"עולם הלהט"ב בחברה הערבית הוא לא ורוד בכלל. בהכללה, זאת חברה שנרתעים בה מכל דבר שהוא שונה, ועדיין יותר קל להם לקבל את הגבר ההומו או את האישה הלסבית מאשר את הטרנסג'נדרים", אומרת מאיה עוראבי (29), אחות ופעילה חברתית בולטת, שיצאה מהארון כאישה טרנסית בגיל 23.
"נולדתי כזכר בשם תאמר, למשפחה ערבית מוסלמית בעכו, משפחה מסורתית ומאוד סגורה", מספרת עוראבי. "כבר מגיל צעיר הבנתי שאני שונה. לא ידעתי לתת לזה שם או למגדר את זה, כי לא נחשפתי בילדותי לאף מידע שקשור למגדר או למיניות. לא הכרתי אנשים כאלו וחשבתי שאני היחידה בעולם שמרגישה ככה. בלימודים הייתי חרוצה, הציונים שלי תמיד היו מעולים, וזה אפשר לי לחשוב מחוץ לקופסה, אבל זה לא עזר לי להתחמק מהדחייה של החברה ומהחרם שהיה עליי בבית הספר ובמשפחה".
איך זה בא לידי ביטוי?
"התגובות אליי היו מגעילות. קראו לי 'הומו', 'קוקסינל', שאלו אותי למה אני הולך כמו אישה ולמה הקול שלי כל כך עדין, בזמן שאני פשוט התנהגתי בטבעיות. בכיתי כל הזמן, הייתי מתוסכלת, לא רציתי ללכת לבית ספר, לא אהבתי את הילדים בכיתה ולא קיבלתי גיבוי מההנהלה ומהמשפחה. יותר מזה, המורה בכיתה הייתה עם התלמידים שלעגו לי ולא הייתה בעדי או הגנה עליי. גם כשהסתיים יום הלימודים, הסיוט לא היה עובר. בדרך הביתה, עם התיק הכבד, היו דופקים לי אגרופים על התיק, חוטפים לי אותו וזורקים. היו מרביצים לי המון".
איך הצלחת להתגבר על חוויות כל כך קשות?
"כשאני מסתכלת אחורה, אני אומרת לילדה שהייתי שהיא גיבורה בזכות זה שהיא לא התדרדרה מבחינה נפשית, לא ניסתה אף פעם להתאבד, נשארה חיובית. כל החיים רציתי להיות אחות, ואחרי התיכון התחלתי ללמוד סיעוד באוניברסיטה האמריקאית בג'נין. הלימודים הם אלה שהוציאו אותי מהבית. בהתחלה גרתי במעונות, אבל גם אחרי כן לא חזרתי לגור בבית המשפחה".
"כשאני מסתכלת אחורה, אני אומרת לילדה שהייתי שהיא גיבורה בזכות זה שהיא לא התדרדרה מבחינה נפשית, לא ניסתה אף פעם להתאבד, נשארה חיובית"
ספרי לי על היציאה שלך מהארון.
"כשהייתי בת 23 יצאתי מהארון כטרנסג'נדרית. זה התחיל כשבאתי לבקר אצל ההורים. לבשתי מכנסיים שחורים, רחבים ויפים, וחולצה צמודה מאוד, ואבא אמר לי פתאום, 'אתה רואה שאתה בת?'. עניתי לו שאם הוא רואה אותי כבת, אז אולי כדאי שנפתח את זה, וכך בעצם יצאתי מהארון מולו ובכלל בפעם הראשונה. מהר מאוד ידעתי שאין לי מקום בבית אז יצאתי ממנו. חיפשתי עבודה ומגורים, השקעתי בלימודים, ואז גם התחלתי בתהליך המלא להתאמה מגדרית".
איך הקשר עם המשפחה שלך כיום?
"אני בקשר טוב עם אמי ועם אחיותיי. הן הבינו שיש להן ילדה מקסימה ומהממת שפשוט צריך לקבל אותה. לאבא שלי עדיין קשה והוא לוקח את הזמן שלו".
(האזינו לפודקאסט "הכותרת" עם מאיה עוראבי)
"אם אני אתקן את הקהילה הטרנסית, זה ישפיע על החברה הכללית"
החיוביות והאמונה בעצמה השתלמה לעוראבי, שתחגוג בסוף השנה הזאת 30, וכבר הספיקה לרשום לזכותה הישגים מרשימים גם במסגרת פעילותה החברתית וגם בקריירה המקצועית. לאחר שסיימה לימודי סיעוד בג'נין, היא הועסקה כאחות בבית החולים אסותא באשדוד, משם, תוך כדי לימודי תואר שני במכללת רמת גן, היא הצטרפה למחלקת טיפול נמרץ בבית החולים איכילוב, וכיום היא משמשת כאחות אחראית במרפאת "קשת" להתאמה מגדרית בבית החולים וולפסון.
"אבא אמר לי פתאום, 'אתה רואה שאתה בת?'. עניתי לו שאם הוא רואה אותי כבת, אז אולי כדאי שנפתח את זה, וכך בעצם יצאתי מהארון מולו ובכלל בפעם הראשונה"
לפני מספר שנים ייסדה עוראבי, במסגרת ארגון הנוער הגאה "איגי", את קבוצת "אלוואן". "זאת מסגרת שנותנת לערבים להט"בים מרחב מוגן ומקום לביטוי, בין אם הם בארון ובין אם לא", היא מפרטת. "בנוסף לקבוצה התל אביבית, הקמנו לאחרונה קבוצות בחיפה ובירושלים. זה פרויקט שמאוד מרגש אותי ומבחינתי זאת ממש מהפכה בחברה הערבית. אני מקבלת המון תמיכה, המון פירגון ברשתות החברתיות ויש לי עשרות אלפי עוקבים".
למרות שכיום חייה של עוראבי רצופים בהצלחות ובהישגים, היא עדיין שואפת לשנות את המציאות ולהרחיב את תחומי השפעתה, ובשנה האחרונה היא מכינה את עצמה לפעילות גם בזירה הפוליטית. לאחר שסיימה השתתפות בתוכנית "51 לפוליטיקה", המכשירה נשים לתפקידים בכירים בזירה הציבורית והפוליטית, היא נרשמה לתוכנית "רצות למועצה" של אגודת הלהט"ב, במסגרתה חברי הקהילה הגאה עוברים הכשרה וליווי, במטרה לקדם את מועמדותם לבחירות המקומיות שייערכו בשנה הבאה.
את לא נקייה מדי בשביל לרוץ לפוליטיקה?
"אני אשת קריירה ואישה שרוצה לעשות למען האחר, ובאמת פוליטיקה לא הייתה בראש שלי בעבר, אבל עברתי תהליך להתאמה מגדרית במדינת ישראל, ומהבחינה הבירוקרטית זה היה תהליך כל כך לא נעים. הבנתי שמי שמחליט עבורי זה אנשים שלא יודעים כלום עליי. יושבים אנשים על הכיסא החם בכנסת ומחליטים מה אני צריכה לעבור, מה מתאים לי ומה לא, מה נכנס לסל הבריאות ומה יישאר בחוץ.
"הבנתי שאנחנו חייבים להחליט ולייצג את עצמנו ואני בהחלט יודעת לעשות את זה, לייצג את החברות והחברים שלי, את הקהילה, וזה מה שהביא אותי לפוליטיקה. אני באה מתוך צורך אמיתי, מתוך המאבק של הקהילה הטרנסית לזכויות. אני מאמינה שאם אנחנו מתקנים את החבילה שלנו, את המרחב המצומצם שלנו, זה בהכרח ישפיע גם על המרחב היותר גדול. אם אני אבוא ואתקן את הקהילה הטרנסית, זה ישפיע על החברה הכללית".
"יושבים אנשים על הכיסא החם בכנסת ומחליטים מה אני צריכה לעבור, מה מתאים לי ומה לא, מה נכנס לסל הבריאות ומה יישאר בחוץ"
מה יש לתקן בקהילה הטרנסית?
"יש סטיגמה על טרנסיות שהן עובדות בזנות, וזאת אכן המציאות של רוב הטרנסיות הערביות בארץ. הבעיה היא שזה מקלקל את התפיסה והקבלה של החברה. אז זה לא רק לתמוך בהן מבחינת תעסוקה, להוציא אותן ממעגל הזנות ולהשיג תקציבים לארגונים ולסיוע, צריך גם לשנות את התדמית כלפי הקהילה הטרנסית, לתת מרחבי השפעה, לעודד אותן לרכוש השכלה גבוהה, לשים אותן בקדמת הבמה.
"כשדמות כמוני באה ומשקפת מציאות אחרת של חיים נורמטיביים, של הצלחה בעבודה ובחיים, זה משפיע ומתקן. אני נמצאת בהרבה מרחבי השפעה בחברה הערבית, בהכשרות, בהרצאות ובעבודה עם צוותים, ואני רואה איך הגישה משתנה.
"אני מאמינה בלכבד את האחר, בלדבר בגובה העיניים ובלנסות לגשר ולא לעורר אנטגוניזם בהתנהגות לא מתאימה. אני מאמינה שאיך שתציג את עצמך ואיך שתדבר, ככה אחרים יקבלו אותך. אם אבוא בלבוש לא מכבד ואדבר בצורה ירודה ולא נעימה, לא יקבלו אותי. כשאני לבושה מסודר וכשאני מדברת בשפה ובטון מכבדים, יכבדו אותי בחזרה. מאז שאני בתהליך ובכל מקומות העבודה שלי, אף פעם לא קיבלתי דחייה או גזענות".
הצטרפת למפלגה?
"הייתי אמורה להתמודד בפריימריז האחרונים באחת ממפלגות השמאל, אני לא רוצה לציין איזו, אבל לאחר שהם תמכו באלימות שהייתה במבצע הצבאי האחרון וגיבו הרג של חפים מפשע, החלטתי שאני לא ארוץ שם. הבנתי שמפלגה כזאת היא לא הבית הפוליטי שמתאים לי. אני אומנם מגיעה ממשפחה שבה מהצד של אמא שלי כל הדודים והבני דודים משרתים במשטרה ובצבא, אבל יש לי בעיה עם הרג של חפים מפשע.
"אני ערביה מוסלמית שגם מזדהה כישראלית. פה נולדתי וזאת המציאות, אבל כמובן שאני גם מזדהה עם העם שלי. בעקבות זה שיניתי כיוון ואני מתכוונת כרגע להתמודד ברמה המוניציפלית, כנראה בחיפה. בינתיים אני ממשיכה עם הפעילות החברתית שלי. אני גם בוחנת, עם עוד שותפים פוליטיים, הקמת מפלגה חדשה, אבל זה ממש בחיתולים".
מלבד נושאי להט"ב, עם אילו עוד אג'נדות את מזדהה?
"האג'נדה היותר רחבה שלי היא קודם כל, לשפר ולקדם את מצב החינוך מהגיל הרך. צריך לדאוג לחינוך טוב לחברה הכללית, חינוך שוויוני, צבעוני, מקבל, חם ואוהב, שנותן אפשרות לכל אחד להיות מי שהוא. צריך שמערכות החינוך יתפקדו בצורה יותר שוויונית ופחות גזענית בשביל העתיד של כולנו ושל הילדים. אני רוצה לפעול למען האנשים השקופים שנמצאים בשולי החברה הישראלית, העובדים הזרים, האנשים שנלחמים על פת לחם ועל איך לשרוד את היום. אני שם בשבילם".
