מכורים לגריינדר או לטינדר? אם אתם רווקים, תנו לי לנחש שהתשובה היא כן. אפליקציות ההיכרויות השתלטו על חיינו, ובעידן הנוכחי כמעט כולנו משתמשים בהן כדי להכיר ולמצוא את החצי השני שלנו. האפליקציות, שברובן מבוססות על מיקום, מקשרות אותנו למשתמשים אחרים שנמצאים בסביבה הקרובה שלנו, אם זה מישהו שיושב בבית הקפה ליד ביתנו, הברמן החמוד מהבר השכונתי או סתם עובר אורח שנמצא ברדיוס שלנו. אבל מה קורה כשהאפליקציה מחברת אותנו לאדם שנמצא במדינה אחרת, ועוד רחמנא לצלן מדינת אויב?
"הגדר" הוא מחזה חדש שמציג ונוגע במציאות הישראלית המורכבת והרגישה כשהוא מפגיש בין בועז, בחור ישראלי, לבין ג'ורג', בחור לבנוני שגר ממש על גבול לבנון-ישראל. המחזה נפתח בשיחת גריינדר לילית בין השניים שמתפתחת לרומן וירטואלי סוער על רקע המציאות המזרח תיכונית הנפיצה. "הגדר" הוא גם המחזה הראשון שכתב נמרוד דנישמן, רק בן 28 מתל אביב, במסגרת לימודי בימוי תיאטרון, ולדבריו המחזה מבוסס על סיפור אמיתי ונולד בשעות הקטנות של הלילה.
"הייתי אצל חברה בצפון הארץ, שגרה ממש ליד הגבול. פתחתי את הגריינדר משעמום באחת בלילה והתחלתי לדבר עם בחור שסיפר לי שהוא מלבנון. חשבתי לעצמי איזה מגניב זה שגריינדר נותן לי את האופציה לדבר עם מישהו שבחיים לא חשבתי שאני אדבר איתו. פתאום מצאתי את עצמי מדבר עם בחור שהוא פחות או יותר באותו גיל כמוני, שגר בלבנון, לומד באוניברסיטה ויש לו סיפור יציאה מהארון וסיפור על סטוצים ושאיפות לחיים. אמרתי לעצמי שכל החיים אנחנו גדלים על הידיעה שלבנון היא האויב שלנו, ואיזה מעניין זה שאפשר לתקשר עם אדם כזה בצד השני. כך נולד המחזה שבעצם יושב יותר על סקרנות ועל הרצון להכיר את הצד השני".
מגניב לגמרי. ואז מה קורה?
"בעצם הגיבור, בועז, מגיע להורים שלו בקיבוץ בצפון. הוא חרמן בלילה ומתחיל לדבר עם ג'ורג' וחושב שהוא תייר. ג'ורג' פחות רוצה להיפגש ויותר רוצה לדבר, ובסוף הוא מספר לבועז שהוא מלבנון. יום אחרי זה ג'ורג' כותב לבועז שוב והם מנהלים 16 שיחות שמרכיבות את המחזה. תוך כדי השיחות שמתעסקות בסקרנות על החיים בשתי המדינות ועל היציאה מהארון, הם מתקרבים ומתאהבים דרך המסך. בסופו של דבר, הם מחליטים להיפגש בברלין, אבל אז יחסי ישראל-לבנון מתחממים ומתחילים אירועים על הגדר. זה נגמר בזה שבועז מגויס למילואים בצו 8 ונפתחת מלחמה".
נשמע טראגי ומאוד פוליטי.
"אני בן אדם פוליטי ואני חושב שכל דבר בעולם הוא פוליטי. אין דיאלוגים פוליטיים באמת בתוך המחזה, אבל ההצגה היא כן פוליטית, כי בסופו של דבר מדובר ביחסים בין מדינות, אבל אהבה היא דבר הרבה יותר פשוט וממש לא פוליטי. השיחות ביניהם טעונות בדברים קשים לפעמים שקורים במדינות שלהם, אבל בהמשך הם מבינים שבועז הוא לא המטוסים שתוקפים את לבנון ושג'ורג' הוא לא המחבלים שעושים פיגועים על הגדר".
המחזה, שהתחיל בכלל כתרגיל הגמר של דנישמן במסגרת הלימודים, מציג היום בכל רחבי הארץ, זכה לגרסה משלו בתיאטרון בניו-יורק וזיכה אותו ואת השחקן, מוראד חסן, במועמדות לפרס התיאטרון העצמאי לשנת 2019.
איך תרגיל גמר של סטודנט הופך לכזאת הצלחה?
"תרגיל הגמר שלי היה המחזה. זה בעצם הדבר הראשון שאי פעם כתבתי. לא חשבתי שאני טוב בזה בכלל, אבל ככה יצא. זה התחיל כהקראה מבוימת, שזה אומר שיש שני שחקנים שמקריאים את הטקסט. קיבלנו תגובות מאוד-מאוד טובות ובעיקר מאוד מפתיעות. בהמשך שמעו על זה במרכז הגאה והזמינו אותנו להציג את ההצגה המלאה שם. זה היה לפני שנה ומאז עברנו להציג ב'צוותא', שהפך להיות הבית שלנו. ההצגות הבאות יתקיימו ב-24 בדצמבר ב'צוותא', ב-20 בינואר ב'צוותא' וב-20 בפברואר בתיאטרון עכו".
נמרוד מספר שבשורת ההצגה התגלגלה אפילו לתיאטרון שמנוהל על ידי ישראלית בניו יורק, שפנתה אליו במיוחד כדי לקרוא את המחזה. "היא קראה אותו והחליטה להפיק אותו, ובקיץ האחרון הוא עלה בניו-יורק. באפריל הוא יחזור לעוד מספר הצגות שם", הוא מספר בגאווה ומוסיף, "אבל הדבר הכי משמח הוא שקיבלנו שתי מועמדויות לפרס התיאטרון העצמאי, 'קיפוד הזהב', בקטגוריות של מחזאי השנה ושחקן השנה למוראד חסן שמגלם את ג'ורג'".
עד כמה היה חשוב לך ללהק שחקן ערבי לתפקיד של ג'ורג'?
"היה לי מאוד חשוב שאת הדמות של ג'ורג' ישחק שחקן ערבי וממש חיפשתי שחקן ערבי שיסכים לעשות את זה. בסופו של דבר, הגעתי למוראד חסן שהוא שחקן מצוין ועובדה שקיבל את המועמדות לשחקן השנה בעקבות התפקיד הזה. זה היה לי חשוב מכיוון שהמחזה מתעסק במפגש כזה, בין יהודי לערבי. שבוע שעבר למשל הזמינו אותנו להופיע במוצא עילית, ובסוף כל הצגה אנחנו מנהלים שיחה עם הקהל. לפי השאלות ששאלו את מוראד, אתה מבין מהאנשים בקהל שהם לא ממש פוגשים ערבים ובטח שלא שחקנים ערבים, והמפגש הזה הוא דבר חשוב.
"מצד שני, לא היה לי חשוב שהשחקנים יהיו הומואים ועל זה אני קצת אוכל את עצמי. נכון, שחקן צריך להיות מספיק מוכשר כדי לשחק גם סטרייט וגם גיי, אבל אם היה לי חשוב שיהיה שחקן ערבי, הייתי צריך לחשוב גם על ללהק שחקן שהוא הומו, כי אני יודע שלשחקנים הומואים קשה לקבל תפקידים. או שהם לא עוברים מספיק טוב כסטרייטים או שהם עושים תפקידים של הומואים נורא מוחצנים. אז זה משהו שאני אומר לעצמי - חבל. במחזה הבא יהיה לי חשוב ללהק שחקן הומו, כי אני פשוט יודע שקשה לשחקנים הומואים בתחום הזה".
שנתיים אחורה, היית מאמין שכל זה יקרה משיחה לילית באפליקציה הידועה לשמצה גריינדר?
"בסמינר הקיבוצים למדתי בין היתר גם אצל רינה ירושלמי, כלת פרס ישראל לתיאטרון. היא אמרה לנו, 'אמנות עושים על מה שמטריד בני אדם באותה תקופה'. ואני חושב, מה מטריד אותנו? מה מעסיק אותנו? אפשר לכתוב מחזה על שניים שהכירו בבר ובלה בלה, אבל זאת לא המציאות. בן הזוג הקודם שהיה לי במשך שנתיים וחצי התחיל מסטוץ בגריינדר שהיה לי באיטליה. יש לי גם חברים מהגריינדר ולא היינו אף פעם בני זוג.
"נכון, יש בגריינדר גם הרבה רע, יש שם אנשים שמשתמשים בכוח שלהם כי הם מסתתרים מאחורי פרופיל ומקלדת, יש שם גזענות, יש שם בודי-שיימינג (לעג על מבנה גוף שאינו עומד עם הסטנדרט של מודל היופי), יש התמכרויות למין, אבל בכל זאת זו פלטפורמה, ומה שבני אדם עושים מהפלטפורמה זה העיקר.
"אז נכון, אפשר לנצל אותה למקומות רעים אבל אני יכול גם להגיד שהייתי אצל חברה בקיבוץ ברמת הגולן ודיברתי עם בחור שגר בלבנון. מגניב, לא? כשאני מטייל בחו"ל זאת ממש אפליקציית התיירות שלי. אני אומר לעצמי, יאללה, בוא נחפש מקומי שיכול להראות לי את המקום כמו שהוא מכיר אותו. אני חושב שבגריינדר יש פוטנציאל לכל סוג של היכרות ואתה זה שבוחר לאן לקחת אותו".
