כבר 60 שנה שהקפיטריה של "בית צבי" מגישה קפה לגדולי השחקנים המקומיים, לעיתים עוד בטרם הפכו לכאלה. הקפיטריה הזאת ראתה כמעט הכול, אבל אלן ווקר בן ה-25 הוא הסטודנט הטרנסג'נדר הראשון שיושב בה מדי יום. אם בעתיד, כמו רבים מבוגרי המוסד, ישתלב ווקר בתיאטרון מקצועי, הוא יהיה השחקן הטרנסג'נדר הראשון בישראל, הישג מכובד לכל דבר ועניין.
החודש העלה "בית צבי" את הקומדיה הרומנטית של וויליאם שייקספיר, "הלילה השנים-עשר", בכיכובו של אלן. "זה סיפור על זוג תאומים, בן ובת. בעקבות טביעת ספינה, השניים נפרדים, כשכל אחד מהם משוכנע שהשני מת. כל אחד מהם מגיע בנפרד לקצה האחר של אותה ארץ מסוכנת, בטוח בכל ליבו שהוא לבד בעולם. אלא שאז, כדי לשרוד ולהגן על עצמה, התאומה מחליטה להתחפש לגבר, לבחור", מספר אלן על ההצגה.
אתה מזדהה עם השינוי המגדרי שעושה הדמות?
"פחות, כי השינוי המגדרי של התאומה בהצגה מתבצע בצורה של תחפושת. השינוי אצלה הוא כלי זמני שמיועד לעזור לה בסיטואציה מסוימת. בניגוד לדמות, השינוי המגדרי אצלי הוא המהות, הוא לא אמצעי. זה משהו שילווה אותי לאורך כל החיים", הוא מסביר. "אני כן מזדהה עם שני התאומים במקום שהם חושבים שהשני מת ונוצר אצל כל אחד מהם חוויה מטלטלת, זעזוע בזהות האישית. זה קצת דומה לסוג הזעזוע שקורה כשנשברת זהות מגדרית אחת, ומתוכה אתה בוקע עם זהות מגדרית חדשה".
תהליך השינוי המגדרי שלך היה כרוך בהרבה קשיים?
"לא הייתי רוצה לצבוע את התהליך שלי באור קודר מדי. חוויתי תהליך חיובי. אני פריבילגי בטירוף כי אני מגיע מרקע שהוא מאוד פתוח, סביבה שהיא לא הומופובית, לא אלימה, שבה גם אם אין ידע על דברים יותר מודרניים, לא הגבילו אותי ונתנו לי להיות חופשי. גם הרקע הכלכלי שממנו הגעתי אפשר לי גישה לטיפולים ולשירותים, שלצערי אין לכל מי שצריך".
"חקרתי המון על הנושא באינטרנט, קראתי, ראיתי מאות סרטונים של טרנסים, בעצם חיפשתי את עצמי. בגיל 19 כבר תקשרתי את זה למשפחה שלי ולקרובים אליי, יצאתי מהארון כטרנס. מדובר בתהליך מתמשך. השינוי לא מתחיל בזה שאני הולך לרופא ומקבל מרשם לטסטוסטרון, ולא מסתיים כשאני יוצא מחדר הניתוח"
באיזה גיל זה קרה?
"בגיל 17 נפל לי האסימון", הוא משתף. "הבנתי שהשוני שאני מרגיש הוא מגדרי. תמיד הרגשתי שונה אבל רק ברגע ההוא הצלחתי לנסח את זה במילים, ביני לבין עצמי בשלב הזה. שאלתי את עצמי מה גורם לי להרגיש שאני בת והתשובה הייתה שום דבר. ברגע שהבנתי את זה התחיל אצלי שינוי, גם אם בהתחלה הוא היה מחשבתי בלבד.
"אז חקרתי המון על הנושא באינטרנט, קראתי, ראיתי מאות סרטונים של טרנסים, בעצם חיפשתי את עצמי. בגיל 19 כבר תקשרתי את זה למשפחה שלי ולקרובים אליי, יצאתי מהארון כטרנס, אבל חשוב לזכור שמדובר בתהליך מתמשך. השינוי לא מתחיל בזה שאני הולך לרופא ומקבל מרשם לטסטוסטרון, ולא מסתיים כשאני יוצא מחדר הניתוח.
"תהליך מגדרי הוא נצחי, תמיד ממשיך, גם אם בתקופות שונות הוא יותר או פחות מעסיק אותך. יש תקופות שבא לך שזה יהיה לכולם בפרצוף, ויש תקופות שבמהלכן אתה רוצה דווקא להצניע את זה. כל החיים, מבחינת נראות, היו לי תנודות לכאן ולכאן. היו תקופות בילדות של שיער קצר ובגדים של בן ותקופות של שיער ארוך ובגדים של בנות".
חשבו לפעמים שאתה בן?
"כן. הפעם הראשונה שפנו אליי בתור בן הייתה בגיל שש במשחקייה. שיחקתי שם לבד ואז הגיעו ילדים ואחת הבנות חשבה שאני בן ושאלה אם אני רוצה לשחק איתם. אני זוכר תחושה של אופוריה כשזה קרה, מיד אמרתי כן. היא שאלה אותי איך קוראים לי ומיד המצאתי שם של בן, תום. כשאמא שלי הגיעה ופנתה אליי בלשון נקבה, אמרה 'בואי', אני זוכר שהילדים הסתכלו עליי מוזר. בהמשך הבנתי שאני צריך להתבאס מזה שחושבים שאני בן, עד שהעזתי להפסיק לרצות את הסביבה".
בימינו קורה לך שמישהו פונה אליך בלשון נקבה?
"לא. לשמחתי זה לא קורה, כמעט בכלל. זה קורה רק בשתי אפשרויות, או כשאני באירועים של הקהילה הגאה ומדברים ב'אוחצ'ית', או כשאני עם אנשים מבוגרים שהכירו אותי לפני שהתחלתי את התהליך ואז זו התבלבלות".
"הניתוחים הם לא מה שמגדיר אותך"
אלן ווקר נולד וגדל בקיבוץ גן שמואל, בן יחיד לאם חד-הורית בת הקיבוץ, המתגוררת בו עד היום. אביו אפרו-אמריקאי מקליבלנד אוהיו, שהתגורר בארץ למספר שנים במסגרת קהילת העבריים בדימונה. "הוא עזב את הארץ כשהייתי בן שנתיים, ומאז ראיתי אותו רק פעם אחת".
מתי?
"כשנסעתי עם אמא שלי לארצות הברית לטיול בר מצווה, יצרנו איתו קשר ובאנו לבקר".
בר מצווה? זה הרי לפני השינוי.
"יש טרנסים כמוני שעדיין ידברו על העבר שלהם בלשון נקבה ויש כאלה בלשון מעורבת. אצלי הכול בזכר".
איך אביך קיבל את התהליך?
"הוא קיבל את זה, התחיל להתייחס אליי כבן ולא כבת".
מהקפיטריה הרועשת אני ווקר עוברים לספסל בגן היפה שמעל בית הספר. בסיטואציה האינטימית שנוצרה בינינו, הרשיתי לעצמי לשאול מהו שמו הקודם, זה שאיתו הוא נולד. שאלתי גם על ההליכים הכירורגיים שעבר בשנים האחרונות. בעדינות, בחוכמה וברוגע, הוא הצליח לגרום לי להבין ששאלות מהסוג הזה עלולות להתפרש אצל אנשים בקשת הטרנסית כפוגעניות.
למרות הנכונות להיחשף, אלן מקפיד לשמור ולהגדיר את גבולות החשיפה. "מעבר לזה שהשם שקיבלתי לא התאים לי, הוא לא באמת אני", הוא משתף. "אנשים טרנסים חווים הרבה פעמים פקפוק מצד אחרים בזהות שלהם. אחרי ששואלים מה השם, גם שואלים לפעמים 'מה השם האמיתי?'. זאת שאלה שמראה שהם לא מקבלים את השינוי, ולכן זה יכול להכעיס או לעורר תחושות של אי-נוחות, מצוקה ואפילו דיכאון כתוצאה מזה. אני אוהב את השם הנוכחי שלי. לגבי ניתוחים, הרי זה לא מה שבאמת מגדיר אותך".
הייתה לך זוגיות?
"כן, רק פעם אחת והיא נמשכה מעל שנה".
עם גבר או אישה?
"עם בחור על הקשת הטרנסית. אני נמשך לכל מי שיש לי חיבור רגשי אליו. יש היום יותר מקום לנזילות מגדרית ולקיום של א-בינאריות. אני אוהב להשאיר סימני שאלה".
אילו תפקידים היית רוצה לגלם אחרי הלימודים?
"יש לי משיכה לתפקידים המוטרפים יותר. חשוב לי גם לממש את הנראות הטרנסית. לי לא היו ייצוגים שהייתי יכול להזדהות איתם, ואני אשמח אם אוכל ליצור כאלה".
איפה נראה אותך בעוד 10 שנים?
"לא יודע להגיד שם של מוסד או מקום גיאוגרפי, אבל יודע שמאוד בא לי לעסוק בתנועה, להתעסק בדברים שקשים לי כבן אדם אבל גם שלחברה קשה לקבל אותם. רוצה להיות במקום שמפגיש את החברה עם דברים שנויים במחלוקת. לעשות דברים שאני אוהב, לא כי צריך".
