"יש קהילות רפורמיות בארץ שמציינות בכל שנה קבלת שבת גאה, ומשלבות תפילות להט"ביות בסידור התפילה", אומר ד"ר אלעזר בן לולו, מרצה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת אריאל, המתמחה באנתרופולוגיה של דת, מגדר ומיניות, בדגש על חקר סוציולוגי של היהדות הרפורמית בישראל ובארצות הברית.
מחקריו של בן לולו מתמקדים בניתוח טקסטים יהודיים עכשוויים בדגש להט"בי, והם התפרסמו במגוון כתבי עת מובילים בארץ ובחו"ל. במחקר האחרון שלו, שפורסם לאחרונה בכתב העת "סוציולוגיה ישראלית", בן לולו בוחן ריטואלים לציון השנה החדשה: מנהג התשליך ותפילת כל נדרי.
3 צפייה בגלריה
ד"ר אלעזר בן לולו. סקרן כלפי האופן שבו ניתן לשנות ריטואלים דתיים, כדי שיותאמו לקהילה הגאה
(צילום: אייל גרניט)
"המחקר מבוסס על עבודת שדה, שנעשתה בקהילה רפורמית בתל אביב, 'קהילת הלב', בתקופה שעמדה בראשה הרבה אפרת רותם, שהיא מאוד אקטיביסטית והייתה בעבר ראש חוש"ן. אפרת היא רבה לסבית-קווירית, אישה מדהימה. באותה תקופה הרבה מחברי הקהילה שלה היו להט"בים והרבה מהריטואלים הוקדשו להעצמה מגדרית ולתחושת נוחות של להט"בים במרחב היהודי. גם היום 'קהילת הלב' פותחת את שעריה ללהט"ב".
"התנועה הרפורמית בישראל מתמודדת עם הדרה ואפליה גורפת. זאת נקודת מפגש מאוד מעניינת מול קהילת הלהט"ב, שגם היא מתמודדת עדיין עם אפליה, הדרה ודה-לגיטימציה"
זה משמח מאוד, אבל היהדות הרפורמית בישראל היא די שולית ביחס לזרם האורתודוקסי, ושם המצב שונה לחלוטין.
"היהדות הרפורמית היא כיום התנועה היהודית הגדולה בעולם. אנחנו קצת 'חיים בסרט' פה בארץ וחושבים שהאורתודוקסית היא התנועה הגדולה, אבל רוב יהודי העולם לא משתייכים ליהדות האורתודוקסית אלא לרפורמית, כולל בריכוז היהודי הגדול ביותר שנמצא בארצות הברית.
"הזרם הרפורמי צמח במזרח ובמרכז אירופה, בעיקר בגרמניה, ואחר כך עבר לארצות הברית. בעשור וחצי האחרון היקף הקהילות הרפורמיות בארץ הכפיל את עצמו. יש כיום מעל 50 קהילות רפורמיות בישראל, שרוב הרבים והרבות בהן הם לא אמריקאים לשעבר אלא צברים. יש גם מכינה קדם-צבאית רפורמית, וגרעין נח"ל רפורמי בצבא. התנועה היא כבר לא בועה אמריקאית, כמו שהיה נהוג להתייחס אליה בעבר, אלא חלק בלתי נפרד מהפסיפס הישראלי.
"רוב הציבור היהודי-חילוני בישראל הוא חד-משמעית רפורמי, גם אם הוא לא מודע לזה, כי הוא דוגל בשוויון מגדרי, מבקש לקדם ערכים של ליברליזם ופלורליזם ותופס את היהדות בצורה יותר גמישה, למרות שהוא עדיין שבוי באיזו קונספציה אורתודוקסית. כששואלים מישהו בארץ לגבי ההשתייכות הדתית שלו, ישאלו אם הוא חילוני או דתי או חרדי. רפורמי זאת מראש קטגוריה שהמדינה מנסה שלא להנכיח אותה. התנועה הרפורמית בישראל מתמודדת עם הדרה ואפליה גורפת. זאת נקודת מפגש מאוד מעניינת מול קהילת הלהט"ב, שגם היא מתמודדת עדיין עם אפליה, הדרה ודה-לגיטימציה".
3 צפייה בגלריה
מאבק נשות הכותל הרפורמיות. ישראלים שוכחים שהתנועה הרפורמית היא התנועה הגדולה בעולם היהודי
(צילום: AP)
מהו מקור השוני בין התנועה הרפורמית לזרמים אחרים ביהדות?
"התנועה הרפורמית לא רואה בהלכה כמקור סמכות, היא לא משועבדת לה. היא רואה אותה כמקור השראה, וזה מאפשר יותר גמישות בעבודה הדתית. ברגע שההלכה היא מקור סמכות, זו כבר משוואה אחרת והכול הרבה יותר מורכב".
מה החשיבות של קבלת להט"ב בקהילות דתיות?
"הדרך לשוויון יכולה לעבור גם בבית הכנסת, שהוא לא רק מרחב שבין האדם לאלוהים או בין אדם לעצמו או בין אדם למסורת, הוא יכול להיות גם מרחב שמזכה את הפרט בהעצמה קווירית-להט"בית ומגדרית. לקבל את ההכרה הזאת מהתפילה, או מהרב או מהרבה - זאת משמעות אחרת מאשר לקבל את זה מגורמים אחרים".
"כלל המהלכים, גם הטקסיים וגם הטקסטואליים, שנעשו כדי להכיל את הלהט"ב בקהילה, הם המשך ישיר לפמיניזם הדתי ולמהלכים כמו הכנסת האימהות ולא רק האבות, ובכלל דמויות נשיות שנכנסו לתפילה. זה קרה גם עם לשון התפילה שהפכה גם לנקבית ולא רק זכרית"
איך הקבלה הזאת באה לידי ביטוי בספרי התפילה והברכות?
"אנחנו רואים תנועה מעניינת בין המצאה מחדש של הטקסט לבין שינויים בטקסט הקיים, כמו להשמיט אמירה או פועל או מילה שעשויה להדיר, ולהכניס במקומה טקסט חדש. אפשר גם לשנות את הטקסט לגמרי, להחליף אותו בטקסט אחר ממסורת ישראל, למשל כל מיני פיוטים.
"לדוגמה, ב'לכה דודי' במקום 'כמשוש חתן אל כלה', שינו ל'כמשוש לב באהבה'. אפילו ההתייחסות לאל, שבתפילות מוכרז כמלך עליון, אב רחמן, האל הגדול והנורא - שכל אלו הם ביטויים גבריים - מוחלפת בהגדרה של אלוהות אחרת כמו 'מקור מים חיים'. ביטויים אחרים לאל מאפשרים פנייה אחרת, יותר פלואידית ברמה הג'נדריאלית. קהילות רפורמיות מקיימות את הריטואלים שלהן באופן שמותאם לקהל המשתתפים, תמיד יש גמישות ריטואלית. זאת תנועה שמגיעה מהמשתתפים אל הטקס ולא מהטקס אל המשתתפים".
"עם זאת, חשוב להגיד", מבהיר ד"ר בן לולו, "שכלל המהלכים, גם הטקסיים וגם הטקסטואליים, שנעשו כדי להכיל את הלהט"ב בקהילה, הם המשך ישיר לפמיניזם הדתי ולמהלכים קודמים, כמו הכנסת האימהות ולא רק האבות, ובכלל דמויות נשיות שנכנסו לתפילה. זה קרה גם עם לשון התפילה שהפכה גם לנקבית ולא רק זכרית. כמו בכל העולם, גם פה המהפכה הגאה נולדה מתוך המהפכה הפמיניסטית, והפמיניזם היהודי סלל את הדרך לקוויריות היהודית".
אילו שינויים נעשו במנהגים ובתפילות של ראש השנה ויום הכיפורים?
"חגי תשרי ובמיוחד יום הכיפורים הם קונצנזוס בחברה הישראלית. אנשים שמגיעים רק פעם בשנה לבית הכנסת, באים ביום הזה. זה מופע ראווה מאוד חשוב לתנועה הרפורמית, היא יכולה עוד יותר לסמן את עצמה כחלק, או כעצה, עבור הציבור החילוני שהוא הציבור האידיאלי להיכנס בשעריה.
"למשל, הטקס של 'קהילת הלב' למנהג התשליך שונה והתחדש, והוא נקרא כך: 'אלוהי ואלוהיי אבותיי ואימותיי, סלחי לכל חטאותיי, השליכי למצולות הים את כל מעשיי הרעים'. תחשוב על הרגע הזה שאישה אומרת, 'סלחי לי'. אין לה את זה בטקסט המקורי. הרבה פעמים הפניה לאלוהות היא פניה לעצמנו. להכניס את הטקסט הזה לרגע מדיטטיבי שבו הקהילה מתכנסת, לשמוע רבה עטופה בטלית, נשים שתוקעות בשופר - וזה קורה בחוץ ולא בבית הכנסת, זו הנכחה של נשים המקיימות ריטואל דתי".
3 צפייה בגלריה
ד"ר אלעזר בן לולו ובן זוגו במצעד הגאווה. לקח זמן עד שהגיעה קבלה מלאה מהמשפחה
(צילום: אלבום פרטי)
איך מתייחסים זרמים אחרים ביהדות, האורתודוקסיה בפרט, לשינויים שמבצעת התנועה הרפורמית?
"האורתודוקסיה עצמה מגוונת, אין מקשה אחת. היחס שונה, החל מהספקטרום הקיצוני שדוגל ב'אין חדש מהתורה' וכל שינוי מתקבל בקושי מאוד גדול, ועד למקומות שכן מבינים שצריך לעשות שינויים, שצריך להנכיח שיחה, גם אם היא עדיין בחדרי חדרים וסגורה. זה עניין תהליכי, ואנחנו כן רואים שלאט-לאט השיחה הזו מקבלת עוד פנים ועוד פרסומים. זו מלאכה מורכבת".
בארצות הברית יש כמה קהילות ובתי כנסת של יהודים להט"בים. יש בארץ קהילה דתית גאה עם בית כנסת משלה?
"אין משהו פורמלי. כשהרבה רותם עמדה בראש 'קהילת הלב', היא משכה אליה המון להט"בים. לא רחוק משם, ברחוב בוגרשוב בתל אביב, יש בית כנסת של הקהילה המסורתית שבראשו עומד רב להט"ב שמקיים ריטואלים כאלה ואחרים לקהילת הלהט"ב, אבל זה לא כמו 'בית שמחת תורה' בניו יורק או בית הכנסת 'שער הזהב' בסן פרנסיסקו, שהם ממש קהילות להט"ביות ממוסדות. כן יש לנו היום בישראל ארגונים דתיים להט"בים, כמו חברותא, שב"ל ובת קול".
רבות ורבנים להט"בים בישראל זה דבר חדש?
"כן, זו תופעה חדשה. יש היום רבנים להט"בים בתנועה הרפורמית ובתנועה הקונסרבטיבית. אורתודוקסים אני מכיר רק אחד, יונתן פולישוק. להט"בים מבינים שרבנות היא ערוץ לאקטיביזם, כי רבנות היא עבודה קהילתית, ולהיות להט"ב זה גם להיות איש קהילתי, אתה חלק מקהילה, ואקטיביזם הוא פתרון כדי לקדם שוויון, זכויות וצדק. אתה נדרש להיות ער לשיח של החברה האזרחית".
"המטרה שלי היא להביא למרכז הבמה קולות מושתקים ומודרים"
אלעזר בן לולו הוא גיי שגדל במשפחה מרוקאית מטירת הכרמל. "אומרים שמרוקאים הם כמו רפורמים, מדליקים סיגריה אחרי הקידוש", הוא אומר משועשע. "אולי בשל ההשפעה הצרפתית, ליהדות מרוקו נכנסו ערכים ליברלים ומודרניים. דתי זו הגדרה שהיא במהות שלה אשכנזית".
איך אתה מגדיר את עצמך מבחינה דתית?
"אני יהודי ששואל שאלות וגם אדם מאמין, שמאמין בקיום של המסורת ובתפקיד שלה להיות חלק משמעותי בעיצוב שאלות משמעותיות בחיים שלנו. ליהדות יש מקום מאוד גדול בעולם שלי. אני לא מקיים אורח חיים דתי במובן הקלאסי, כמו שאנשים מדמיינים, אבל אני עושה המון פרקטיקות דתיות אחרות, שאנשים עם כיפה לא עושים".
איך המשפחה קיבלה את הזהות המינית שלך?
"בהתחלה זה היה מורכב, היה לא פשוט. הייתה בעיקר תחושת כאב מאוד גדולה ודאגה הורית ממה שיהיה. בטירת הכרמל של שנות ה-90 כולם מכירים את כולם, אז היה גם אפקט של בושה. היום, ברוך השם, זה הרבה יותר טוב, הם ממש אוהבים את לירן, בן הזוג שלי מזה עשור. הם שואלים עליו ומתעניינים".
אוניברסיטת אריאל שבה אתה פועל, ממוקמת מעבר לקו הירוק. אתה מרגיש בגישה שונה אליה ביחס למוסדות אקדמיים אחרים בארץ?
"לפני 7 באוקטובר היו בחו"ל כאלה שעדיין כיבדו את מקומם של החוקרים הישראלים, בלי קשר להשתייכות שלהם לאוניברסיטאות השונות בארץ. לעומתם, האגודה האנתרופולוגית האמריקאית כבר שנים מחרימה את ישראל, לא משנה אם אתה מאוניברסיטת תל אביב, חיפה או אריאל.
"אחרי 7 באוקטובר הכול הפך להיות עוד יותר חריג וחריף, לא משנה איפה האוניברסיטה שלך ממוקמת - אתה נחשב לחלק מהממסד הישראלי. זו התמודדות מאוד קשה, במיוחד במדעי החברה והרוח. הדבר בא לידי ביטוי בגרנטים שלא מוענקים, בפרסומים שמיד נדחים. יש גופים שעוד יותר מחריפים את האפליה מול אריאל, בשל המיקום שלה. זה בעיקר מצער אותי כי ברגע שאתה מחרים אוניברסיטה, אתה מחרים גם אותי ואת הנחקרים שלי, שבעצמם סובלים מהדרה ומדה-לגיטימציה. זה אומר להמשיך את האפליה כלפי רפורמים ולהט"בים. במקום להסתכל עליי ועל המרכול המחקרי שלי, מסתכלים על השיוך המחקרי שלי".
האוניברסיטה נחשבת לשמרנית יותר לעומת מוסדות אקדמיים אחרים?
"אני מלמד אצלנו סטודנטים מרקעים שונים, מערבים ישראלים ועד למתנחלים, המון עולים חדשים או ותיקים. זאת אוניברסיטה מאוד אקלקטית. אני מלמד על אינטרסקס, מלמד קורסים על להט"ב, ואף פעם לא הרגשתי התערבות אקדמית או שמישהו אמר לי לא ללמד או לפרסם תכנים מסוימים. יש גם תא גאה אצלנו".
"בסוף", הוא מסכם, "מטרת העל שלי כאנתרופולוג השייך למדעי האדם זה להביא קולות של אנשים אל המחקר, את הפרשנויות שלהם, וספציפית קולות של זהויות שוליים, אלה שבמרחבים אחרים מבקשים להשתיק. זו המטרה הכי הומניסטית שיש".
