האסטרולוגית והפעילה החברתית ניה פיילר נולדה בתור בועז פיילר, והחליטה לצאת מהארון כאישה טרנסית בפברואר 2019. בריאיון לאולפן ynet היא משתפת בתהליך המעבר המגדרי: "הרבה שנים בחרתי להישאר גבר לבן, פריבילגי, גבר גבוה שלא נראה רע, ולא לשלם את המחירים, עד שהמחיר הנפשי גבר על כל השאר. ברגע הזה את מבינה שלחיות את האמת שלך זה משהו שהוא חשוב לא רק עבורך, ושזה לא רק יעזור לך לשחרר את עצמך, אלא גם לשחרר ולקדם את כל הסביבה שאת חיה בה, מהמשפחה ועד לאיש במכולת".
מה עובר על טרנסג'נדרים?
(צילום: ירון ברנר)
"הייתי נשואה", מספרת ניה. "הייתה לי מערכת יחסים נפלאה במשך 10 שנים עם אשתי לשעבר, זוגיות מאוד טובה ואוהבת. גם היום, אחרי הפרידה, אנחנו ביחסים מאוד קרובים ומגדלים יחד את הילדה המשותפת והמקסימה שלנו. אני חייבת לציין שהיו לי הרבה חרדות בקשר לאיך החברה תקבל אותי, והרבה פעמים אני נתקלת בהרבה הפתעות טובות.
"דווקא מהאנשים שהכי לא ציפיתי מהם, מאנשים דתיים, מאנשים שאנשים שקל היה להגדיר אותם כ'פחות מודעים' או 'פחות מודרניים', אז דווקא הם מקבלים אותי ובסך הכול, אני רוצה שהיום עם כל הכאב והקושי הכרוך בלהיות בן אדם טרנס בחברה שלנו, אני רוצה להוציא מפה מסר של תקווה, מסר של כוח".
מה האתגר הכי משמעותי שאת נאלצת להתמודד איתו כאישה טרנסג'נדרית?
"קודם כל, אני מאוד גבוהה. אני מתנשאת לגובה של מעל 190 סנטימטרים, ואני יודעת שלא משנה כמה טוב אני אראה אחרי הורמונים ושיפוצים, למרות שעוד לא עשיתי שום דבר, אני תמיד אהיה יצור אנדרוגיני. גם כשאני ארד למכולת, לקנות חלב, אני תמיד אצטרך לייצג את הבחירות שלי ולהתמודד איתן. אז מראש היה לי בראש שאיאלץ להתמודד עם דברים כאלו, אבל מעולם לא האמנתי שגם אני אפול לסטטיסטיקות הנוראיות שהרבה טרנסג'נדרים מתמודדים איתם – עם 50% מהקהילה שסובלים ממחסור בדיור. תנסי לחשוב מה זה לנסות לשכור דירה כשאת עצמאית וטרנסית".
נתקלת בקושי כזה בעצמך?
"בוודאי, בוודאי. עברתי חמש דירות עד שמצאתי את הדירה הנוכחית עם בעלי הבית המקסימים שלי. עצם זה שאת טרנסג'נדרית הרבה פעמים לא עובד לטובתך. זה מקשה יותר גם במציאת עבודה וגם במציאת מעגלי תמיכה וחברים, והרבה פעמים הקושי עבור המשפחה שלך הוא עצום. אנשים שגידלו אותך בתור בן לאורך כל השנים, פתאום צריכים לקבל אותך בתור בת, ולפעמים להם זה הכי קשה. זה תהליך שמבחינה נפשית הוא באמת קשה מאוד".
ובכל זאת, האם היציאה מהארון בגיל מבוגר הובילה אותך למקום יותר בשל עם עצמך? אולי פחות מקום לטעויות ולמתחים נפשיים ומיותרים?
"אני מאוד מקווה לחשוב שכן ושיצאתי בזמן הנכון, ושהעובדה שהעברתי חצי חיים בתור גבר מאפשרת לי הסתכלות באמת ייחודית על החברה. זה סיפק לי רגישויות שאני מודה להן מאוד והן מסייעות לי ביום-יום גם כבן אדם וגם כאשת מקצוע. אבל עדיין, גם המאבקים וגם האתגרים וגם הפיתויים הם כאלה שמהר מאוד אפשר לאבד בגללם את הדרך, מהר מאוד אפשר להישאב לריקניות.
"צריך להבין שכשבן אדם עושה כזה מעבר, מעגלי התמיכה שלו לא פעם נשמטים תחת רגליו. בין אם זה החברים שמסביבו, בין אם זו המשפחה שהוא היה חלק ממנה, ושם, בלימבו הזה, מאוד חשוב שיהיו לאדם מנגנונים חברתיים, אולי אפילו ממשלתיים, שיוכלו להעניק לו את הסיוע הנדרש.
"אני יכולה לספר שכשיצאתי מהארון היה מאוד קשה למשפחה שלי לתמוך בי. הם התקשו להבין איך ממשפחה עם מערכת יחסים נפלאה ועבודה יציבה והכול, אני פתאום מחליטה לעשות כזה שינוי דרסטי בחיים, שינוי שהביא לבסוף גם לגירושים. מהצד השני, לי אישית היה מאוד קשה לקבל שאנשים נאורים שגידלו אותי לא מקבלים את הבחירות שלי וחושבים שזאת איזושהי גחמה.
"היה לי קשה לראות שהם לא מבינים את המחיר הנפשי, את זה שזאת הישרדות בעצם בשביל האדם שעובר את זה, ושאם בן אדם מחליט לעשות שינוי כזה קשה מבחינה בריאותית, כלכלית וחברתית, אז כנראה שהוא כבר חשב על המחיר הדרוש ולקח אותו בחשבון. חשוב שאת ואני וכולנו נדבר, גם בשבוע הזה ובכלל, על איך סובלנות כלפי השונה רק מעשירה ומחזקת אותנו יותר כחברה אנושית".
