זה קרה לפני שלוש שנים בלבד. אלית לוי, אז אישה בת 27 מזכרון יעקוב, התבשרה שבן זוגה ואהוב ליבה נהרג בהתרסקות מצנח. "הייתי באבל. היה לי קשה לקבל שהאיש שבחרתי בו וראיתי את החיים שלי איתו נלקח ממני", היא משתפת.
בתום תקופת האבל וכשהרגישה שהיא בכלל מסוגלת להסתכל על גברים חדשים, היא ניסתה להכיר אנשים חדשים, אך התקשתה בכך. "אחרי האסון הרחקתי ממני הרבה אנשים עד שהבנתי שאם אני רוצה להכיר מישהו, הדרך לשם צריכה להיראות אחרת", היא אומרת.
אלית התחברה לאפליקציית ההיכרויות אוקיי-קיופיד מתוך מטרה למצוא אדם שיהיה קודם כל חבר טוב ורק אחר כך בן זוג, מישהו שיוכל להכיל את הסיפור הלא פשוט שהיא מביאה איתה. "התחלתי לסנן, יצאתי להרבה דייטים, היה אפילו שבוע של ארבעה-חמישה דייטים עד שגיליתי שמי שנמשכתי אליו מבחינה חיצונית הוא לאו דווקא מי שמתאים לי. אחרי תקופה של דייטים לא מוצלחים, קיבלתי הודעה מאלכס".
זאת לא הייתה סתם עוד הודעה של "היי". מסתבר שמכל הדברים שיכול היה לכתוב לה, אלכס בחר באימוג'י של הקקי המחייך כשורת הפתיחה שלו. "הכי לא סקסי", היא צוחקת, "אבל זה גרם לי לעצור ולהגיד, או-קיי, יש פה מישהו שיש לו חוש הומור וזה מסקרן אותי. אבל לקח לי המון זמן עד שהסכמתי להיפגש איתו".
איך נראה הדייט הראשון שלכם?
"קבענו ללכת לים. מבחינתי, זה היה סוג של סגירת מעגל כי בן הזוג הקודם שלי נהרג על חוף הים. הרגשתי שזה סימבולי שאני מכירה אדם חדש במיקום כל כך משמעותי עבורי. חוץ מזה, השיחה עם אלכס כל כך זרמה עד שלא שמנו לב שהשעות עוברות", היא נזכרת בחיוך. "היום אני יודעת שהחיבור בינינו קרה כי הסכמתי להיות במקום פגיע ולספר לו את הסיפור שלי. זה גם תרם שלקחתי לעצמי זמן עד שנפגשנו". לוי מספרת שמה שחיבר ביניהם הוא תחושת האובדן המשותפת. אלכס איבד את נישואיו ואלית התאלמנה. "גילינו קווים משיקים - הוא הרגיש שהוא התאלמן ואני באמת התאלמנתי".
הסגרים, המצב הכלכלי הלא פשוט והמלחמה שהביאה איתה שנת 2021 גרמו ללא מעט זוגות לחשוב מחדש על הקשר ביניהם, ובסופו של דבר להיפרד. את הקשר בין אלית לאלכס נדמה כי השנה האחרונה דווקא חיזקה. "כשהקורונה פרצה הייתה ממש תחושה של סוף העולם", אומרת אלית. "אני מאמינה שבכל מצב אחר הייתי ממתינה, אבל במהלך הסגרים החלטנו לאחד כוחות ולעבור לגור יחד".
"הוא הראה לי שאני מסוגלת לעשות כל דבר שאני רוצה. ברגע שיש בן אדם אחד שמאמין בך, השמיים הם הגבול"
ההחלטה התבררה כנכונה. "יזמנו ארוחות משותפות ולימדנו האחד את השני משחקי לוח וקלפים, נכנסנו חזק להרכבת פאזלים, למדנו לבשל מתכונים חדשים. שנינו היינו מאוד רגישים האחד כלפי השני, וכשהרגשנו שמשהו מתחיל להרגיש מתוח, פשוט דיברנו בשיח פתוח. התקשורת הזאת שמרה עלינו ועזרה לנו לצאת מהתקופה הזאת קרובים הרבה יותר".
על האהבה שלהם היא אומרת: "אלכס מחיה אותי, מאפשר לי לראות שאפשר לחיות גם אחרי האסון. הוא יודע מתי להיות בשקט, מתי לשים את היד, מתי לחבק ומתי להקשיב. אנחנו יחד כמעט שנתיים ואנחנו מאוד תומכים ודוחפים האחד את השני לעשייה. בעזרתו למדתי להכיר ביכולות שלי ולהאמין בעצמי. הוא הראה לי שאני מסוגלת לעשות כל דבר שאני רוצה, ובזכות הדחיפה שלו הקמתי אפילו עסק משלי. ברגע שיש בן אדם אחד שמאמין בך, השמיים הם הגבול".
לצמוח מהקושי
גם המוזיקאי עופר-עמנואל ובן זוגו צחר יצאו מחוזקים מהשנה האחרונה. "גילינו שאנחנו כועסים מדברים דומים, ובמהלך הסגרים השתדלנו להמשיך לבלות יחד ולהתאוורר הרבה בחוץ. צחר התקדם בתפקיד בעבודה, בזמן שאני עבדתי על אלבום שאני משחרר בקרוב. מצאנו במה להיאחז ולתמוך האחד בשני, טיפחנו את הדברים שמשמחים אותנו ויצאנו מהתקופה הזאת מחוזקים".
הם הכירו לפני שבע שנים באפליקציית אטרף. "יצאתי מדייט שלא היה בעניין שלי והחלטתי שלא בא לי לסיים ככה את הערב. אומנם היה כבר אחרי אחת בלילה והייתה לי עבודה למחרת, אבל פתחתי שוב את האתר וכתבתי לצחר. הוא הזמין אותי אליו, וכשנכנסתי פנימה הוא הגיש לי תה כי ירד גשם בחוץ. מיד הבנתי שהבחור רציני". הם התחילו לצאת והחיבור ביניהם רק הלך והתעצם. "זיהינו את הקווים המקבילים בינינו - שנינו בני זקונים וחווינו הרבה חוויות דומות בילדות, שנינו התמודדנו עם התפרצויות כעס ושנינו חולקים אהבה למוזיקה וקראש חזק על ריטה", הוא מחייך.
"צמחנו כששאלנו את עצמנו בכנות שאלות חשובות על אינטימיות ומשיכה"
"לאט-לאט צמחנו יחד. שמנו דגש על חוויות משותפות כמו מסיבת דראג ביום הולדת שלי, נסיעות לחו"ל, הופעות, שזרנו כל מיני רגעים והנכחנו האחד את השני בחיים. אני חושב שחווינו גדילה דווקא מהקושי, למשל כששאלנו את עצמנו בכנות שאלות חשובות על אינטימיות ומשיכה".
איך צחר שינה אותך?
"צחר השפיע עליי לטובה. הייתי עפיפון ולמדתי להתחבר לקרקע, לשים לב שאני עושה דברים לא רק למען האחר או כי לא נעים לי, אלא כי אני רוצה. בקיץ האחרון הצעתי לו נישואים".
מה שומר על הקשר שלכם חי?
"תקשורת היא המפתח שהנחנו מהיום הראשון שהכרנו. יש רגישות שמפתחים עם הזמן, צריך לדעת לתת ספייס כשצריך, ליהנות מהדברים הקטנים ולהעריך את הזמן. לזכור שכל יום שאנחנו מתעוררים האחד לצד השני הוא בחירה. לכל אחד מאיתנו יש תחומי עניין משלו, ואנחנו מקפידים לשמור על העצמאות הזו. החלטנו למשל על יום בחודש שהוא יום כיף בירושלים, לעשות יחד משהו בעיר שעושה לנו טוב. זה יכול להיות כל דבר. הרצון הוא כל הזמן להיות טובים, לזהות את הצרכים האחד של השני וללמוד לתקשר אותם. זו אמנות - לאהוב ולהיות נאהבים".
"הנוכחות שלו נותנת לי ביטחון"
לוסיה ששון (31) פגשה את בן זוגה שחר בזמן שכל אחד מהם חבק זוגיות אחרת. "הכרנו במתנ"ס שבו התנדבתי ושחר עבד, ומהר מאוד התחברנו. לשנינו הייתה אז זוגיות, אז לא ניסינו להרשים אף אחד. היינו טבעיים. הייתה תקופה שאפילו ניסינו לעזור האחד לשני עם הזוגיות כי שנינו היינו במשבר. כשמערכות היחסים של שנינו הסתיימו, חזרנו להיות בקשר ודי מהר הפכנו לזוג. עברנו לגור יחד תוך כמה חודשים ואחרי שלוש שנים התחתנו".
"בגלל החוויות השליליות ששנינו הגענו מהן, הערכנו את הטוב שיש לנו, את הכבוד ההדדי ואת הקבלה ללא תנאי"
זה נשמע מדהים ומדויק. מתי ידעת שזה "זה"?
"ידעתי שאני ושחר נתחתן עוד לפני שהיינו יחד. אני זוכרת שיחה עם חברה שבה אמרתי לה שאם נתחיל לצאת, בטוח נתחתן. הרגשתי שיש בינינו חיבור שהוא קל ונטול מאמץ. זה לא שהיה בינינו משהו מטורף שלא קיים בשום מקום, אבל דווקא בגלל החוויות השליליות ששנינו הגענו מהן, הערכנו את הטוב שיש לנו, את הכבוד ההדדי ואת הקבלה ללא תנאי. היינו אולי שמונה חודשים יחד וכבר התחלתי ללחוץ עליו שאני רוצה טבעת", היא צוחקת.
איך הקשר שינה אותך לטובה?
"הזוגיות עם שחר מאוד מעצימה אותי. הייתי במקום לא טוב כשהתחלנו לצאת, ניסיתי את מזלי בעולם הזוהר כדוגמנית, חציתי הרבה גבולות שלא חשבתי שאחצה. הנוכחות שלו גרמה לי להרגיש ביטחון שאני לא צריכה לצאת מגדרי כדי להוכיח מה אני שווה. בזכותו משהו אצלי נרגע.
"גם עם המשפחה – עצם הנוכחות שלו והתחושה שאני בסדר גרמה לי להתנהג בצורה יותר טבעית ונינוחה עם המשפחה שלי, וזה מאוד שיפר את הקשר שלי איתם. שחר תמיד אומר לי - תהיי את. הוא מפרגן ותומך בי בכל דבר שאני רוצה לעשות, בין אם זה לרקוד ריקודים לטיניים עם פרטנרים אחרים, ובין אם כשרציתי ללמוד והוא עבר איתי לצד השני של המדינה. גם כשניסיתי לדגמן והצטלמתי בצורה מאוד חושפנית, הוא פרגן לי באהבה ובנתינה מלאה. קל להרגיש אהובה איתו".
הקורונה קירבה ביניכם?
"בתחילת הקורונה עוד הייתי בחופשת לידה, ובסגר הראשון כשהיינו רק שלושתנו זה עשה לנו מאוד טוב. זה הכריח אותנו להתרכז האחד בשני וזה היה נחמד. הייתה תחושה של חלוקה בנטל וזה היה מאוד נעים, אפשר לנו לגלות האחד את השני מחדש. כשהסגרים המשיכו והתארכו, התגלו חילוקי דעות בינינו בנוגע לקורונה – לעשות או לא לעשות חיסון? כן או לא להתבודד? לשלוח את הילדה לגן או לא לשלוח? ובגלל שבילינו הרבה זמן יחד זה העצים את כל הקשיים והבעיות שהיו לנו לפני זה.
"אהבה היא דבר גלי שעובר תנודות. לא צריך לפחד מרגעי השפל, פשוט לתת להם להיות"
"מה שבסופו של דבר מגן עלינו מלהיגרר לתוך כל הטירוף הזה הוא שאנחנו לא רואים חדשות בבית, וזה מוריד משמעותית את רף החרדה. ברור שלכל אחד היו נקודות שפל בתקופה הזאת, אבל הצד השני ידע להרים ולשקף, להכניס לפרופורציות. הבנו שרוב החיכוכים הם תוצר של חרדה ולחץ, ושהבעיה היא לא אצלנו, אלא במציאות שהפכה להיות כאוטית ומפחידה. צריך לזכור שאהבה היא דבר גלי שעובר תנודות. לא צריך לפחד מרגעי השפל, פשוט לתת להם להיות, לא לוותר ולהמשיך לנסות. לדבר על הכול מאוד פתוח וחשוף, להתעניין ולחפש האחד את השני ולהימנע כמה שאפשר מאדישות כי זאת המחלה הכי קשה בזוגיות".
משני אנשים חסרי ניסיון לשני אנשים שעומדים מאחורי העקרונות שלהם
אור באומשטיין פגש את גבריאלה אליאור דרך חברים משותפים. כמי שנולדו על הרצף האוטיסטי שניהם הרגישו שהחיבור ביניהם אינו מובן מאליו. "התעניינתי בפוסטים שהיא העלתה בפייסבוק שעסקו במוזיקה, פניתי אליה ואחרי תקופה של התכתבויות הצעתי שנצא לדייט", הוא מספר. "נפגשנו בגן ציבורי מתחת לדיור בקהילה שגבי התגוררה בו. מההתחלה הרגשנו שיש לנו שאיפות דומות לחיים. זה הרגיש לי מיד כמו בסרט רומנטי, כשגבי ואני השחקנים".
איך מערכת היחסים שינתה אתכם לטובה?
גבריאלה: "בתחילת הקשר הצבנו לעצמנו חוזה מוגדר מראש, בו התחייבנו לכבד האחד את השני ולא לפגוע באחר. אני מרגישה שאני גדלה וצומחת מיום ליום. הקשר עם אור עזר לי לגלות בעצמי את הפוטנציאל שקיים בי, אנחנו הופכים משני אנשים חסרי ניסיון לשני אנשים שעומדים מאחורי העקרונות שלהם ולומדים איך לתחזק את הקשר. זה לא קל, אבל בעזרת התמיכה ההדדית אנחנו מעצימים האחד את השני".
אור: "לגבי היה קשה במסגרת שהיא גרה בה, ואני הענקתי לה המון ביטחון. למרות האתגרים שניצבים בפנינו כזוג למדתי מה היא סובלנות, נתינה, אכפתיות. להורים שלי לקח זמן לקבל את הקשר בינינו, אבל עם הזמן אנשים למדו לקבל את החיבור שלנו וגבי התחילה לקבל תמיכה גם מהמשפחה שלי. כיום אנחנו מתגוררים יחד בבית משלנו ומאמינים ביכולת ההתמודדות שלנו כי האהבה שלנו מאחדת ומחברת בינינו, גם כשלא הכול מושלם".
איך שמרתם על הזוגיות בתקופת הסגרים?
"בזמן הקורונה חווינו עליות וירידות בקשר. היו פעמים שהחלטנו לעשות הפרדת כוחות בבית ולהירגע עם מדיטציה. בסוף אנחנו תמיד מתנצלים, מדברים על הכול וסולחים. משתדלים לא לתת לסאגת הקורונה להשפיע עלינו. כשאני יוצא לעבוד כל יום אני דואג לגבי, וכדי שהיא לא תרגיש לבד אני שואל לשלומה ומעביר לה מסרים של עידוד ותמיכה, שולח לה שירים שיכולים לעשות לה טוב על הנפש. היא עושה מעל ומעבר בבית ואני מאוד מעריך את זה".
גבריאלה: "אור הוא המפרנס היחיד בבית וזה גרם לקושי כלכלי שיצר לחץ על הזוגיות. אנחנו נפגשים עם יועצת זוגית שנותנת לנו כלים איך להתחבר, על אף הקשיים בתקשורת. דרך מילות הערכה מצאנו שיטה ללבן ויכוחים ולשוחח על מה שמפריע".
"ליאן הוציאה ממני פתיחות שלא הכרתי"
קובי מלמד (34) פגש את בת הזוג שלו בזכות הפודקאסט שלו, "מה יש בזה". "זוגתי הכירה אותי בתור מאזינה לפודקאסט וזיהתה אותי בטינדר. היא הייתה זו שיזמה את השיחה הראשונה. זה הרגיש לי מאוד מרענן ונחמד כי הייתי רגיל תמיד להיות זה שיוזם. אחרי שבוע-שבועיים של חיזורים הדדיים בהודעות יצאנו לדייט, וגיליתי שהשיחות איתה באמת מעניינות. צחקנו המון, וזה משהו שתמיד היה חשוב לי בזוגיות".
"מאוד הערכתי אצלה מההתחלה את היכולת להגיד באופן מדויק מי היא, מה היא אוהבת ולא אוהבת, ואיך כל דבר גורם לה להרגיש. לא הייתי קודם בקשר עם כל כך הרבה כנות ופתיחות. ליאן הוציאה ממני פתיחות כזו שלא הכרתי. זה מרגיש כאילו שהורידו לי כיסוי מהעיניים ואמרו לי, 'ככה אתה אמור להתנהג אם אתה באמת רוצה שזה יצליח'".
מתי הבנת שזה "זה"?
"אני לא חושב שהיה איזה רגע אחד ספציפי שגרם לזיהוי כזה. זה יותר כמו מרוץ משוכות - אתה חושב על הדברים שהפריעו לך במערכות היחסים הקודמות ורואה שפתאום הם לא קיימים. אתה חושב על כל מה שאתה לא מוכן לוותר עליו בבת הזוג שלך, ומבין שהפעם הכול נוכח. לאט-לאט הגיעה ההבנה שיש בה את כל מה שאני רוצה, וגם דברים שלא ידעתי לפני כן שאני רוצה.
"אני חושב שסוף-סוף למדתי להבדיל בין חילוקי דעות ואי-הסכמות לבין ויכוחים וריבים. יש לי ביטחון בקשר הזה, ולקח לי זמן להתרגל לזה שאין לי תחושה תמידית של 'אני חייב להיות בסדר כי אחרת היא לא תרצה להיות איתי', או שאני חייב לרצות, דבר שחזר על עצמו בקשרים הקודמים שהיו לי. אני מאמין שאני מצליח לתת לה את אותה תחושת ביטחון בקשר שלנו, ואת ההרגשה שהיא אהובה ומוערכת. כי כשהבסיס שלנו כל כך יציב, מותר לטעות ולפספס מדי פעם בלי להרגיש שהכול עלול לקרוס כל הזמן".
