לפני שלוש שנים החליטה לוסי בל (31) לנצל את חג פורים כדי להתחפש לאישה. בל, שחיה אז כגבר, הסתכלה על עצמה במראה והתאהבה במראה החדש. "באותו יום הבנתי שזאת לא תחפושת", היא אומרת, ומספרת איך רגע אחד פתח בפניה דלת למסע של גילוי עצמי. "הסקרנות שלי גברה, ופשוט המשכתי בזמני הפנוי בבית ללבוש מידי פעם בגדי נשים. התחלתי להתאפר, להתנסות עם תכשיטים, לקים, תמונות מול המראה וצילומי סלפי. לא חשבתי על זה יותר מדי בהתחלה, זרמתי. חברה שלי דאז חשבה שזה שלב שיחלוף, אבל היא זרמה איתי תמיד.
"עם הזמן, התחלתי לשאול את עצמי שאלות, כמו מה המהות של זה ומה המקום שלי בתוך כל זה ולמה אני כל כך נהנית לעשות את זה. בתקופה ההיא אמא שלי טסה וביקשה שאני אשמור לה על החתולה לאיזה שבוע, וזו הייתה הזדמנות לפשוט לה על הארון ולמדוד את כל הבגדים המהממים שלה. אני ממש אוהבת את הסטייל של אמא שלי והיא גם מביאה לי בגדים עד היום", היא אומרת בגאווה. "מתוך התמונות שצילמתי ראיתי אישה חמודה שצצה לה, והתחלתי לשאול את עצמי - האם אני אישה? זה היה מאוד אינטואיטיבי, פשוט הקשבתי למה שהרגשתי".
"ברומניה של שנות ה-90, אף אחד לא ידע שיש דבר כזה הומואים ולסביות"
בל גדלה ברומניה במשפחה נוצרית ושמרנית ועלתה לישראל בשנת 2000. לאורך שנות הילדות וההתבגרות היא הרגישה בעיקר שהציפיות החברתיות ממנה מתנגשות שוב ושוב עם תחומי העניין והשאיפות האישיות שהיו לה. "כילד היו לי צעצועים של בנים כמו מכוניות, בובות אקשן של באטמן וסופרמן. ברומניה של תחילת שנות ה-90 אף אחד לא ידע שיש דבר כזה הומואים ולסביות", היא נזכרת. "מה שאני כן זוכרת בבירור זה שהיה לי תמיד יותר נוח בחברה נשית. לפי התחושה שלי, היה שם משהו נחמד יותר. אהבתי את האנרגיה שיש בשיחות בין נשים, היא הרגישה לי יותר בטוחה והתחברתי אליה יותר".
עוד בנושא:
את יכולה לפרט למה הכי התחברת?
"בתור ילד מלמדים אותך לא להפגין רגשות, לא לבכות ולא להגיד 'קשה לי' כי אין דבר כזה קשה. לא הרגשתי בהכרח שאני ילדה, זה לא היה לי בתודעה. הייתי ילד תמים. לימדו אותי נימוסים וטוב לב ותמיד הייתה לי משיכה לאמנות ולמוזיקה. הייתי בוהה ב-MTV כל היום ואהבתי לצייר. בתיכון הייתי יוצרת עיתונים ומראה לאנשים, אבל הבהירו לי שאני חייבת ללמוד משהו שאוכל להתבסס עליו בעתיד, להיות עורכת דין או לעבוד בהיי-טק. אז במקום ללכת ללמוד אמנות בתיכון כמו שרציתי מאוד, הלכתי ללמוד כימיה שלא סבלתי. אחר כך עסקתי בתכנות. אני אשת הייטק בעברי".
איך היה להתחיל לבנות את הזהות שלך כאישה אחרי כל זה?
"אחרי הגילוי, הסקרנות והשאלות, עדיין לא ממש ידעתי מה קורה פה עם הקהילה הטרנסית בארץ. לא ידעתי שהיא קיימת. התחלתי לעשות מחקרים בפורומים ואתרים, והבנתי שזו חתיכת דרך, שזה תהליך. דרך האינטרנט גיליתי שיש קהילה טרנסית גדולה בארץ, התחלתי להתחבר לקבוצות פייסבוק, גיליתי את ההורמונים והתחלתי לחקור עליהם".
מה לגבי ייעוץ רפואי?
"זה לא הרגיש לי נכון בהתחלה. לא הרגשתי שאני צריכה איש רפואה בשביל החוויה שלי. כמובן שזה כן קרה כשנכנסתי לתהליך הבירוקרטי של ההורמונים. הבנתי שזה הליך רפואי שמשפיע על הגוף מאוד, בעל תופעות לוואי והשפעות שמשתנות פר אדם. כשהבנתי שאני הולכת על זה, גיליתי את המדריך של איגי, ארגון הנוער הגאה, וקראתי אותו.
"אחר כך ניגשתי אל רופאת המשפחה שלי. הגעתי אליה בשמלה יפה ופאה, ואמרתי לה, 'היי, אני אישה'. היא לא בדיוק הבינה, זה היה לה מוזר, אבל היא הלכה איתי. עד היום היא לומדת דרכי מה זה טרנסיות. גם קצת קשה לי להחליף רופאה עכשיו כי אנחנו בסוג של מסע משותף", היא אומרת בחיבה.
מסע של נראות ותפיסת מקום במרחב
תקופת ההמתנה להורמונים עזרה ללוסי לגבש בזמן הנכון את השאיפות האישיות שלה. "התחלתי לקחת הורמונים בערך שנה ושמונה חודשים מאותו יום שבו התחפשתי לאישה לראשונה. בזמן הזה כיוונתי את עצמי לאישה שארצה לראות בעתיד, ראיתי אותה והרגשתי אותה".
בל מתארת את ההגשמה העצמית כמסע של נראות, תפיסת ביטחון עצמי והעזה לתפוס מקום במרחב הציבורי. בתחילת תקופת השינוי חיה בל בפרדס חנה, מקום שעל פניו נחשב לליברלי, אבל מסתבר שלא בהכרח. "בהתחלה, הכול היה מאוד חיצוני. את מתחילה כמי שנראית כמו גבר נשי, הומו בשמלה. מסתכלים עלייך מוזר ברחוב ולא מבינים מה, מי, מו. את גם קצת גמלונית ונבוכה, וזה מפחיד לצאת החוצה ככה.
"ספגתי קללות ויריקות מאנשים, ולא הרגשתי בטוחה. מסתכלים עלייך מוזר כשאת נכנסת לחנויות ולבתי קפה. זה מבטים, צחוקים והערות כמו 'מה יש לך בין הרגליים?', אז את לא בדיוק יודעת או מבינה. יש לך רק אימג' עתידי כזה, תמונה שלך בראש כאישה שבה את מרגישה ביטחון במי שאת".
בתחילת התהליך, עד שבל מצאה את הסגנון הייחודי שלה, היא הייתה משאילה בגדים מחברתה ומאמה. "בשלב מסוים התחלתי לקנות לעצמי את הבגדים כי התחלתי לעבוד. הכול היה יד שנייה, מאוד נהניתי למצוא שם אוצרות", היא נזכרת. "גם היה לי חשש להיכנס לחנויות של בגדי נשים, לחשוף את עצמי חברתית. הייתה פעם אחת שהלכתי לקנות לעצמי תחתונים והעובדים במקום פשוט צחקו עליי".
איך הרגשת?
"קודם כל, פחד כי שופטים אותך בנוגע למראה החיצוני שלך. לא הגבתי להם, שילמתי על התחתונים והלכתי. הייתי בייבי בתקופה ההיא, פחדתי לענות לאנשים ופחדתי שיפגעו בי, אבל לא הייתה לי ברירה אלא להתגבר זה כי אני יודעת שאין סיבה לעצור את עצמי ולא לעשות דברים שאני אוהבת. אני אוהבת לקנות בגדים, ללכת לחנויות ולהסתכל".
מה עזר לך להתגבר על הפחד?
"האינטואיציה הנשית שלי והעובדה שבכל מקרה, הייתי מול אנשים כל הזמן. עבדתי בבית קפה והייתי כל היום עם אנשים. ככה התחלתי לבנות לעצמי את הביטחון. בת הזוג שלי הייתה באה איתי לפעמים לקניות, אבל לא יכולתי לסחוב אותה איתי כמו ילדה כל היום, אז התחלתי ללכת לבד ואמרתי, 'יאללה, שיסתכלו'. לא רציתי שיחזיקו לי את היד. ככה התחילה להיבנות אצלי הדמות של לוסי, הבוגרת".
מה למדת בתהליך על עצמך, על נשיות?
"למדתי לסמוך על עצמי, הבנתי שאני הרבה יותר חזקה ממה שאני חושבת. התהליך שלי גם היה מאוד רוחני, במובן שאני יכולה להגיד שהייתה לי המון הקשבה עצמית. הבנתי שאני לא בהכרח יכולה לשכנע אנשים ש'היי, אני אישה' כי לאנשים יש דעות שונות. בסוף זה מקום משחרר ומעצים כי שחררתי את הציפייה החברתית ממני. זה גם מתחבר לי לכך שבכל פעם שהייתי מתקנת אנשים בלשון הפנייה ובתפיסה שלי, זה היה מגיע ממקום של שכנוע עצמי בכלל, מקום של כעס על עצמי, כאילו שאני לא מספיק נשית כדי שייראו אותי כאישה".
מעניין.
"בסופו של דבר הבנתי, ואני מבינה גם היום, שקודם כל זאת אני שמגדירה את עצמי מבחינת מה זה להיות אישה. אם אני אלבש משהו שאני אוהבת, אני ארגיש בו אישה, גם אם זה ג'ינס וחולצה מכופתרת, שמלה או חצאית. מדדתי לפני כמה ימים ג'ינס צמוד עם חורים, והרגשתי הכי אישה והכי יפה והכי בסטייל. אני גם מודעת לעצמי היום הרבה יותר מבעבר. אני יודעת בדיוק מה נראה עליי טוב ומה לא. היו תקופות שלבשתי בהן דברים יותר צעקניים, הדפסים גאומטריים למשל. היום אני מתלבשת פשוט יותר כי ברור לי שאני מביאה משהו מעצמי שתופס מקום במרחב, אז הבגד לא חייב להיות בולט כל כך".
אבל זה לא רק הבגדים שעזרו לבל להרגיש שלמה יותר עם עצמה. "כל היציבה שלי, תנועות הידיים, ההליכה ותנועות הגוף, אלה דברים שהבאתי מעצמי. למדתי איך להשתמש בגוף שלי מחדש. זה לוקח זמן, וזה תרגול תמידי עם עצמך כדי להיות נאמנה לדרך שלך".
האם גם המיניות שלך השתנתה כתוצאה מהשינוי וההתפתחות העצמית?
"בשבילי מיניות היא דבר מקודש. להיות בתוך גוף של אישה זה דבר מקודש. אני חווה מיניות עם כל הגוף שלי, כולו איבר ארוגני אחד גדול. אני יודעת שיש בי, באנרגיות האותנטיות שלי, מה שהחברה מחשיבה 'גבר נשי' וגם 'אישה גברית'. אני מגדירה את עצמי כאישה טרנסית, לסבית ובוצ'ה. אני מבטאת את עצמי חיצונית כמו שאני רוצה ואני שלמה עם עצמי. שלמה גם עם האתגר החברתי".
יש מסר שהיית רוצה להעביר לאנשים טרנסג'נדרים שמתלבטים בנוגע לתהליך?
"בין השאר הדברים, אני עושה מנטורינג בקהילה הטרנסית ובקרוב אתחיל להדריך נוער טרנסי באיגי. אני רוצה לתת להם את הכלים להסתדר בעצמם, כדי שהם שיהיו עצמאיים ויבינו שהם לא חלשים כמו שהחברה לפעמים גורמת לנו להאמין. זה מבחינתי המפתח למצוא את האני האותנטי שלך - לסמוך על עצמך.
"בעיניי, לא משנה מי אתה, אתה צריך להאמין בעצמך ולתת לזה להיות. כמובן שיכולים להיות אתגרים במהלך הדרך, אבל יש גם עזרה בדרך, כי ככל שאתה יותר אותנטי עם עצמך, אתה מביא אליך אנשים שבאמת צריכים להיות חלק מהחיים שלך ומקבלים אותך כמו שאתה, כאדם".
