יפעת נץ, מה נשמע? השבוע זכה הדוקומנטרי של שרון לוזון ואביגיל שפרבר, "ענבל פרלמוטר - אם זה נגמר אז חבל", בטקס פרסי אופיר. את עצמך משתתפת בסרט, למרות שבעבר סירבת בכל תוקף לשתף פעולה בפרויקטים דומים שעסקו בענבל. מה השתנה?
"ענבל ואני הכרנו כשהיינו בנות 17, בבית של חברה משותפת, והיינו בקשר קרוב מאוד עד שהיא נפטרה. קבענו להיפגש באותו ערב ממש שבו היא נהרגה, אחרי ארוחת החג. ראיתי את האוטו של ענבל מרוסק. עברתי שם עם אח שלי כמה דקות אחרי התאונה. ראיתי את החילוץ ואת הניסיונות להחיות אותה. עד היום זה מלווה אותי.
"אז בהתחלה, כשהיוצרות פנו אליי, באמת לא רציתי לשתף פעולה, בדיוק כמו שסירבתי לעשות זאת לאורך השנים, אבל הן חיזרו אחריי המון. הסכמתי רק כשהבנתי את הרגישות הגדולה שלהן ואת הרצון להביא את הסיפור כמו שהוא, בשונה מיוצרים אחרים שלכל אחד מהם הייתה את הדיאגנוזה שלו".
מה חשבת על התוצאה?
"הסרט ריסק אותי, גרם לאובדן שלה להכות בי מחדש. התאבלתי עליה שוב אחרי הסרט. אני חושבת שהבנתי את מה שקרה שם ואת המשמעות של זה אחרת, כאישה בוגרת. לא שלא עשינו מה שיכולנו אז, אבל עלו בי הרבה חרטות, למרות שאם השנים גם יש יותר השלמה".
חרטות על מה?
"אני חושבת שכל אדם צריך להיות יותר ערני לאנשים שסביבו. הרבה פעמים אנשים סוחבים איתם דברים נורא קשים. בן אדם לא סתם מגיע לסמים או לאובדנות".
"הסרט ריסק אותי, גרם לאובדן שלה להכות בי מחדש. התאבלתי עליה שוב אחרי הסרט. אני חושבת שהבנתי את מה שקרה שם ואת המשמעות של זה אחרת, כאישה בוגרת"
בשירו של אסף אמדורסקי "חלום כהה", ענבל אומרת, "חבל שהגענו לכזה מצב נוראי בשביל להתעורר, אבל אני יודעת שאני התעוררתי באיזושהי צורה".
"זה משפט שנלקח מתוך ראיון של ענבל בתוכנית של דן שילון. בכלל יש בטקסטים של ענבל, בכמה שירים שלה, קטע נבואי, כמו בשיר 'מעכבת' מתוך 'הקלטות אחרונות' שמתאר את מותה. היה קטע נבואי גם כשהיא שרה 'רוצה לנסוע ברכבת התחתית של תל אביב".
"אני חושבת שכל אדם צריך להיות יותר ערני לאנשים שסביבו. הרבה פעמים אנשים סוחבים איתם דברים נורא קשים. בן אדם לא סתם מגיע לסמים או לאובדנות"
אם ענבל לא הייתה נהרגת וחיה עד היום, איך את מדמיינת אותה?
"וואו, היא הייתה כישרון אדיר. אני חושבת שהיא הייתה אחת הדמויות הדומיננטיות והמובילות ביותר במוזיקה הישראלית, אולי אפילו בעולם".
"כשאני שומעת ברדיו שירים של המכשפות, אני כל פעם נדהמת מכמה טוב זה"
נץ (52) הייתה הבסיסטית של להקת "המכשפות", מהרכבי הרוק החשובים שפעלו בישראל. לאחר מותה של הסולנית ענבל פרלמוטר והתפרקות הלהקה, היא החלה לפתח קריירת סולו, אך רק לפני שנה יצא אלבום הבכורה שלה, "תחילתה של עונה". היא גדלה במשפחה מוזיקלית במיוחד - אחיה הוא הגיטריסט, המפיק והמעבד המצליח ארז נץ, היא דודתם של אמן הרוק-בלוז ליאור נץ, של השחקן-זמר שחר נץ ושל הזמרת הצעירה רומי נץ, והיא בת דודתה של הפסנתרנית הבינלאומית רויטל חכמוב.
משפחה מוזיקלית.
"אמי ניגנה על פסנתר ושרה, ואבי היה שר חזנות", היא נזכרת. "הם לא היו מוזיקאים במקצועם, אבל תמיד הייתה בבית מוזיקה. בגיל ההתבגרות שלי כל הזמן נכנסו לבית אנשים שארז ניגן איתם, למשל צביקה פיק, סנדרסון ושימי תבורי. זה פתח לי את הדלת לעולם הזה".
איך המשפחה קיבלה את הזהות המינית שלך?
"אני פריבילגית מאוד. התמזל מזלי להיוולד בבית מאוד ליברלי, כך שלא היה שום אישיו עם מי שאני. כל העניין של 'המכשפות' עשה בשבילי את העבודה של הזהות, ובעצם לא הייתי צריכה בכלל לצאת מהארון".
איך הגעת ל"מכשפות"?
"אני הקמתי את 'המכשפות', אבל מהר מאוד ענבל היא זאת שלקחה את המושכות. זה התחיל מהרכב גדול יותר, אבל בסוף נשארנו שלושתנו, ענבל, יעל ואני. מבחינה מוזיקלית הבאנו סאונד אחר, מבחינת הטקסטים והתכנים נגענו באהבת נשים ועסקנו בחופש מיני. אגב, אני לא שמה בבית מוזיקה של עצמי, אלא אם זה בתהליך עבודה, אבל כשאני שומעת פתאום ברדיו שירים שלנו, אני שוב נדהמת מכמה טוב זה היה".
"אני לסבית אבל אני שונאת את המילה הזאת, היא דוחה בעיניי, לא מצלצלת לי נעים. אני מעדיפה לומר אוהבת נשים"
לקח לך זמן לצאת עם אלבום הסולו שלך.
"הופעתי לאורך השנים והוצאתי סינגלים בתקופות שונות, גם עשיתי שיתופי פעולה עם אמנים, עד שהחלטתי שהגיע הזמן ליצירה שלמה עם אופי. האלבום התקבל יפה, שירים נכנסו לפלייליסט ב-88 ובגימל, ואני כבר עובדת על האלבום השני. עכשיו אני מנסה לגעת במחוזות שאני לא מכירה, כל כולי שם".
בעבר הקמת הרכב שכולו נשים, ולאחרונה היית אחת ממפיקות פסטיבל "אישה, אישה, אישה", שמוקדש ליצירה נשית ומיועד לנשים בלבד.
"כן, יזמתי והפקתי את הפסטיבל עם נשים אחרות, חברות, שנוגעות באמנות ובמוזיקה, כי הרגשנו שחסרה במה למוזיקאיות בארץ. פחות משלבים נשים, גם כיום. קיימנו את הפסטיבל פעמיים, שלושה ימים של חוויה מוזיקלית אדירה. יש מוזיקאיות נפלאות בארץ שחלק מהן נלחמות כדי לקבל במה. הקהל היה מורכב אך ורק מנשים, אבל הוא גם היה מאוד מעורב ומגוון, כולל נשים דתיות. הופיעו אתי אנקרי ודין דין אביב, גם דנה ברגר שחיתנה בפסטיבל זוג נשים. אגב, אני לסבית אבל אני שונאת את המילה הזאת, היא דוחה בעיניי, לא מצלצלת לי נעים. אני מעדיפה לומר אוהבת נשים".
את בזוגיות כיום?
"אני בפרידה, אחרי עשור. חייתי עשר שנים עם אישה מדהימה, אנחנו עדיין חיות יחד אבל נפרדות בטוב, מתחילות להתפצל".
מותר לשאול למה?
"היא צעירה ממני, יש בינינו אהבה וחברות קרובה אבל אין לנו ילדים. אולי אם היו לנו אז לא היינו נפרדות. בורכתי באהבות בחיי, אני אדם אוהב וזוגי, ומתוך זה נולדות גם אכזבות ופרידות".
את רוצה ילדים?
"כן. אני אומנם כבר לא יכולה להביא ילדים בעצמי, אבל אני מאמינה שזה עוד יקרה לי בחיי, כחלק מזוגיות. אני לא מאלה שמצטערים על דברים, אני חיה קדימה".
"אני אומנם כבר לא יכולה להביא ילדים בעצמי, אבל אני מאמינה שזה עוד יקרה לי בחיי, כחלק מזוגיות. אני לא מאלה שמצטערים על דברים, אני חיה קדימה"
יש לך קושי עם ההתבגרות והגיל?
"ממש לא. אני מרגישה הכי צעירה שהרגשתי אי פעם. אני בריאה, שומרת על עצמי, עושה ספורט, אוכלת טוב. אני מרגישה אטרקטיבית".
כמי שהיא חלק מהקהילה הגאה כבר הרבה שנים, מה דעתך על מצבנו כיום?
"נראה שבתקופה האחרונה באים ימים שהם מאוד חשוכים. האלימות כלפי הקהילה משתוללת בחסות הממשלה. יש שסע וקיטוב מטורף, ימים קשים. אני מקווה שמישהו או משהו אחר יתעורר".
