הם הכירו לפני 15 שנה, ולא יכלו אז לדמיין בכלל שיום יבוא והם ינהלו מערכות יחסים נוספות - מבלי לוותר זה על זו. אבל אחרי לידת בנם של שביט וקרן כהן-רייפמן נפער הסדק הראשון בשלוות הנפש שלה, סדק שסימן את בואה הקרב של רעידת אדמה בזוגיות.
"אחרי תקופה של תשעה חודשים שבהם הפכתי לבלון ונתתי חיים לילד, הרגשתי שאיבדתי את הנשיות והמיניות שלי", מסבירה קרן (39). "יצאתי במסע לחיפוש תחושת החיות שהלכה לאיבוד בלידה". מה שהיא מצאה לא מצא חן בעיני בעלה. "הבנתי שמה שאני מחפשת זה לא להיות כל חיי עם אותו הגבר מעכשיו ועד עולם, אבל לשביט לקח זמן להתרגל לרעיון הזה".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
מתוך הפחד לאבד את רוח החיים ואת תחושת החיוניות שמגיעה עימה, קרן יצאה לחקור ברשת על פוליאמוריה. "פתאום גיליתי שיש חיה כזאת, 'פוליאמוריה', המאפשרת להתאהב, להתרגש, לצאת לדייטים בעודי נשואה ובעצם לאכול את כל העוגה", היא מחייכת.
שביט (37), שהבחין בתמורות אצל אשתו, ניחם את עצמו שאולי זו רק תקופה חולפת, דיכאון אחרי לידה. "אני זוכר שהיא הרגישה שחסר לה משהו", הוא אומר. "אלה היו בערך שנתיים של חוסר שקט. היא חיפשה חופש, וחיפשה אותו בכל מקום". למשל, בפייסבוק. "היא כתבה פוסטים שמשבחים את הא-מונוגמיה, ומי שקרא אותם באותה תקופה היה בטוח שאנחנו בזוגיות מה-זה פתוחה, ואני אפילו לא הייתי שם עדיין, גם לא תודעתית".
זה הכעיס אותך שהיא מעניקה לאחרים את הרושם שפתחתם את הקשר?
"מאוד! ביקשתי ממנה להוריד את הפוסטים, ולא ביקשתי יפה", הוא מעיד על עצמו. "היום אני מבין שבמשך תקופה ארוכה בחיים שלי, כל מה שקרן הייתה אומרת - הרגשתי שזה מיד משליך גם עליי. אני שמח לומר שהיום אני לא שם, אבל היו לנו המון חיכוכים סביב זה".
ספר קצת על התהליך שעברת.
"בזמנו, כל הרעיון של פתיחת הקשר הכעיס אותי מאוד", הוא מודה. "אחד הדברים הקשים לגבר זו האפשרות שהוא לא מספיק. אנחנו חיים במציאות כזו שאם יש לי בת זוג, היא אמורה להספיק לי להכול, ואם אני הגבר, אני אמור לספק לה הכול. אבל אי אפשר להיות גם החבר הכי טוב, גם המאהב, המפרנס וזה שלבוש הכי יפה והכי מקשיב. אבל אז לא הבנתי את זה. חשבתי שקרן כנראה מעוניינת בגבר אחר שיכול יותר טוב ממני. זה שומט לך את האדמה מתחת לרגליים".
הם הכירו על רחבת הריקודים, שני רקדני סלסה חובבים, שהחליטו לרקוד יחד לערב אחד וגילו כימיה ומשיכה מינית הדדית. הם התאהבו, עברו לגור יחד ובהמשך נולד גם בנם הבכור. עם התקדמות הקשר והשגרה הפכו השניים ל"בטטות כורסה", להגדרתה של קרן, לעוד זוג שמסיים את הערבים בבהייה מותשת על הספה, עד שבשלב מסוים, קרן החליטה שבשלו התנאים לחזור אל הרחבה.
"גיליתי ריקוד חדש, מאוד סקסי, שנקרא קיזומבה", היא נזכרת. הקיזומבה נשאה אותה לפסטיבלי ריקודים בכל העולם, שם היא מצאה עצמה מוקפת בגברים אפריקאים, שנוכחותם, ובכן, עוררה אותה מחדש. "התמונות התנוססו בפייסבוק, וחמותי כבר הייתה בטוחה שיהיה לה עוד רגע נכד אנגולי", צוחקת קרן. "הריקוד נתן לי המון דרור לתשוקות, וחשבתי שזה יספיק, אבל בשלב מסוים הבנתי שלא".
בעיני רוחה, ראתה את עצמה כמושא מיני, או כמילותיה: "רציתי שגברים ירצו לפרק לי ת'צורה. שאלך ברחוב ואיראה כמו הדבר הכי סקסי עלי אדמות. לא היה לי מישהו מסוים בראש, היו לי המון. רציתי כל מה שראיתי".
הריאיון איתה ועם שביט נערך דרך הזום, מאחר שהשניים מתגוררים בקופנגן שבתאילנד, שאליה עברו עם תחילת הקורונה. לאורך השיחה מתגלה שהשניים האלה מסוגלים לומר זה לזו הכול, אבל באמת הכול, ככל הנראה הודות להומור המשותף שלהם.
אמיתות קשות, שעלולות להתפרש רע בתמלול נקי, מוחלפות ביניהם אל מול מסך הזום באותה קלילות שבה הם מתחבקים, צוחקים ומתלטפים. משקעים כבדים מונפים באוויר כאילו היו עניין של מה בכך, וכך גם הווידוי הזה של קרן באשר לרצונה להיות נחשקת כל כך על ידי בני המין הגברי, רצון שהלך והתבסס אצלה כצורך קבוע שלא הולך להיעלם.
שביט כבר חשב שהם הולכים להתגרש, אבל אז, אירוע זניח לכאורה טרף את הקלפים מחדש: שביט קיבל המלצה להאזין לפודקאסט של סווינגרים, זוג שנפגש עם זוגות אחרים למטרת החלפת זוגות. "האזנתי להם ופתאום זה נשמע לי נורא רומנטי, לבוא יחד ולחוות כאלה הרפתקאות חזקות. הייתי בדרך למילואים, ושלחתי הודעה לקרן שאולי יש משהו שאני כן רוצה לעשות". מובן שקרן התרגשה מההצעה. "בראש שלה, היא חשבה שאם אני אסכים למשהו, זה יהיה שמותר להיות עם מישהו בחו"ל אבל לא לדבר על זה", אומר שביט, אבל קרן רצתה יותר.
החוויות הפתוחות הראשונות שלהם התקיימו תחת מערכת חוקים נוקשה. הם החלו לצאת עם זוגות אחרים לדייטים מרובעים, מצרפים אותם למיטה או מצטרפים. "זה כמו דייט רגיל של רווקים, רק שלא משנה מה - לא חוזרים לבד הביתה", צוחקת קרן.
ההתחלה הייתה מרגשת ומבטיחה, אבל מהר מאוד נחשפו השניים לפגמים בתסריט הסווינגרי. אחד מהם הוא שקשה מאוד למצוא ארבעה אנשים שנמשכים זה לזה. "תמיד צד אחד יותר מרצה ומוותר לשני", טוענת קרן. "פגשנו הרבה זוגות שהחוויות שלהם הושתתו על ריצוי". אבל מה שהטריד אותה יותר היה השטחיות שבמפגש שכל תכליתו היא מינית ותו לא. "מהר מאוד הבנתי שבולבול ועוד בולבול ועוד בולבול שווה בולבול אחד", היא מתארת בדרכה הציורית, ומסבירה: "זה לא שיש שוני מאוד גדול בחוויה הבשרית".
היא רצתה חיבור בין גוף לנפש. "הבנתי שאני רוצה להרגיש, רוצה לאהוב" - והרעיון הזה, בזמנו, הרתיע מאוד את שביט. "הוא חשב שדרך החוויה הסווינגרית, תוך כדי פתיחת הדלת לחופש, תהיה לו שליטה על הרגשות שלי", אומרת קרן. "ועל הרגשות של עצמו", משלים אותה שביט. "אבל החוויה הסווינגרית היא מאוד סביב המיניות, ויש להם שם חוקים של 'אסור להתאהב', מה שמביא להרבה הסתרות ובגידות גם בתוך עולם שהוא כביכול פתוח", אומרת קרן. "בפועל, אי אפשר באמת לשלוט ברגשות של עצמך ולא ברגשות של אחרים, וכמו שאומרים לילדים 'אסור סוכריה', גם אצל מבוגרים – הסוכריה הופכת לדבר שהם הכי רוצים".
7 צפייה בגלריה
"אי אפשר באמת לשלוט ברגשות של עצמך ולא ברגשות של אחרים". קרן ושביט ביום חתונתם
(צילום: אסף תמם)
בשלב מסוים שביט טס לנסיעת עבודה, "וקרן אמרה לי, 'מותר לך לחוות שם מה שאתה רוצה'. אמרתי לה, 'יא, איזה כיף', והיא אמרה, 'ומה לי מותר?'", שניהם מתפקעים מצחוק. "אז אמרתי לה, 'שמעי, לא מתאים לי שתהיי עם אנשים חדשים, אבל מותר לך להיות עם אנשים שהיית איתם'. קרן לקחה את זה ו…". "והבאתי את כולם", היא מתפרצת, והשניים צוחקים. "אמרתי לעצמי, 'יש חמישה ימים, אני צריכה למלא אותם'".
בעבר הטיל שביט וטו על אחד הגברים שנפגשה איתם, וביקש שתפסיק להתראות איתו, אבל קרן נהנתה מחמת הספק, ולא שאלה עוד שאלות על ההיתר שהעניק לה שביט. "כשחזרתי לארץ, במטוס, קרן סיפרה לי שהיא הייתה בדיוק עם הבחור שהטלתי עליו וטו. עד לאותו רגע הייתי מאושר, וזה גמר אותי, הרגשתי נבגד בטירוף. היא עשתה משהו שלכאורה היה בחוקים, אבל בשטח האפור, והשטחים האפורים האלה הם מקומות שיש בהם הרבה כאב, כי צד אחד משכנע את עצמו שדברים מסוימים הם בסדר".
הייתם מצפים אולי ששביט יסגור את הקשר - אבל ההיפך הוא הנכון. "אחרי הכעס ותחושת הנבגדות קיבלתי החלטה שאני לא רוצה שיהיו יותר חוקים וגבולות. אמרתי לקרן, 'את יכולה להיות עם מי שאת רוצה, את יכולה להתאהב'. הרגשתי שכל התקופה הזו הייתי שוטר, כל הזמן בכעס ובקנאה, וזה עשה לי לא טוב".
להחלטה הזו הייתה השפעה מבורכת נוספת, בלתי צפויה. "ברגע ששחררתי את קרן מהכלוב, היא נרגעה. לא היה לה כלוב לפרוץ. התחושה ש'מקצצים לי את הכנפיים' נעלמה".
לא פחדתם שזה יהרוס אתכם? לא הרגשתם שאתם משחקים באש?
קרן: "פוליאמוריה היא חד-משמעית לשחק באש. זה בשביל אנשים פירומנים. זה מתאים לאנשים שצריכים כל הזמן תחושות חזקות, כי גם הנוחות שלך עם עצמך מושפעת מאנשים אחרים. חשבת למשל שהכול בסדר, שיש לך בעל וחבר, ופתאום אשתו של החבר סוגרת לך את הברז".
הוא מתכנת בהיי-טק, היא מטפלת קלינית דרמה-תרפיסטית ומטפלת מינית אלטרנטיבית. במסגרת עבודתה, היא מטפלת בלא מעט זוגות פתוחים. בשנים האחרונות, היא מספרת, כ-70% מהלקוחות שלה הם כאלה שבאו כדי לפתוח את היחסים, חלקם כבר בתוך מערכת יחסים פתוחה, ויש גם שלישיות ורביעיות במשבר. עם התפשטות הקורונה החליטו לשנות אווירה ועשו רילוקיישן לתאילנד ("אמרנו שסגר שני נעשה מול שקיעות יפות", מסביר שביט), שם ממשיכה קרן לטפל באוכלוסייה המקומית של קופנגן, שמורכבת מתיירים וממהגרים מכל העולם.
לדבריה, בזכות אופיה המגוון של החברה מתאפשר לה ללמוד על יחסים ומיניות בתרבויות שונות, וכא-מונוגמית, מתאפשר לה לחקור את הנושאים הללו מקרוב. מהפרספקטיבה הזו אספה גם כמה תובנות על המיניות הישראלית. "אנחנו מגיעים ממקום שהגברים נורא רעבים בו והנשים, שצריכות להסתיר את המיניות שלהן, מחזיקות אותה בתור פרס. זה משפיע מאוד על האיבה בין שני המינים ועל האלימות המינית. בשוודיה, למשל, אין רעב מיני, כי המיניות היא לא אישיו. אין שום בושה סביב זה, סקס הוא נורמלי כמו לאכול ארוחת ערב".
מתוך השלווה הפסטורלית של קופנגן, שניהם נראים שלמים עם עצמם וזה עם זו, השלמה תוצרת חו"ל. "היום אני וקרן במקום מאוד טוב", מאשש שביט. "אנחנו אפילו מתייעצים אחד עם השנייה על האהובות והאהובים שלנו". אל האידיליה הזו הצטרפה לאחרונה גם החמות, אימו של שביט, כשקפצה לבקר את בנה וזוגתו למשך חודש.
"ישבנו לקפה, ושביט חזר מלילה עם האהובה שלו", מספרת קרן. "דנו שלושתנו בפרטים ונתנו לו עצות לגבי איך להתנהג". "היא יצאה מגדרה שם, זה לא בא לה בקלות", מסייג שביט. "היא הייתה צריכה להגיע לכאן כדי להאמין שטוב לי. המשפחה שלי חיה בתפיסה שכדי לא לוותר על קרן, ויתרתי על כל הערכים והעקרונות שלי".
היחס המורכב לאורח חייהם ניכר גם מצד המשפחה של קרן. "אמא שלי יודעת אבל מעדיפה להתעלם, וביקשה שלא נספר לאבא שלי כי היא לא רוצה שיקבל התקף לב", לדבריה. בתוך המשפחה הגרעינית, לעומת זאת, אין הסתרות. הילד שלהם יודע שלאמא ואבא יש חברים וחברות נוספים, וקרן עומדת מאחורי זה בלב שלם.
"בישראל יש המון לחץ סביב ההורות", היא אומרת. "מצופה מהאמא לוותר על עצמה, ושאם הילדים שלה מאושרים - היא תהיה מאושרת", אומרת קרן. "אצלנו, לפני כמה ימים, הבן שלנו מיתר הסתכל על שביט ואמר, 'אבא, אני אוהב שאתה אוהב את עצמך, כי בגלל שאתה אוהב את עצמך - אני אוהב את עצמי'. זאת אחת הדוגמאות הכי דרמטיות למה שהילדים גדלים לתוכו כשהם רואים הורים שבוחרים בעצמם".
יש לכם טיפ לאנשים שמתלבטים או חושבים לפתוח את הקשר?
שביט: "לפנות לליווי. סבירות גבוהה יותר שהתהליך יעבור בשלום אם יש ליווי מקצועי של מטפל פולי-פרנדלי".
קרן: "כדאי לעשות חוזה, ולהבין אילו גבולות הם קשיחים ואילו גבולות הם רכים ועשויים להתגמש עם הזמן. וצריך ללמוד לתקשר. זוגות שיש להם קושי לתקשר חווים כאב גדול. וזה ממש לא מתאים לכולם, זה מתאים לאנשים שיש להם תחושת ערך גבוהה, ושלא כל הערך שלהם מוטל על בן הזוג שלהם. שיש להם עולם שלם עם חברים ותחביבים ועבודה שהם אוהבים, ולא הכול על המאזניים של הזוגיות".
בניגוד לזוג כהן-רייפמן, נועם דוידוביץ' ודפנה תדמור מנהלים זוגיות פוליאמורית מהיום הראשון שלהם ביחד. הם מתגוררים בדירות נפרדות בטבעון, אולם יש ביניהם פערי גיל נדירים – נועם הוא רווק בן 29, ודפנה היא גרושה בת 42 ואמא לשני ילדים.
למה להסתפק בזוגיות אחת?
(צילום: אסף מגל)
"אחרי שהתגרשתי העפתי מהחלון את הקונספט המוכר על זוגיות שצריכה להוביל למגורים משותפים, חתונה וילד. לכן הזוגיות עם נועם היא פשוט חברות שהיא גם קשר זוגי", משתפת דפנה. נועם מאשר. גם הוא הניח בצד את הקונספט הנורמטיבי של "מהי זוגיות ואיך היא אמורה להתנהל". "ברגע ששמתי בצד את הקונספט של זוגיות כמו שמוכרים לנו אותה, הבנתי שאני יכול לצאת עם מישהי שגרה רחוק ממני ושגדולה ממני בגיל.
"אם הייתי מחפש את האחת והיחידה, כנראה שלא הייתי נשאר כי היא גרה רחוק ממני, כי יש בינינו פער גילים, כי אנחנו מתעסקים בדברים שונים ביומיום שלנו. אבל בגלל שאני לא מחפש את האחת והיחידה אז הקשר הזה קרה, ואנחנו ביחד כבר למעלה משלוש שנים וזה עובד לנו מדהים. זאת אהבה עצומה שלא יכלה לקרות אחרת כנראה".
חרף גילו הצעיר, נועם חי כפוליאמורי כבר שבע שנים. ההיכרות ביניהם קרתה בזירה הזמינה ביותר לפוליאמורים, קבוצות הפייסבוק. דפנה הצטרפה לקבוצת היכרויות א-מונוגמיות כשהיא גרושה טרייה, מתוך רצון לחקור ולהציץ, בעודה מהרהרת בנושא. היא כתבה פוסט היכרות שנון ומצחיק, ונועם התלהב והתחיל איתה בפרטי. דפנה הופתעה שגבר כל כך צעיר אוזר כזה אומץ רומנטי, ומיד הסכימה להיפגש. "כשרק הכרנו נועם עוד התגורר בתל אביב, והוא היה בא אליי באוטובוס", היא נזכרת בחיוך.
"קו 826, הקו המפורסם", נועם ממהר להוסיף. "הייתי בא כל שבוע או כמעט כל שבוע ונשאר לישון, עד שבאיזשהו שלב הבנתי שהנסיעה הזאת נורא ארוכה. אחרי חצי שנה בערך עברתי לטבעון, אבל אנחנו לא גרים באותה דירה".
מעבר למפגשים הזוגיים, כל אחד מהם מנהל עוד מערכות יחסים מהצד. לנועם יש עוד שתי מערכות יחסים, ודפנה חובקת מערכת יחסים אחת נוספת מלבדו.
יש כל מיני זוגות פוליאמוריים שמגדירים לעצמם זוגיות ראשית וזוגיות משנית. איך זה עובד אצלכם?
דפנה: "הייתי אומרת שזה קצת קיים, אפילו שלא הגדרנו את זה ככה".
נועם: "בפועל, אנחנו הקשר הכי משמעותי והכי ותיק האחד של השנייה, אבל אין אצלנו וטו על קשרים אחרים. מבחינתנו זה גמיש, פלואידי, ואין את ההיררכיה הזאת של קשר ראשון וקשרים נוספים".
איך הילדים הגיבו לזוגיות הזו, לאורח החיים החדש הזה שהם לא מכירים?
"בהתחלה הבת הגדולה שלי הייתה מאוד מוטרדת", משתפת דפנה. "זה היה קרוב לפרידה מאבא שלה, אז אני ונועם החלטנו להאט את הקצב".
"אחרי חודשיים יחד הבנתי שאני רוצה לפגוש את הילדים שלה", מספר נועם. "זה היה מבחינתי סימון 'וי' ביני לבין עצמי, סימן שזה קורה, שיש פה באמת אהבה אם אני רוצה לפגוש את הילדים שלה".
רגע, הילדים שלך מודעים היום לעובדה שלאמא שלהם יש זוגיות עם שני גברים?
דפנה: "הילדים מודעים. הם היו בני שש ותשע כשהכרנו, זה הרגיש לי כמו גיל טוב לשתף אותם. אני פשוט אמרתי לבת שלי, 'את יודעת, יש דבר כזה שנקרא פוליאמוריה, ויש אנשים שחושבים שזה ממש בסדר שלמישהו יהיה כמה בני זוג ושזה סבבה'. אז היא אמרה, 'כמה בני זוג?!', ואני ממש זוכרת כזה את העיניים שלה מתכווצות. אני חושבת שהיום, כשהיא בת 12, זה יכול היה להיות קשה יותר להעביר לה את הקונספט הזה, אבל עכשיו אנחנו במצב שהבת הגדולה שלי מאוד מחבבת גם את נועם וגם את בן הזוג השני".
"אני די טוב במערכות יחסים", נועם מתרברב וצוחק. "הייתי טוב בהן גם במונוגמיה. זאת אומרת, הבחירה בפוליאמוריה היא לא כי לא עבד לי להיות מונוגמי, אלא כי עבד לי ואמרתי או.קיי, בוא נראה איך עוד יכול לעבוד לי, ואיפשהו בהיסטוריה הזוגית שלי, כשהייתי במערכת יחסים מאוד יציבה וטובה, הנושא הזה עלה בשיחות, ואז משם לאט-לאט הבנתי שבאמת ככה אני רוצה לחיות".
אצל דפנה גילוי הפוליאמוריה היה יותר משמעותי וחזק. "כששמעתי על פוליאמוריה, זה הרגיש ממש כמו התגלות כזאת. זאת אומרת, פתאום דברים התבהרו לי", היא נזכרת. "קרה בהיסטוריה שלי שהיה לי חבר והתאהבתי במישהו אחר, והרגשתי שכנראה שזה אומר שהאהבה ההיא לא הייתה מספיק חזקה, ופתאום נפלה עליי ההבנה שרגע... אולי זה כן בסדר להתאהב גם בו וגם בו וגם בו".
את הניצוצות האלה הרגישה דפנה כבר במהלך הנישואים שלה, אבל היא החליטה להתנסות בכך רק לאחר שהתגרשה. כיום, שלוש שנים אל תוך החיים כפוליאמורית, היא לא מבינה איך הייתה מונוגמית עד עכשיו. "אנשים מדברים על חסרונות ויתרונות, אבל אני לא רואה חסרונות במצב שלי. למה להיות במקום הזה של איסורים על כמיהות? זה מטריף אותי".
"אנחנו לא משכנעים אף אחד להיות פוליאמורי", מבהיר נועם. "יש לזה יתרונות וחסרונות. זמן, קנאה, איזה ויכוחים נכנסים, איזה חיכוכים, זה עוד אנשים עם רגשות ועולם פנימי, וזה עוד מלא מורכבויות. אז בהתחלה זה מאוד מרגש לקבל את כל השפע הזה, לחוות התאהבויות חדשות ולעשות סקס עם אנשים בפעם הראשונה, אבל נראה לי שעל פי רוב נרגעים באיזשהו שלב".
אצלכם יש חוקים והגבלות על מה מותר ומה אסור?
"לא, אנחנו פשוט יודעים איפה הרגישויות האחד של השנייה", אומר נועם. "אנחנו מאוד קשובים אחד לשנייה".
אף על פי שאין אצלם חוקים, הם עדיין זהירים במקומות מסוימים. "יש דברים שאני חושבת שהם אולי קצת עושים איזה עקצוץ קל", אומרת דפנה. "למשל היום בערב, במקרה יצא שקבעתי להיפגש עם החבר השני שלי, כי אנחנו לא נפגשים הרבה. מצד שני, הייתי קצת במבוכה להגיד לנועם שאחרי שאנחנו מתראיינים אני צריכה להתפנות כי אני פוגשת את חבר שלי", היא מספרת בחיוך נבוך, ומתקבלת בחיוך ובאהבה אצל נועם.
במהלך הריאיון הם מחזיקים ידיים, מחייכים ומאוהבים. משתפים זה את זו בהצלחות ובכישלונות הרומנטיים, ללא קנאה וללא בושה. "רק לפני יומיים התחלתי עם מישהו והוא סירב לי", משתפת דפנה. "הסירוב אומנם נעשה בצורה מאוד-מאוד יפה, אבל בכל זאת היה סירוב, אז היה לי צורך לשתף את נועם, ולקבל ממנו אוזן קשבת".
נועם, איך אתה מקבל את זה? מעבר להכלה יש גם קנאה?
"בהשוואה לפוליאמוריים אחרים שאני מכיר, אני יכול להיות מאוד קנאי", הוא מודה ביושר. "אפילו הסיפור של הההתאהבות באותו בחור שסירב לה קצת עושה לי קווץ' בלב, אבל לאורך כל החיים צצים רגשות כמו קנאה וכעס ודברים פחות נחמדים. פשוט עדיף לא לתת להם לנהל אותנו".
דפנה: "אני יודעת שיש הרבה אנשים פוליאמוריים שמאוד מקנאים וזה מעורר רגשות קשים, אבל אצלי זה לא ככה. מבחינתי, זה כאילו שהוא יספר שהוא מצא עבודה טובה או שהוא הלך לסרט מדהים או חווה חוויה. אותי זה משמח".
היא כתבת טכנית בחברת היי-טק, כותבת, מנגנת ושרה, והוא אמן קרקס וליצן. כל אחד בדרכו מוצא נקודות משותפות בין העיסוקים שלהם לאורח חייהם הפוליאמורי.
דפנה כתבה בעבר שיר על אהבה לכמה גברים, ונועם מוצא מכנה משותף בין אמנות הקרקס לבין ריבוי מערכות יחסים. "אני יודע ללהטט במערכת יחסים בכדור אחד, וברגע שיש לי שליטה בזה, אני יכול להכניס עוד כדורים ועוד כדורים וטבעות, וללכת על חבל תוך כדי, ואז לקפוץ לתוך חישוק", הוא מספר בחיוך.
"אבל זה הכול בהנחה שאני יודע לעמוד ויודע להחזיק בכדור אחד. כי אם אני לא יודע להחזיק מערכת יחסים, אם אני לא יודע לתקשר, אם אני לא יודע לשים לב לפרטנר שלי ולהקשיב לו, אזי לא בטוח שפוליאמוריה היא הפתרון שלי. כנראה שלא".
אתם חושבים שתחזרו למונוגמיה יום אחד?
"זו שאלה שחוזרת הרבה", אומר נועם. "שואלים אותי, 'ומה אם תכיר את האחת שבאמת מושלמת לך בכל הפרמטרים, ואתה תרצה אותה מאוד והיא תרצה אותך מאוד? אז אני באמת מאמין שהאישה של החיים שלי, שתכבוש את כל עולמי ותתאים לי בכל פרמטר, תהיה גם זאת שתקבל ותכבד את החופש שלי, ואני אכבד את שלה, כי אחרת היא כנראה לא באמת תאהב אותי. בזה נמדדת זוגיות טובה לדעתי, בכמה אנחנו דוחפים האחד את השנייה ובכמה אנחנו נותנים חופש האחד לשנייה ותמיכה זה לזו. זה הסוד של הזוגיות הזאת".
אתם מרגישים שאתם חיים באורח חיים שקל לשפוט אותו לחומרה?
דפנה: "בהחלט. אחד הדברים הכי מתמיהים וקשים לי זה השיפוט. אני לא אוהבת להיות לא בסדר. זה מרתיע אותי מאוד, וכמעט תמיד מגיע השיפוט. אומרים שזה סדום ועמורה, שזה לא בסדר, לא מוסרי ופוגע בילדים. או שאומרים שזאת לא אהבה אמיתית. זה גם מאוד מעליב. שאם את אוהבת עוד מישהו, אז האהבה הראשונה היא לא אמיתית".
למה כל כך קשה לאנשים להבין את זה?
נועם: "חלק מהסיבה שקשה לאנשים לקבל את הדבר הזה, היא שברגע שהם אומרים שזו צורת חיים לגיטימית, מיד עולות שאלות על רגע, אז אולי אני יכול לבחור בזה גם, ואם אני למשל בזוגיות מונוגמית, אישה-ילדים-כלב, לעשות פיצוץ בדבר הזה זאת טרגדיה. לכן מראש הרבה יותר קל להגיד שהדבר הזה הוא לא בסדר, שזה נורא ואיום ומה פתאום. כמו שלגברים סטרייטים נורא קשה לחשוב על המחשבה לעשות סקס עם בן מינם, כי אוי ואבוי, מה זה יגיד עליי וכו'. לכן אנחנו לא באים לשכנע אף אחד להיות פוליאמורי".
דפנה: "יש מם כזה שרץ ברשת, שכתוב בו 'איך החברים שלי חושבים שפוליאמוריה נראית', ואז רואים איזה אורגיה כזאתי שכולם עם כולם. ליד זה מצולמת התמונה של איך פוליאמוריה באמת נראית, שזה בעצם שיחות 'יחסינו לאן' עם מלא-מלא אנשים, ושיחות הבהרה ודיבורים".
