"חשוב לי להראות למגזר הדתי שאפשר אחרת, שלא הכול זה סטריאוטיפים, ושהגיע הזמן שהם יפתחו את הראש וייחשפו למשהו אחר. חשוב לי להגיד לנוער הלהט"בי-דתי שהוא לא מחויב לדרך אחת, ושהם יכולים להישאר דתיים. אפשר לאתגר את האפור במקום להישאר בשחור-לבן, שהעולם כביכול מנסה לכפות עלינו", אומרת מעיין גרוס (37), טרנסג'נדרית דתייה שמשתתפת בעונה החדשה של הסדרה "טאבו", שתעלה מחר (ב') בכאן 11. מעיין לוהקה לפרק שנקרא "דתיים גאים", ועוסק בחייהם של להט"ב על הרצף הדתי.
3 צפייה בגלריה
מעיין גרוס בהכנות לקראת הכניסה לעזה. להראות לדתיים להט"ב שאפשר להיות באפור, ולא רק בשחור-לבן
(צילום: חבר ליחידה)
היא מתגוררת בבית שמש, עיר ילדותה שבה גדלה בתור נתן. "גדלתי במשפחה דתית-לאומית, בבית אשכנזי חם של זוג הורים שעלו מארצות הברית בתחילת שנות השבעים". בסוף שנות העשרים לחייה, החלה בתהליך השינוי המגדרי. "את ההורמונים התחלתי לקחת לפני שבע וחצי שנים, ואז היו שנתיים של שינויים פיזיולוגיים. אחרי שנתיים טסתי לחברה טובה שלי באוסטרליה, שעזרה לי לקנות בגדים, ללכת למספרה ולימדה אותי לאמץ חזות נשית קצת יותר נורמלית מזאת שהייתה לי בתקופה של השינויים, ולפני חמש וחצי שנים יצאתי מהארון לגמרי כמעיין. בעקבות היציאה מהארון גם שיניתי מקום עבודה".
איך ההורים והמשפחה קיבלו את הזהות החדשה?
"המשפחה שלי קיבלה את זה מדהים. הם כן הופתעו, למרות שתמיד חשבתי שכולם שמים לב. ההורים שלי אומנם חינכו אותנו על ערכים דתיים ודרשו שנלך לישיבה תיכונית, אבל הבית שהם גידלו אותי בו היה תמיד מאפשר, כזה שנותן הרגשה שהעולם פתוח מולך ולא סגור.
"אח שלי הלך איתי פעם למסיבה בפורים, כדי להתחיל לעכל את הסיטואציה. היה לו חשוב לבוא איתי עם הזהות החדשה שלי. אמא שלי אפילו הלכה איתי לקנות בגדים בהתחלה, ובהמשך שני ההורים שלי הלכו יחד למפגש של עמותת 'מעברים לקשת הטרנסית', כדי ללמוד איך להקל על החיים שלי ועל התהליך של שניהם, כהורים מתחילים של טרנסג'נדרית. יש לי גם שני אחים שחזרו בשאלה, ומאוד יכול להיות שלהורים שלי זה היה אפילו יותר כואב מאשר בת טרנסג'נדרית".
"ההורים שלי אומנם חינכו אותנו על ערכים דתיים ודרשו שנלך לישיבה תיכונית, אבל הבית שהם גידלו אותי בו היה תמיד מאפשר, כזה שנותן הרגשה שהעולם פתוח מולך ולא סגור"
ממש לא מובן מאליו, קבלה כזאת בחברה הדתית.
"אנחנו אמריקאים, זה קצת שונה. בקהילות יהודיות בחו"ל, וזה משהו שאנחנו צריכים לאמץ קצת בארץ, נלחמים ממש על כל יהודי שלא יתבולל ושלא יעזוב את הקהילה, שיישאר חלק כדי לשמור על העם. ההורים שלי באים בגישה של 'אלו הילדים שלנו והמשפחה חשובה יותר מהכול, לכן לא נחרים אותם', כמו שכן קורה בכל מיני מגזרים דתיים כאלה ואחרים. אצלם זה ההפך, והעיקר שכולנו נישאר יהודים ושנהיה מאושרים".
את הטרנסית היחידה בבית שמש?
"יש עוד טרנסים, אבל הם צעירים ממני. כשבאתי לשנות את התמונה בתעודת זהות, באתי בפוזה של זאת בטח הפעם הראשונה שהם נתקלים במישהי כמוני, אבל הפקידה שם נתנה לי מבט של 'אל תתלהבי על עצמך', ואמרה לי שהיה לה מקרה כזה לפני שבוע. היה לי גם סיפור אחר - בתקופה שבה עשיתי את השינוי, הייתי הולכת לסופר המקומי והבעלים היה מסתכל עליי באופן מוזר, עד שהוא בא אליי יום אחד ושאל, 'אתה עכשיו שלווה?', אמרתי כן, והוא אמר, 'הכי טוב זה להיות מאושר', ובזה זה נגמר. אני לא נתקלתי פה בהערות, בטח לא מבזות ומשפילות, גם לא בביטויים שאינם מכבדים. אני חושבת שאני מראה שאני לא חוששת מהסביבה וזה משמעותי".
"כשבאתי לשנות את התמונה בתעודת זהות, באתי בפוזה של זאת בטח הפעם הראשונה שהם נתקלים במישהי כמוני, אבל הפקידה שם נתנה לי מבט של 'אל תתלהבי על עצמך', ואמרה לי שהיה לה מקרה כזה לפני שבוע"
מקבלים אותך גם בבית הכנסת הקהילתי?
"בית הכנסת שלנו הוא אורתודוכסי, אבל הקהילה שלו מורכבת מאנגלוסקסים, יוצאי ארצות הברית ואנגליה, וכולם קיבלו אותי מדהים. הרב באיזשהו שלב אמר לי לעבור לשבת בעזרת נשים, וזה היה די מקובל ומובן מאליו מבחינת כולם".
איפה את ממוקמת מבחינת הדת?
"הקונספט שאני מאמצת והוא הכי הגיוני בעיניי זה לשמור גם וגם. כלומר, לקיים גם את המצוות של הגבר וגם של האישה. אגב, בניגוד לטרנסג'נדריות אחרות או לטרנסג'נדרים שנוטים, בהכללה, לשכוח מהמגדר שהם נולדו איתו, אני החלטתי להשתמש בו דווקא כמקפצה. זה לא יוצר לי איזו דיספוריה או משהו נפשי. אני שומרת על הגם וגם. אפילו בתעודת הזהות שמרתי את השם הישן שלי ורק הוספתי את השם מעיין. אני גם מניחה תפילין ומתפללת שלוש תפילות ביום, וגם שומרת צניעות של נשים ומדליקה נרות שבת".
אז את שומרת נגיעה גם מגברים וגם מנשים?
"זה קצת יותר מורכב מזה. באופן עקרוני, אני שומרת נגיעה רק מגברים, אבל עם חברים גברים שהכרתי לפני, כמו חברים מהצבא, אני לא יכולה לשמור נגיעה. זה ייראה מצחיק, הם כמו אחים בשבילי. אז גם מהם, כמו במשפחה, אני לא שומרת נגיעה".
"טרנסג'נדרים במילואים זה משהו שהצבא עוד לא נתקל בו"
מעיין לא סתם הזכירה את עניין הצבא. לפני חודש היא השתחררה משלושה חודשי מילואים קרביים בסיירת גבעתי. "אני יודעת שהיו בצה"ל לוחמות טרנסג'נדריות לפניי בסדיר, אבל ההבדל הוא שאני עושה את זה במסגרת האורגנית שלי, ולא ביחידה מעורבת מגדרית מראש. זה אומר שאני ביחידה מתמרנת של בנים. בניגוד למה שקורה בסדיר, טרנסג'נדרים במילואים זה משהו שהצבא עוד לא נתקל בו. גייסו אותי ב-7 באוקטובר, בדיוק אחרי שסיימנו קו של חודש, אז יצא שעשיתי בשנה החולפת כבר ארבעה חודשי מילואים".
איך זה לשרת כאישה, ועוד טרנסית, ביחידה לוחמת שכולה בנים?
"הרוב אצלנו ביחידה הם חבר'ה דתיים, אבל היתרון שלי בתוך היחידה הוא שהרבה אנשים מכירים אותי מלפני. יש לי שם הרבה חברים וצוותים שהכירו אותי מהשירות הסדיר. זאת ממש פלוגה שהייתי בה סמל מחלקה. עברתי איתם את מבצע 'צוק איתן', וחצי מהאנשים שם הכירו אותי לפני תהליך השינוי המגדרי. החצי השני, הצעירים, מראש קיבלו את זה בטבעיות. יש מעבר בין-דורי שקל לו יותר להכיל את זה. הוותיקים הם אלה שמשתדלים לא להתבלבל בלשון הפניה".
נתקלת בטרנספוביה באמת?
"לא היו חיכוכים או ממשקים של להט"בופוביה או משהו בסגנון, אבל יש תמיד את הדיסוננס בין מעיין של היום לבין נתן של פעם. במונחים צבאיים תמיד קראו וקוראים לי 'גרוס'. אני, באופן אישי, הרגשתי הפעם מאוד טבעי ונוח. חיפשתי כמה שיותר להילחם".
אף פעם לא התייחסו אלייך אחרת בשל הזהות המגדרית?
"היה מקרה אחד, בשישי בערב, שביקשו ממני והסכמתי להישאר לשמור, כדי שהבחורים הדתיים בצוות ילכו להתפלל".
את מתכוונת לחזור לשירות מילואים נוסף ביחידה?
"אני מחפשת להצטרף ליחידה קצת יותר קרבית. גיליתי שיש לי אופי של לוחמת, שלא עבר לי במסגרת השינוי. אני פונה לכל מיני יחידות עכשיו. המקרה שלי הוא בעצם גם תשובה לבג"ץ שהוגש לאחרונה לגבי שירות נשים ביחידות מתמרנות. מישהי שבאה מחיל הגבולות, שזה בעצם ברדלס וקרקל, הגישה בג"ץ כי היא רוצה להתקבל לגיבושים של מטכ"ל, שייטת ו-669, שבהן עדיין אין לוחמות.
"אני יודעת שבתשובת הצבא הובהר שבעקבות הצלחת הפיילוט עם השיריונריות, יפתחו עכשיו תפקידים לנשים גם ביחידות המיוחדות, אז אני מנסה לעבור לשירות מילואים ביחידת יהלום של הנדסה קרבית, ששם גם פתחו תפקידים לנשים. מי שמכיר יודע שבחלק מהיחידות של מטכ"ל שילוב הנשים החל מזמן. מבינים שם שנשים הן נכס".
גרוס היא מהנדסת בניין במקצועה. היא עובדת עבור חברת יזמות וקבלנות, ומשתפת אותי ברצון שלה להיות אמא. "שקלתי פונדקאות, אבל אני כרגע מחפשת הורות משותפת עם אישה. הרצון שלי להפוך לאמא אפילו גדול יותר מהרצון שלי בזוגיות כרגע, ואני חושבת שברגע שאני אהפוך להורה, אז גם הזוגיות שלי תבוא יותר בקלות, והראש שלי יהיה יותר פתוח לזה".
