"מאז 7 באוקטובר העליתי המון תכנים שקשורים למלחמה ולמצב בארץ, תכנים של הסברה על מה שאנחנו עוברים", אומר הזמר מיכאל בן דוד, שייצג את ישראל באירוויזיון 2022 עם השיר I.M. "יש פער מאוד גדול בין ההסברה שלנו לבין מה שהצד השני עושים, במיוחד בקרב להט"ב באירופה. זאת הסיבה שאיבדתי מאז 40 אלף עוקבים. היו לי לפני כן מעל 100 אלף עוקבים. תוסיף לזה הודעות נאצה וגידופים אין-סופיים, וזה לא קל". "מצד שני", הוא מסייג, "יש הרבה אנשים שכתבו לי וחיזקו, וגם הרבה שהצלחתי לשנות את דעתם - עובדה שמרגשת אותי מאוד".
בן דוד (28) הוציא בתחילת החודש את הסינגל "אופרת סבון", סינגל ראשון מתוך אלבום שעתיד לצאת בהמשך השנה, ויעסוק כולו בסיפורי אהבה. הסינגל החדש מדבר על חיי הזוגיות והנישואים שלו, מתמקד בהבדלים הדרמטיים בינו לבין בן זוגו, רועי רם, ומתאר את בן דוד כאיש מוקצן ותיאטרלי, להבדיל מרועי שמתואר כאדם מאוזן ושקט. "אופרת סבון זה מה שעובר עלינו בזוגיות שלנו, עם הדרמות שלי והקיצוניות שבי. זה שיר על זוגיות של שני גברים ועל התמודדות עם השוני ביניהם".
ספר לי על רועי.
"רועי ואני התחתנו בחודש מאי בשנה שעברה. העיתונאי צחי קומה חיתן אותנו. אנחנו מכירות כבר כמעט שש שנים, למדנו משחק יחד ב'בית צבי'. רועי הוא שחקן, אמן, מעצב כלי בטון מדהימים. הוא ההשראה הכי גדולה שיש לי בחיים".
איך באים לידי ביטוי ההבדלים ביניכם והקושי שהם יוצרים?
"אני נורא מוחצן באופי שלי, מאוד קולני, והוא מנומס ושקט, נחבא אל הכלים. היינו הולכים יחד ברחוב ואני קולני ומדבר עם כולם, וזה משהו שנורא כיווץ אותו בזמנו, לקח אותו אחורה. אני יכול להבין אותו, כי אתה לא רואה הרבה אנשים כמוני, שלמים עם עצמם, מלאים בעצמם, קצת חיים בסרט. אני יכול לומר על עצמי שאני חי בסרט כי אני חולם בגדול. אני חי בטלנובלה, אני בן אדם מדומיין, אבל אני מגשים את כל הדברים בסרט הזה שלי. הוא הנורמלי, אני לא".
4 צפייה בגלריה
מיכאל בן דוד (מימין) עם בן זוגו רועי רם ב"בית צבי". "הוא הנורמלי בקשר"
(צילום: אלבום פרטי)
היו לך מערכות יחסים משמעותיות לפניו?
"לא, הוא בן הזוג הראשון שלי. אני כמו סלין דיון, שהבעל שלה היה הראשון והיחיד שלה. בעלי הוא הראשון שלי ואם אני לא אהרוג אותו, הוא יישאר גם האחרון".
נהייתם זוג כבר בתקופת הלימודים?
"בשנה הראשונה ב'בית צבי' בכלל לא הייתי מודע לקיומו מרוב שהייתי מרוכז בעצמי. רק בשנה ב', כשצוותו אותנו יחד לאותה הצגה, פתאום הכרתי אותו. התאהבנו ביום אחד, ומהר מאוד התנחלתי אצלו בבית".
"היינו הולכים יחד ברחוב ואני קולני ומדבר עם כולם, וזה משהו שנורא כיווץ אותו בזמנו, לקח אותו אחורה. אני יכול להבין אותו, כי אתה לא רואה הרבה אנשים כמוני, שלמים עם עצמם, מלאים בעצמם, קצת חיים בסרט"
איך הגיבו החברים שלכם לכיתה?
"החברים לכיתה מאוד הופתעו מזה שהתחברנו, בעיקר בגלל השוני בינינו. מעבר לזה שהם הופתעו מהחיבור, הם גם מאוד הופתעו שנשארנו ביחד כל כך הרבה זמן. כולם חשבו שזה משהו זמני. בחתונה הם אכלו את הלקרדה".
יש לכם מחשבות על הרחבת המשפחה?
"אם זה היה תלוי בי היו לנו כבר עשרה ילדים, אבל זה נורא יקר ומורכב. בכל זאת, אנחנו עם חלומות גדולים, אנחנו חייבים לחלום ולעבוד קשה, אבל אנחנו נשיג הכול, אין לנו ברירה אחרת".
"חשבתי שאני לא ראוי לאהבה"
בן דוד גדל באשקלון למשפחה שלא קיבלה את מי שהוא. "הייתה לי ילדות מאוד מורכבת, לא מקבלת. במשפחה לא קיבלו אותי, וגם הסביבה בעיר לא קיבלה אותי כהומו. לכן במשך שנים גם לא קיבלתי באמת את עצמי. לא חשבתי שאני ראוי לאהבה, כי אהבה היא דבר נורמטיבי, ואני תפסתי את עצמי כלא נורמטיבי".
"הוא בן הזוג הראשון שלי. אני כמו סלין דיון, שהבעל שלה היה הראשון והיחיד שלה. בעלי הוא הראשון שלי ואם אני לא אהרוג אותו, הוא יישאר גם האחרון"
איך באה לידי ביטוי אי הקבלה אותך?
"הייתי ילד עם קול נשי וכבר אז הייתי מוחצן. היו צוחקים על הקול שלי, אומרים שיש לי קול של בת, לכן התביישתי אז ולא הייתי שר. ילדים היו מציקים לי, והתגובה של אמא שלי הייתה 'תהיה יותר שקט, תשנה את ההתנהגות שלך'. בבית הספר פוצצו אותי מכות רצח, פירקו אותי, היו זורקים אותי לפחים. זו הייתה התעללות".
אני מצטער לשמוע.
"פעם אחת, אחרי שהרביצו לי, דיממתי מהאף, וכדי שלא ידעו ולא ידברו, לכלכתי את כתם הדם שהיה על החולצה עם בוץ, כדי לטשטש. נורא סבלתי, אבל תמיד ידעתי שהם הבעיה, שאני לא אשם. הייתי אומר לעצמי להיות סבלני, שאני אעבור את זה".
המורים והצוות החינוכי היו מודעים לאלימות? הם לא באו לעזרתך?
"לא, הם לא היו מודעים לאלימות הקשה. גם לא הייתי מספר לאמא שלי. הם באו לעזרתי רק כשביקשתי עזרה, הבעיה הייתה שלא ביקשתי עזרה. בשלב מסוים, ביקשתי לעזוב את הבית ולעבור לגדול בפנימייה. בכיתה ז' עברתי לפנימיית הכפר הירוק והייתי שם עד כיתה י"ב. זה הציל אותי, כי זאת הייתה מסגרת מכילה ומאפשרת. שם הבנתי שאפשר להיות שונה ולהצליח לחיות עם השוני בצורה מדהימה".
מתי יצאת מהארון?
"יש אנשים שיוצאים מהארון ויש אנשים כמוני, שנולדו מחוץ לארון. אצלי אי אפשר לפספס את זה. זה בקול, בשפת הגוף, בהתנהגות. לא הייתי צריך להסתיר את זה, כי גם אם הייתי מנסה להסתיר, לא הייתי מצליח. לא הייתה לי ברירה אחרת".
4 צפייה בגלריה
מיכאל בן דוד (משמאל) בחתונה עם רועי רם. אמא שלו התקשתה עם החתונה אבל שאר המשפחה הגיעה
(צילום: קסם צלמים)
להבדיל מפעם, המשפחה מקבלת אותך כיום?
"להבדיל מפעם, אני מקבל אותם. כל המשפחה המורחבת שלי באה להשתתף בחתונה שלנו. אנחנו שישה אחים ואחיות, אני השני, גם אבא שלי הגיע לחתונה. כולם באו חוץ מאמא שלי. היא דתייה ולכן היא לא קיבלה את זה, למרות שהיא מאוד אוהבת אותנו. היא מארחת אותנו בכל יום שישי, ואפילו דואגת לבעלי לאוכל מיוחד כי הוא צליאקי. אמא זה משהו שאין לו תחליף".
"במשפחה לא קיבלו אותי, וגם הסביבה בעיר לא קיבלה אותי כהומו. לכן במשך שנים גם לא קיבלתי באמת את עצמי. לא חשבתי שאני ראוי לאהבה, כי אהבה היא דבר נורמטיבי, ואני תפסתי את עצמי כלא נורמטיבי"
יצא לך לפגוש בשנים האחרונות את הילדים שהתעללו בך?
"היום הם כולם עוקבים אחריי, שולחים לי הודעות הערצה. מעבר לזה, בעקבות החשיפה שלי נחשפתי כהומו גם בפני ילדים שכיום סובלים מיחס בעייתי מהסביבה שלהם ומאשימים את עצמם. זאת שליחות חשובה מבחינתי ואני גאה בה. יש אנשים שכותבים לי שהצלתי את חייהם".
עשית צבא?
"בוודאי. בצבא היו לי שלוש שנים מעצימות ומלמדות. שירתי במשרד הביטחון בתפקיד מסווג שאני לא יכול לספר לך עליו. אחרי הצבא עבדתי במשך שנה כמלצר מזמר, לחסוך קצת כסף. לקוחה במסעדה, שהייתה מורה למשחק ולפיתוח קול, ראתה אותי ואת הפוטנציאל שלי ושלחה אותי ללמוד. נרשמתי והתקבלתי ל'בית צבי'".
אתה מצליח כיום להתפרנס מעבודתך כזמר?
"מעבר למוזיקה ולהופעות, אני גם עושה הרצאות על סיפור חיי, על חוויות מהילדות, ההשתתפות באירוויזיון וההוויה שלי היום".
לאן אתה רוצה עוד להגיע מבחינה מקצועית? מה הן השאיפות והיעד הבא?
"מבחינתי, כבר הגעתי. אני רק רוצה להמשיך להופיע על במות, לעשות אמנות, להיות השראה. מה שאני רוצה להוסיף לעצמי בחיים זה ארבעה ילדים, ובריאות כמובן".
