"אנחנו רגילים למשפטים כמו 'זה לא קיים אצלנו', או 'זה משהו מערבי, לא ערבי', אבל יש היום יותר דיבור על נושאי להט"ב בחברה הערבית והיא מתחילה להסתכל על הנושא אחרת. יש יותר פתיחות וקבלה", אומר עורווה אדם (31) מחיפה, העומד בראש "בית אל-מים", פרויקט להט"ב ערבים בישראל, הפועל במסגרת האגודה למען הלהט"ב, ומתוכנן להפוך בעתיד הקרוב לארגון עצמאי. "אני לא אומר שהמצב מדהים, כי הוא לא, אבל הוא יותר טוב. אני מרגיש את השינוי בשטח. צריך עוד עבודה קשה, הסברה, להנגיש את הנושא, והזמן יעשה את שלו".
איפה אתה רואה את השינוי? איך הוא בא לידי ביטוי?
"יש יותר אנשים שיוצאים מהארון ויותר קבלה בבתים. אני שומע על הרבה מקרים שאנשים יוצאים מהארון מול המשפחה ומקבלים ממנה תמיכה, למרות שרוב המשפחות עדיין מעדיפות שזה יישאר בבית. אומרים, 'אל תצא ותעשה מזה עניין בחוץ'. אני מקווה שיבוא יום שבו כבר לא יהיה את התנאי הזה. חוץ מזה, הדור הצעיר חשוף לערוצים ולרשתות מהעולם, ולכן הוא הולך לכיוון פתוח הרבה יותר. אנחנו עוד לא נמצאים במקום שבו נמצאת החברה הישראלית הכללית, אבל אנחנו בדרך לשם".
איך משפיעה המלחמה על להט"ב ערבים בישראל?
"מאז 7 באוקטובר החברה הערבית נתקלת בבעיות כמו כלל החברה הישראלית, לרבות אובדן עבודה ומצוקה נפשית, וגם בבעיות ייחודיות כמו גזענות מוגברת ופחד של המיעוט מפני הרוב. עבור קהילת הלהט"ב הערבית, מדובר במצוקה של מיעוט כפול. כתוצאה מכך, הגברנו את הסיוע הפרטני, יצאנו עם תוכנית חוסן בזמן חירום ומלחמה, פתחנו קורס עזרה ראשונה, קיימנו מפגשי מיינדפולנס, הכול בשביל לחבק את הקהילה ולהיות שם בשבילה.
"באופן כללי, אני מאוד משתדל להימנע מלהתבטא בנושאים פוליטיים, אבל אני יכול לומר לך שאני מאוד מקווה שהמלחמה הזאת תיגמר ושהטירוף ייגמר, כי מי שמשלם את המחירים הם שני העמים ולא מקבלי ההחלטות. אם מדברים על המצב פה, אז יש אנשים שאיבדו משפחות, יש חטופים ויש מפונים, וגם עליית מחירים מטורפת. ואם מדברים על המצב שם, יש אנשים שאין להם אוכל, אין להם בתים, אין להם כלום. שני העמים משלמים את המחיר ולא הממשלות והמנהיגים שישנים טוב בלילה".
עורווה: "אני שומע על הרבה מקרים שאנשים יוצאים מהארון מול המשפחה ומקבלים ממנה תמיכה, למרות שרוב המשפחות עדיין מעדיפות שזה יישאר בבית. אומרים, 'אל תצא ותעשה מזה עניין בחוץ'. אני מקווה שיבוא יום שבו כבר לא יהיה את התנאי הזה"
ספר לי על הפרויקט שלך, "בית אל מים".
"'בית אל מים' הוא בית להט"ב. כל המילים שמרכיבות את הלהט"ב: הומו, לסבית, בי וטרנס, מתחילות בערבית באות מים. הומו זה מית'לי, לסבית זה מית'ליה, טרנסג'נדר זה מתחוול, וטרנסג'נדרית מתחוולה, למרות שהקהילה הטרנסית מעדיפה כיום להשתמש במונחים עאבר ועאברה. מוג'תמע מים-עין זה קהילת הלהט"ב.
"יש המון צעירים וצעירות ערבים שיוצאים מהבית ואין להם מי שיסייע להם ושמדבר בשפתם. לפני ארבע שנים, בשנת 2020, החליטה טחינת אל-ארז לתרום סכום כסף לאגודה למען הלהט"ב על מנת שיפתחו קו קשב בשפה הערבית. התרומה שלהם קיבלה כותרות וחצתה את החברה הערבית, זה העלה את הנושא ועורר שיח. היו קולות בעד ונגד, היו גם קריאות לחרם על המוצרים של החברה, אבל בסופו של דבר המכירות שלהם רק עלו.
"האגודה, שהקימה את הקו בערבית, הבינה בהמשך שיש צורך בהרבה מעבר לקו קשב, וכך נולד הרעיון להקים את פרויקט 'בית אל-מים'. אנחנו בית לכל הזהויות המגדריות והמיניות בחברה הערבית, והמטרה שלנו היא להגביר את הביטחון האישי והחברתי של כל אחד ואחת ולהיאבק באלימות נגד הקהילה הלהט"בית הערבית. יש לנו מרכז טיפול וליווי עם מענה פסיכוסוציאלי של אנשי מקצוע, מענה משפטי, ומרכז דיווח על מקרי להט"בופוביה".
"זהות הומואית בחברה הערבית תמיד הייתה ותמיד תהיה"
השבוע (ביום שישי, 24/5) תפתח במרכז התרבות 'בית הגפן' שבחיפה תערוכה ייחודית לסוגה שנקראית: "בין הנסתר לגלוי: הומוסקסואליות בתרבות הערבית". זוהי יוזמה של 'בית אל-מים', במסגרת פסטיבל חיפה להיסטוריה קווירית. "זו תערוכה ראשונה מסוגה, עוד לא היו דברים כאלה בחברה שלנו", מספר עורווה.
"היא כוללת איסוף של חומרים היסטוריים ותרבותיים של החברה הלהט"בית הערבית, הצגת תמונות, ניתוח מקורות וספרים, שירים, חוקים וגם מקרים מיוחדים. אנחנו בעצם משתפים את מהלך ההיסטוריה של פיתוח הזהות ההומואית בחברה הערבית והאסלאמית, מתקופות קדומות ועד היום. התערוכה מוכיחה עם עובדות שזה תמיד היה ותמיד יהיה. היא מציבה מראה לחברה הערבית".
עורווה: "אנחנו בעצם משתפים את מהלך ההיסטוריה של פיתוח הזהות ההומואית בחברה הערבית והאסלאמית, מתקופות קדומות ועד היום. התערוכה מוכיחה עם עובדות שזה תמיד היה ותמיד יהיה. היא מציבה מראה לחברה הערבית"
"האווירה בפסטיבל השנה, שנערך בפעם החמישית להיווסדו, שונה מאשר בשנים הקודמות, כי אנחנו במצב נורא וזה משפיע על כל דבר שעושים", מבהיר דותן ברום (38) מחיפה, מייסד ומנהל 'פסטיבל ההיסטוריה הקווירית', שנפתח בשבוע שעבר ויימשך עד סוף החודש.
"ניסינו הפעם ליצור איזון בין אירועים משמחים ומרימים, לבין כאלה שמאפשרים לנו להתייחס למה שקורה עכשיו. למשל, ביום רביעי ה-22 למאי, נקיים פאנל בינלאומי של ארכיונים קווירים תחת פופוליזם ימני, מה שמאפיין גם את הממשלה שלנו. נשוחח עם אנשי ארכיונים בפולין ובהונגריה, ונשמע איך הם התמודדו עם הממשלות שלהם, שמאוד דומות לממשלה שלנו. ננסה לחשוב על התפקיד של הארכיונים הקווירים ברגע הזה.
"כמובן שהיה לנו מאוד חשוב לנסות לחבר בין ערבים ויהודים בחיפה ובכלל, לכן רוב הפרסומים שלנו הם גם בשפה הערבית, ולכן יזמנו את התערוכה שעורווה סיפר עליה, שמנסה להכניס לתוך הסיפור שלנו את ההיסטוריה של ההומוסקסואליות בחברה ובתרבות הערבית. התוכן המוצג מסתמך על מחקרים שנעשו על הומוסקסואליות בתרבות הערבית, מימי הביניים ועד ההקמה של ארגונים פוליטיים הפועלים בעולם הערבי כיום".
"יש בתרבות הערבית מסורת עתיקה של שירי אהבה לנערים, אנחנו מכירים אותה גם בשירת תור הזהב בספרד, כמו השירה של יהודה הלוי ואבן גבירול. בכתיבה המיסטית של הסופים יש גם כתיבה הומו-ארוטית. גם בתקופה העותומנית יש הרבה כתבי יד, איורים ומופעים עם הומו-ארוטיקה, ויש גם מוסד תרבותי שנקרא 'קצ'ק', של פרפורמרים שהיו מגיעים להופיע בכל מיני מסיבות עותומניות, שהם בעצם נערים שהיו לבושים כנשים ורוקדים ריקודים נשיים, ממש חריגה מגדרית שהיא סוג של מה שמוכר כיום כדראג".
ברום: "יש בתרבות הערבית מסורת עתיקה של שירי אהבה לנערים, אנחנו מכירים אותה גם בשירת תור הזהב בספרד, כמו השירה של יהודה הלוי ואבן גבירול. בכתיבה המיסטית של הסופים יש גם כתיבה הומו-ארוטית"
מה לגבי ייצוגים לסביים?
"בגלל שרוב החברות בעולם הן שוביניסטיות, אז יש לנו הרבה יותר מידע על היסטוריה של גברים מאשר על ההיסטוריה של נשים. יצא לאחרונה ספר אחד על היסטוריה של לסביות בעולם הערבי, אבל אין עוד".
מי הן הדמויות הבולטות בהיסטוריה ובהווה של התרבות הקווירית-ערבית?
"יש את אבו נוואס, אחד המשוררים החשובים והמפורסמים של ימי הביניים שכתב שירי אהבה לגברים. יש ביטויים של חריגות מגדריות אצל אום כולתום שהופיעה כגבר בשלבים מסוימים. אצלנו בחיפה הייתה בשנות השבעים טרנסית ערביה, מחמודה ריאד, במקור מדיר אל אסד, שהייתה חלק מהסצנה החיפאית".
עורווה: "כיום יש את השחקנית והזמרת סמירה סרייה, שהיא מהדמויות הבולטות והחזקות בקהילה שלנו. יש את חאדר אבו סייף שהוא פעיל להט"ב בולט מיפו, מאיה עוראבי היא האחות הטרנסג'נדרית הראשונה, ויש את תאלין אבו חנא שזכתה בתחרות מיס טרנס ישראל".
יש מדינות או ערים ערביות שבהן מצאתם יותר ביטויים של הומוסקסואליות מאשר באחרות?
ברום: "בפרקטיקה אפשר למצוא את זה בכל מרחבי המזרח התיכון. חיפה היא עיר שמעניין להסתכל עליה בתור מרכז עכשווי של תרבות חילונית ערבית. היא כיום אבן שואבת לצעירים להט"בים ערבים, וגם היסטורית היא מרחב שבו ערבים מהקהילה הגאה נפגשו בו".
עורווה: "בערים כמו רמאללה, יפו וחיפה יש יותר פתיחות לנושא הלהט"ב, יותר קבלה והכלה. מצד שני, ברוב הכפרים יש בדרך כלל יותר שמרנות ואטימות. בלבנון יש ארגון גאה שידוע ברמה העולמית, היו שם גם ניסיונות למצעדי גאווה. בסופו של דבר, אני חושב שהכול תלוי בבית שבו גדלת ושממנו באת, ולא באיזו עיר או כפר".
התערוכה המודרכת "בין הנסתר לגלוי: הומוסקסואליות בתרבות הערבית", תפתח ביום שישי ה-24 למאי ב"בית הגפן", שדרות הציונות 33, חיפה. הכניסה חופשית
