את תקופת נעוריו בילה איזי ריידר (29) בשוטטות ברחובות תל אביב. "הייתי ילד פריק כזה, ישבתי בכיכר דיזינגוף והייתי רוקנרול", הוא נזכר. "נראיתי בדיוק כמו היום פשוט בלי זקן ושפם, אז הרבה אנשים מראש פנו אליי ברחוב בלשון זכר. אח שלי ואני היינו מתעצבנים ורבים עם אנשים על זה שאני בחורה ומה אתם פונים אליי בזכר, אבל זה לא הפסיק. אחרי כמה זמן החלטתי שאני לא מתקן יותר, זה התחיל להתיש אותי. החלטתי שפשוט יקראו לי איך שהם רוצים".
עם הזמן, הבין ריידר שלמרות ההתנגדות שהפגין כלפי חוץ, כנראה שבכל זאת יש כאן משהו ששווה להתעכב עליו. "לא ידעתי מה זאת 'דיספוריה מגדרית' (תחושת המצוקה הפיזית והנפשית שנגרמת מחוסר התאמה בין התפיסה המגדרית של אדם את עצמו ובין הביטוי החיצוני והמגדרי שלו, ש"צ"ק), אבל כן ידעתי שאם קוראים לי בשם המולד שלי, אני מתכווץ. תכלס? הדחקתי. חוץ מזה, פשוט הכעיס אותי שהעולם מחליט עליי מי אני ומה אני.
"כן הרגשתי שאני צריך שינוי שם. חברים שלי היו קוראים לי 'חיבוקי', אבל עם כמה שרציתי שם מצחיק, 'חיבוקי' זה לא ממש שם ללכת איתו לעבודה, אז שיניתי את השם לאיזי ריידר, כי זה גם הסרט הכי טוב שאי פעם נוצר, גם שיר של ג'ימי הנדריקס וגם שם של תנוחת סקס, אז מה יותר טוב מזה?" הוא אומר וצוחק.
"מה זה משנה לכם מה אני? זה מטורף בעיניי"
אחרי שינוי השם, נרשם ריידר לקורס ברמנים, מקצוע שהוא עוסק בו עד היום. "לא ציינתי בהרשמה אם אני זכר או נקבה, וכשהגעתי לקורס, כולם פנו אליי בזכר. בניגוד לתקופת הנעורים, הפעם זה כבר הרגיש כמו לפתוח דף חדש. הייתה הקלה כזו, כאילו הכול הסתדר פתאום ונוח לי להיות. הבנתי שאתה לא יודע שאתה סוחב אבן עליך עד שהיא לא יורדת לך מהגב. אך מרגע שירדה לי האבן כי לא היה לי צורך להסביר או להצדיק את עצמי, הרגשתי טוב יותר.
"זה כמובן לא פתר לי את כל הבעיות בחיים, אבל זה היה חלק מאוד גדול. אחרי הלימודים, כשהתחלתי לעבוד בבר מקומי ושאלו אותי על לשון פנייה, כבר אמרתי זכר. זה היה כמו לצאת מהארון בלי לצאת מהארון. לא דיברתי על זהות, פשוט על לשון פנייה. האמת שאפילו לא ידעתי אז מה זה טרנסג'נדר".
היום אתה כבר מספר בעבודה שאתה טרנס?
"רק אחרי שאני מתקבל אני מספר. אני מעדיף להתמקד במקצועי. אם אני משווה את עצמי לגבר סיסג'נדר (גברים שזהותם החיצונית תואמת את מגדרם, ש"צ"ק), אז זה כמו שאני אבוא לראיון עבודה ואגיד שיש לי זין קטן. מה זה רלוונטי בכלל?"
קל לך להגיד את זה כי אתה נתפס חברתית כגבר, אך לא לכל האנשים על קשת הטרנס יש את הפריבילגיה לעבור כסיסג'נדרים.
"טוב, היו לי מקרים די נוראיים בהקשר הזה. נגיד, איזה ערב אחד ישב זוג באחד הברים שעבדתי בהם, הם קוראים לי ואומרים לי, 'בוא, בוא, תעזור לנו. עשינו התערבות אם אתה גבר או אישה, מי צודק?' וזה קרה באמצע סרוויס! מה הקשר עכשיו? אז הסתכלתי עליהם ואמרתי, 'אני לא זה ולא זה, אני ניצחתי! במה זכיתי?'" הוא נזכר וצוחק. "כמות השטויות שאנשים מרשים לעצמם... אז אני משתדל להדחיק את הדברים האלה, אבל זה משהו שחקוק לי בראש, ההרגשה המזעזעת הזאת. מה זה משנה לכם? מה אכפת לכם? זה מטורף בעיניי.
"לאחרונה יש לי אורחים מהממים שאני ממש אוהב. מדי פעם יוצא שפונים אליי בלשון נקבה, כך שאני לא באמת כזה עובר כזכר, רק ב-80% עובר כי אני שמנמן ויש לי קימורים. אז אם פונים אליי בלשון נקבה אני מתקן כדי שזה לא יציק לי כל המשמרת, וכדי שאני לא ארגיש עירום. אני צריך להרגיש נעים במשמרת כי אני צריך לעבוד".
4 צפייה בגלריה
"אני לא יודע אם זה בגלל שאני טרנס או בגלל שאני איזי, אבל אני כן עובד הרבה יותר קשה כדי לקבל את אותן הזדמנויות"
(צילום: Nitzan kriminski)
איך אנשים מגיבים כשאתה מתקן אותם?
"או שהם נכנסים לסרט, או שהם זורמים על זה. אני בעיקר משתדל לא להסתובב עם הדגל הזה. אולי זה קצת פחדני, וכנראה שבגלל זה בזמן האחרון אני כן מתראיין ומספר, אבל כן, זה מפחיד שפתאום ישפטו אותך על מה שיש לך בין הרגליים. זה לא נורמלי בעיניי. עזבו טרנסים לא טרנסים, צבע, דת, מין… אנחנו בני אדם! כל אחד הוא אינדיבידואל ויש לו את העניין שלו. אז אני פחות מספר בראיונות עבודה, רק כשצריך לחתום על טופס 101 או כל בירוקרטיה אחרת, אז על הדרך אני כזה, 'גילוי נאות, אני טרנס, טוב ביי!'" הוא מחייך.
קרה שפוטרת בגלל זה או שנשפטת לחומרה?
"לא. האמת שזה משהו שאני חושב שאני באמת בר מזל לגביו. אני חושב שאני בין הטרנסים היחידים שזה מעולם לא היה פקטור בקריירה שלהם. אני חושב שזה קשור לזה שיש לי סט כישורים מטורף וכיוונתי תמיד למקום מאוד גבוה בתוך עצמי. אני מרגיש שאם אני לא רואה את זה כפקטור, אז אנשים אחרים לא יראו את זה כפקטור.
"זה הכול עניין של וייב בהתחלה. אם אתה משדר וייב של אדם מסובך, אז יש מצב שאף אחד לא ירצה להעסיק אותך, לא בהכרח כי אתה טרנס, אלא בגלל הווייב שלך. יש לי עוד התמודדויות בחיים ואני לא רוצה לחשוב כל פעם מחדש שבגלל דבר אישי כזה או אחר לא יעסיקו אותי.
"אני באמת חושב שזה גם עניין של מצב תודעה. אני כן מרגיש שאני צריך לעבוד הרבה יותר קשה כדי להגיע גבוה יותר בתעשייה הזאת, בטח יחסית לגברים סיסג'נדרים. אני כל הזמן צריך להוכיח את עצמי, כל הזמן. זה טוב לי כי אני אוהב סטנדרט גבוה ומקצועיות, אבל אני לא יודע אם זה בגלל שאני טרנס או בגלל שאני איזי. אני כן עובד הרבה יותר קשה כדי לקבל את אותן הזדמנויות".
היו לך חיכוכים עם קולגות?
"לא בדיוק. אנחנו ב-2020 אז אף אחד לא יבוא ויגיד לך בפנים, 'אני לא סובל אותך כי אתה טרנס', תמיד יש סביב זה מין ערפל. בעיקרון, אני אוהב לעבוד ולשמור על יחסים טובים עם כולם. כולנו ילדים לנצח בעולם הזה של הבר, אנחנו עובדים בעסקי הגוד-טיים, אז אנחנו באים ליהנות".
מה באשר לתחום הדייטינג, אתה מפלרטט עם בחורות בבר?
"אני פלרטטן בסרוויסים ואני מקבל טלפונים ואינסטגרמים, אבל אז אני לא עושה עם זה כלום כי אני פחדן. אבל זה משהו שאני עובד עליו עם עצמי בריטריט הזה שנקרא קורונה".
אתה מפחד שהן יגלו שאתה טרנס?
"מה זה מפחד? בוא נגיד שכל בחורה עד כה שהכרתי בהקשר זוגי, כשסיפרתי לה שאני טרנס יצא לי ליטרלי לראות את התשוקה נוזלת לה מהעיניים. אני לא יודע להסביר את זה. אתה עם בן אדם ואתה מרגיש חיבור מטורף והכול זורם ואז פתאום הכול יורד. זה דווקא אחד החסרונות של לעבור, כי אנשים לא חושבים ולא מצפים שתבוא ותגיד להם דבר כזה.
"הייתה מישהי שלא האמינה לי והייתי צריך לבוא ולהראות לה את תעודת הזהות באמצע הדייט, ברמה כזאת! זה היה נורא לראות את התשוקה פתאום נעלמת. זה אחד הדברים הכי קשים שאפשר לעבור, זה משחק לך עם המוח! גם מה אתה כבר יכול לעשות בנוגע לזה? זה מי שאני ואני לא יכול לשלוט בזה. אני יכול להראות עוד מלא-מלא אוצר בתוכי שלא קשור לזה, אבל זה חלק ממני.
"אז כן, אני מאוד חרד מדחייה, והגעתי למצב שפשוט הפסקתי לנסות בגלל האופציה שאולי תהיה דחייה. זה משהו שאני עובד על עצמי ממש כי אני רואה אנשים טרנסים בזוגיות ואני רואה אנשים שמנמנים בזוגיות, אני רואה אנשים מכל מיני סוגים בזוגיות - אז למה הם כן ואני לא? אז אני מקדיש את הזמן הזה של הקורונה כדי להבין מה התחרבש בדרך.
"אני מתייחס לזה כמו אל מקצוע עכשיו. אני יושב כל הריטריט קורונה הזה ועושה לעצמי שיעורי בית: מה אני מחפש, מה אני רוצה מהזוגיות שתהיה לי, עם מי אני רוצה להיות, מה היא תהיה בשבילי - ממש נכנס לזה, והכול בשביל לנטרל את הפחד והמחשבה על הדחייה. זה לא כזה סיפור גדול אם אתה פשוט מתמודד עם זה, פשוט עד עכשיו לא טרחתי. הייתי לוקח מספרי טלפון ופשוט זורק אותם. אז עכשיו אני כבר אומר על ההתחלה, עוד לפני הדייט, 'אני טרנס. אם את בעניין, יאללה סבבה, אם את לא בעניין, אז ביי'".
מבחינת ריידר, המסר הכי חשוב לטרנסג'נדרים שרוצים לעבוד בתחום המסעדנות וחוששים מתגובות של המעסיק הוא פשוט לתת את כל הלב והנשמה. "כל העניין הוא להיות הכי טובים, וככה לא שמים לב לזה בכלל. לדחוף את עצמכם ברמה שאתם רוכשים כישורים ואתם הופכים לפרס עבור המעסיק. ככה אנשים ירצו לעבוד איתכם ולא ייחסו למגדר חשיבות בכלל.
"אני בן אדם הזוי עם הטרנסיות ובלי הטרנסיות. אני לא בן אדם נורמטיבי, אבל הפכתי את זה למצב שאם אני נכנס לבר, אני אהיה הכי טוב שאני יכול. אין מצב שיתפסו אותי על פדיחה, ואם יתפסו היא לא תקרה שוב. אני לא מגיע למצב שיש אפשרות למנות את החסרונות שלי. הגישה היא 'אני פרס וכל מי שיעסיק אותי יזכה' ולעבוד בהתאם".
