היי אבי בוסקילה, מזל טוב ליום הולדתך! בתור דמות בולטת ומנהיגותית בקהילה הגאה, איך אתה מגיב לעלייה במקרי תקיפה על רקע להט"בופובי?
"תודה רבה על האיחולים. לצערי, הדבר שהכי חששתי ממנו בשנה האחרונה, מאז הבחירות האחרונות, מתממש לי מול העיניים. אני לא פוחד מפוליטיקאים, אני מודע למגבלות הכוח שלהם, גם אם הם לא תמיד מודעים, אבל מה שכן הפחיד ומפחיד אותי זה הלך הרוח הציבורי. לא צריך מאות אלפי אנשים בשביל הלך רוח ציבורי רע, צריך את האלף האלה שיתקפו או יפלו להט"ב ברחוב, וזה קורה. יש עלייה דרמטית בפגיעה בלהט"בים. רק השבוע שמענו על הבחור שחטף בוקס ברחובות ועל הזוג בשמורת הטבע שמישהי העזה לומר להם, 'אתם לא משפחה' וניסתה למנוע את כניסתם.
"אנחנו רואים מקומות, כמו מצפה רמון, נס ציונה ונתניה, שבהם מצעדי גאווה נחשבים בעיני חלק מהאנשים כאיום. אפילו בתל אביב יש אלימות. זורקים אבנים על חלונות, תולשים ושורפים דגלים. אני גר ביד אליהו ולפני כמה חודשים היה כאן מקרה תקיפה של בחור טרנסג'נדר. האלימות גואה, אנשים כבר לא מפחדים להפגין את השנאה שלהם, הרבה פחות מתביישים בזה. זה מפחיד אותי".
"האלימות גואה, אנשים כבר לא מפחדים להפגין את השנאה שלהם, הרבה פחות מתביישים בזה. זה מפחיד אותי"
אתה מרגיש מאוים או חושש לביטחונך ברמה האישית?
"אני מניח שלא אני אשלם את מחיר האלימות הזאת, כי אני נתפס ברחוב כגבר אגרסיבי עם זיפים ושרירים, אז פחות מתעסקים איתי. אבל הנוער שלנו, הנערים והנערות, איתם דווקא כן מתעסקים ולהם כן מציקים. אנשים מכל המנעד הרחב של הקהילה הגאה חשופים לפגיעה. יש פגיעה ממשית בתחושת הביטחון הקהילתית וזה משפיע גם עליי, ממש מוריד לי את מצב הרוח".
מה עושים? איך לדעתך הקהילה צריכה להגיב לגל התקיפות?
"לצפות שהממשלה בפורמט הנוכחי שלה תשמור עלינו - קשה לי להגיד שזה אפשרי. לכן צריך לנהל דיאלוג עם הרשות של כל עיר, לגייס אותה למאבק באלימות נגדנו. צריך גם לנהל דיאלוג צמוד עם המשטרה. אפשר להגיד הרבה דברים על המשטרה, אלוהים עדי שאני לא חוסך מהם ביקורת, אבל בתל אביב, אל מול הקהילה, לרוב היא עושה עבודה טובה. צריך להעמיק ולחזק את הקשרים איתה, בין היתר כדי לאפשר לאנשים להרגיש בנוח לגשת להגיש תלונה. יש מקרים שבהם הנפגע לא מתלונן כי הוא לא רוצה שיסמנו אותו, לא רוצה להיות מוכר.
"צריך לייצר מרכז חירום של הקהילה שייתן מענה מידי, לא בדיעבד. ברמה הקהילתית אני מציע, בצער רב, שנתחיל לפתוח חוגים להגנה עצמית. ממש לאפשר לכולם ללמוד כללים בסיסיים של הגנה עצמית ואפילו שימוש בגז מדמיע. אחרי שלושה-ארבעה שיעורי קרב מגע אתה לא תהפוך להיות לוחם מושלם, אבל אתה תדע להדוף מכה, להרחיק את התוקפים ממך, לנתק מגע, לברוח".
"לפני 20 שנה לא היו מודלים חיוביים להומואים, בטח לא בפריפריה"
בוסקילה (48) הוא פעיל שמאל ואקטיביסט להט"ב שעמד בראש התארגנויות ומיזמים רבים. הוא ניהל את משרד הפרסום "דוד ויהונתן", שימש כסמנכ"ל לקוחות במשרד הפרסום "מגזרים" וכיהן כמנכ"ל "שלום עכשיו". הוא היה ממובילי מחאת המילואימניקים העצמאיים שלחמו במבצע צוק איתן, וממובילי מחאת "מילואימניקים ומילואימניקיות גאים דורשים שוויון". כאשר התמודד על ראשות מפלגת מרצ מול תמר זנדברג, הוא אומנם לא זכה, אך קיבל את תמיכתם של שליש מקולות הבוחרים. כיום הוא מנהל את מיזם הספורט "40 פלוס", ומרצה במסגרות שונות ברחבי הארץ.
הוא נולד וגדל במושב משמר הירדן, בבית מסורתי. בתקופת שירותו הצבאי, בהיותו מפקד מחלקה בנח"ל, השתלט על נעם פרידמן, חייל צה"ל שפתח בירי לעבר אזרחים ערבים בחברון ופצע שבעה מהם. התקרית זיכתה אותו בהכרה ציבורית ואף באות מטעם ראש הממשלה. בהמשך שימש כמפקד פלוגה והשתתף בלחימה באינתיפאדה השנייה ובמלחמת לבנון השנייה. תפקידו האחרון בצבא היה קצין אג"ם של חטיבת הנח"ל והוא השתחרר לאחר 12 שנות שירות, בדרגת רב-סרן.
אתה עדיין עושה מילואים?
"עשיתי עד לא מזמן, קיבלתי שחרור לפני שנה. אני די שמח שסיימתי עם זה".
מה העמדה שלך לגבי אי התנדבות למילואים?
"אני חושב שאם פוגעים בפלורליזם ובדמוקרטיה, יש לזה מחיר. אי אפשר לצפות מאנשים שיסכימו להקריב את חייהם למען מקום שבפועל מדכא אותם. ממשלת ישראל מתעלמת מאזהרות הצבא, תוקפת את הצבא ואת מערכות הביטחון בצורה בזויה ואיומה. למה אתם מצפים? יש גבול לכמה אפשר לצפות מאנשים. יש גם תופעה מתרחבת של הורים למתגייסים ששואלים את עצמם לאן אני שולח את הילד או הילדה שלי? איך יתנהגו אליהם? יכבדו אותם? מה המשימות שהם הולכים לעשות? עם זאת, אני באמת מאמין שאם נגיע לרגע קריטי, אז האנשים כולם יגיעו ויעשו את מה שהם צריכים לעשות".
"ברמה הקהילתית אני מציע, בצער רב, שנתחיל לפתוח חוגים להגנה עצמית. ממש לאפשר לכולם ללמוד כללים בסיסיים של הגנה עצמית ואפילו שימוש בגז מדמיע. אחרי שלושה-ארבעה שיעורי קרב מגע אתה לא תהפוך להיות לוחם מושלם, אבל אתה תדע להדוף, להרחיק את התוקפים ממך, לברוח"
גדלת במשפחה מרוקאית, מסורתית וימנית. איך קיבלו את הזהות המינית שלך?
"זה היה קשה ומורכב. יצאתי מהארון רק בגיל 28, בתקופה שעוד הייתי בצבא, אחרי הרבה שנים של הדחקה, העלמה, משחק ששיחקתי. היציאה מהארון הייתה מאוד קשה כי המשפחה הייתה צריכה לעבור תהליך. עד אז הייתי הילד הסטרייט, 'הגבר-גבר' שלהם, שהוא קצין לוחם בצבא. אחרי שנחשפתי בפני המשפחה היה מולם כעס הדדי ארוך שנמשך כמעט שלוש שנים, אבל בסוף הגיע תהליך ההשלמה. יש להם כמובן אחריות על הקושי שלי לצאת מהארון אבל גם לי יש אחריות על זה, הייתי צריך לנצח את הבושה הפנימית שלי. גם לא נתתי להם התראה בגיל צעיר, כי לקח לי הרבה שנים להשלים עם עצמי.
"לפני 20 וקצת שנים אחורה לא היו מודלים חיוביים להומואים, בטח לא בפריפריה. בדיעבד, אני לא יכול לבקש מהם לעבור מאפס למאה ברגע אחד. מהצד שלהם הייתה בסופו של דבר השלמה שזה הבן אדם, זה מי שאני, והם צריכים לאהוב אותי כך או אחרת. כיום יש קבלה מוחלטת, גם של בן הזוג שלי והחיים המשותפים שלנו, האחיינים שלי התקשרו לא מזמן לשאול למה שמרי, בן הזוג שלי, לא בא לבקר".
3 צפייה בגלריה
"לפני 20 וקצת שנים אחורה לא היו מודלים חיוביים להומואים". אבי בוסקילה
(צילום: אורי טאוב)
המציאות של צעירים בפריפריה כיום שונה מזו שבה גדלת?
"נכון שאנחנו עוברים מהפכה, כבר הרבה שנים, שבה להט"ביות הופכת להיות יותר מדוברת ומיינסטרים, וצומחים כוכבים וכוכבות צעירים, אבל בפריפריה הרחוקה, גם כיום, לצאת מהארון זה עדיין לא דבר קל. אני עושה הרבה מאוד הרצאות ברחבי הארץ וכשאני נפגש ומשוחח עם תלמידים בבתי ספר בפריפריה, עדיין ניגשים אליי בסוף ההרצאה ומבקשים לדבר בצד, שואלים איך להתמודד, איך לספר להורים ולחברים. כשאתה בן 17 בישוב קטן ויוצא מהארון, אתה חייב תמיכה, ואם אין לך את זה מהמשפחה שלך, זה הופך להיות עוד יותר מורכב".
"אחרי שנחשפתי בפני המשפחה היה מולם כעס הדדי ארוך, שנמשך כמעט שלוש שנים, אבל בסוף הגיע תהליך ההשלמה. היום יש קבלה מוחלטת. האחיינים התקשרו לא מזמן לשאול למה שמרי, בן הזוג שלי, לא בא לבקר"
הקמת ואתה מנהל את מיזם הספורט "40 פלוס". למי הוא מיועד ולאלה צרכים הוא נותן מענה?
"זה מיזם של קבוצות אימון לנשים ולגברים מעל גיל 40. אפשר להשתתף בתשלום או בחינם. בתקופת הקורונה, כשהעולם עצר מלכת, חיפשתי הזדמנות. אחרי הרבה שנים חזרתי להתאמן, אחר כך עשיתי גם קורס מאמנים. בהמשך פתחתי קבוצת אימון ביד אליהו, ואחריה קבוצה במרכז הגאה. היום יש לי כבר שש קבוצות ובשנה הבאה נפעיל שמונה. אנשים שחצו את גיל 40 הם קצת מחוץ למשחק, בתוך הקהילה בוודאי. אני מדבר על גייז, כי אצל לסביות זה קצת שונה. אבל לגיי מעל 40 מתייחסים כאילו שאתה מוצר מדף שפג תוקפו. כנגד זה המיזם יוצא, ופועל כדי לשפר את ההרגשה, הבריאות והנראות של בנות ובני 40 פלוס".
אתה חווה גילנות בקהילה ברמה האישית?
"לא באופן מלא, כי אני חי בזוגיות אז קצת פחות משתולל באפליקציות, אבל אני שומע על זה מהרבה חברים שלי".
אתה בזוגיות עם שמרי סגל כבר לא מעט שנים.
"כן, בחודש נובמבר הקרוב נחגוג 11 שנים יחד".
ערכת לא מעט חתונות וטקסי נישואים, בעיקר של זוגות גאים, אבל אתה ושמרי לא נשואים.
"אנחנו בעיצומו של תכנון האירוע שלנו. זאת לא תהיה חתונה במובן הקלאסי ולא יהיה טקס בפורמט המסורתי, אלא משהו שנכון לנו. ככל הנראה, אנחנו נחתן את עצמנו. אני לא חסיד גדול של מוסדות ארכאיים. טקס נישואים ראוי שיקרה אם הזוג רוצה לצעוק לעולם 'אנחנו ביחד' או 'זה אנחנו', ואני חושב שאני צועק את זה מספיק בהרבה פורמטים אחרים, אז לא היה לחוץ לנו כל כך".
אתם חושבים על הרחבת המשפחה?
"כן. אומנם אני כבר מבוגר ולקח לי תהליך הבשלה ארוך, אבל כן, זה על הפרק, לגמרי".
הזירות המוניציפאליות מתחממות לקראת הבחירות המקומיות. פנו אליך עם הצעות?
"נפגשתי ואני נפגש עם המועמדים לראשות העיר בתל אביב, יש כל מיני הצעות ואני שוקל, אני לא יודע אם זה יקרה. למדתי בשנים האחרונות על פוליטיקה שלפעמים כשאתה עומד בצד ועושה אוסף של פעולות קטנות, אתה משפיע הרבה יותר מאשר אם היית נבחר ציבור. ובלי קשר להתמודדות או לא, אני מייעץ בימים אלה לכמה מועמדות ומועמדים ברחבי הארץ, כי אני חושב שהמרוץ המוניציפאלי הוא הפעם דרמטי, הכי קריטי שיש".
