"העוצמה הפנימית של הקהילה הגאה צריכה לבוא לידי ביטוי בהתנגדות להומופוביה שמגיעה עכשיו מאנשי הממשלה המוקמת. העוצמה הזאת תתרחש רק כשבאמת נתאחד, על כל הגוונים והגיוון שבתוכנו", טוען רפי אפלר-ח'טאב (63), ד"ר לחקר ההזדקנות וממקימי פורום "להט"ב זהב", המאגד את כל הארגונים והקבוצות שפועלים למען להט"ב בגיל השלישי.
רפי מספר שהפורום החדש הוקם כדי לדאוג לצרכיהם של להט״בים בגילים מתקדמים, לייצג ולקדם את הזכויות והנראות שלהם. "אנחנו הוותיקים נושאים איתנו מאבק בן עשרות שנים", הוא אומר. "פעלתי בתקופות בהן הקהילה הייתה בארון, בלי הכרה ובלי זכויות. אני יודע מה זה אומר כשלא מקבלים אותך, ואיך להתמודד מול אלו שפועלים כדי לדכא ולפגוע בך".
"כשמדברים על יציאה מהארון מיד חושבים על צעירים, אבל יש גם את אלו שיוצאים מהארון אחרי שהם כבר בנו משפחה, וההתמודדות שלהם עכשיו היא כבר לא מול ההורים, אלא מול הילדים והנכדים"
"צריך לזכור שההתפתחות הסוציו-היסטורית של מאבק הקהילה לזכויות התחילה בארץ רק בסוף שנות ה-80, עם ביטול החוק לאיסור משכב זכר", הוא מבהיר. "מצעדי הגאווה התחילו לצעוד בישראל רק בשנות ה-90. אנחנו, המבוגרים, גדלנו בתקופה שלפני הזכויות והנראות, תקופה שבה להיות הומו או לסבית או להט"ב בכלל היה דבר מאוד לא נורמטיבי. רבים מבני הגיל הזה נשארו בארון למרות השינויים שחלו, לכן רואים אותם פחות. אחרים, כולל אני, סוחבים את אי-הלגיטימיות שחווינו בצעירותנו אל זקנתנו.
"כשמדברים על יציאה מהארון מיד חושבים על צעירים, אבל יש גם את אלו שיוצאים מהארון אחרי שהם כבר בנו משפחה, וההתמודדות שלהם עכשיו היא כבר לא מול ההורים אלא מול הילדים והנכדים. מעבר לסוגיית הארון, תחושת הבדידות בקרב הומואים היא גבוהה מאוד, בעיקר בקרב בני הגיל השלישי שחיים ללא זוגיות".
2 צפייה בגלריה
רפי אפלר-ח'טאב. לא מתייחסים לאלו שיוצאים מהארון אחרי שהם כבר בנו משפחה
(צילום: אודי ניר)
"אצלנו בבית יש באמת אהבה יהודית-ערבית"
כבר 14 שנים שהוא חי בזוגיות עם האמן והמעצב, אשרף ח'טאב-אפלר, מוסלמי-אחמדי. התא המשפחתי שלהם כולל גם את בנו של אשרף מנישואיו הקודמים. לפני ארבע שנים הם התחתנו בנישואים אזרחיים בקופנהגן. "הכרנו באפליקציית ההיכרויות אטרף, זיכרונה לברכה. הוא פנה אליי ונפגשנו כמה ימים אחרי זה אצלו בבית. הופתעתי לפגוש בחור ערבי שהוא מחוץ לארון".
איך באמת מתקבלת הזוגיות הדו-לאומית שלכם?
"בקהילה מאוד מקבלים אותנו ורואים אותנו כמודל חיובי לזוגיות מעורבת. הכרנו כאשר שנינו היינו כבר הרבה שנים מחוץ לארון וגם אחרי כמה מערכות יחסים רציניות, אז באנו לקשר בשלים. אני מודה שאשרף הוא חריג ביחס לחברה הערבית. לפני שהכרתי אותו, יצאתי עם כמה גברים ערבים אבל עם אף אחד מהם לא הרגשתי שיכולתי לבנות זוגיות, בטח לא בית, כי הם היו בארון.
"גם כיום, בקהילה הערבית, רוב בני ה-50 פלוס עדיין בארון. רק אצל הדור היותר צעיר רואים את השינוי המבורך. לגבינו, אני תמיד אומר, שאצלנו בבית יש באמת אהבה יהודית-ערבית, גם בין המשפחות המורחבות שלנו יש לשמחתי קשר טוב. אנחנו בית עם מודעות פוליטית גבוהה ובעלי אותה השקפת עולם. אין בינינו קונפליקטים על עניינים לאומיים. כן, יש אכזבה הדדית ובודאי תסכול מהמצב".
נתקלתם בקושי על הרקע הזה?
"אמא שלי, זיכרונה לברכה, היתה חברה מאוד טובה שלי. היא היתה מהראשונות שהצטרפו לקבוצת תהילה בחיפה בשנות ה-90, והיא תמיד הייתה מאוד מעורבת בחיים שלי ובקהילה. כשסיפרתי לה בפעם הראשונה שאני בזוגיות עם אשרף, גבר ערבי, היא אמרה שהיא לא רוצה לראות אותו כי היא פוחדת. באמת בהתחלה לא היה מפגש ביניהם, עד שפעם אחת פשוט קבעתי עובדה ואילצתי אותה להכיר אותו. מאותו הרגע היא הקפידה להזמין אותו לארוחות, ואחר כך גם את המשפחה שלו. אמא שלי ואמא של אשרף היו מבקרות אחת את השנייה".
מתי ואיך הגעת לתחום הגרונטולוגיה?
"עסקתי בעבר בתחום של משאבי אנוש וייעוץ ארגוני, הייתה לי קריירה מוצלחת, בהתחלה במסגרת קבוצת שטראוס ואחר כך בפלאפון. לפני עשר שנים פוטרתי ממקום העבודה האחרון שבו הייתי שכיר, הייתי בן 54, חיפשתי את מקום העבודה הבא ולא מצאתי. התקופה הזו יצרה אצלי משבר אז התחלתי להתנדב וכך גיליתי את התחום של עבודה בגיל מבוגר, תחום שלא מטופל ושאני רוצה להבין יותר טוב, וכך הגעתי ללימודי הדוקטורט. תוך כדי הלימודים הבנתי כמה הנושא הזה רלוונטי לחיים שלי כהומו מזדקן".
"כשסיפרתי לאמא שלי שאני בזוגיות עם אשרף, גבר ערבי, היא אמרה שהיא לא רוצה לראות אותו כי היא פוחדת. בהתחלה לא היה מפגש ביניהם, עד שפעם אחת פשוט קבעתי עובדה ואילצתי אותה להכיר אותו. מאותו הרגע היא הקפידה להזמין אותו לארוחות"
אפלר-ח'טאב כיהן בעבר כחבר הוועד המנהל של אגודת הלהט"ב, במהלכו הקים וניהל בחיפה את הסניף הראשון של הארגון מחוץ לתל אביב. בשנים ההן הוא שימש גם ככתב "מגעים", המגזין הראשון בישראל ללהט"ב, ופרסם את הטור השבועי "גיי וייס" ("לך תדע" ביידיש), שפורסם במקומון "קול חיפה". "זה היה הטור ההומואי הגלוי הראשון בארץ. גל אוחובסקי כתב בשנים האלה את הטור 'משה' לעיתון 'העיר' בתל אביב, אבל הוא עשה את זה בעילום שם".
לאחרונה שוב התמודדת על מקום בוועד האגודה. מדוע לדעתך לא נבחרת?
"יש גילנות בקהילה הגאה, במיוחד אצל ההומואים. בזרם המרכזי של הקהילה שכחו את הוותיקים והוותיקות, גם בארגונים אין דאגה לצרכים החברתיים, המשפטיים והכלכליים שלהם. אנחנו קהילה רב-גילית וזה לא בא לידי ביטוי בשטח. כולנו מפסידים מזה, הצעירים והזקנים כאחד. חשוב מאוד לקדם חינוך לתפיסת גיל חיובית בקהילה הגאה. אנחנו יודעים, בזכות מחקרים, כי תפיסה חיובית לגבי הזדקנות וזיקנה משפיעה לחיוב על איכות החיים ועל תוחלת החיים. צריך לא רק לסייע למי שזקוק לסיוע סוציאלי, אלא לפעול לשינוי היחס לזקנים, כך שלא נמצא את עצמנו בזקנתנו מודרים ממעגלי החיים הגאים".
"אני לא מאמין שאמיר אוחנה יעשה משהו למעננו. במערכת הפוליטית דאגה לזכויות אדם ותמיכה בסוגיות של להט"ב הגיעו כמעט תמיד מכיוון מפלגות המרכז-שמאל ולא מהימין השמרני"
מה ביקשת לקדם במסגרת האגודה?
"בשנים האחרונות, הקצאת המשאבים ובחירת המאבקים הפוליטיים של ארגוני הקהילה הגאה מגיעים מנקודת מבט ואוריינטציה של צעירים ולא של מבוגרים, למשל פונדקאות והזכות למשפחה. לזקנים ולזקנות של הקהילה הגאה יש הרבה פחות נראות ציבורית. אני חושב שצריך לעשות מיפוי צרכים ארצי של הקהילה הגאה הבוגרת, עם דגש על בודדים ובודדות, ולבנות מערכי קשר. צריך שיהיה באגודה רכז או מנהל תחום להט"ב זהב, אין פונקציה כזאת עדיין. בכל הבתים הגאים הקיימים ברחבי הארץ צריך רכז כזה, כמו שיש לקבוצות אחרות בקהילה. קו הקשב של האגודה, למשל, הוא לא אוריינטד לנושא, ואלה שעונים בו הם ללא ידע בתחום, אז צריך או לתת להם את הידע או להקים קו ייעודי.
"לפני ארבעה חודשים אסף פוריה, בן 60, מת בדירתו בתל אביב ואף אחד לא ידע מזה. לקח יותר משבוע לאחר המוות עד שזה התגלה. אני חושב שאסור שדברים כאלה יקרו. צריך לעשות הכול כדי שאנשים לא ירגישו לבד וכדי שיהיו להם קשרים חברתיים ומסגרות תומכות. אבל כדי שזה יקרה, צריך להשקיע משאבים".
איך לדעתך תשתנה פעילות הארגונים הגאים בעקבות השינוי הפוליטי?
"האגודה, כמו כל הארגונים הגאים, נכנסה לדריכות וחייבים לסגל תגובות מהירות ואפקטיביות להתבטאויות ולאירועים, כמו גם לתת מענים לצרכים שבאים בעקבותיהם. אנחנו עומדים בפני תקופה מאתגרת שמצריכה התגייסות".
מסתמן שח"כ אמיר אוחנה ימונה לשר החוץ. זה מעודד אותך?
"זה 'פינק-וושינג', ניסיון להרוויח בדעת הקהל העולמית אבל לא באמת לקדם את הקהילה. אני לא מאמין שאמיר אוחנה יעשה משהו למעננו. במערכת הפוליטית, דאגה לזכויות אדם ותמיכה בסוגיות של להט"ב הגיעו כמעט תמיד מכיוון מפלגות המרכז-שמאל ולא מהימין השמרני. אי אפשר לברוח מזה ואין סיבה להתחבא".
