בחודש האחרון קיבלה הקהילה הגאה תזכורת לכך שהטרדות ותקיפות מיניות קורות גם אצלה בבית, ושלעיתים האחראים לכך הם האנשים האחרונים שהייתם מצפים מהם לפגוע. העיתונים סיקרו עדויות של פגיעות, הפוגעים התפטרו מעבודתם ולקחו אחריות, ונדמה היה שמדובר בסיר לחץ לוהט שנמצא דקות ספורות מלהתפרץ, ושבמהירה ניחשף לעשרות פגיעות שעד כה נותרו בצללים. אולם השבועות חלפו ונדמה כי השיח נעצר.
ד"ר גיל פישהוף, רכז "יש עם מי לדבר - קו הקשב של האגודה למען הלהט"ב", מסביר שהיקף הפניות שקו הקשב מקבל בנושא הטרדות ופגיעות מיניות הוא עדיין קטן מהמצופה, אבל זה לא מפליא אותו בשום צורה. הסיבה לכך לדעתו היא העובדה שמדובר בקהילה שעדיין סובלת מאפלייה. "קהילות הסובלות מאפליה והדרה נוטות לחשוש מהאופן שבו ידברו עליהן, ואנשים שחיים בסביבה שלימדה אותם שהנטייה המינית שלהם פסולה, יהססו לדבר ולספר מה קרה להם, מחשש שהם יאשרו את עצם השליליות שהחברה ניסתה להטמיע בהם לגבי עצמם ולגבי הזהות המינית שלהם", הוא אומר.
"מתירנות היא החופש והיכולת לחיות כמו שאני רוצה, לקיים יחסי מין כמו שאני רוצה ועם מי שאני רוצה, להתנסות ולדעת מי אני, ועדיין להרגיש שיש לי מרחב בטוח להתנהל בתוכו"
בעצרת התמיכה בנפגעי תקיפות והטרדות מיניות, אותה יזמו יהלי קרלך ועמרי פיינשטיין, בתמיכת הארגונים איגי, חושן, הבית הפתוח בירושלים והאגודה למען הלהט"ב, נאם גם ערן האן, מנהל קו הסיוע לנערים ולגברים נפגעי תקיפה מינית, שדיבר גם הוא על תופעת ההשתקה: "מה שקרה בשבועות האחרונים פגע בבטן הרכה של הקהילה. אנחנו מדברים על קהילה שלא מדברת על פגיעות מיניות בעיקר בגלל הפחד מהחברה ההטרו-נורמטיבית שתגיד את מה שהיא אומרת עכשיו – שזה קורה בגלל המתירנות והחופש המיני.
"אבל זה לא נכון! מתירנות היא החופש והיכולת לחיות כמו שאני רוצה, לקיים יחסי מין כמו שאני רוצה ועם מי שאני רוצה, לחיות את הזהות שלי, להתנסות ולדעת מי אני, ועדיין לעשות את זה בחופשיות ולהרגיש שיש לי מרחב בטוח להתנהל בו, במסגרת של נורמות שמאפשרות הנכחה של גבולות. לצערנו, עד היום לא דובר על הנורמות האלה בקהילה. אנחנו צריכים לייצר שפה חדשה שתאפשר לנו להבין מתי אנחנו עוברים הטרדה מינית. ההסתרה צריכה להיפסק".
לדבר על מרחב בטוח
בשיחה שאני מנהל עם ערן, הוא חוזר ומדגיש שחופש מיני הוא לא הזמנה לאונס. "זה שתכננתי והגעתי למפגש מיני, לא מאפשר לאף אחד לעשות בי כרצונו!", הוא מבהיר את מה שרבים שכחו. "זה כמו לומר שאם שילמת לאישה בזנות אז היא לא יכולה להגיד לא, כי הרי שילמת לה. למרבה הצער, אנחנו שומעים על המון פגיעות, בעיקר דרך גריינדר ושאר אפליקציות ההיכרויות, וזה לא מפתיע מכיוון שמדובר בפלטפורמות עם נטייה גבוהה לבוטות ולפריצת גבולות.
"בסופו של דבר, לרבים קשה לשמור על הגבול כשהם נמצאים בבית או במרחב של מישהו אחר, אבל ברגע שנצליח לדבר על זה, על מרחב בטוח, גבולות והדדיות גם במפגשים של מין מזדמן, נוכל כולנו, ברמה האישית והקולקטיבית, לזהות את הגבולות ולעמוד עליהם. וגם אם קרה ולא הצלחנו להגיד 'לא' באותו הרגע, חשוב שנדע לזהות מה פוגעני".
תופעה שרווחת בקהילה הגאה ומתקשרת לזה במידה מסוימת, היא עניין "החניכה החברתית" שרבים שואפים לעבור. מדובר בבחורים צעירים שזה עתה יצאו מהארון, מבקשים להתנסות במיניות, ונוטים לא פעם להשתמש לצורך כך ב"חונך" מבוגר, בדרך כלל הומו נערץ שמבוגר מהם בעשור או יותר, ומעביר אותם "טקס חניכה".
"חשוב להדגיש ששימוש במין לאשרור הזהות יכול לקרות בכל גיל ובכל אוכלוסייה, ושפגיעה מינית יכולה להתקיים גם ללא קשר לזה, אבל אני מסכים שאי אפשר להתעלם מהתופעה הזו שרווחת בקרב צעירים להט"בים והופכת אותם לפגיעים יותר", מאשר ד"ר פישהוף. "בסוף, יחסי מין הם לא מבחן לזהות המינית, ומה שחשוב זה הכימיה והתקשורת עם הפרטנר. היכולת להפריד בין המעשה המיני לבין הזהות המינית חשובה, וזה מה שאנחנו צריכים להשריש בשיח הלהט"בי לדעתי". ד"ר פישהוף אף מוסיף ומחדד ש"פגיעה מינית לא חייבת להיות משהו בוטה וברוטלי. היא יכולה להופיע גם במצבים שבהם הפרטנר פשוט לא קשוב לצרכים ולרצונות שלנו".
2 צפייה בגלריה
ד"ר גיל פישהוף. פגיעה מינית לא חייבת להיות בוטה וברוטלית. היא קשורה קודם כל בתקשורת גבולות
(צילום: אוסף פרטי)
להיות קשוב לגוף שלי, לגבולות שלי, ולדעת לתווך את זה לפרטנר
אז מה ניתן לעשות כדי לצמצם את הפגיעות? "יש כמה מישורי פעולה", אומר ד"ר פישהוף, "בין היתר מול עצמנו, מול הפרטנר ומול הסביבה. מול עצמי אני חייב להתכונן לפני כל מפגש ולהגדיר לעצמי מה אני רוצה ומה אני לא רוצה שיקרה הלילה - האם אני רוצה רק מין אוראלי? האם בא לי להתנשק? האם אני רוצה מין רך או יותר קשוח? חדירות או לא חדירות? אני מציע שכל אדם יערוך יחשוב עם עצמו ברמה הכי פרקטית, וינסה להבין מה נכון לו ומה לא נכון לו, בידיעה שהכול לגיטימי כל עוד זה נעשה במסגרת ברורה ומכבדת של גבולות".
"באופן הזה", מבהיר ד"ר פישהוף, "גם אם אני לא בדיוק ידע לומר מה מתחשק לי ומה לא, אני לפחות אדע להיות קשוב לגוף ולגבולות שלי ולתווך את זה לפרטנר שלי. עצם החשיבה המודעת מחזקת את היכולת שלנו לעמוד על שלנו. יחסי מין, גם אם הם מזדמנים, הם לא משהו שצריך לפחד ממנו או להתבייש לדבר עליו, והם בטח לא מבחן לשום דבר", הוא מדגיש.
"במישור שמול הפרטנר אנחנו צריכים לייצר שיח שיהיה נוח לנו ומקובל עלינו", ממליץ ערן האן. "למשל, אם מתחשק לי לגלוש בגריינדר ולחפש מפגש, זה לגיטימי, אבל צריך להחליט איזה שיח מייצרים מול הפרטנר. אם רואים שהפרטנר לא קשוב או אם הדבר הראשון שמחליפים זה תמונות מיניות, או אם מישהו שולח לי דיק-פיק וזה גורם לי להרגיש לא בנוח, עליי להחליט אם מתאים לי להמשיך איתו או לא.
"חשוב לזכור שיש לנו את היכולת לקבוע איך ואיזה שיח יהיה. יכול להיות שעל הדרך אני אפסיד חוויות, אבל כן אדע לזהות את מה שגורם לי להרגיש בנוח. בסוף, אין כאן תשובה אחת נכונה, כל אחד ומה שעושה לו טוב. יש כאלה שיתאים להם משהו שלא יתאים למישהו אחר, ולהפך. הכול עניין של מה אוהבים, והכול לגיטימי כל עוד הוא נעשה בהסכמה מלאה".
"הרבה אנשים מספרים שכשהם מתחילים אקט או מפגש מיני הם לא מפנימים שהם יכולים לעצור, כי לרוב לא יהיה להם נעים להגיד 'לא'. חשוב לזכור שגם אם הבעת רצון לקיים מגע מיני כלשהו, זה לא אומר שאתה חייב או מתחייב לעשות הכול"
"עוד דבר שחשוב לזכור הוא שמותר לי לסגת ולהגיד 'לא' בכל שלב, גם לפני, גם תוך כדי וגם אחרי האקט", הוא מבהיר. "הרבה אנשים מספרים שכשהם מתחילים אקט או מפגש מיני הם לא מפנימים שהם יכולים לעצור, כי לרוב לא יהיה להם נעים להגיד לא", אומר ד"ר פישהוף. "חשוב מאוד לזכור שגם אם הבעת רצון לקיים מגע מיני כלשהו, זה לא אומר שאתה חייב או מתחייב לעשות הכול. זה הדבר הכי משמעותי ליחסי מין בריאים ובטוחים.
"מותר להגיד 'לא' בכל שלב, וזה לא אומר עליי כלום. גם אם מתחשק לי להמשיך באקט המיני אבל משהו ספציפי לא נעים לי, נניח אני אוהב לעשות חדירות אבל כרגע זה פחות מתאים לי, אפשר וצריך להיות קשוב למה שאני רוצה, לא מה שירצה את הפרטנר שלי. יחסי מין זקוקים לקשב ולאינטימיות. זה לא אתגר שאני צריך לקיים כדי להוכיח משהו לעצמי או למישהו אחר".
מבחינת המפגש עצמו, גם ד"ר פישהוף וגם ערן האן ממליצים לקבוע בפעם הראשונה במקום ניטרלי. "לפני שאני עולה לדירה או מכניס אליי מישהו הבייתה, חשוב שהמפגש הראשוני יתקיים במרחב ניטרלי יותר, כך שיהיה קל יותר לסגת במידה ופחות מתאים לי להמשיך", אומר האן.
ד"ר פישהוף מבקש לנצל את ההזדמנות כדי להסב את תשומת ליבנו לעניין לא פחות חשוב: "חשוב לשים לב לחומרים משכרים, להיזהר ולזכור שאלכוהול וסמים יכולים לפגוע בכושר השיפוט שלי ולהקשות עליי להציב את הגבול. הרבה פעמים, פגיעות קורות בסיטואציות שיש בהן שימוש של סמים ואלכוהול כי אנחנו לא תמיד מצליחים להציב שם את הגבולות שלנו ולתקשר אותם".
העדויות ששמענו בתקופה האחרונה נגד "בכירים" בקהילה הלהט״בית הן רק קצה הקרחון למה שמתרחש בשטח, והגיע הזמן להישיר מבט אל תוך עצמנו, לזהות את הקלקולים בקרבנו ולנסות באמת ובתמים לתקנם למעננו ולמען עתיד הקהילה.
