"הסכנה אינה מדומיינת. היא כאן, אני מרגיש את זה. ממשיכים להזמין אותנו לבתי הספר, אבל השאלה היא לא אם יזמינו או לא. השאלה היא אם אפשר בכלל להגיע למי שכבר גיבש את דעתו מראש, וקיבל על כך אסמכתא מהחלונות הגבוהים. לצערי, אני לא אופטימי במיוחד", מסביר משה בר נתן חג'ג', הבעלים והמייסד של DNI360 - ארגון שמתמחה בהפיכת בתי ספר וכיתות למרחבים בטוחים יותר עבור ילדים ובני נוער להט"ב.
כחלק מההסכמים הקואליציוניים פורסם כי אבי מעוז, יו"ר מפלגת נעם, צפוי לקבל את הסמכות להחליט על גורלן של יותר מ–20 אלף תוכניות חינוכיות מעולמות התרבות, הפנאי וההעשרה בבתי הספר, שתקציבן השנתי עומד על כשני מיליארד שקלים. במסגרת תפקידו, יוכל מעוז לבטל ולקדם תוכניות בהתאם להשקפת עולמו האולטרה-שמרנית.
גורמים במערכת החינוך כבר התבטאו בנושא והביעו חשש לגורלן של תוכניות חינוכיות שמתמקדות בנושאים שמעוז עלול לראות כ"פרוגרסיביים", בהם: מניעת אלימות מינית, שוויון מגדרי, חינוך מיני וסובלנות ללהט"ב. כעת, לא רק גורמים ממשרד החינוך מבקשים להזהיר את הציבור, גם נציגי העמותות עצמן. לדבריהם, ביטול תוכניות כמו DNI360 ואחרות עלול להשפיע עמוקות על הגישה של ילדים ונוער בישראל כלפי מיניות ומגדר, ועל תחושת המוגנות שלהם בבתי הספר.
4 צפייה בגלריה
משה בר נתן חג'ג'. החשש הוא כי ביטול תוכניות כמו DNI360 ואחרות ישפיע על הגישה של ילדים ונוער כלפי מיניות ומגדר, ועל תחושת המוגנות שלהם
(צילום: יח"צ DNI360)
משה מבהיר כי הוא ימשיך לפעול מתוך שאיפה לבנות חברה טובה יותר בישראל, אבל הוא בהחלט חושש מהעתיד לבוא. "ככל הנראה, צפויות לנו ארבע שנים כאלה כי מדברים על איזושהי יציבות שלטונית. אבל לא צריך ארבע שנים בשביל לקבור את קהילת הלהט"ב, אפשר לעשות את זה בהרבה פחות זמן. אנחנו חייבות וחייבים להשמיע את ההתנגדות שלנו ולצאת למאבק".
האקלים הנוכחי לא מאפשר לבני נוער להרגיש בטוחים
DNI360 עובדים במערכת החינוך, במגזר העסקי, ברשויות מקומיות ועוד. "התוכנית שלנו למשרד החינוך נקראת 'מרחבים בטוחים'. היא מיועדת לתלמידי חטיבות הביניים, ומדברת על האחריות הפרטית שלנו על עצמנו, על הכיתה ועל החברה, כאשר כל ילד לוקח לעצמו התחייבות קטנה בשביל להפוך את המרחב הבית-ספרי לבטוח יותר עבור יתר התלמידים. עם הצוותים החינוכיים אנחנו עושים בעיקר הכשרות וסדנאות שכוללות למידה עמוקה על עולם הלהט"ב".
לדבריו, כבר עכשיו, עוד לפני שהממשלה הורכבה סופית, מורגש השינוי בשטח כלפי התכנים שהוא מביא. "עוד לפני שמדברים על אילו תוכניות יצאו או יישארו, אנחנו כבר שמים לב למשהו מעניין שקורה בצוותים. כשאני פוגש צוותי חינוך, לא כולם הם להט"ב פרנדלי. לעיתים נשמעות התייחסויות להט"בופוביות מרומזות, אך מאז שעלה לכותרות המינוי של אבי מעוז, אנחנו כבר שומעים התבטאויות מפורשות למדי.
"אחד המורים אמר לי, 'יש לי 40 ילדים בכיתה, בשביל ילד אחד אני לא אתחיל לעשות את כל השינוי הזה שאתה מבקש'. אלה הערות שעד לפני חודשים ספורים לא הייתי שומע. כבר יש תחושה שהאג'נדה הפוליטית מחלחלת ונותנת כוח למי שגם ככה מחזיק בעמדה מתנגדת".
"אחד המורים אמר לי, 'יש לי 40 ילדים בכיתה, בשביל ילד אחד אני לא אתחיל לעשות את השינוי הזה שאתה מבקש'. אלו הערות שעד לפני חודשים ספורים לא הייתי שומע. יש תחושה שהאג'נדה הפוליטית מחלחלת ונותנת כוח למי שגם ככה מחזיק בעמדה מתנגדת"
בעוד שמבחינה פוליטית הדעות הופכות להיות יותר ויותר שמרניות, משה מסביר שבשטח הצורך להבנה וסובלנות כלפי אוכלוסיות שוליים רק גדל. "גיל היציאה מהארון יורד, וזה מפחיד. בהוצאת התוכניות האלה אנחנו בעצם יוצרים נורמה חברתית שלפיה מי שלא עובר כהטרוסקסואל, אין לו מקום בחברה.
"צריך לזכור כי ישנן אינספור התנהגויות מסוכנות שעלולות להיוולד מהדבר הזה אצל בני נוער להט"ב. כששומרים סוד אחד הוא בדרך כלל בסיס לסודות נוספים. כל האקלים הנוכחי לא מאפשר לילדים להרגיש בטוחים, ועוד לא דיברנו על התאבדויות, פגיעות עצמיות וזנות, שהן תופעות שבני ובנות נוער מהקהילה הגאה יותר מועדים אליהן.
"ההשלכות של הוצאת התוכניות הללו ממערכת החינוך הן שמורים לא יקבלו כלים להתמודד עם נערים ונערות, ולא ייחשפו ללהט"ב או לתכנים של מיניות מיטיבה. יש פה השלכות גם על תרבות האונס, יש פה סכנה ממשית על נערות ונשים, אם לא נלמד בני נוער מה זה עונג ומה היא הסכמה".
"יש פה השלכות גם על תרבות האונס, יש פה סכנה ממשית על נערות ונשים, אם לא נלמד בני נוער מה זה עונג ומה היא הסכמה"
עם פרסום הידיעה על מינויו של אבי מעוז הודיעו יותר מ-50 רשויות מקומיות שהן תמשכנה לשמור על מערכת חינוך שוויונית וסבלנית, ושהן לא מתכוונות לשתף פעולה עם תוכניות לימודים, "הסותרות את הערכים ההומניסטיים המופיעים בחוק החינוך הממלכתי".
בין הרשויות שהצטרפו למחאה נמצאות הערים תל אביב, חיפה, ראשון לציון, רמת גן ובאר שבע. ערים אחרות כמו ירושלים, פ"ת, נתניה ושדרות בחרו שלא להצטרף. בנוסף, כ-200 מנהלי בתי ספר מרחבי הארץ יצאו במכתב לראש הממשלה נתניהו והודיעו שהם לא ייתנו לעמדות החשוכות של נעם להכתיב את סדר היום בבתי הספר.
מה דעתך על המחאה של הרשויות המקומיות?
"עם כל הכבוד לעיריות שחתמו על זה, ובאמת שיש לי כבוד, אותי מעניין מי לא חתם ולמה. אני לדוגמה גדלתי בלוד, ולוד לא חתומה על מכתב העיריות. אני שואל את עצמי מה קורה עם הילדים בפריפריה הרחוקה, אלו שהקול שלהם לא נשמע. כל מה שהם סופגים בסביבה שלהם זה רק את הרעל הזה, והם פותחים טיקטוק ורואים יותר ויותר תמיכה בבן גביר ובאבי מעוז.
"בן גביר ומעוז יכולים להגיד שאני אח שלהם כמה שהם רוצים, אבל הסיפור שלי הוא סיפור להט"בי בראש ובראשונה, לא סיפור יהודי. יש להט"ב בכל המגזרים, ואם אכפת לכם ממני צריך להיות אכפת לכם מכל אחד מהם. אם אתם רוצים לשמר את הילדים שלכם בעיירות או בערים שמהן הם מגיעים, תדאגו מעכשיו לייצר עבורם מרחבים בטוחים. אל תחכו שהם יעזבו".
נשמע שיש סכנה אמיתית לנפשם של ילדים.
"אני ממשיך לחפש את בני ובנות הברית שלי בתוך הרשויות, להגיע להטרוסקסואלים שרואים ורואות את עצמם כבני או בנות ברית של הקהילה ויחד לייצר את השינוי. הוא יגיע אך ורק מעבודה משותפת, מהבנת הצרכים של שני הצדדים. אני לא בא להתנגח באף אחד. מי שרוצה לשנוא אותי, ישנא אותי איתי או בלעדיי. המטרה שלי היא לגייס את הצופים מהצד שיושבים על הגדר, ולמזלי אני מוצא אוזניים כרויות שרוצות להקשיב וללמוד. אבל הדאגה תמיד נמצאת, גם בזמנים הטובים ביותר. הדאגה משנה צורה, המאבק לא נגמר אף פעם. זאת מלחמה על הצביון של המדינה שלנו ועל מה אנחנו מבקשים ליצור עבור הילדים והילדות שלנו".
"חינוך למיניות מיטיבה מפחית פגיעות מיניות. זה מוכח"
"אנחנו צועדים אחורה, בזמן שהעולם הולך קדימה. השטח צמא, הצורך בידע אצל נערים ונערות הולך וגובר, ומערכת החינוך חייבת להדביק את הקצב כדי להישאר רלוונטית", מכריזים נמרוד איווניר וטל קפלן, מנהלים ומנחים ב"נקודת מפגש", ארגון חינוכי שמעביר צעירים וצעירות סדנאות ותהליכי עומק בנושאי מיניות, התבגרות ויחסים.
"אנחנו מגיעים לנוער מאוד מודע, מדבר וחשוף, שחווה בחמש שנים האחרונות קפיצה עצומה בידע בגלל הרשתות החברתיות. אנחנו שומעים כל הזמן מתלמידים משפטים כמו, 'למה אין לנו יותר שיעורים כאלה' או 'חבל שלא באתם לפני שנתיים'".
מה התפקיד שלכם בבתי הספר?
טל: "אנחנו מעבירים סדנאות ותכנים גם לנוער וגם לצוותים החינוכיים. אנחנו מתמקדים בחידוד היכולת של בני נוער להקשיב לעצמם, להציב גבולות במיניות, לשים לב למה שהאדם מולם משדר, ולתקשר את הרצונות שלהם בצורה בהירה".
נמרוד: "אחד מהדברים שמייחדים אותנו הוא שאנחנו לא אומרים מה לא לעשות, אלא בעיקר מה כן. אנחנו מדברים על מיניות מיטיבה, מיניות שטובה לי ולבן/ת הזוג שלי. מיניות מיטיבה היא כזאת שיכולה לזהות מה הרצון שלי ומהם הגבולות שלי ולתקשר אותם, ובאותה מידה גם להבין מהם הרצונות והגבולות של מי שמולי. אנחנו מסתכלים על מיניות כעל דבר טוב, יפה ומחבר".
מתוך ההיכרות שלכם עם מה שקורה בשטח, מה הצורך בחינוך למיניות במערכת החינוך, ומה המשמעות של ביטול תוכניות מהסוג הזה?
טל: "מחקרים מראים שחינוך למיניות מיטיבה מפחית פגיעות מיניות. ככל שיש יותר שיח פוזיטיבי על מיניות במסגרות, במערכות החינוך ובבית, כל תופעות הקצה הקשורות למיניות אצל בני נוער פוחתות, בין אם אלו פגיעות מיניות, הריונות לא מתוכננים או שכיחותן של מחלות מין. דוגמה טובה לכך היא הולנד, המדינה עם החינוך המיני הכי מתקדם בעולם, שיש בה את אחוז ההריונות לנוער הנמוך בעולם".
נמרוד: "אנחנו רוצים שנערים ונערות יתפסו את המבוגרים המשמעותיים בחיים שלהם כאוזן קשבת וכמי שיכולים וזכאים להעניק מענה לצרכים שלהם. הדרך היחידה לעשות את זה היא לדבר איתם בחופשיות על הנושאים שבאמת מטרידים אותם. כי כשלא מדברים על זה, הצעירים מפסיקים להתייעץ עם המבוגרים, שאותם הם רואים כחסומים, ופונים לחבר'ה בגילם, לפורנו או לטיקטוק.
"החלום הוא שחינוך למיניות מיטיבה יהיה חלק ממערכת החינוך, אבל כרגע אנחנו רחוקים משם. לצערנו, רוב המורות בבתי הספר לא יכולות לנהל את השיח הזה עם הילדים, ובדיוק לשם אנחנו נכנסים - אנחנו מגיעים כדי לדבר על מיניות בגובה העיניים, בנוכחות הצוות החינוכי עצמו. אנחנו יוצרים את הגשר בין הצוות החינוכי לילדים, כשבמקביל יש גם שיח עם ההורים".
טל: "אז יש נקודות אור, מורים ומורות שכן מתקשרים, בתי ספר שיש בהם את שיח יותר פתוח, אבל הם המיעוט שבמיעוט".
"ככל שיש יותר שיח פוזיטיבי על מיניות במסגרות, במערכות החינוך ובבית, כל תופעות הקצה הקשורות למיניות אצל בני נוער פוחתות, בין אם אלו פגיעות מיניות, הריונות לא מתוכננים או שכיחותן של מחלות מין"
אתם חוששים שיקצצו לכם את התוכנית מבתי הספר?
נמרוד: "כבר עכשיו קמו רשויות מקומיות שיוצאות נגד המהלך הזה, ואני מקווה שהן ימשיכו להביא תכנים של מיניות מטיבה וסובלנות ללהט"ב לבתי הספר שבתחומן. זה ימשיך לקרות איפה שיש תקציבים. מה שמדאיג אותנו הם אותם מקומות שבהם המודעות פחות גדולה, או שמראש מקבלים פחות תקציבים, ודווקא שם הרבה פעמים הצורך הוא גדול".
למרות זאת, נמרוד וטל שומרים על אופטימיות זהירה. "קשה לנו להאמין שיוציאו לגמרי את התוכניות האלה ממערכת החינוך" אומר טל, "אבל יכול להיות שישתנה משהו באווירה, משהו בסגנון 'רוח המפקד'. למשל, שמנהלים בבתי ספר במקומות שמרניים יותר יסרבו להזמין סדנאות כאלה לבית הספר". "זה יכול לפגוע בסבסוד", ממשיך נמרוד. "במענקים שהגיעו לסדנאות עם תכנים כמו שלנו, וילכו מעתה לזהות יהודית או לתכנים יותר שמרניים".
טל: "בפועל, חינוך מיני בבתי ספר היום הוא כמעט סטנדרט. אנחנו מדברים על יותר מ-60 אחוז מבתי הספר בארץ שמקבלים תוכניות חיצוניות לחינוך מיני. לפני 10 שנים זה היה זניח. תוכניות לחינוך מיני הן למעשה התוכניות הכי מבוקשות במערך תוכניות החוץ. הדבר החשוב הוא שזה ימשיך ושבתי ספר יוכלו להתגאות ולהגיד שאצלם זה סטנדרט. זה המאבק הכי משמעותי בעיניי - שהציבור לרגע לא יחשוב שזאת לא זכות בסיסית שמגיעה לכל בן או בת נוער. אנחנו לא ניתן לפוליטיקאים להכתיב את מה שהשטח מבקש בצורה הרבה יותר חזקה".
"בית ספר שיש בו פתיחות וביטחון הוא בית ספר שטוב יותר ללמוד בו"
גם עופר נוימן, מנכל איגי - ארגון הנוער הגאה, לא חושש לומר את דעתו על המהלך של מעוז. "יש לנו באיגי את 'מרכז מנעד' שפועל כיום בכמעט אלפיים כיתות בשנה, ומבצע שיעורי חינוך וסדנאות לבני נוער ולצוותים חינוכיים בכל הנושאים שקשורים בגאווה ובלהט"ב. אנחנו פועלים לפתיחת השיח בכיתות וליצירת מרחב בטוח עבור תלמידים ותלמידות להט"ב. כל בן ובת נוער מתעסקים בשאלות של מגדר ומיניות בערך מאזור גיל 11-12 ואפילו קודם. אנחנו מעודדים את היכולת לדבר על זה בכיתה באופן פתוח. אנחנו נותנים מושגים ושפה, יכולת להבין איך נכון לדבר על הנושא בלי חרדה ובלי לפגוע".
מה המשמעות של הוצאת תכנים להט"בים ממערכת החינוך?
"מחקרים שנערכו בנושא כבר הראו שבתי ספר שבהם מתבצעת פעילות חינוכית שדואגת לזכויות ולביטחון של להט"ב, הם הם בתי ספר שכל התלמידים הלהט"בים מרגישים בהם טוב יותר. למעשה, כל בית הספר מרוויח מזה כי זה ניכר גם בתחושת הביטחון של התלמידים ואפילו ברמת ההישגים הלימודיים.
"בית ספר שיש בו ביטחון ופתיחות הוא בית ספר שטוב יותר ללמוד בו. לדעתי אבי מעוז מפחד בדיוק מזה. הוא רוצה בתי ספר סגורים מחשבתית, חרדים ומסוגרים, שהמטרה שלהם היא להרחיק שונות, גיוון ופתיחות בשביל לייצר חברה סגורה ומפוחדת. האג'נדה השמרנית הקיצונית שלו היא להסתיר כל אלמנט של שונות.
"אם הוא יצליח לפגוע בתקציבים, הוא יפגע בזכות לביטחון של תלמידי בתי הספר. הפגיעה הזאת תחלחל למוגנות הנפשית של תלמידות ותלמידים, להישגים הלימודיים שלהם, וליכולת של הצוותים החינוכיים לתת להם מענה. החשש הוא מפגיעה מאוד חמורה, שתגבה מחירים שאנחנו נצטרך להתמודד איתם עוד שנים קדימה".
איך אתם נערכים לזה או נלחמים בזה?
"אנחנו לא מפחדים מאנשים חשוכים שאומרים לנו לחזור לארון. ההיסטוריה מלאה באנשים שממניעים של פוליטיקה וכוח ניסו לסגור אותנו, לדחוף אותנו, להרביץ לנו, להחשיך את הזהות שלנו – אבל אף פעם זה לא הצליח להם. אנחנו תמיד נחתור למרכז הבמה. מבחינתנו, אין שום ספק שנמשיך לחנך ולחתור לביטחון מלא עבור כל תלמיד ותלמידה.
"אם ינסו לסגור אותנו מחוץ למערכת החינוך אנחנו נעשה את זה בעזרת ראשי רשויות שהם בעלי ובעלות ברית שהתחייבו לגבות את המהלך הזה, ובעזרת שותפים אחרים שיאפשרו לנו להמשיך להיכנס לבתי ספר ולהמשיך להעביר את התוכן שלנו. נפעל גם מול רשויות חלשות או רחוקות יותר מהאג'נדה שלנו כדי להמשיך להיות בכל מקום. אנחנו לא נפקיר את הילדים בגלל שראש הרשות שלהם משתף פעולה עם אבי מעוז ואנחנו לא נתרחק מבתי ספר בגלל שמאיימים עלינו. נמצא את הדרך".
