שאפו תום פרזמן, השבוע תתקיים הבכורה המקומית לסרט הקצר שלך, "הבר של מוריס".
"תודה-תודה. יצרתי את הסרט עם צור אדרי, והוא מוקרן ביום ה' בבכורה ישראלית במסגרת תחרות הקולנוע העצמאי בפסטיבל 'אנימיקס' בסינמטק בתל אביב. עבדנו על הסרט הזה שלוש שנים, זה הפרויקט הכי גדול של החיים שלנו עד כה, זה מן הסתם מלחיץ. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי, סיפורו של מואיז זקרי, הבעלים של הבר הגאה השני אי פעם בפריז, שהיה פעיל בשנת 1906".
איך הגעתם לסיפור הזה?
"אני וצור למדנו יחד ב'בצלאל', ובמהלך העבודה על סרט הגמר שלנו הגענו אל חוקר היסטוריה יהודית-קווירית ודרכו נחשפנו לסיפור הזה שהקסים אותנו, אבל ידענו כבר אז שהוא גדול מדי לסרט סטודנטיאלי. אחרי שסיימנו את סרט הגמר, החלטנו לחזור יחד אל הסיפור, שמעולם לא סופר. גיבור הסרט הוא מוריס, צפון-אפריקאי שהיגר לצרפת בתחילת המאה הקודמת. הוא גם ערבי, גם יהודי וגם הומו. ב-1906 הוא ניהל בר גאה עד שנרדף על כך ואפילו נאסר. מאוחר יותר, במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא עבד בחנות פרוות, עד שגורש ונשלח יחד עם כל יהודי פריז לאושוויץ".
הבנתי שמדובר בסרט קווירי.
"אפשר לקטלג את הסרט הזה בתור סרט 'קווירי', אבל מבחינתי הסרט עוסק בזכויות אדם, במוחלשי החברה, במהגרים. וכן, שנינו קווירים אז עשינו סרט קווירי. אני חושב שכל אמן יעשה את העבודה הכי טובה שלו ברגע שהוא יעבוד על הדברים שלו, על ההיסטוריה שלו ועל המקום ממנו הוא מגיע. גם היה לנו מאוד חשוב, וזה לא היה קל, ללהק קאסט מדובבים שהוא כולו קווירי ומצאנו 11 שחקנים מדובבים, כולם מהקשת הלהט"בית".
"שנינו קווירים אז עשינו סרט קווירי. אני חושב שכל אמן יעשה את העבודה הכי טובה שלו ברגע שהוא יעבוד על הדברים שלו, על ההיסטוריה שלו ועל המקום ממנו הוא מגיע"
למה בחרתם לעשות את הסרט בצרפתית?
"החלטנו לעשות את הסרט בצרפתית, למרות שאנחנו לא צרפתים, כי הייתה חשובה לנו האותנטיות. זה גם בא מהמקום שאני פשוט סולד מסרטים שמתרחשים לדוגמה בצרפת אבל השחקנים מדברים באנגלית. זה פשוט לא מקובל בעיניי. זה רומס את השפה והתרבות וזה קורה המון בהוליווד. למדתי את השפה תוך כדי העבודה על הסרט. מצאנו מפיק צרפתי ידוע, רון דיאנס, ואיתו המשכנו לעבוד על התסריט ומצאנו משקיעים בצרפת. אחרי עוד שנה של פיתוח, נכנסנו להפקה. הקלטנו את הדיבובים בפריז, כאשר שלבי השלמת ההפקה והפוסט היו פה בארץ".
"לא הבנתי למה חיכיתי כל כך הרבה זמן עם היציאה מהארון"
פרזמן (32) נולד וגדל ברעננה למשפחה ליברלית לדבריו, ממעמד הביניים. בצבא הוא שירת כצלם בחיל המודיעין. הוא בוגר החוג לאנימציה באקדמיה לאמנות ועיצוב ב"בצלאל", סרט הגמר שלו, "תמו", שיצר בשיתוף חברו ללימודים צור אדרי, התקבל לתחרות סרטי סטודנטים במסגרת פסטיבל קאן היוקרתי. "הבר של מוריס" הוא שיתוף פעולה שני של השניים והוא סרטם הראשון מחוץ למסגרת הלימודים.
הסרט זכה בחודש שעבר בפרס בפסטיבל האנימציה הגדול בעולם "אנסי" ובפרס פסטיבל "קומיסיון". הוא יוקרן בקרוב בפסטיבל הפורטוגלי Curtas Vila do conde ואם יזכה בו, תתאפשר מועמדותו לאוסקר. "מגיל קטן אני מתעסק באמנות", הוא אומר. "תמיד נמשכתי לקולנוע ולספר סיפורים. כשהייתי ילד השתתפתי בתיאטרון הנוער ברעננה, ובבית הספר למדתי במגמת אומנות, התמקדתי בעיקר בצילום".
מתי יצאת מהארון?
"יצאתי מהארון רק לאחר השירות הצבאי".
איך קיבלו את זה המשפחה והסביבה?
"ממש סבבה, ברמה שגרמה לי לתהות למה חיכיתי עם זה כל כך הרבה זמן".
אז למה באמת חיכית?
"המשפחה שלי מאוד מכבדת פרטיות. לא שאלו אותי בשום שלב על נטיות מיניות או אם יש לי חברה או מישהי שאני מחבב. בדיעבד, קצת כעסתי על ההורים והאחיות שלי שלא דיברו איתי לעומק, כי אולי זה היה עוזר לי לצאת מהארון מוקדם יותר. בתקופה שגדלתי, בשנות ה-90, לא היה כמעט ייצוג מיינסטרים של דמויות קוויריות על המסך. הדבר היחיד שנחשפתי אליו היה הסדרה 'הכי גאים שיש', וכמובן שראיתי אותה בסתר מוחלט מהמשפחה שלי. אני רואה היום המון ייצוגים קווירים על המסך, וזה ממש משמח.
"אני מקנא בילדים קווירים שגדלים היום ובטוח שזה עושה המון טוב בשבילם. זאת הסיבה העיקרית שמאוד חשוב לי לעסוק בדמויות שמייצגות אותי ואת החברות והחברים שלי לקהילה. כשאתה רואה שיש מדיום שמספר את הסיפור שלך, אתה מקבל חיזוק וזה עוזר לך בחברה שאתה חי בה, מול כוחות שמרניים, גזעניים והומופוביים שמנסים למחוק אותך. היצירה מבססת לנו מקום בעולם".
"כשאתה רואה שיש מדיום שמספר את הסיפור שלך, אתה מקבל חיזוק וזה עוזר לך בחברה שאתה חי בה, מול כוחות שמרניים, גזעניים והומופוביים שמנסים למחוק אותך. היצירה מבססת לנו מקום בעולם"
מה משך אותך לאנימציה?
"אנימציה היא מדיום אינסופי שבו כל מה שאתה יכול לדמיין אתה יכול גם לעשות. כלומר, גבול הדמיון הוא גם גבול העשייה. יש משהו בחסור ריאליזם של המצלמה, בזה שהדמויות מצוירות במקום אנשים אמתיים, שנותן נפח שהוא יותר קרוב לקריאת ספר. מבחינתי, זה מגרש משחקים גדול".
אתה חי בזוגיות?
"כן, כבר חמש שנים. קוראים לו קווין, הוא עלה מארגנטינה לפני עשר שנים. הוא אדריכל, הכרנו ב'בצלאל'".
מי הם הקולנוענים שהשפיעו עליך?
"גרתי בתקופה מסוימת עם בן הזוג שלי במדריד, למדתי ספרדית והיא פתחה לי עולם שלם של קולנוע ותרבות. גרנו אז בשכונה של פדרו אלמודובר, ראיתי את כל הסרטים שלו והוא כנראה ההשפעה העיקרית שלי. מעבר לזה, 'בצלאל' הוא המקום שבו למדתי לספר סיפור שהוא מחאתי, אקטיביסטי, סיפור שמעלה על הפרק נושאים שלא מדברים עליהם".
מה יהיה הפרויקט הבא שלך?
"אני עובד עכשיו על פרויקט חדש, אישי, שנוגע לשורשים שלי, וזה מעודד אותי להתעמק אל תוך השפה הפולנית והיידיש. זה תסריט לסרט קצר שעוסק בילדות של אבא שלי שעלה מפולין והגילוי שלו של המיניות בגיל מוקדם. אבל אני מציב את עצמי בנעליים של אבא שלי, כלומר זה הופך לסיפור להט"בי. המוטיב או הנושא העיקרי שעליו אני רוצה לשים את הפוקוס בסרט זה המשיכה המינית, ההתבגרות המינית ומתי בעצם בילדות שלנו אנחנו מפתחים את המיניות שלנו.
"יש הסתכלות מאוד עקומה בחברה הישראלית, ובכל חברה שמרנית, כשזה נוגע לילדים להט"בים. אם היה מדובר על ילד בן 13 שבא ומספר שהוא מאוהב בילדה בת גילו, היו כמובן מקבלים את זה בלי שום בעיה. לעומת זאת, רק לאחרונה עלתה כתבה על ילד שנאלץ לצאת מהארון בגיל הזה והמון הגיבו ש'זה לא נורמלי כי ילד בן 13 הוא תמים', ו'מה הוא יודע על מיניות'? כתבו שבטח ההורים שלו מטורללים, ואיזה נזק הוא עושה לעצמו שהוא ככה מחליט החלטות בגיל הזה. הרבה מילים צבועות מאנשים שאני בטוח שהרגישו משיכה, תשוקה ומעבר לכך, בגיל מוקדם הרבה יותר מגיל 13.
"אני זוכר שכבר בגיל שש הייתי מודע לשוני שלי וכבר בגיל תשע הייתי מאוד סקרן לגבי גברים. בריון שלמד איתי בכיתה ו׳, שלאחר מכן התברר לי כגאון, אמר לי פעם, 'אנחנו הבנים מסתובבים אחד עם השני כי אנחנו מתביישים מבנות. אתה מסתובב עם הבנות כי אתה מתבייש מאיתנו, וככה אני יודע שאתה הומו'. בראש שלי חשבתי שהוא עלה עליי והבנתי שלפעמים מהמקום המכוער כביכול יש הרבה אמת והגיון. מהחוויות הראשוניות האלו אני לוקח המון אל תוך היצירה שלי".
איפה נראה אותך בעוד עשור מהיום?
"אני רוצה להמשיך ליצור, לספר סיפורים על דמויות קוויריות. הייתי שמח להיות עם סרט באורך מלא, פיצ'ר. יש היום יותר עשייה קולנועית גאה וזה נפלא אבל היא עדיין מדברת יותר לקהילה הלהט"בית. יש ייצוגים מדהימים, אבל אני לא בטוח שהם הצליחו לפרוץ את המחסום אל מחוץ לקהילה, ואת זה חשוב לדעתי לעשות".
"הבר של מוריס" יוקרן ביום חמישי ה-9.8 בשעה 17:30, בסינמטק תל אביב (אולם 2), במסגרת "אנימיקס 2023", הפסטיבל הבינלאומי לאנימציה, קומיקס וקריקטורה.
