הדס ונונו (44) הכירה את אורי וקנין (41) כשהם עבדו ביחד ב'צוללת הצהובה', מועדון מוזיקה פופולרי בירושלים. "היינו חברים טובים, ואחרי שנתיים אורי עשה מהלך", הדס נזכרת בחיוך. "מאז אנחנו יחד כבר 14 שנים".
בחלוף מספר שנים של עבודה משותפת במועדון, אורי עזב את ה'צוללת' כדי להגשים חלום ישן שהיה לו, ופתח בר בירושלים. שנתיים אחריו, גם הדס עזבה את המקום והפכה למפיקה. אורי והדס גרים יחד במרכז ירושלים. "התחלנו בבית הזה כרווקים הוללים עם מסיבות ומאפרות בכל מקום, ואז באו הילדים".
במקביל לשלושת ילדיהם המשותפים (8,5,2), לכל אחד מהם יש היום גם ילדים נוספים משלו – אלו הם הפסטיבלים שהם מנהלים ומפיקים: אורי הוא המפיק הראשי של פסטיבל ישראל, והדס מפיקה ומנהלת את פסטיבל הג'אז הבינלאומי בירושלים ואת פסטיבל 'חשיפה בינלאומית למוזיקה', שעוסק בהפצת המוזיקה הישראלית לשוק התעשייה הבין-לאומי, וייפתח מחר (ב') בירושלים, במהדורה ה-15 במספר.
"אנחנו מזמינים לישראל עשרות אנשי תעשייה בעלי השפעה בעולם המוזיקה. הם עוברים פה מסע תרבותי, מעבר בין אתרים היסטוריים, מפגש עם הקהל הישראלי, היכרות עם המוזיקה הישראלית והתרשמות מהקולינריה המקומית. אלו אנשים שהשוק הישראלי כלל לא עניין אותם ופתאום הם מגלים פה עולם. זה מפעל מאוד חשוב, שעוזר לאומנים לפרוץ את תקרת הזכוכית של ישראל".
"כמובן שבתקופה כזאת זה קורה נגד כל הסיכויים", היא אומרת. "אבל אני נלחמת. אני ארגיש כישלון אם אוותר. תרבות עושים בטוב וברע, אחרת המשמעות היא שתרבות יכולה להתקיים רק בזמנים מסוימים, שעה שתרבות ואומנות צריכות להתקיים תמיד ובכל מצב. חשוב לי לא להוריד את הראש, להציג לעולם את הדברים היפים שלנו, ולחזק את האומנים. מטבע הדברים, הפסטיבל השנה יותר מצומצם, וזה עדיין מדהים ולא מובן מאליו".
6 צפייה בגלריה
הדס ואורי. הדירה בירושלים התחילה כדירת מסיבות והפכה לדירה המשפחתית אחרי שהילדים הגיעו
(צילום: קובי שרביט)
איך מתנהלים שני הורים מפיקים בבית אחד?
אורי: "זו עבודה מסביב לשעון שמשלבים אותה עם הבית עד כמה שאפשר. יש עליך אחריות מאוד גדולה, ופרק הזמן שבסמיכות לאירוע הוא העמוס ביותר, במיוחד עכשיו עם המלחמה".
"הפקה זה דבר מאוד שואב", מאשרת הדס. "לפני כל פסטיבל, כל אחד צולל עמוק חודשיים-שלושה לעבודה ודי נעלם מהבית. למרבה המזל, בשנים האחרונות אנחנו מסונכרנים. כשאורי מסיים הפקה, אני מתחילה אחת. בנוסף, אנחנו חולקים בינינו משרד. זה היה מאוד נוח בחופשת הלידה של הילד השלישי שלנו".
"אנחנו גם מכירים את העבודה האחד של השני, דבר שחוסך לנו הרבה בעיות שלפעמים יש לזוגות אחרים, שלא תמיד מבינים את הצרכים של האחר, כמו למה הוא מתעכב בעבודה למשל, או לא מגיע לעשות מקלחות והשכבות לילדים. זה משהו אחד פחות לריב עליו", הדס אומרת משועשעת.
הדס: "אם משהו מפריע לי במהלך היום, בערב נדבר וננקה אותו מהמערכת. בדרך הזאת אנחנו לא צוברים מטענים"
"אני יודעת בדיוק מה עובר על אורי בכל שלב בהפקה, ואני מכירה היטב את מידת הלחץ שהוא נמצא בה, ולהיפך. ברור לנו מתי לתת לאחר את הזמן שלו, את הלילה שבו הוא צריך לעבוד ואת הבוקר שבו הוא צריך להיות רגוע. נגיד, כשעבדנו יחד ב'צוללת', זה לא היה ככה. היינו ממש עשרים וארבע-שבע ביחד. לא סתם במשך שש השנים הראשונות של הקשר, לא גרנו יחד, בקושי ישנו יחד. היום לכל אחד יש את הזמן שלו להתפרק ולנשום אוויר או להיעדר מהבית, והשני מכבד".
אורי: "אנחנו יום ולילה ביחד וזה מדהים, אבל כמובן שיש גם חילוקי דעות ורגעים מאתגרים, והחוכמה היא לא לתת לזה להיכנס לבית אחרי שעות העבודה. במהלך השנים הארוכות יחד למדנו להבין זה את זו. לא צריך לדבר כדי לדעת מה הצד השני צריך או מרגיש".
הדס: "אני לא יכולה לסבול כשיש בינינו איזשהו מתח. לכן, אם משהו מפריע לי במהלך היום, בערב נדבר וננקה אותו מהמערכת. בדרך הזאת אנחנו לא צוברים מטענים. לדעתי, שנינו קלילים ולא מאוד רגישים, וזה גם עוזר לנו".
יש ביניכם תחרותיות?
"לא. אנחנו בעולמות אחרים של הפקה, ולכל אחד יש את הפרויקטים הספציפיים שלו. אני מאוד מחוברת לניהול אומנותי ואורי בעולמות של ניהול הפקה לוגיסטית. בנוסף, בהפקות שלנו, שאין בהן רווח, יש הרבה עבודה מהלב והאגו פחות מעורב. גם אם לפעמים זה מתנגש, יש לנו המון הערכה האחד כלפי השני".
"אנחנו מפיקים גם את הבית. להיות מפיק זה אופי, ובגדול כל מפיק צריך מפיק שיפיק אותו", הדס צוחקת. "אורי הוא המפיק של המשפחה. הוא סופרמן בתפקוד שיא. אני נפעמת מהרוגע שלו. לא משנה כמה ההפקה ענקית, הבית בבלגן והילדים צורחים, הוא בשליטה מוחלטת. אני יכולה להיות חודש בהפקה, ועדיין הבית יישאר נקי ועם קניות".
אתם גם חולקים תחביבים?
"אני בליינית חסרת תקנה. אם לא אצא לבלות לפחות פעמיים בשבוע, אאבד את זה, ואם לא אשן מחוץ לבית פעם בשבועיים ואעשה לילה פרוע בתל אביב, אז בכלל. אני צריכה את הבילוי והחברים יותר משינה. אורי חשב שזה יעבור לי כשאני אתבגר, אבל זה לא קורה. זה מקצוע שמשאיר אותך בליין".
אורי: "אחרי שבע שנים שבהן היה לי בר, החשק שלי לצאת אומנם ירד, אבל גם אני צריך את המקומות האלה. בעיניי, מה ששומר על הזוגיות אלו רגעי ההתאווררות, ואת זה אנחנו יודעים לעשות היטב, גם אם זה לטוס לחו"ל לבד לפעמים. להתגעגע זה בריא".
מה מבדיל ביניכם?
הדס: "אורי צריך את החופש שלו במרוכז אחת לכמה זמן כדי לנשום, ואני צריכה חופש בשגרה. זה הבדל מאוד גדול בינינו. אני יכולה לעבוד בטירוף, אבל גם להתבטל כל היום, בלי להרגיש עם זה רע. אורי מיום אחד כזה משתגע, בזמן שאני לא מבינה איך הוא לא חייב את המנוחה הזו, לבהות באוויר ולא לחשוב על כלום. על זה, למשל, אנחנו מתווכחים. הוא מתעצבן עליי שאני מכריחה אותו להיות בחופש".
הדס: "אורי הוא המפיק של המשפחה. הוא סופרמן בתפקוד שיא. אני נפעמת מהרוגע שלו. לא משנה כמה ההפקה ענקית, הבית בבלגן והילדים צורחים, הוא בשליטה מוחלטת. אני יכולה להיות חודש בהפקה, ועדיין הבית יישאר נקי"
מה לגבי בילוי זוגי משותף?
"הנה, ממש עכשיו אנחנו בבילוי זוגי, יושבים בחצר ומדברים איתך", הם צוחקים. "וברצינות, יש מחיר לעבודה מהסוג הזה בשילוב עם הורות לילדים קטנים, אז אין לנו דייט שבועי".
יש מחשבות על פרויקטים משותפים?
הדס: "יש לנו חלום כזה. כשנהיה יותר רגועים מבחינת הטיפול בבית ובילדים קטנים, נחזור לעבוד ביחד ונבנה לנו אימפריה".
אורי: "יש הבדל גדול בין עבודה על פרויקט משותף לבין חפיפה של תחומים מסוימים. היום ההתערבות שלי בהפקה של הדס מאוד מידתית. אנחנו חייבים לשמור על איזון בינינו בגלל הבית. אם הדס עובדת על פרויקט, לא אקח פרויקט חדש עד שהיא תסיים".
6 צפייה בגלריה
הדס וההפקה עובדים על פסטיבל "חשיפה בינלאומית". "הפקה זה דבר מאוד שואב"
(צילום: עמרי יגן)
אתם שואבים השראה זה מזו?
הדס: "לגמרי! אורי מפיק מדהים והשראה גדולה".
אורי: "אנו מתייעצים זה עם זו כמו קולגות בזמינות גבוהה".
אורי: "מה ששומר על הזוגיות אלו רגעי ההתאווררות, ואת זה אנחנו יודעים לעשות היטב, גם אם זה לטוס לחו"ל לבד לפעמים. להתגעגע זה בריא"
העבודה נכנסת לשיח בארוחות הערב?
הדס: "אנחנו לא מביאים את העבודה לזמן עם הילדים. הזמן איתם קדוש וחשוב לנו לתת להם זמן איכות, כך שאם יוצא שאנחנו יושבים בארוחת ערב ואורי מציץ בטלפון, האמת שאני אכעס עליו. הוא יתעצבן עליי, אבל יבין. גם השבתות שלנו מאוד משפחתיות".
אורי: "היום הדס הגיעה הביתה בשעה שש, והילדים ממש ציפו לה. בכל שאר השבוע היא לא מגיעה לפני חצות. מצד שני, כשהעבודה היא בגלים, אנחנו יכולים גם ללוות טיול כמו פנסיונרים. זה מפצה על הימים שבהם אנחנו לא בבית. אגב, הילדים מאוד אוהבים פסטיבלים. לכל אחד יש תג משלו והם מרגישים כמו מלכים. זה מאוד חמוד".
מה לגבי הזמן שלכם ביחד, עד כמה אתם מצליחים להתנתק מהשיח המקצועי?
הדס: "זה תלוי בתקופה. אם אורי נמצא עכשיו לפני פסטיבל, ברור שהדבר היחיד שיש לו בראש זו ההפקה. ברגעים המאוד עמוסים אני לא מצפה שנשקע לשעות של שיח על דברים אחרים, אבל אלה זמנים מאוד מסוימים. אגב, זה מאוד נעים שאפשר לספר לבן הזוג על מה שמפריע לי בעבודה, ולא רק שהוא ממש יבין אותי, זה גם ממש יעניין אותו והוא יוכל לעזור".
בתקופות של הפיקים של אחד הצדדים, זה לא קצת להיות חד-הורי?
"לא כל כך. גם כשאורי בשיא הלחץ, הוא מצליח לקום בבוקר להכין לילדים סנדוויצ'ים. אנחנו גם מבינים שצריך להחזיק צי של בייביסטריות וסבתות כדי להצליח גם להפיק פסטיבלים, גם את הבית וגם את מערכת היחסים שלנו. יש תקופות שבהן כל יום יש פה בייביסטרית, ואפילו בייביסיטריות מתחלפות. זה חשוב לשפיות. כשאני משלמת לבייביסיטר, זה כמו לשלם לפסיכולוג".
אורי: "לוגיסטית יש לנו אפשרות לצאת באמצע היום לשעתיים הביתה או לעשות נקודות ממשק. זה גם שומר על סוג של שגרה".
הדס: "אורי לא האמין לי בהתחלה שאני לא רוצה להתחתן, וכן הציע נישואים, בהצעה מושקעת בהרים, עם רחפן שהוריד טבעת וכריעת ברך. אמרתי לו שאני מאוד אוהבת אותו ורוצה לעשות איתו ילדים, אבל לא להתחתן"
איך המלחמה משפיעה על העבודה?
אורי: "אנחנו ברכבת הרים. אתה קם בבוקר עם 'הותר לפרסום' ובערב מקיים פעילות בילוי. זה מוזר ומאתגר. היו לי רגעים מאוד מורכבים, לא הבנתי איך אפשר לעבוד ככה, אבל למדתי לשים את הרחשים בצד ולרוץ קדימה. זה לא קל".
"יש הרמת גבה סביב העשייה שלנו. כל כמה זמן עולה שאלה למה אנחנו לא מבטלים הכול ומתכנסים בבתים", מוסיפה הדס. "זה די מעצבן. הרי אנשים קמים בבוקר והולכים לעבודה, ואף אחד לא אומר לעצמו שהוא לא ילך לעבודה, כי יש מלחמה. זו העבודה והפרנסה שלנו. אנחנו לא יודעים ולא רוצים לעשות משהו אחר.
"כאנשי תרבות גם יש לנו תפקיד בתקופה כזו. בדיעבד, את מסתכלת אחורה ואומרת לעצמך שלמרות הקשיים בדרך והרצון להרים ידיים, בכל זאת הצלחת להגיש לאנשים את המציאות בשפה אחרת. אין סיפוק גדול מזה".
תגידו, למה לא התחתנתם?
הדס: "זה בדיוק מה שהבן הגדול שלנו שואל. מעולם לא רציתי להתחתן. זה לא עניין אותי. אין לי אידיאולוגיה כנגד חתונה, פשוט לא רציתי להחזיק בטייטל של אישה נשואה. אורי לא האמין לי בהתחלה וכן הציע נישואים, בהצעה מושקעת בהרים, עם רחפן שהוריד טבעת וכריעת ברך. אמרתי לו שאני מאוד אוהבת אותו ורוצה לעשות איתו ילדים, אבל אני לא רוצה להתחתן".
אורי, איך הגבת?
"הבנתי וקיבלתי. אגב, לערוך חתונה לשני אנשים בעלי מעגלים חברתיים גדולים, זה אירוע בסדר גודל של אלף מוזמנים, כך שבהחלט עדיף היה לשחרר את הרעיון. ממילא זה היה יותר עבור המשפחה ובגלל המסורת. די מהר הדס נכנסה להריון וזה נעשה לא רלוונטי. כפיצוי למשפחה, כשהבן הבכור נולד, עשינו אירוע מושקע. אגב זה היה ב'צוללת', המקום שבו הכרנו".
