יניב סגל, אתה מוביל את תנועת "החזית הוורודה" במחאה כנגד המהפכה המשפטית. מה שלומך בין כל ההפגנות?
"שאלו לא מזמן את נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, מה שלומה, והיא ענתה, 'שלומי כשלום המדינה'. אני מזדהה עם התשובה שלה ומרגיש בדיוק ככה".
ספר קצת כיצד נולדה "החזית הוורודה"?
"החזית הוורודה היא תנועה שנולדה בהפגנות בלפור, כקבוצה שמאחדת יחד אמנים צעירים, להט"ב ונשים. כמו השם שלנו, אנחנו תמיד בחזית ותמיד בוורוד. החזית הוורודה מסמלת מחאה של להט"ב, של נשים, למען עתיד ורוד יותר. הוורוד מייצג גם את כל מי שחלש ורך ורגיש בחברה, ואנחנו מקדמות סובלנות והכלה. במחאת בלפור היינו מסתובבים עם תופים ועורכים מייצגים חדשים לכל הפגנה. בתשעה באב למשל, עשינו מייצג של אלמנות בשחור כשהן מג'זרות (בוכות, ח"א) על מות הערכים, והנפנו שלטים של 'דמוקרטיה ז"ל'. כשההפגנות בבלפור הסתיימו, חשבנו שזה הסוף של ההתארגנות ושהיא קשורה רק לאותה תקופה, חשבנו שזה נגמר".
"החזית הוורודה מסמלת מחאה של להט"ב, של נשים, למען עתיד ורוד יותר. הוורוד מייצג גם את כל מי שחלש, רך ורגיש בחברה, ואנחנו מקדמות סובלנות והכלה"
מתי חודשה הפעילות שלכם?
"אחרי שהממשלה הנוכחית הוקמה וכאשר היא התחילה עם המהפכה המשטרית, מהר מאוד חזרנו לפעול. הבנו שצריך אותנו. ראינו איך כל החששות של 'החזית הוורודה' מלפני שלוש שנים מתגשמים. התעוררנו עוד פעם והתחלנו את זה מחדש עם אותו שם ועם שלושת התופים שנשארו לנו מבלפור. אפילו שלפתי מהבוידעם את התלבושות שנשארו. כמובן שיש המון קבוצות במחאה הנוכחית. יש את 'הגלימות השחורות' של עורכי הדין ואת 'החלוקים הלבנים' של הרופאים, יש את 'אחים לנשק', את מחאת הסטודנטים, מחאת ההייטק ואת הצעירים. החזית הוורודה היא הקול של תל אביב, ואנחנו נושאים את הדגל של מחאת הלהט"ב. בחודש הגאווה הגענו למצעדים במצפה רמון, בבאר שבע ובחיפה".
במה שונה קפלן מבלפור?
"כבר בהפגנה השנייה בקפלן הבנתי שהפעם זה אחרת. הבנתי שמחאת בלפור הייתה רק הטירונות. מהפגנה להפגנה הצטרפו אלינו עוד ועוד אנשים עד שהפכנו לתנועה הרבה יותר המונית. גייסנו קצת כסף, קנינו עוד תופים ועוד חולצות וחילקנו למחאות אחרות ברחבי הארץ. ממש נבנה לנו כוח ואנחנו היום אחד מארגוני המחאה המובילים, ואפילו יושבים סביב שולחנות קבלת ההחלטות".
הייתה גם ביקורת על הסגנון שלכם?
"יש כאלה, עד היום, ששואלים אותנו - 'למה בוורוד?!' או 'מה אתן חוגגות? הפגנה זה לא מסיבה'. אבל אנחנו עושות מחאה חיובית, בהרמות, ומנסות להפוך את הערכי למגניב החדש".
4 צפייה בגלריה
יניב סגל (כורע משמאל). מפגין עם "החזית הוורודה" בקפלן. "להפוך את הערכי למגניב"
(צילום: אורי ממלוק)
גם אגודת הלהט"ב לוקחת חלק דומיננטי במחאה.
"האגודה והארגונים הגאים האחרים נמצאים לדעתי באיזושהי סתירה פנימית, כי הם אומרים שהם מייצגים את כלל הלהט"ב, כולל להט"ב ימניים, ולכן הם לא יכולים ללכת רחוק מדי עם המחאה שהיא כביכול פוליטית. נכון שבזמן האחרון האגודה יותר מעורבת במחאה, והיא השתחררה, לשמחתי, מהממלכתיות המאוסה, אבל אני מצפה ליותר התגייסות של כלל הארגונים הגאים".
"לא עוצרים אותי כי אני הומו מדי בשבילם"
סגל (33) הוא ממקימי ומובילי תנועות ההתנגדות "הבעלבתים" ו"החזית הוורודה" הוא יליד תל אביב שגדל בזיכרון יעקב. שחקן תיאטרון ורקדן במקצועו, בוגר לימודי מחול בקיבוץ געתון, בוגר לימודי תיאטרון בבית הספר לתיאטרון פיזי בפריז. גר כיום בדרום תל אביב.
אז אתה הולך לכל הפגנה?
"כן, לכל הפגנה או מחאה שיש כנגד הממשלה. זה נהיה הדבר שאני עושה. בן אדם שהתעורר לא חוזר לישון כל כך מהר".
מה המוטיבציה האישית שלך לצאת להפגין?
"יש כיום איום ישיר על צורת החיים שלי, שלנו. יש הרבה כוחות שכבר הרבה מאוד שנים עובדים על לצמצם את הזכויות הליברליות, החל מפורום קהלת ועד לגרעינים התורניים. בזמן הזה, אנחנו נרדמנו על האף בתוך הבועה התל אביבית. המהפכה המשטרית פוגעת במדינה כולה, אבל מי שייפגע ראשון הן הקבוצות החלשות, המיעוטים, שזה נשים וזה להט"ב וזה ערבים".
"ככל שהם מחריפים, גם אנחנו מחריפים. הייתה עליית מדרגה בליל גלנט והייתה עוד עלייה בליל עמי אשד, אבל זה עוד כלום, כי אתה יודע מה יקרה כשהם יפטרו את גלי בהרב מיארה? אתה יכול לדמיין מה יקרה?"
מתי התחלת להפגין בכזאת אינטנסיביות?
"כשהתחילה מחאת בלפור, ממש בהתחלה, עליתי להפגין בירושלים עם קבוצה של סטודנטים מתל אביב. כמעט ולא היו שם צעירים בתקופה הזאת. באותו ערב פגשתי שם שתי בנות, אמניות, שיחד הקמנו את תנועת 'הבעלבתים'. היינו מפיצות בבלפור בנדנות ורודות. לא רק בזכותנו, אבל לא הרבה זמן אחרי כן ההפגנות הלכו וגדלו וגם התחילו לבוא יותר צעירים".
כרגע המחאה רק הולכת ומחריפה.
"ככל שהם מחריפים, גם אנחנו מחריפים. הייתה עליית מדרגה בליל גלנט והייתה עוד עליה בליל עמי אשד, אבל זה עוד כלום, כי אתה יודע מה יקרה כשהם יפטרו את גלי בהרב מיארה? אתה יכול לדמיין מה יקרה?"
נעצרת פעם?
"רק פעם אחת, בבלפור. היה ממש לא נורא. בקפלן לא נעצרתי, גם כשהשתתפתי בחסימת כבישים והייתי ממש בחזית".
איך התחמקת ממעצר?
"לא עוצרים אותי כי אני הומו מדי בשבילם. כששוטרים נהיים תוקפניים אני ישר אומרת להם, 'אני הולכת, הנה, אני זזה', אני נהיית הומואית והם לא יודעים איך לאכול את זה. שוטרים תמיד ילכו קודם למפגינים החזקים, הגברים והלוחמים, אז הצבע הוורוד גם מגן עלינו כי הוא לא משדר כוח".
"כששוטרים נהיים תוקפניים אני ישר אומרת להם, 'אני הולכת, הנה, אני זזה', אני נהיית הומואית והם לא יודעים איך לאכול את זה. שוטרים תמיד ילכו קודם למפגינים החזקים, הגברים והלוחמים, אז הצבע הוורוד גם מגן עלינו כי הוא לא משדר כוח"
הייתה הפגנה שהייתה קשה לך במיוחד?
"ההפגנות הקשות הן בירושלים. אני מרגיש שם הרבה פעמים שאני בשטח עוין. הפגנות ככלל הן דבר מאוד מעייף, אנחנו לפעמים מסיימים את הלילה שבורות לגמרי. אבל אנחנו כל הזמן מערבים יצירה במחאה וכל הזמן יחד, אז גם אם זה קשה, כיף לנו".
עם כל כך הרבה הפגנות ומחאה, יש לך זמן לזוגיות?
"כן, אני בזוגיות כבר שנה עם גדי. הוא חמוד, קצת יותר מבוגר ממני, יש לו שלושה ילדים, גרוש. אני אוהב אותו מאוד והוא איתנו בהפגנות, וגם הבן שלו מפגין עם הנוער".
מה יקרה ל"חזית הוורודה" כשהמחאה תסתיים?
"אנחנו חושבים על זה, מדברים על היום שאחרי. אנחנו כבר רשומים כעמותה ומבינים שאנחנו כאן כדי להישאר, להמשיך לשמור על הדמוקרטיה. יש לנו למשל את נוער החזית ויש לנו מחשבות להפוך את ההתארגנות לסוג של תנועת נוער".
איך לדעתך תסתיים המחאה?
"בניצחון, אני בטוח, גם אם תהיה חלילה מלחמת אחים. כמו שמחאת בלפור הצליחה להשיג את מטרתה, גם זאת תצליח".
