לפני שלוש שנים בר יפה (23), סטודנטית לתקשורת חזותית בויצו חיפה, הייתה בדיוק בעיצומה של תקופה שבה חקרה את זהותה המינית והמגדרית. רגע אחד מול הטלוויזיה חילק את חייה ללפני ואחרי. זה היה הרגע שבו סתיו סטרשקו דיברה על הזהות המגדרית שלה.
"הסתכלתי עליה מדברת ופתאום הבנתי שיש שם למה שאני מרגישה - אני טרנסג'נדרית", אומרת יפה. "נפל לי האסימון שזה זה, ופתאום הכל התחבר יחד כמו פאזל. פשוט קלטתי שאני אישה, אישה לכל דבר, לא משנה מה יש לי בין הרגליים". זמן לא רב אחרי כן, יפה וסטרשקו נפגשו, וסטרשקו הפכה לסוג של מנטורית בתהליך ההתאמה המגדרית שעברה יפה, במטרה לעזור לה לבטא את האישה שהיא כלפי חוץ.
אחד הנרטיבים הרווחים בחייהם של אנשים טרנסג'נדרים הוא שלא משנה מתי נפל האסימון לגבי הזהות המגדרית שלהם, הסימנים היו שם הרבה לפני כן. גם יפה מספרת שעל אף שאינה זוכרת בעצמה מקרים ותחושות שיכלו להעיד על הזהות המגדרית שלה, יש מי שכן זוכרת.
"סבתא שלי סיפרה לי שכשהייתי קטנה, הייתי הולכת כל יום למגירת התכשיטים של אמא שלי ושל סבתא שלי. היא זוכרת שנמשכתי לאיפור ולכל המחברות והחפצים שהיו לאמא שלי, ואני בכלל לא זכרתי את זה. וכשהיא סיפרה לי את זה, ממש לפני כמה ימים, אמרתי, וואו, זה כל כך מתאים לי. זה כל כך אני", היא אומרת בהתרגשות.
"עברתי תהליכים פסיכולוגיים שהמטרה שלהם הייתה להפוך אותי לגבר"
הדרך של יפה אל ההגשמה המגדרית אולי התחילה בגישה חופשית אל האיפור והבגדים של הנשים במשפחתה, אבל המשיכה למקומות מורכבים יותר, שממש נלחמו אקטיבית בביטויי הנשיות שהפגינה מגיל צעיר. "האמת היא שלא ממש זכרתי את הפרטים ודי הדחקתי, אבל כשעבדתי על וידאו בלימודים שבו בעצם יצאתי מהארון, גיליתי בדיעבד שעברתי סוג של טיפולי המרה. הם קרו בערך בין כיתה ו' לכיתה י'.
"טיפול אחד נעצר ביוזמתי כמה חודשים אחרי שהתחלתי אותו, וטיפול אחר נמשך במשך שנים. המטרה הרשמית הייתה לעזור לי להתקבל חברתית כי הייתי מאוד דחויה ובודדה, אבל בעצם עברתי שני תהליכים פסיכולוגיים שהמטרה שלהם הייתה להפוך אותי לגבר, כמו במולאן".
בעצם הנשיות שלך הייתה הבעיה החברתית?
"כן, כנראה".
מה קרה בטיפולים?
"הטיפול שהסתיים מיוזמתי היה טיפול אצל קואצ'ר שאמור היה לעזור לי להיות 'מאצ'ו' וכאלה. הוא אמר שאני הולכת לא טוב, כמו טווס, וניסה לשנות לי את ההליכה. בהתחלה ממש כעסתי עליו, אבל זרמתי. אמרתי, טוב, הוא איש טיפול ואולי משהו באמת לא בסדר, אולי צריך לתקן משהו. אחרי כמה חודשים גילו בכלל שיש לי עקמת ושזו הסיבה להליכה שלי.
"המטפל השני ממש ליווה אותי לאורך שנים. הייתי הולכת איתו למכון כושר ולבריכה, משהו הארדקור כזה. רצים ביער, רוכבים על אופניים, עושים כל מני אימוני הישרדות מתוך מטרה שאהיה גברי ושאמצא חברים, כי נחשבתי לשונה ונשי. נהניתי איתו, למדתי כל מני כישורי הישרדות מגניבים. הוא אמר כל הזמן שאנחנו מפתחים את הפעילות החברתית שלי, אבל כשאני חושבת על זה עכשיו, היינו לבד, לא בקבוצה או משהו.
"היום אני לא מבינה איך זה שאף אחד מהם לא עצר רגע והבין שוואלה? אולי המטופל הזה הוא לא גבר אלא אישה. אף אחד מהמטפלים לא העלה על דעתו שאני פשוט לא במיינסטרים. זה די מעליב כשאני חושבת על זה, ואני שמחה שיש לנו הזדמנות לדבר על זה עכשיו. פשוט סגרתי את השלב הזה בחיי בתת המודע. אף פעם לא דיברתי על זה עם אף אחד חוץ מסבתא שלי".
בר יפה על היציאה מהארון כטרנס
(באדיבות ויצו חיפה)
לדברי יפה, מי שיזמו את הטיפולים היו הוריה, ובייחוד אימה, שהיום כבר מקבלת, פתוחה ועוזרת. "אני חושבת שהטיפולים ושיתוף הפעולה שלי איתם קרו כי הכל היה מאוד מעורפל ולא ברור. לא הייתה הגדרה לזה ולא ידענו מי אני, מהן השאיפות שלי ומה קורה בכלל. היא פשוט התייעצה עם חברים והם המליצו לה על המטפלים האלה", היא אומרת בהבנה.
ההורים שלך הביעו אי פעם חרטה על הטיפולים?
"לא, אבל החלטנו שאנחנו לא מדברים על זה יותר כי זה כבר לא רלוונטי. זה משהו שאני ביקשתי, כי כבר פתחתי דף חדש. אני גם ילדה טובה ולא ממש בא לי לעשות צרות סביב זה. אני חושבת שהם עדיין לא סיימו את התהליך שלהם מול הטרנסיות שלי, וגם אני לא, כמובן.
"אני מרגישה שמבחינתם, מת להם ילד. מת להם זכר שהם היו איתו כל החיים, ועכשיו יש להם בת צעירה. הם מאוד משתדלים, הם מקבלים ואוהבים. אנחנו רק שנה וחצי בדבר הזה, אז צריך לעכל את זה ואני סבלנית איתם. מתקנת אותם כשהם טועים בלשון פנייה לפעמים, מסבירה על הקהילה".
4 צפייה בגלריה
"אף אחד מהם לא עצר לחשוב רגע שוואלה? אולי המטופל הזה הוא לא גבר אלא אישה"
(צילום: יעל כהן ושני סוסטיאל)
"סבתא שלי הבינה מי אני מגיל קטן"
על אף הקשיים בגיל ההתבגרות, יפה מעידה כי השינויים המגדריים והרגשיים בחייה הפכו אותה לאדם הרבה יותר פתוח ומסתגל חברתית. "קודם כל, אני לוקחת ציפרלקס וזה שינה לי את החיים לגמרי. מבן אדם עם אפס אינטראקציה חברתית הפכתי לאדם מתקשר. זה כמו לצאת לגשם עם בגדים רגילים לעומת מעיל שמגן עליך.
"גם ההורמונים, כמובן, שהתחלתי לקחת השנה בנובמבר, עוזרים לי. זה קרה אחרי כמה התלבטויות עם ההורים שאמרו לי לחכות עד סוף התואר, ואמרתי להם שאני לא יכולה. אמרתי להם שיצאתי כבר כאישה טרנסית ושאני לא מרגישה בנוח עם הגוף שלי. אז הם הסכימו, אני אדם בוגר.
"עברה עלינו שנה מאוד אינטנסיבית כי עברו עליי מלא שינויים ואני גאה בכולם. כשהם ראו שאני שמחה וגאה ושלמה עם עצמי, הם הבינו וקיבלו. אמא הלכה איתי לקנות בגדים סוף-סוף. היה לה קשה בהתחלה, אבל בזכות סבתא שלי היא התגברה על זה".
אני מבין שסבתא שלך היא גורם חשוב בתהליך.
"סבתא שלי היא הראשונה שיצאתי בפניה. היא הבינה מגיל קטן, וכשסיפרתי לה אמרה, 'הגיע הזמן'. היא דיברה עם ההורים שלי והבהירה להם שזה תמיד היה שם, ושזה לא נורא ולא גזר דין מוות להיות טרנס. היא גם קוראת מלא מידע על הקהילה הטרנסית באינטרנט, ואז היא מסכמת לי את התהליך כמו שהיא לומדת אותו. יש לה תפקיד מאוד גדול".
איך בעצם יצאת מהארון בפני ההורים?
"קשה להסביר את תהליך היציאה מהארון שלי. יש בינינו תקשורת ממש פתוחה במשפחה, וגם כשהגדרתי את עצמי כהומו, לא יצאתי מהארון כהומו, פשוט אמרתי שאני מחפש בן זוג, וזה הובן והתקבל. גם כאישה טרנסית לא באתי ואמרתי, 'היי, אני טרנסית'. הם פשוט סוג של הבינו מהשיחות שלנו בארוחות המשפחתיות וזה זרם".
את הכדור הראשון של ההורמונים נטלה יפה בבית של אבא שלה ובחברתי. "הייתי תמיד ילדה של אמא, אבל עכשיו כשהתחלתי את הטרנזישן הרגשתי צורך להיות ילדה של אבא, כדי שהוא יגן עליי מכל הדברים הרעים", היא אומרת. "רציתי מאוד לחגוג איתו את הצעד הראשון בחיים שלי שסוף-סוף עשיתי עבור עצמי".
מעבר לתא המשפחתי מעידה יפה כי גם סביבת הלימודים חיבקה אותה במהלך המעבר, ואפשרה לה לחקור את זהותה לעומק. "אני כבר שנה רביעית בוויצו, והלימודים מאוד עזרו לי להבין את עצמי כי עשיתי עבודות על עצמי - מאמרים ועבודות וידאו. למרות כל הקשיים שעברתי לאורך תקופת הלימודים, אני מאוד מרוצה כי מקבלים אותי מאוד יפה, אפילו מצוין".
כמו בבית, גם בלימודים בר מכילה כל מקרה של בלבול בנוגע לזהותה ומבינה כי לעיתים התהליך החברתי צריך את הזמן שלו. "אני יודעת ששינוי לשון הפנייה הוא דבר קצת קשה, כי אנשים הכירו אותי בתור גבר. כשזה קרה כל המרצים שלי היו כזה, 'יא בר, אני ממש מצטער, אני מתבלבל', ואמרתי שזה ממש בסדר, אפשר להתבלבל ואני לא כועסת. הכל בפתיחות ובלב רחב".
את מגדירה את הילדות שלך כילדות "שונה", והיום יש תחושה קצת יותר מיינסטרים בתפיסה שלך. מה קוסם לך במיינסטרים ומה קוסם בשוליים?
"כשהייתי בשוליים הייתי לבד, היה לי זמן לחשוב. אף אחד לא שם לב אליי ולא רציתי מריבות. במיינסטרים אתה יותר עם אנשים, יותר מתפקד ורוצה להיות איתם. לא בהכרח כמוהם, אבל לצידם. להיות מקובל ואהוב. מבחינתי, שני הדברים הם כיפיים ואני יכולה לעשות את שניהם".
מה החשיבות של הקהילה הטרנסית והקהילה הגאה בחיים שלך?
"יש לה חשיבות מאוד רבה כי אני חלק ממנה. כל אחד צריך מישהו שמבין מה הוא עובר, ואני מן הסתם צריכה טרנסיות ולהט"ב כי אי אפשר להיות לבד בעולם הזה. זה גם כמו צבא קטן שעוזר לך, כמו צבא דמבלדור", היא אומרת בחיוך.
כשאני שואל לסיום, איזה מסר היא הייתה רוצה להעביר לקהילה הטרנסג'נדרית, ניכר שנקודת המבט שלה מכילה את כל התהליך שעברה מאז הילדות ועד היום. "זה לא רע להיות טרנסג'נדר, זה אפילו נחמד מאוד", היא אומרת בשמחה.
"זה כן קשה קצת, אבל אפשר לעבור את זה ואתם לא לבד. גם אם המשפחה מתכחשת אליך, תמיד אפשר למצוא אנשים שיתמכו. חשוב לחשוב חיובי גם אם זה לא קל. אני יודעת כי הייתי אדם מאוד פסימי. אבל אפשר למצוא חברים ואפשר למצוא אהבה, ושאף אחד לא ירים ידיים על הדרך שלו בעולם".
