מוצאי שבת ועשרות אלפי חוגגות וחוגגים מתכנסים בגני התערוכה. רבים מהם מתקדמים לכיוון הבמה, מתקרבים עוד קצת ומנסים לשפר עמדות. הטלפונים של כולם מורמים באוויר, מוכנים לתפוס את הרגע. מחיאות הכפיים הולכות ומתגברות לפי קצב המוזיקה. התזמורת מגבירה הילוך. שאגות של שמחה והתרגשות נשמעות באוויר. גבר כבן 30 מזיל דמעה, וחבורת בנות צעירות מתגייסת להרים חברה נמוכה על הכתפיים. המוזיקה מתגברת עוד ואלפים קופצים ומריעים. כבר אי אפשר לפספס את הבשורה - עופרה עלתה.
ארבע פעמים בשנה מקיים עופר ניסים, "עופרה" בלשון העם, את מה שבקהילת הלהטב"ק מכנים "חג של אהבה". כבר עשורים שניסים מתקלט בעולם, מפיק שירים אייקונים, ביניהם "דיווה" שהביא את האירוויזיון לירושלים, וזוכה לכבוד ומעמד מיוחד בתוך הקהילה. רק בשבוע שעבר התקיים ערב גאלה ענק וחלוצי, במהלכו הוענק לניסים אות הוקרה מטעם ארגון איגי. אבל איך בעצם זה קרה? איך הפך ניסים ליקירת הקהילה ואיך אדם אחד פעם אחר פעם מוציא מהבית מגוון רחב כל כך של אנשים, שבשגרה רבים ומתווכחים, כדי לחגוג ביחד במרחב ענק של מוזיקה ואהבה?
"המעמד המלכותי של עופרה הוא תופעה חדשה יחסית. בעבר היה שיח קצת שלילי בין גורמים בחיי הלילה עד שהדברים נאספו ובאמת נוצר ה'חג של עופרה'. היום יש מלכה שהיא בלתי מעורערת, אבל היא לא המלכה של חיי הלילה, היא המלכה של הקהילה", אומר איתי לפיד, מעצב תכשיטים, בעל בוטיק אופנה במרכז תל אביב ודמות מוכרת בחיי הלילה של העיר. "אבל החיבור לעופרה לא נשאר בבלעדיות לקהילה", מסביר לפיד. "מה שכל כך מיוחד בעופרה זה שלא תראה בשום מקום בעולם עוד מסיבה אחת שיש בה גם הומואים, גם לסביות, גם טרנסיםות וגם סטרייטים. אין לזה אח ורע בעולם".
"ולא מדובר רק על שירים טובים - ויש לה המון כאלה", מבהיר לפיד. "מדובר על רפרנסים תרבותיים. עופרה עשתה דברים שמסמלים דור. היא בוחרת אמנים שיש להם היסטוריה ומביאים משהו נוסף ביניהם: שר, רבקה זוהר, מדונה. אמנים שיש להם משמעות לקהילה הגאה, משמעות תרבותית. עופרה זה כמו בית ספר למוזיקה. היא לוקחת היסטוריה והיא גם נוגעת בטרנדים. אין מסיבה שהיא לא מביאה בה משהו מהעבר שבא ללמד ולחנך".
"יותר מזה", הוא אומר. "בעיניי היא נציגה של דור שלם, דור המייסדים. אנשים משמעותיים לקהילה כמו גילה גולדשטיין, ננסי שניידר, דנה אינטרנשיונל, מוטי סעדיה. דור של אנשים משמעותיים בקהילה שהתפקיד שלהם גדול יותר מהאמנות שלהם. הדור החלוצי הזה שקיבל מכות והושפל, אבל הלך עם ראש מורם והקים פה קהילה - אז עופרה היא אחת מהן, אולי המפורסמת בהן, זו שנמצאת לעיניי הציבור".
"עופרה היא גם הייצוא המוזיקלי אולי הכי מצליח שיש לישראל בשנים האחרונות", הוא מבהיר. "משהו שאפשר להגיד אגב על הרבה די-ג'יים ישראלים, אבל לא ברמה של עופרה. יש למוזיקה שלה ערך מוסף עצום, משהו שמפעיל לבבות. אני יכול להגיד שגדלתי עליה ושזו סגירת מעגל בשבילי. כשאני מגיע למסיבות ושומע את השירים מהילדות, זה מעביר אותי חוויה גדולה יותר מכל מסיבה אחרת שאצא אליה. זה מסע שלם, איך שעופרה בונה את זה. יש רגעים של שקט ודרמה ויש רגעים של הרמות מטורפות, כשהכל מתוכנן ומדויק. הדרך שבה היא בונה את המסיבה עם שירים עצובים שמנוגנים עם מלודיה מרימה, קטעים של טכנו... הוורסטיליות בסגנונות היא מטורפת".
ניסים אינו די-ג'יי של ז'אנר אחד והמסיבות של עופרה אכן מביאות מגוון מוזיקלי שמאפשר לכל אחד כמעט להתחבר ולהתרגש. אבל הקסם הוא העובדה שהמסיבות הללו חורגות מהאלמנט המוזיקלי ומהוות סוג של קאלט, על כל המשתמע. לפיד מתאר זאת כך: "אנחנו שומעים מה הנושא של המסיבה ואנחנו רוצים להיות ממושמעים כי זה מכניס אותנו לאווירת חג. כמו שיש משפחות שמתרגשות מליל הסדר או ראש השנה, אנחנו מתרגשים מעופרה. חלק מהחגיגיות הזו היא גם להתאים תלבושות לנושא. זה אומר שיש לנו טקסים ושיש שירים שיש לנו ממש כוריאוגרפיות אליהם, שאנחנו רוקדים אותן במסיבה. זה הופך את כל האירוע לזכיר ומשמעותי".
"כששואלים אותי איך היה, אני לא מוצאת את המילים"
גם רן לייבל, מנכ"ל איגי לשעבר וחבר הוועד המנהל כיום, מדבר על המוטיב המשפחתי: "זה מרגיש לי כמו מן חג שאני מתרגש לפגוש שם את כל המשפחה הנבחרת שלי ולחגוג איתה ביחד. זה לא מפסיק לרגש אותי ולהדהים אותי, המגוון הרחב שמגיע למסיבות האלה. אני חושב שעצם הדמות שהיא מאוד מיוחדת וצבעונית, היא שגורמת להרבה מאוד אנשים ונשים להרגיש בנוח במרחב. אני לא מבין גדול במוזיקה, אבל אני מאמין שזה הכוח שלה. עופר הצליח לחדור למיינסטרים ועדיין לשמור על משהו מאד חתרני, מקורי, שגורם לקהילה לחזור למקורות שלה".
גם שיר פורטמן, קיוון ביסאן ובר לוי, עובדי בר "השפגאט" בתל אביב, רואים את המסיבות של עופרה כסוג של חג קהילתי: "זה לא רק ללכת למסיבה, זה הישיבות שלפני. אנחנו מתאגדים ונפגשים כל החברים, כל אחד מביא עוד חברים ואתה מכיר עוד ועוד אנשים מהקהילה. אנחנו מתקשטים ומתלבשים, כאילו שזאת מן חוויית טיול שנתי כזאת. אנשים מתחפשים ובאים לחגוג חברות ואהבה. אתה רואה את כל המכרים ואומר להם שלום וחוגג איתם, זה נגמר ואתה מחכה כבר לפעם הבאה".
"זה פשוט פסטיבל", מדגישה פורטמן. "זה חד-משמעית חג, חג שמאחד את כולם. את הלסביות, ההומואים, הטרנסים והקווירים, אפילו סטרייטים. אני מגיעה בגלל האווירה. אני אוהבת את זה שכולן באות לאהוב וליהנות". ולוי מוסיפה: "אני חושבת שזה הקהל. אני יכולה להגיד שהייתי במסיבה של עופרה בפריז וזה לא היה אותו דבר. האנשים בארץ עושים מזה חג, מביאים את האווירה. זה איך שאנחנו מתייחסים לעופרה. זו חוויה מטורפת, זה שיא של אושר".
"עופרה בנתה את עצמה כבר עשורים", אומר קיוון. "היא משחקת לך ברגשות. היא דרמטית, היא בונה את זה, היא יודעת איפה לשים מה. אתה מרגיש שקורה המון במסיבה הזו ושהיא המנצחת". "אני חושבת שיש בעופרה מקום לפרוק בו עול", מוסיפה פורטמן. "אתה לוקח את כל המתחים שהצטברו בחיי היומיום ופורק אותם בשש-שבע שעות של מסיבה וריקודים. גם בתלבושות - מרגישים שאתה יכול לבוא איך שבא לך, איך שנוח לך". "יש שם איזושהי אהבה בין האנשים. יש משהו באנשים ויש משהו גם במוזיקה שהוא פשוט אחר", אומרת לוי.
נטעלי וולנסקי, מפיקת אירועים ואשת חיי לילה בתל אביב, סופרת גם היא את השעות עד לאירוע הבא. "עופרה היא הבית. זה כמו משחק כדורגל של הקבוצה האהובה עלייך עם כל ההתארגנות והאדרנלין, הברק בעיניים של האוהדים – ככה אנחנו בעופרה. כששואלים אותי איך היה אני לא מוצאת מילים, זה תמיד עם תנועות ידיים. אין איך להסביר את העוצמה. מעבר לזה שזה הבית, החברים, כולנו ביחד – אתה יכול להיות מה שבא לך פעם בשלושה חודשים. יש מי שצוחק על התלבושות והאאוטפיטים, אבל זה חלק משמעותי מההתארגנות, מהתשוקה".
"כבר בדרך לשם הדופק שלך עולה", היא מתארת את התחושה. "אתה שם רגע בצד את כל החיים, את כל הצרות ומגיע לשבע שעות של איפוס וטעינת מצברים, וזה נשאר איתך שבועיים אחר כך. אתה באופוריה - ולא מכימיקלים כי באמת שאין צורך. אתה פשוט עומד מולה וזורמות בך אנרגיות. במסיבות אחרות יש וייבים רגילים. אתה לא בהכרח צריך להיות קלאבר או לצאת כל שבוע כדי ליהנות מעופרה, יש מקום להכל ולכולם. ככה בית צריך להיות. תהיה מי שאתה וכולנו נחבק אותך. למעשה, עופרה מאפשרת לנו להיות מי שאנחנו ואנחנו מאפשרים לה להיות בדיוק כמו שהיא רוצה ומקבלים הכל באהבה".
