הבחירות לרשויות המקומיות שנערכו בפברואר האחרון, הפכו לנקודת מפנה עבור תושבי ותושבות מצפה רמון. אליה וינטר, חבר הגרעין התורני המקומי, נבחר לראשות הישוב, וחששות באשר להמשך קיומו של מצעד הגאווה המקומי החלו להתעורר. החדשות הטובות הן שמצעד הגאווה השלישי של מצפה רמון לא יבוטל, וייצא לדרך ביום שישי הקרוב, מהמרכז המסחרי של היישוב ועד לרובע "דרכי הבשמים", אולם להט"ב שגרים ביישוב עדיין חוששים.
"כשהגעתי למצפה רמון לפני ארבע שנים זה היה לגמרי אחרת, לא הייתה לנו בעיה כזוג גייז, אבל לפני שנתיים הכול התחיל להשתנות. נהיה לא נעים, אפילו מפחיד לפעמים. אנחנו כבר לא הולכים בחוץ יד ביד, כי כולם מסתכלים ואתה מרגיש את המבטים שלהם", אומר אנתוני לאודו (31) שהגיע לישראל מקולומביה לפני עשר שנים, ועבר למצפה רמון כדי להתגורר עם בן זוגו בתשע השנים האחרונות, עדן זהר (31).
"בשנים האחרונות באו לכאן אנשים שלא מתחשבים במה שהיה במצפה לפני כן, והם יצרו כאן אווירה לא נעימה. הגיעה לפה אוכלוסייה דתית שמאוד שינתה את המקום", הוא מסביר. "הם לא רק נגד הומואים, הם לא אוהבים את כל מי שלא חשוב לישיבה שלהם, את כל מי שלא דתי, הם נגד חילונים. הרבה אנשים שגדלו פה, מצפאים, עזבו, ולדתיים נהיה עוד יותר כוח לשנות את הישוב".
4 צפייה בגלריה
אנתוני לאודו (משמאל) ובן זוגו עדן זהר (מימין), לא חוששים להצטלם עם דגל הגאווה
(צילום: אלבום פרטי)
באופן אישי, איך אתה חווה את השינוי?
"אני גר ליד הישיבה, בשכונה שבה כולם דתיים קיצוניים. מול הבית שלי גר המנהל של מפלגת נעם, אז כולם שונאים אותנו פה, ובאמת מרגישים את זה. היום אני מרגיש פה כמו איזה ליצן שכולם מצביעים עליו. יש לנו דגל גאווה בכניסה לבית וכבר כמה פעמים פשוט הורידו לנו אותו".
"בשנים האחרונות באו לכאן אנשים שלא מתחשבים במה שהיה במצפה לפני כן, והם יצרו כאן אווירה לא נעימה. הגיעה לפה אוכלוסייה דתית שמאוד שינתה את המקום. הם לא רק נגד הומואים, הם לא אוהבים את כל מי שלא חשוב לישיבה שלהם, את כל מי שלא דתי, הם נגד חילונים"
איך הגבתם כשהורידו את דגל הגאווה שלכם?
"למחרת שמנו במקומו הרבה דגלים, גדולים יותר, מסביב לכל הבית. הם, בתגובה, תלו בכל הבתים מסביב שלטים נגדנו, שלטים שכתוב בהם שמשפחה זה רק אבא ואמא, ואז הם הורידו לנו את הדגלים ואחר כך אנחנו הורדנו להם את כל השלטים. כשהם עוברים פה דרך הבית, הם מקללים אותנו, אין להם אלוהים פה. בגלל שאני לא ישראלי הם אומרים דברים יותר גרועים כי הם חושבים שאני לא מבין טוב את השפה העברית. אומרים דברים רעים בלי בושה. בסוף השארנו רק דגל גאווה אחד קטן בכניסה לבית, ואותו הם לא מורידים, בינתיים".
תלך לצעוד השנה?
"בוודאי. אני צועד פה כל שנה".
4 צפייה בגלריה
מצעד הגאווה במצפה רמון. אחרי שנחשפו תוצאות הבחירות, הקהילה חששה כי המצעד ייפסק
(צילום: בראל אפרים)
איזו קהילה גאה יש במצפה רמון?
"יש פה קהילה גאה ותומכת שעושה המון דברים, אבל ראש העיר לא נותן לנו עזרה. לפני שנתיים לא רצו שנעשה מצעד גאווה וזה הגיע עד בית המשפט. הקהילה כאן מנסה להיות חזקה אבל חסר לנו כוח, חסרים לנו אנשים כי המון עזבו. היו משפחות עם ילדים טרנסג'נדרים או ילדים שהיו בתהליך והם עזבו בגלל היחס של הדתיים אליהם. אבל באו חדשים, הגיעו צעירים מהקהילה בתל אביב".
"הרגשתי שהן רוצות להרוג אותי"
אנתוני מספר שבשנה שעברה, קצת לפני מצעד הגאווה של מצפה רמון, חבר שלו העלה לפייסבוק פוסט על שבוע הגאווה ושם תמונה של אנתוני ועדן. "מישהי מפה, שאנחנו מכירים, הגיבה עליו בצורה לא יפה ולא מכבדת, אז הגבתי לתגובה שלה וכתבתי לה שלא עושים דברים כאלה. כתבתי לה שאני אשמח להיפגש איתה וללמד אותה איך לדבר ולהתנהג עם אנשים כמונו", הוא מספר. "אבל היא לא קיבלה את זה טוב. מאותו הרגע, בכל פעם כשהיא הייתה רואה אותי בחוץ, היא הייתה מקללת אותי. גם כשהיא הייתה ברכב, היא הייתה צועקת עליי דברים לא יפים".
לדבריו, הצעקות והקללות הפכו בשלב מסוים לאלימות של ממש. "יום אחד היא הייתה באוטו עם עוד מישהי, אולי הן היו אחרי מסיבה כי היו להן באוטו הרבה בקבוקי בירות, והן התחילו לזרוק עליי את הבקבוקים שלהן. הן רדפו אחריי עם האוטו, כל הדרך אל הבית שלי, ולא הפסיקו לזרוק עליי בקבוקים. הרגשתי שהן רוצות להרוג אותי.
"כשהגעתי הביתה הן עצרו את הרכב באמצע הרחוב, יצאו ממנו, והמשיכו לזרוק בקבוקים על הבית. המשטרה הגיעה כי אנשים מבחוץ התקשרו אליהם, כנראה השכנים. אבל במקום לבוא אליה, השוטרים באו ישר אליי, קפצו עליי, התחילו לשאול אותי שאלות, כשבינתיים היא וחברה שלה ברחו. הם רצו לעצור אותי, אבל המזל שלי הוא שהיו שם אנשים שראו הכול והסבירו את זה לשוטרים. אחר כך גילינו שאחד השוטרים הוא מהמשפחה שלה, דוד או בן דוד".
"כשהם עוברים פה דרך הבית, הם מקללים אותנו, אין להם אלוהים. בסוף השארנו רק דגל גאווה אחד קטן בכניסה לבית, ואותו הם לא מורידים, בינתיים"
הגשת נגדה תלונה?
"כשבאתי אחר כך לתחנת המשטרה להגיש תלונה הם בהתחלה לא רצו בכלל לקבל אותה, ורק כשבאתי לשם עם עוד אנשים מהקהילה שלנו כאן והתחילו צעקות, אז מפקד התחנה הסכים לרשום תלונה. אחר כך היה עימות בינה לביני במשטרה וזהו, לא עשו לה כלום".
"היה עוד מקרה", הוא נזכר. "זה קרה ממש בלילה שלפני יום הבחירות לראשות העיר. באו פעילים צעירים ועשו לנו פנצ'ר ברכב בארבעת הגלגלים. הגשנו תלונה והמשטרה אמרו שיבואו לקחת טביעת אצבעות אבל הם באו רק אחרי שבוע. גם ראש העיר הגיע אלינו, מאוחר באותו הלילה. הוא התנצל ואמר שמי שעשה את זה הם ילדים שהשתוללו ולא גרים כאן, וביקש שנסלח להם. ככה זה נשאר, לא עשו עם זה כלום".
האהבה ניצחה
אנתוני עסק בריקוד עד לפני מספר שנים, וכיום הוא מעצב שיער, שעוסק בעיקר בהכנת כלות ליום חתונתן ומפעיל מספרה מביתו הפרטי. הוא נולד וגדל בעיר סנטיאגו דה קאלי, השלישית בגודלה בקולומביה. "אני בא ממשפחה של רקדנים, יש לנו סטודיו לריקוד וכמעט כולם אצלנו הם רקדנים מקצועיים, בכל הסגנונות, אבל בעיקר סלסה אקרובטית. המשפחה מופיעה בכל העולם ומאוד מוכרת בקולומביה. הסטודיו והריקוד עוברים אצלנו מדור לדור".
איך המשפחה קיבלה את המשיכה המינית שלך?
"קיבלו את זה בצורה מהממת. לא הייתה שום בעיה כמו שעושים לצערנו להרבה אנשים מהקהילה שלנו, שהמשפחות מוציאות אותם מהבית. אצלנו לא היה דבר כזה. אנחנו שישה אחים ואני החמישי, יש לי עוד אח גדול שהוא גיי. אני אף פעם לא הסתרתי את זה וזה היה די ברור לכולם. אמא שלי תמיד אמרה עליי שאני הילד המיוחד. בחינוך שקיבלתי, זה לא היה אסור ולא הייתה שום בושה על זה, אף פעם. בגיל 15 אמא שלי אמרה לי, 'תהיה מי שאתה ואל תתבייש בזה, ותדע שאני תמיד אוהב אותך'. מעבר לזה כבר לא היה צריך להגיד כלום".
מה הביא אותך לישראל?
"הגעתי לארץ כדי לעבוד בצוות הבידור של רשת מלונות 'ישרוטל' באילת. הייתי שם שלוש שנים, ובזמן הזה הכרתי את בן הזוג שלי, שבזכותו נשארתי כאן, כדי שנהיה ביחד. הבן זוג שלי, עדן, הוא מצפאי, הוא גדל פה, והוא איש יחסי הציבור של מלון בראשית שנמצא פה בישוב".
איך ואיפה הכרתם?
"הכרתי אותו בשנה הראשונה שלי באילת, דרך אפליקציית היכרויות. יצאנו לדייט ומשם זה התפתח. אחרי עשרה חודשים ביחד, החלטנו להפוך לזוג. אנחנו עוד לא נשואים, אבל אני כן מאורס, יש לי טבעת על האצבע".
איך הגיבו בקולומביה על ההחלטה שלך להישאר בישראל?
"לאמא שלי היה קשה עם זה שעזבתי, היא מאוד רצתה שאני אמשיך שם עם הריקוד, אבל האהבה ניצחה את זה".
הם הגיעו לכאן לבקר?
"האחים שלי כן, אבל אמא ואבא עדיין לא היו פה כי הם מפחדים לבוא. הם חושבים שמה שקורה בעזה קורה גם אצלנו, בישראל. בגלל זה אני כל הזמן שולח להם סרטונים ומראה להם את החיים שלי כאן, בשביל שלא יפחדו עליי ושלא יהיו לאמא מחשבות לא טובות. בשנה הבאה תהיה לנו כאן חתונה ואני רוצה שהם יבואו".
מה עם בן הזוג שלך, איך קיבלה המשפחה שלו אותו ואת הזוגיות שלכם?
"הוא בא ממשפחה דתית, אמא שלו צרפתייה ואבא שלו תימני, אז בהתחלה, הם פחות קיבלו את זה בטוב, אבל גם לא עשו לו לא נעים. ברגע שאבא שלו נפטר, המשפחה התחילה לדבר על זה יותר. היום הם מקבלים את הזוגיות שלנו באהבה. הם משפחה מאוד חמה, תמיד ביחד ומאוד מחוברים האחד לשני".
מה אתה חושב לגבי עתיד הקהילה הגאה במצפה רמון?
"אם לא יהיה כאן שינוי כיוון רציני, אם אנשים מבחוץ לא יבואו לעזור לנו, מצפה רמון הולכת להיות כמו בני ברק. זה מה שאני חושב שיקרה פה".
אם זה יקרה, תישארו ביישוב?
"לא. אני לא ארצה להישאר איפה שכל הזמן יורדים עליי ועושים לי הרגשה לא נעימה. כרגע אנחנו עוד לא חושבים לעזוב כי אנחנו מאוד אוהבים את המקום, וגם אמא של חבר שלי פה, אבל אולי לא תהיה לנו ברירה".
מהמועצה המקומית מצפה רמון נמסר בתגובה: "אנו דוחים בתוקף את הכתבה המגמתית והשקרית. הכתבה, המונעת מאינטרסים צרים, מציגה תמונה מעוותת ומסולפת של המתרחש כיום במצפה רמון. המועצה המקומית חרטה על דגלה את ערכי הסובלנות, ההכלה והכבוד ההדדי. אנו פועלים ללא לאות לקידום איכות חיים לכלל התושבים, תוך מתן כבוד לכל הקהילות, הזרמים והתרבויות ביישוב. צר לנו כי גורמים קיצוניים בוחרים ללבות את היצרים ולנסות להבעיר את השטח, במקום לפעול יחד למען עתיד טוב יותר למצפה רמון. הרוב המוחלט של תושבי מצפה רמון מגלים אחריות, מוקיעים את הקיצוניות ופועלים יחד למען חיים משותפים המבוססים על כבוד הדדי. מצפה רמון הוא יישוב מיוחד וקסום, ואנו מחויבים לשמור עליו ככזה. אנו נמשיך לפעול ללא לאות כדי להבטיח שכל תושב יוכל לחיות בכבוד ובביטחון, תוך שמירה על צביונה הייחודי של הקהילה".
