דברו איתי על סרטן, אל תשאלו על אהבה. דברו על מחלות, על אובדן שליטה, דברו על המוות, אפילו על גסיסה, רק אל תדברו איתי על אהבה. אני יכולה לספר בהרחבה איך נפרדתי מהחיים כמו שהכרתי אותם לתקופה, מה למדתי על עצמי כשהייתי כאובה ואבודה, ואיזה שינוי מהפכני עשיתי בדרך לחיים שלי בחזרה.
רק תזכרו את הכלל הזה, היחיד, ואל תשאלו על אהבה.
מצאתי פער עמוק ביכולת שלי לנהל שיחות על שני נושאים שנוגעים לי בקצוות. איך שם, במחוזות הסרטן, עוטפת אותי איזה הילה של מי שיודעת, הבינה ולמדה. ובעמק האחר, זה שאני כל כך רוצה, אני מרגישה כמו סתם ילדה לא בשלה. איך בתור מחלימה מסרטן אני פורשת עולם שלם של ידע ותובנות, אבל כשנוגעים בסוגיה "ההיא", הרגישה, פשוט נדמה שאין לי מה לענות. איך הפגיעות של המחלה נראית לי אצילית וראויה ולמה הרצון הזה, הקמאי והעמוק לאהבה, נתפס בעיניי כמו חולשה.
ידעתי אהבות ומערכות יחסית מתפרקות, ידעתי גם מחלות ועברתי כל מיני סוגי תהפוכות. אז למה האחת מרגישה לי נוחה והשנייה כל כך מביכה, למה האחת זוכה לעטרת ניצחון והשנייה מוכתרת לגמרי ככישלון? אולי הקושי שלי טמון בהבנה שהאהבה כרוכה בקרבה, ואיך אמרה לי חברה טובה? בקרבה תמיד יש אלמנט של הקרבה. אולי הפחד הוא לאבד את עצמי, לבטל את מה שגיליתי בכוחי. פחד להפוך לסוג של מטפלת שהצרכים שלה יהיו משניים או מטופלת תלותית שלא רואים. אולי אני חוששת להפסיק להתפתח ולבנות את דרכי העצמאית, חרדה מביקורת ומפחדת מדחייה. זה הפחד הזה להגיש את הלב שלי על מגש הלא נודע.
ובכל זאת, אני מחפשת את דרכי האהבה, לא ממש יודעת איך ולגמרי לא בטוחה, רק מחוברת לזה שאני רוצה. אין לי תארי הצלחה או רשימת תובנות, גם לא גיבשתי אי אילו אג'נדות מקדימות. אומרים שהאהבה באה ללא כל הכנות, ואני? אני מרגישה מוכנה לאהבה הבאה שלי. לרגע אינטימי, מצחיק ובלתי מתוכנן, למבוכה ראשונית של התחלה, לשתיקה נעימה של היכרות והכלה. אני כמהה לחיבור העמוק והפשוט, להתרגשות מיוחדת, אפילו לשגרה רגועה. אני מרגישה מוכנה לאיש שיהיה השותף שלי למסע.
הפרקים הקודמים בחיי לימדו אותי על סרטן, גירושים ושאר אירועים מטלטלים. הם לימדו אותי שהחיים הם לגמרי בלתי ידועים. שיכול לקרות לי הכל, בכל המובנים שאפשר, ועדיין אני מרשה לעצמי להציץ לאחור, לנשום ולהירגע, להסתכל בסיפוק על מה שהיה. ידעתי להתמסר במצבים של חוסר שליטה, גיליתי תהומות ועליתי מהם בהדרגה. פירקתי את כל מה שהכרתי ובניתי לעצמי חיים חדשים. ואם כל זה כבר קרה, נראה לי שיכולה להיכנס עוד תפנית טובה לעלילה, כי אני מרגישה מוכנה לאהבה.
אז דברו איתי על הסרטן ואם תרצו תשאלו גם על אהבה. רק תדעו שבינתיים עוד אין לי תשובה.
הדס פרץ היא מרצה ובלוגרית
