"ההצגה מספרת על ילד שכאשר הוא היה תינוק הוא עבר הליך כירורגי באיבר המין שלו, בעקבות בעיה רפואית בעורלה, וקרתה שם תאונה, הפין שלו נכרת. ההורים שלו, שהיו מפוחדים, מודאגים וחסרי אונים בתוך הסיטואציה הזאת, פנו לפסיכיאטר ידוע ונחשב, והוא ייעץ להם לגדל את הילד כילדה, כדי למנוע ממנו סבל וכדי שלא יגדל כילד פגום, וזה מה שההורים בחרו לעשות", מתאר רום רזניק את המחזה "בוי" (Boy), שאותו הוא מביים במסגרת "תיאטרון המשולש" של המרכז הגאה בתל אביב, ושעלה השבוע לראשונה.
"המחזה, אותו כתבה המחזאית האמריקאית אנה זיגלר, שמרבה לכתוב על סוגיות חברתיות, מבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש בקנדה בסוף שנות ה-60. הילד אכן גדל כילדה לכל דבר. שינו לו את השם, הוא נפגש עם פסיכיאטר בכל חודש וממש הסלילו אותו להיות ילדה. החליטו בשבילו במה מותר לו לשחק ובמה לא, למשל בבובות כן ובמכוניות לא, מה ללבוש ומה לא וכן הלאה.
"הילדה גדלה בידיעה שיש לה פגם ושבעתיד היא תצטרך לעבור ניתוח שבו ייצרו לה ואגינה, אבל היא לא רוצה לעבור את הניתוח הזה. כבר בתור ילדה, היא מרגישה שמשהו לא מסתדר לה, שמשהו שם לא מדויק. בגיל ההתבגרות היא מגלה שהתחושות שלה מבוססות. היא מפסיקה לבוא לפסיכיאטר, ורק אז ההורים מגלים לה את האמת - שהיא נולדה בן. אחרי הגילוי היא אכן חוזרת להיות בן, עד שבסופו של דבר, כאדם בוגר, אותו אדם בחר לחיות את חייו כגבר.
"במחזה עצמו אנחנו פוגשים אותו כשהוא בחור בן 22. הוא מתאהב בבחורה ומנסה לקיים איתה יחסים רומנטיים, אבל כל הזמן הוא חווה פלאשבקים אחורה לילדות שלו, למפגשים עם הפסיכיאטר. אנחנו נחשפים למאבק שלו על הזהות שלו. המימוש של האהבה עם הבחורה הוא מימוש הגבריות שלו, מימוש הזהות שלו כגבר, מה שניסו לקחת ממנו".
המחזה מציג ניסיון כושל לשינוי מין עם השלכות הרסניות. זה לא מחזק במידה מסוימת אג'נדה אנטי-טרנסית?
"ממש לא. מדובר כאן בילד שהחליטו עבורו שהוא ילדה, זה לא בא ממנו, כפו עליו את זה, כפו עליו זהות אחרת. לדעתי זה יותר כמו שיכפו עכשיו על בחור שהוא הומו להימשך לנשים. האדם עצמו הוא היחיד שיודע מי הוא".
"לגבי סוגיית ההתאמה המגדרית בקרב ילדים", אומר רזניק, "זה דיון מורכב. אני אישית חושב שבמקרה של ילד בן שמונה שאומר שהוא מרגיש שהוא ילדה, אסור לבצע תהליכים בלתי הפיכים. ילדים צריכים את הזמן להתעצב. אני מכיר סיפורים על ילדים או צעירים שעברו ניתוח לשינוי מין ובהמשך אמרו שהם מתחרטים. אבל לדעתי זה לא קשור למחזה. האנלוגיה שכן רלוונטית להצגה היא שאתה לא יכול לשנות אדם, לא יכול לשנות את מה שהוא מרגיש.
"מדובר כאן בילד שהחליטו עבורו שהוא ילדה, זה לא בא ממנו, כפו עליו את זה, כפו עליו זהות אחרת. לדעתי זה יותר כמו שייכפו עכשיו על בחור שהוא הומו להימשך לנשים. האדם עצמו הוא היחיד שיודע מי הוא"
"התיאוריה של הפסיכיאטר היא שאם אתה משנה את התרכובות החברתיות, את נתוני הסביבה, זה גובר על הביולוגיה. אבל כמו בטיפולי המרה, אי אפשר לגרום לאדם להיות משהו שהוא לא - וזה לא קשור לביולוגיה. אתה מי שאתה, גם אם נולדת בגוף הלא נכון וגם אם אתה נמשך למגדר שלא מצופה ממך שתימשך אליו.
"בסיפור הזה הרצון לשנות את המין לא בא מהילד, הוא בא מהמלצה של פסיכיאטר ומהחלטת ההורים. הם עושים את זה מתוך רצון לעזור, לתקן, כדי שיהיו לילד חיים טובים יותר, והם פועלים מתוך תמימות, נאיביות וחוסר ידע. אם אנחנו מנסים לחבר את זה לדברים שקורים כיום, ולבדוק איפה הסיפור רלוונטי, אז זה רלוונטי בכך שאתה לא יכול לעשות מניפולציה על אדם כדי לשנות אותו, כדי להפוך אותו למשהו אחר".
"אמא שלי פחדה שאני הולך להיות מסכן"
רזניק (32) הוא ממקימי ומנהלי "תיאטרון המשולש" השוכן ופועל במסגרת המרכז הגאה בתל אביב, יחד עם נמרוד דנישמן ויובל קורן, כולם למדו יחד באותה כיתת בימוי בסמינר הקיבוצים. לאחרונה, מלבד ניהול התיאטרון, השלושה מונו לרכזי פעילות התרבות של המרכז הגאה.
"שלושתנו להט"בים ושלושתנו גם במאים וגם כותבים, והבנו שאנחנו רוצים לעשות יחד תיאטרון להט"בי", אומר רזניק. "זה ייצוג שחסר בתיאטרון הישראלי. אנחנו רוצים להביא לבמה אותנו, את הסיפורים שלנו, ולעשות את זה בצורה עמוקה ולא מתנצלת. ממש לבנות בית לאמנות להט"בית".
3 צפייה בגלריה
השחקנים נדב ארדיטי ושרון סטרימבן, מתוך ההצגה "בוי". מחזה שמדבר על זהות ומגדר
(צילום: רדי רובינשטיין)
אבל בהצגה החדשה "בוי" אין דמות להט"בית. נכון?
"לא, אין. זו בעצם פעם ראשונה שחומר כזה עולה במשולש, שהוא לא עם דמות של הומו או לסבית או ביסי. יש פה מחזה שמדבר על זהות ומגדר, יש עיסוק במהות להט"בית. אני חושב שזה מחזה פרו-טרנסי, כי יש פה אמירה חזקה על הגדרה עצמית. המורכבות בסיפור הספציפי הזה היא דווקא בנושא ההורות - בשאלה מה זה אומר להיות הורה טוב, כי לפעמים לרצות לנסות להציל את הילד שלך, רק פוגע בו וגורם לו להתרחק מעצמו. הכוונות של ההורים היו טובות, אבל הן הביאו לנזק. זה בעיניי הדבר הכי קשה שקורה בסיפור הזה".
רזניק הוא רווק שגר בתל אביב, אבל גדל בפתח תקווה כבן יחיד לאם חד-הורית. "אני לא בקשר עם אבא מאז ומעולם", הוא משתף בצער. "יש אבא, הוא חי למיטב ידיעתי, אבל הוא לא רצה לגדל אותי".
אתה יודע למה הוא בחר שלא להיות מעורב בחייך?
"כשאמא שלי נכנסה ממנו להיריון הוא כבר היה גרוש עם ארבעה ילדים. היא גילתה שהיא בהיריון ממנו רק אחרי שהם נפרדו. הוא לא רצה עוד ילד והוא לא שמר על קשר. הייתה פעם אחת שהוא בא לפגוש אותי. זה קרה כשהייתי בן שמונה, בעקבות מכתב מאוד מרגש שכתבתי לו. הוא בא לפגוש אותי פעם אחת ואז הוא שוב נעלם. בדיעבד, הסתבר לי שבאותו מעמד הוא ניסה לחזור לאמא שלי, אבל היא לא רצתה. סביב הבר מצווה שלי נפגשנו שוב".
מה היו ההשלכות של לגדול בלי אב בחייך?
"ילדים היו מציקים לי על זה שאין לי אבא, זה היה אישיו. היו ילדים עם הורים גרושים, אבל ילד בלי אבא היה משהו ממש חריג בפתח תקווה של תחילת שנות האלפיים".
הרצון לקשר עם אבא עדיין קיים בך?
"יש לי את המחשבות האלה, הן קיימות, אני עדיין מתבחבש עם עצמי, מנסה להבין אם קיים בי צורך לקלוז'ר. במשך תקופה ארוכה בחיים שלי מאוד כעסתי עליו, אבל בעשור האחרון אני כבר מבין אותו, מבין את חוסר המסוגלות שלו להתמודד עם המעשים שלו. הוא רצה לברוח, להיעלם. אני מאמין שעוד יהיו ליחסים שלי עם אבא עיבוד מסוים".
אני מבין שאתה רווק וללא זוגיות כרגע. הייתה לך פעם זוגיות?
"הייתי בזוגיות שש שנים, זו הייתה הזוגיות הראשונה שלי, אהבת נעורים, היינו יחד מגיל 17 ובעצם סביב היחסים האלה יצאתי מהארון. הקשר נמשך עד שהייתי בן 25, לפני שבע שנים".
"אבא שלי לא רצה עוד ילד והוא לא שמר על קשר. הייתה פעם אחת שהוא בא לפגוש אותי. זה קרה כשהייתי בן שמונה, בעקבות מכתב מאוד מרגש שכתבתי לו. הוא בא לפגוש אותי ואז הוא שוב נעלם"
למה נפרדתם?
"נפרדנו כי הזוגיות מיצתה את עצמה והגיע לשלב שהיא צריכה להיגמר. זה היה עם בן אדם שאני מאוד-מאוד אוהב, עד היום אנחנו בקשר טוב. זו מערכת יחסים שהייתה מאוד משמעותית בחיים שלי ומאוד התפתחתי ממנה".
היו לך מערכות יחסים אחרות מאז אותה זוגיות משמעותית?
"מאז שנפרדנו היו לי מערכות יחסים אחרות, אבל לא משהו רציני או ארוך. הייתה תקופה ארוכה שנמנעתי מזוגיות, זה ממש היה דבר שהתרחקתי ממנו, כי הרגשתי שאני צריך את הלבד שלי, להבין מי אני, להתמקד פנימה. אבל היום אני כבר ממש במקום שאני בשל לזה ורוצה זוגיות. אני רוצה גם להקים משפחה".
איך אמא שלך קיבלה את היציאה שלך מהארון?
"לאמא שלי היה מאוד קשה בהתחלה, היא חשבה שנהרסו לי החיים. היא פחדה מאילו חיים הולכים להיות לי, חשבה שאני הולך להיות מסכן. זה לא היה לה קל, כי גם לי היה קשה עם עצמי. מעבר לזה, קרסו עליה כל הדברים שהיא פנטזה שאני אהיה. היא הייתה קוראת לי כל הזמן 'רומיאו'. הייתה אומרת לי, 'אתה תביא לי את יוליה'. היה לה קשה, אבל היא קיבלה אותי. התגובה הראשונית שלה הייתה שהיא אוהבת אותי לא משנה מה. מאז היא עברה תהליך מדהים".
איזה בן זוג אתה מחפש?
"אין לי טייפ ספציפי. אני צריך בן אדם עם לב טוב, שייתן לי להיות מי שאני ויקבל אותי כמו שאני. זה הדבר שהכי חשוב לי".
