"אני פחות משתמשת במילה 'ביסית', כי זה שם אותי בשוליים של הקהילה", אומרת אלכס קול (24), שעובדת בארגון איג"י, ארגון הנוער הגאה. "אני באה מהקהילה הדתית בארצות הברית. שם, אם את ביסקסואלית, את יכולה להיות עם גבר ויכולים להיות לך חיים רגילים, אז למה שלא תבחרי בזה? למה שלא תלכי בדרך הקלה? אבל אני נמשכת לגברים, לנשים ולכל מי שבאמצע, ולכן מראש אני לא מגדירה את עצמי כביסית כדי לא להגיע לשאלות האלה. אני פשוט עונה שיש לי בת זוג".
היא יצאה מהארון כשהייתה בת 14, ומספרת שהמראה הנשי הוא משהו שמאז ומתמיד אפיין אותה. "תמיד היה לי שיער ארוך, אני אוהבת שמלות, הגדרתי את עצמי כביסקסואלית אבל הרגשתי שאין לי ממש מקום בקהילה הלהט"בית כי אני ביסית שהיא גם 'פאם'. כלומר, נראית ומרגישה נשית, וגם בגלל שיצאתי עם גבר.
"יצאתי עם אותו גבר חמש שנים, ולמרות שהוא היה גבר טרנס, כל הזמן הרגשתי שאני צריכה להיות יותר להט"בית כדי להשתייך לקהילה, אז בשלב מסוים קיצרתי את השיער והתחלתי להתלבש יותר גברי, עד שהבנתי שזאת לא אני. לפני כמה שנים בפורום מדריכות של עמותה בקהילה הגאה, סיפרתי על איזה קראש שהיה לי פעם על גבר, ואפילו שם קיבלתי תגובה בסגנון, 'וואלה? את נמשכת לגברים?'".
לא רוצה להיות בשוליים
קהילת הלהט"ב בתל אביב היא אחת מקהילות הלהט"ב החשובות בעולם. חשיבותה היא גם ביכולת המופלאה שלה לחגוג את עצמה, וגם בהובלת המאבק לשוויון אזרחי בישראל. אבל גם היום יש א.נשים בקהילת הלהט"ב שסובלים מאפליה וממחיקה מסוימת של הזהות שלהם, בהן נשים ביסקסואליות אשר שותפות לתחושתה של קול. נשים אלו מעידות כי ההגדרה שלהן כ'ביסיות' מקשה על תחושת השייכות שלהן, ושלא פעם הן מודרות מהקהילה רק כי הן נמצאות בזוגיות עם גבר.
"יצאתי עם אותו גבר חמש שנים, ולמרות שהוא היה גבר טרנס, כל הזמן הרגשתי שאני צריכה להיות יותר להט"בית כדי להשתייך לקהילה, אז בשלב מסוים קיצרתי את השיער והתחלתי להתלבש יותר גברי, עד שהבנתי שזאת לא אני"
"לפני כמה שנים הייתי עם האקס שלי בחגיגות הגאווה בניו-יורק, ומישהו אמר לנו, 'למה אתם פה? זה לא בשבילכם. תצאו מפה'. אני ביסית והוא גבר טרנס, אבל בגלל שנראינו כמו זוג 'הטרו' (קיצור של הטרוסקסואל, ע"ש), היה נראה לאותו אדם שאנחנו לא אמורים להיות שם. זאת הייתה חוויה נוראית בשבילי. זאת הקהילה שלי, אלה האנשים שלי וזה הסיפור שלי. אז בגלל שאני נשית ובן הזוג שלי גברי, אין לנו מקום? זה לא מה שהקהילה הלהט"בית אמורה לייצג. אלה לא הערכים שלנו".
יש סטיגמות חוזרות שנאמרות על ביסיות שיוצאות עם גברים?
"כן. למשל שהן קצת התנסו ואז הלכו למקום שבתוכו יותר קל להן, או שהן מלכתחילה לא באמת להט"ביות. יש תפיסה כזאת שכאילו ככל שהיציאה שלך מהארון הייתה יותר קשה, כך את יותר משתייכת לקהילה, וזאת תפיסה נורא בעייתית. מבחינתי, להיות חלק מהקהילה אומר להיות מי שאני, לעשות מה שטוב לי ולא רק מה שהחברה מכתיבה לי.
"גם אם אישה ביסית בסוף מוצאת את עצמה בזוגיות עם גבר, זה לא אומר שהיא הלכה נגד מה שטוב לה. זה שאנחנו אומרים לאותן נשים שהן לא באמת חלק מהקהילה כי לא מספיק קשה להן, זה בדיוק ההיפך ממה שהקהילה מייצגת. אני לא רוצה שהסטיגמה הזאת תידבק אליי, למרות שעדיין אכפת לי ממה שאנשים חושבים עליי".
"מצאתי בקהילה הלהט"בית קבלה וחברות, ואם ההגדרה שלי כביסית עלולה לשים אותי בשוליים של הקהילה החשובה הזאת, אז אני לא רוצה להגדיר את עצמי ככה"
איך בת הזוג שלך מקבלת את הביסיות שלך?
"בת הזוג שלי גם מזדהה איפשהו על הרצף. היא מרגישה לסבית ומזדהה כביסקסואלית הומו-רומנטית. זה לא 'אישיו' בשבילה כי היא גם יצאה פעם עם גבר. היא לא 'פאם' ולא 'בוצ'' (גברית, ע"ש), וגם לזה מתייחסים מוזר בקהילה – 'שתי נשים ממש נשיות ביחד?!'. אז אני מנסה לא להגדיר את עצמי, למרות שכשיצאתי מהארון בגיל 14 מול אמא שלי, יצאתי כביסקסואלית, אבל די מהר הבנתי שהשייכות שלי לקהילה יותר חשובה לי מההגדרה הזאת. מצאתי בקהילה הלהט"בית קבלה וחברות, ואם ההגדרה שלי כביסית עלולה לשים אותי בשוליים של הקהילה החשובה הזאת, אז אני לא רוצה להגדיר את עצמי ככה".
היו אומרים לי, "בסוף תתחתני עם גבר"
אלה לביא (22) מתל אביב, היא מוזיקאית שיצאה מהארון כביסקסואלית כשהגיעה לגיל 18. היא עובדת במועדון 'השפגט', מועדון שמזוהה עם הקהילה הגאה בעיר, ובמצעד הגאווה האחרון היא הופיעה על הבמה המרכזית. "ידעתי שאני ביסית הרבה לפני שהגעתי לגיל 18, אבל תמיד טענתי שאני רק בקטע של גברים ושזה יעבור לי. ככה חשבו גם המשפחה והחברים, שזה שלב שיעבור מתישהו. היו אומרים לי, 'בסוף תתחתני עם גבר'. המחיקה הביסית היא משהו שהיה קיים מהרגעים הראשונים שלי מחוץ לארון, ובעיקר מאנשים שבאים מתוך הקהילה.
"אני מאוד פעילה בקהילה, זה חלק מהזהות שלי בצורה חד-משמעית, אבל עם כמה שאנחנו מאוד מחבקים ופתוחים, יש לנו נטייה להגיד – 'אתה הומו', 'את לסבית' וזהו. אנחנו לא רואים את האמצע. זה די מבאס כשזה מגיע מהחברים שלך מהקהילה, את מרגישה שמוחקים אותך ושלא רואים אותך.
"בעיר מכירים אותי בתור בחורה שאוהבת בנות, כי מערכות היחסים שלי הן בדרך כלל עם בנות. לפני חודשיים ישבתי עם חברים, ישב מולנו מישהו בבר ונדלקתי עליו. אמרתי את זה לחברים שלי והדבר הראשון שהם אמרו לי זה, 'את לסבית, מה את מסתכלת עליו?'. לא שתקתי ואמרתי, 'אני לא מגדירה את עצמי כלסבית ולא כסטרייטית, אז למה אני צריכה להרגיש שאתם שופטים אותי?', אבל אחר כך הרגשתי לא נעים לגשת לדבר איתו.
"בסוף אמרתי לעצמי, 'רגע, אני לא חייבת לאף אחד דין וחשבון. זאת אני וזה מה שאני רוצה'. אז ניגשתי אליו, יצאנו לכמה דייטים, אבל אנשים הסתכלו עליי מוזר. כביסית את מקבלת תחושה שאת צריכה לבחור ושביסיות וביסים הם מוזרים. באיזשהו שלב, זה משפיע. כרגע אני מרגישה שאם אצא לדייט עם גבר, אני אאבד איזשהו מקום בקהילה, אאבד חלק גדול ממי שאני".
"היו אומרים לי, 'בסוף תתחתני עם גבר'. המחיקה הביסית היא משהו שהיה קיים מהרגעים הראשונים שלי מחוץ לארון, בעיקר מאנשים שבאים מתוך הקהילה"
את חווה מחיקה ביסית גם מחוץ לקהילה?
"אני חווה פחות מחיקה מצד סטרייטים. סטרייטיות הרבה פעמים אומרות לי, 'הלוואי שגם אני הייתי יכולה להימשך לשני הצדדים'. אני חושבת שיש משהו מאוד קיצוני בקהילה הלהט"בית. בגלל הדברים הקשים שעברנו - האפליה והכאב של היציאה מהארון, אנשים אומרים לעצמם, 'הקרבתי את הבית והמשפחה שלי בגלל שאני הומו. אז אם הייתי צריך לעבור את כל זה רק בשביל לצאת מהארון, אני אהיה אך ורק הומו'".
את מרגישה שיש ביקורת סמויה בתוך הקהילה כלפי ביסיות? כזאת שאומרת לך שאם יש לך אפשרות בחירה, אז למה שלא תבחרי בבנים?
"לגמרי. אני נמשכת לבנות שהן יותר 'בוצ'', כלומר גבריות יותר במראה, ואני שומעת המון, כל הזמן – 'אם את כבר הולכת על בחורה שנראית כמו גבר, למה שלא תלכי עם גבר?'. צריך להבין שאנחנו חווים המון אפליה, גם אם זה לא נראה ככה היום בגלל המקום שהקהילה הגיעה אליו. בן אדם שחווה כל הזמן אפליה בגלל מי שהוא ומה שהוא אוהב, ינסה ללכת לפי הנורמה. זה גם קשור לחינוך שלנו בבית, לעדה שלנו, למקום שגדלנו בו".
למה הכוונה?
"אני באה מבית מרוקאי, ממקום שדוגל בכך שגבר צריך להיראות כמו גבר ואישה צריכה להראות כמו אישה. היא עושה את הכלים והוא הולך לעבודה. אנחנו נמשכים תמיד למקום שממנו באנו, אין מה לעשות, ככה זה עובד. אז בגלל שאני מרגישה מאוד נשית, אני דווקא מעדיפה לידי בחורה שלא מתאפרת, שהולכת לעבוד.
"במקביל, בתור להט"בית, אני כל הזמן חווה את האפליה הזאת, אז ברור שאני אנסה להיות כמה שיותר קרובה לנורמה, בלי להתפשר על מי שאני. מישהי שנראית כמו אישה שתהיה בזוגיות עם מישהי שנראית כמו אישה - בשבילי זה מוזר, זה לא מושך אותי.
"בעבר גם לא הצלחתי להבין טרנסים וטרנסיות, הייתי נמנעת מליצור קשר. אבל ברגע שעליתי צעד נוסף בהבנה שלי את הקהילה ונכנסתי יותר פנימה, התחלתי לפגוש את כל סוגי הא.נשים, להבין גם אותם ולשאול לגבי לשון פנייה. המון אנשים בתוך הקהילה לא מבינים בכלל על מה מדובר. יש הרבה הומואים ולסביות שהם טרנספובים או אפילו הומופובים, אבל יש לי חמלה לזה היום, הבנה שזה נובע מהכאב.
"אנחנו שונים וקשה לנו, אנחנו חיים בהתמודדות יום-יומית עם האפליה הזאת, אז אנחנו מוציאים את כל החרא האחד על השני, וזה לא אמור להיות ככה. גם סטרייטים חווים מאיתנו ביקורת. אני יכולה ללכת עם חברים שלי מהקהילה למועדון ולראות סטרייטים מתנשקים וכולנו נגיד, 'איכס, לכו לשירותים'".
"כרגע אני מרגישה שאם אצא לדייט עם גבר, אני אאבד איזשהו מקום בקהילה, אאבד חלק גדול ממי שאני"
אבל בתור ביסית גם את יכולה להיות זאת שמתנשקת עם גבר במסיבה. יש מצב שכדי להשתייך לקהילה תבחרי לא להיות עם גבר שאת דלוקה עליו?
"לגמרי. זה ממש משתלט על תת-המודע. יותר קל לי לראות את עצמי עם אישה מאשר עם גבר כי כל השנים אמרו לי שאני לסבית, כך שאיבדתי אמונה שאני יכולה לפתח משהו אמיתי עם גבר, ואם זה יקרה אני חוששת שינדו אותי מהקהילה.
"לא חסרות בנות שהיו עם בנות כל החיים, וברגע שהן התחתנו עם גבר – 'ביי! אל תבואי למסיבות'. או שיגידו לך, 'אז מה? התחתנת עם גבר? גמרת לזיין בנות?'. אנחנו נעלבים ברגע שמישהו יוצא מהקהילה. זאת קהילה שעם כמה שהיא שמחה ועם כמה שהיא מזוהה עם מסיבות ועופרה וסמים, אנחנו מלאי כאב. לכל אחד יש את הסיפור הקשה שלו".
את מרגישה שמתייחסים אחרת לנשים ביסיות לעומת גברים ביסים?
"בטח. יש מחשבה שכל הביסיות הן נהנתניות וזולות, בגלל שאנחנו נהנות מכל העולמות. זה יוצר אנטי אצל אנשים. הם שומעים שאת בי ושאת שוכבת עם שני המינים, אז הם אומרים, 'מה, לא מספיק לך צד אחד? תבחרי'. הרבה פעמים שמים עלייך את החבילה של 'אני לא מסוגל להיות ככה פתוח עם המיניות שלי, ואם את כן, סימן שאת נימפומנית'.
"נשים ביסיות נתפסות ככאלה שלא יודעות שובע כי יש להן את כל האופציות פתוחות. יחשבו שאת בטח תרצי גם להיות ביחסים פתוחים או לעשות שלישיות. זה מאוד שוביניסטי וזה מגיע גם מנשים וגם מגברים. גברים ביסים פחות חווים את הסטיגמה הזאת. את יודעת כמה פעמים מציעים לי שלישיות? אפילו אם אהיה בעניין, זה בטח לא הדבר הראשון שאתה צריך להגיד אחרי שאני אומרת שאני ביסית".
"זה מעשה אלים למחוק זהות של בן אדם"
ניצן פינקו (34) מתל-אביב היא שדרנית רדיו וכתבת. בניגוד לאלה ולאלכס, היא מרגישה שקהילת הלהט"ב הישראלית עברה כברת דרך, ושמחיקה ביסקסואלית מתקיימת היום פחות מבעבר. "עד לפני כמה שנים, לא היה מובן מאליו שביסקסואליות היא בכלל אופציה, בגלל שהיו הרבה כוחות תרבותיים שעבדו מאוד קשה כדי שנחשוב שזה לא קיים ולא אפשרי", היא אומרת.
"נשים ביסיות נתפסות ככאלה שלא יודעות שובע כי יש להן את כל האופציות פתוחות. יחשבו שאת בטח תרצי גם להיות ביחסים פתוחים או לעשות שלישיות. זה מאוד שוביניסטי וזה מגיע גם מנשים וגם מגברים"
"'בסקס והעיר הגדולה' יש פרק שבו מירנדה אומרת לקרי ש'ביסקסואלים הם גרידיים, שהם צריכים לבחור ושזאת בסך הכול תחנת מעבר, אופנה חולפת מהניינטיז'. אלה סטריאוטיפים שאולי נראים חמודים וקלילים, ולכאורה יש מרחק בינם לבין גילויי ביפוביה, לבין אלימות פיזית בשטח, אבל זה מעשה אלים למחוק זהות של בן אדם.
"הרבה אנשים מהקהילה הביעו בפניי בעבר דעות ביפוביות, כאילו שזה לא קיים, כאילו שאני צריכה להחליט כי ביסקסואליות היא המצאה. ההנחה שחייבת להיות בחירה היא תפיסה שהושרשה בנו מהילדות. כל החברה שלנו מבוססת עליה, אבל למיניות יש ספקטרום מאוד רחב ואנחנו לא חייבות לבחור לחיות כל החיים עם בני או בנות זוג ממגדר אחד בלבד".
אז התקדמנו?
"אני כן חושבת שכחברה הצלחנו להתקדם, גם בתוך הקהילה וגם מחוצה לה. אני הרבה פחות חווה היום את הדברים האלה, יש יותר הבנה ופתיחות כללית בחברה. אנחנו מבינות ומבינים שיש כל מיני סוגים של התאהבויות בבני אדם, ולרוב האנשים יש יותר הכלה וסבלנות לגבי זה, והאמת היא שלרוב האנשים לא אכפת.
"לדורות הצעירים מאיתנו יש כבר יש תפיסות אחרות לגמרי. הזהות המגדרית שלהם ושלהן היא הרבה יותר מורכבת ומפותחת, ויש בה הרבה יותר ניואנסים. אני לא חוויתי את התגובות המזלזלות או המוחקות כבר די הרבה זמן, ואני באמת מרגישה שיש שינוי.
"אני יוצאת לדייטים גם עם גברים וגם עם נשים. יש בזהות הזאת משהו שמתנגד לבינאריות שלפיה החיים הם או שחור או לבן. בעיניי, זה מאתגר את התפיסה שיש רק דרך חיים אחת נכונה, שיש רק גבר אחד בשבילך, כל התפיסות האלה שמבוססות על 'אחד' הן פטריארכליות ומיושנות. אנחנו יכולות לבחור בריבוי על פני היחיד - ואני לא מתכוונת לפוליאמוריה, אלא לריבוי אופציות מבחינה מגדרית.
"בעבר, בכל פעם כשמישהו אמר לי משהו ביפובי, ניסיתי לפתח איתו דיון על הנושא או אתגרתי אותו. הרי אנחנו מדברות על מערכות יחסים, על אהבה. זה לא אמור להיות קשה או מפחיד או מאתגר. אנחנו אמורות לקבל את החופש לאהוב את מי שאנחנו בוחרות לאהוב".
את נשמעת אופטימית.
"כן. הקהילה הביסקסואלית בארץ היום היא גדולה ומפותחת. לא סתם מצעד הגאווה ב-2017 הוקדש לביסקסואליות. בעיניי, הדבר הזה קשור באופן חד-משמעי להתקדמות השיח בנוגע לטרנסג'נדרים. בזכות 'רופול' ודמויות כמו השחקנית לברן קוקס מהסדרה 'כתום הוא השחור החדש', והודות להרבה מאוד נשים טרנסג'נדריות מהממות ואמיצות אחרות, הצלחנו כחברה להתקדם ולהכיל את הזהות הטרנסית. בעיניי, המאבק המוצדק והנחוץ של הקהילה הטרנסית הביא לתופעת לוואי משמחת - קבלה של הקהילה הביסית".
