שלום רעות נגר, ברכות על הקמת העמותה "חדר משלנו", שאת עומדת בראשה.
"תודה. הקמתי את העמותה עם נועה גולני, שאיתה הקמתי את 'הפנתרות הוורודות'".
למה צריך עוד עמותה להט"בית?
"כי נשים גאות מופלות פעמיים, גם כנשים וגם כלהט"ב. המטרה שלנו היא לדבר על כך שקיימים פערים מגדריים מבחינת נראות, אפילו בתוך הקהילה הגאה. אנחנו רוצות לקדם נשים גאות, פמיניזם גאה ולדאוג לאינטרסים של כלל הקהילה".
יש לך דוגמה לאפליית נשים בתוך הקהילה?
"כשעבר חוק הפונדקאות, נשים גאות לא נכללו בו. למה? כי לא הייתה מודעות לזה, אנחנו לא יושבות סביב שולחן הדיונים, יש פחות מנכ"ליות של ארגונים, לא הייתה עמותה שאשכרה תדאג גם לנשים הגאות. רואים את זה גם בכנסת - שמונה הומואים מחוץ לארון כיהנו בה עד היום ואף לא אישה אחת. היה את חברת הכנסת מרשה פרידמן, אבל היא יצאה מהארון רק לאחר כהונתה, בשנות ה-70. העובדות האלה מספרות סיפור עגום על יחסי הכוחות בתוך הקהילה הגאה. רואים את זה גם בקמפיינים הישראלים שמשווקים את מצעדי הגאווה לחו"ל".
מה משמעות השם "חדר משלנו"?
"השם מבוסס על ספרה המפורסם של וירג'יניה וולף שעוסק במגדר".
אילו פעולות ביצעתן עד כה?
"הקמנו את קואליציית ארגוני הנשים הגאות ביחד עם עמותת 'בת קול' לנשים דתיות ועמותת 'טרנסיות ישראל' של לינור אברג'יל. החודש ציינו יחד עם ארגוני נשים באירופה ובצפון אמריקה את 'שבוע הנראות הלסבית'. המטרה של השבוע הזה היא לחזק נשים גאות בכל התחומים, אם זה בתרבות, בפוליטיקה, במדע, בעסקים ובאקטיביזם חברתי. במסגרת שבוע הנראות קיימנו הצבעה לרשימת 'הנשים הגאות המשפיעות בישראל', ונפרסם אותה בקרוב במסגרת אירוע התרמה גדול".
"כשגדלתי באשדוד לא ידעתי מה זה לסבית"
הרזומה האקטיביסטי של נגר, שתחגוג בחודש הבא 40, כולל את הקמת wdg - אתר חדשות מרכזי לקהילה הגאה, חברות בוועד המנהל של האגודה למען הלהט"ב ושל LGBTech. היא שותפה-מייסדת של הפורום הלהטב"קי-מזרחי, מיוזמות "מצעד השרמוטות", ולשעבר המפיקה הראשית של פסטיבל הקולנוע הגאה. עד לפני שנה היא שימשה גם כמנהלת האסטרטגיה לקהילה הגאה בעיריית תל אביב-יפו.
אגודת הלהט"ב לוקחת כיום חלק פעיל במחאה כנגד המהפכה המשפטית. זה נכון לדעתך?
"זה התפקיד של האגודה, להרים דגל כשיש סכנה הנשקפת לקהילה, וגם חלק מהחברים שלי שהם הומואים ימנים מבינים את זה. גם הם לא סומכים על סמוטריץ' שישמור עלינו ורואים מה קורה בהונגריה. יחד עם זאת, יש שיפוטיות כלפי להט"ב ימנים, ובמקום לקרוא להם 'ביביסטים' ו'עדר', שווה לנסות להשמיע נרטיב כמה שיותר מגוון. כשהייתי חברת הוועד המנהל של האגודה היו המון דיונים על האיזון הפוליטי, על לתת מקום גם ללהט"ב ימנים בתוך הנרטיב שהאגודה מייצרת".
"זה כמו שאני גדלתי באשדוד ולא ידעתי מה זה לסבית ופתאום אני רואה לסבית בעיניים. הנראות שמספק אוחנה מסבירה שאנחנו כאן ובכל מקום. רק ככה דברים משתנים"
הקהילה חלוקה מבחינת יחסה ליו"ר הכנסת אוחנה - חלק רואים אותו כאדם ששבר את תקרת הזכוכית בתור הומו בעמדה בכירה, בזמן שאחרים רואים בו כשותף לקואליציה שפוגעת בזכויותינו ומסיתה נגדנו. איפה את בעניין?
"אני לא חושבת שאמיר אוחנה הוא האויב של הקהילה וככל שנתמקד בו נשרת דווקא את ביבי. עצם זה שהוא נמצא שם והוא גיי מחוץ לארון ומביא את בן זוגו להשבעה ולטקסים, והולך לדרעי וחוטף גידופים, זו נראות שהיא 'פרייסלס' לדעתי. בין כל החרדים שצעקו עליו בחצר של דרעי, היה אחד שהוא הומו בארון, והוא ראה שהוא שם והבין שהוא קיים. זה כמו שאני גדלתי באשדוד ולא ידעתי מה זה לסבית ופתאום אני רואה לסבית בעיניים. הנראות שמספק אוחנה מסבירה שאנחנו כאן ובכל מקום. רק ככה דברים משתנים".
היה קשה לגדול כלסבית באשדוד?
"גדלתי במשפחה מסורתית-מזרחית. הייתה לי ילדות טובה, ההורים עודדו אותנו לחשיבה עצמאית, לעצמאות וליזמות. ההורים שלי הם מצביעי ימין וכל הילדים יצאו מצביעי מרכז-שמאל. זה רק מראה כמה לא הסלילו אותנו לשום דבר".
איך התקבלה הזהות המינית שלך בסביבה המסורתית?
"מבחינת הנטייה, תמיד הרגשתי קצת חייזרית, שונה, לא הבנתי מה לא בסדר. לא דיברו על זה בבית הספר או בצופים, בטח לא בבית, זאת לא הייתה אופציה. הסתובבתי עם תחושת שונות ולא הבנתי למה לכל החברות שלי יש חבר והן מתאהבות ואני לא. רק בצבא נפל לי האסימון, כשיצאתי מהבית, מהמשפחה המסורתית, מהעיר השמרנית שגדלתי בה. התאהבתי בחברה מקורס קצינות בשם נורית, ופתאום זה הכה בי, שתמיד הרגשתי את זה אבל הייתה בי מגננה שלא נתנה לי לראות את זה".
יש אצלכם מתיחות פוליטית בתוך המשפחה?
"יש מתיחות שמתגברת בכל פעם כשיש בחירות. אמא שלי התרככה עם השנים לכיוון שלנו, אבא שלי הצביע תמיד לביבי, אבל בחג האחרון שמעתי אותו אומר בפעם הראשונה שהוא יצביע לגנץ. הייתי בשוק ושמחתי מאוד. אני חושבת שבאופן כללי, מזרחים ליברלים נופלים בין הכיסאות. אין מפלגה שהיא בשבילם כי בשמאל אין מפלגה שיש בה שיח מזרחי".
"מהומות סטונוול לא קרו באקדמיה או בארגונים, הם התחילו בלילה, בבר. כשהבנתי שאני אוהבת נשים לא הלכתי ל'אגודה' או ל'איגי', הלכתי לבר של לסביות"
את גם אקטיביסטית מזרחית.
"לגמרי. השורש של אקטיביזם הוא שינוי חברתי וככל שאתה צולל לתוך הדבר הזה, נוספות עוד שכבות. כן, יש אפליה והדרה של הציבור המזרחי. ילדה מירוחם לא מקבלת את אותן הזדמנויות שמקבלת ילדה מהרצליה. כשאני מסתכלת על רשימת המנכ"לים של ארגוני הקהילה הגאה, גם שם אין איזון. דווקא בחיי הלילה אתה תראה מפיקות ומפיקים מצליחים שהם מזרחים, בעסקי הלילה יש אקטיביזם שהוא מחוץ למנגנון. מהומות סטונוול לא קרו באקדמיה או בארגונים, הם התחילו בלילה, בבר. כשהבנתי שאני אוהבת נשים לא הלכתי ל'אגודה' או ל'איגי', הלכתי לבר של לסביות".
יש לך גם ליין מסיבות חדש.
"נכון. אתה בא? ליין חדש שנקרא 'אודרוב', בשיתוף הפורום הלהטב"קי-מזרחי. נוצר מיקס מעניין. מבחינה מוזיקלית יש שילוב של האוס וטכנו עם מזרחית-ערבית. הליינאפ סופר מגוון וכולל את עוזי שהוא די.ג'יי אתיופי ואת טל מור ואפרת נעמן שהיו רזידנטיות ב'עריסה'".
מה נותן לך את הכוח לכל כך הרבה פעילות? מאיפה הדרייב?
"אני כל הזמן רואה את האפליה מול העיניים וזה מטריף אותי, אני חייבת לשנות את זה. אקטיביזם בשבילי הוא כמו הישרדות. אני פוסט-טראומטית בעקבות תקיפה מינית שעברתי, ואני לא יכולה לחשוב על האפשרות שעוד נשים עוברות ממש עכשיו את מה שאני עברתי. לכן אני רוצה לעשות כל מה שאני יכולה כדי שזה לא יקרה לעוד נשים. הפעילות גם עוזרת לי להחזיר את השליטה שאבדה לי כשנפגעתי מינית. כשאני פועלת לתיקון העולם, אני כבר לא חסרת אונים".
לאיזה אות את שייכת בלהטב"ק?
"אני מגדירה את עצמי על כל הרצפים, על כל האותיות. אני יכולה לקום בבוקר אחד ולהרגיש לגמרי לסבית, לפעמים אני יותר ביסית, ויש ימים שאני קווירית".
מותר לשאול על זוגיות?
"בטח שמותר. כרגע אני רווקה הוללת".
