מה אנחנו יודעים על הקהילה הגאה בארץ ובכלל? דו"ח חדש של מרכז המחקר והמידע של הכנסת חושף את האתגרים הרבים אשר עומדים בפני גופי סטטיסטיקה רשמיים במדינות ה-OECD וביניהן ישראל, בבואם לאסוף סטטיסטיקה על קהילת הלהט"ב ומשקי בית חד-מיניים.
ב-2019 ציין ה-OECD במפורש את החשיבות של איסוף נתונים מהימנים ומדויקים ככל האפשר על גודל אוכלוסיית הלהט"ב בכלל ועל משקי בית חד-מיניים בפרט. לדברי הארגון, הכנסת נתונים אודות האוכלוסייה בסטטיסטיקות לאומיות יכולה לסייע במאבק נגד אפליה והומופוביה. הנתונים חיוניים להערכת מעמדם של חברי וחברות הקהילה, רמת החיים שלהם והאפקטיביות של המדיניות הציבורית המכוונת אליהם. בנוסף, הנתונים מאפשרים לממשלות ולגורמים לא-ממשלתיים לספק מענה הולם לצרכים הייחודיים של הקהילה בתחומים אלו.
יחד עם זאת, עצם איסוף המידע כרוך באתגרים רבים, ולכן במתכונתו הנוכחית הוא לא מציג תמונה נאמנה למציאות. כך, בחלק ממדינות ה-OECD הוחלט שלא לאסוף נתונים על הקהילה הגאה. למעשה, רק 15 מתוך 37 המדינות שנכללות בתוך ה-OECD הכניסו שאלה שעוסקת בנטייה המינית בסקר ארצי מדגמי אחד לפחות.
חשוב לשים לב כי מדובר אך ורק בשאלה על הנטייה המינית ולא בשאלה על זהות מגדרית, כך שהמידע מראש לוקה בחסר. מסתבר כי נדיר מאוד למצוא שאלה ישירה על נטייה מינית במפקדי האוכלוסין בעולם, להוציא את מפקד האוכלוסין הבריטי שייצא ב-2021 ועתיד לכלול שאלות שיעסקו בנטייה המינית ובזהות המגדרית של המשיבים.
לטענת מחברי הדו"ח, הקושי המרכזי באיסוף הנתונים היא ההימנעות של המשיבים לסקרים מהזדהות כלהט"ב, ככל הנראה מחשש לפגיעה בעקבות חשיפת הנתונים. מצב זה עלול להביא לתת-הערכה של גודל האוכלוסייה, דבר שיקשה עוד יותר על הסקת מסקנות, מכיוון שמלכתחילה מדובר בקבוצת אוכלוסייה קטנה יחסית.
אתגר נוסף הוא מגוון הזהויות ותתי-הקבוצות השונות בקהילה, אשר לא באות בהכרח לידי ביטוי באפשרויות ההזדהות בכל הסקרים. למשל, לרוב יש הבדל משמעותי בין שיעור האנשים המזדהים כהומוסקסואלים לבין השיעור הגבוה יותר של האנשים המדווחים על משיכה לבני מינם. משמע, ייתכן שהמשיכה קיימת אצל אדם שלא בהכרח מזדהה כהומוסקסואל.
בנוסף, ישנם גורמים רשמיים הטוענים כי נטייה מינית היא עניין אישי ואינה נחשבת למשתנה רלוונטי לסקרי אוכלוסייה. לעיתים השאלות על נטייה מינית וזהות מגדרית מוגבלות למענה מגיל מסוים, למשל סקר המאפיינים הסוציו-אקונומיים הארצי הגביל את המענה על שאלות זהות מינית ומגדרית לגיל 18 ומעלה, וסקר בריאות הקהילה הקנדי הגביל אותן לגילאי 15 ומעלה. מדובר במידע רב אשר זוכה להתעלמות ועלול להוביל לטיפול בלתי הולם בצרכים ובמצוקות שעולות מהשטח.
מעבר לשאלות ישירות בנוגע לזהות מגדרית ונטייה מינית, ישנם סקרים אשר מנסים להגיע אל המידע בעקיפין, בעיקר כשזה מגיע לשאלות שבהן המשיב מתבקש לדווח על השתייכות לקבוצות אוכלוסייה הסובלות מאפליה, ובהן גם הקהילה הגאה.
בכל הנוגע למשקי בית גאים, משמע בתים שבהם שני בני הזוג הם מאותו המין, ישנן שאלות ישירות בנושא בחלק מהסקרים והמדגמים, אך לרוב המידע נאסף בעקיפין על ידי הצלבת מינם של בני הזוג לפי המדווח בתיאור בני הבית שבשאלון. כמו כן, מדינות רבות אוספות נתונים רשמיים על זוגות חד-מיניים, רק אם הללו מיסדו את הקשר ביניהם.
הניסיון המצטבר של מדינות ה-OECD מלמד שכדי להגיע לנתונים מהימנים יש לבנות יחסי אמון בין הקהילה הגאה לבין גופי הסטטיסטיקה, ולהשתמש במתודולוגיה אשר מבטיחה את פרטיות הנסקר בזמן מילוי השאלון, מציגה את השאלות בתחום כשאלות שאינן מחייבות מענה, ושומרת על חיסיון המידע שנמסר.
ומה קורה בישראל?
הדו"ח החדש מראה כי גופי סטטיסטיקה רשמיים בישראל, ובפרט הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אינם אוספים נתונים מובחנים על אוכלוסיית הלהט"ב, חרף העובדה שיש בין סקרי הלמ"ס סקרים המתייחסים לנושאים הקשורים לנטייה מינית, כגון סקרים בנושא אפליה על רקע גורם זה. בנוסף, הלמ"ס לא אוספת ישירות מידע על משקי בית חד-מיניים.
עם זאת, יש אפשרות עקרונית להוציא נתונים אלה בעקיפין מתוך שאלונים הכוללים תיאור של בני הבית והיחס ביניהם, כמו בסקר משקי הבית, הסקר החברתי ומפקד האוכלוסין של הלמ"ס. כך או כך, נכון לעכשיו המידע המתקבל בנתונים אלו לא מעניק אומדן אמין על גודל האוכלוסייה הגאה בישראל ולכן אי-אפשר לפרסמו.
בכל הנוגע להפקת נתונים על מספר הזוגות החד-מיניים שנישאו בחו"ל וביקשו להירשם במרשם האוכלוסין, או רישום ילדים לזוגות חד-מיניים, מידע על כך אכן קיים בלמ"ס, אך גם במקרה זה ידוע כי האומדנים אינם מדויקים וככל הנראה, מוטים כלפי מטה.
לדברי הלמ"ס, מדיניות זו נובעת מכמה גורמים: הראשון הוא שהקהילה הגאה היא קבוצת מדגם קטנה מדי שאין אפשרות להגיע מתוכה למדגם מייצג. שנית, מכיוון ששאלונים רבים ממולאים בקרבת בני הבית או על ידי בני בית אשר ממלאים את השאלונים עבור אחרים, ישנו פוטנציאל לבעיית מהימנות כי נטייה מינית או זהות מגדרית עדיין נחשבות לפרטים רגישים שלא בהכרח ידועים לכלל המשפחה.
אחד הנתונים המעניינים אשר עולים בדו"ח הוא החשש של הלמ"ס מיצירת אנטגוניזם. ישנו חשש כי שאלה על נטייה מינית בסקרי הלמ"ס תפגע בשיעור ההיענות לסקרים, ואף תיצור אנטגוניזם כלפי הלשכה בקרב קבוצות אוכלוסייה מסוימות, כולל בקרב הסוקרים עצמם, ובפרט בקרב סוקרים בני החברה החרדית והערבית.
הדו"ח דואג לציין כי בסקר הביטחון האישי של הלמ"ס אשר בוחן פגיעה מעבירות, נשאלות שאלות ישירות על נושאים אישיים ועדינים לא פחות מנטייה מינית. למשל, בסקר מתבקש הנדגם לדווח על פגיעות מיניות שהוא או ילדיו עברו ולענות על סדרה של שאלות עליהן. בשל רגישות הדברים, ובניגוד לסקרים אחרים של הלשכה, לא חלה על סקר זה חובת מענה והוא נערך בצורה אישית ובלתי אמצעית באמצעות האינטרנט ולא בראיון אישי. שיטות אלו בהחלט יכולות לשמש גם כפתרון עבור קיומן של שאלות על נטייה מינית או זהות מגדרית, אך כיום הן אינן מיושמות.
