתמוך באינטראקציה הזוגית בעזרת טיפול.
"יש גם אנשים שפשוט לא רוצים קשר, והם צריכים לשאול את עצמם האם בכלל יש מקום לטפל בהם. לפעמים מגיעים אליי מטופלים עם הימנעות מקשר רומנטי שאומרים לי, 'אני כאן כי לחצו עליי', 'כי אמא שלי רוצה', 'כי אחותי רוצה', 'כי חברים שלי מבקשים', אבל בעצם לא מעניין אותם קשר רומנטי.
"אנחנו יודעים היום שיש אנשים שהם א-מיניים, ולא מעניינת אותם מיניות, ואם הם בתוך מיניות זה מתוך לחצים של הסביבה ולא כי הם רוצים או בא להם. יש גם אנשים שפשוט לא רוצים להיות בקשר. זה משהו שקצת קשה לנו לקבל, כי בבסיס כל בני האדם זקוקים לקשר אנושי, אבל יש אנשים שבנויים אחרת וצריך לכבד את זה. לא בהכול צריך לטפל".
"השליחות של חיי היא להנגיש את בריאות הנפש ואת הפסיכיאטריה לקהל הרחב. אני רוצה שאנשים ידעו שפסיכיאטריה עוסקת באיכות חיים ושאפשר לבוא להתייעץ. ללכת לפסיכיאטר זה לא אומר לקבל אבחנה, זה בטח לא אומר לקבל תרופות, וזה גם לא אומר להתאשפז. אנחנו יועצים. כל יום מגיעים אליי אנשים לקליניקה בשביל לקבל ממני עצה. חלקם מקבלים את העצה, חלקם לא, אבל הם יוצאים עם הרבה יותר הבנה לגבי מה מייצר אצלם מצוקה, ואילו כלים יש להם לשפר את איכות החיים שלהם.
"אז לא כל מי שבודק את האינסטגרם של האקס או האקסית שלו קצת יותר מדי, זקוק לטיפול. אבל אם הוא יבוא ויקבל ייעוץ, הוא יצא עם קצת יותר הבנה של עצמו. ואם יש בעיה, הוא גם יגלה מה הוא יכול לעשות עבור עצמו, בשביל שאיכות החיים שלו תהיה טובה יותר".
