"בשנים האחרונות היחס של צה"ל ללהט"ב הוא הכי טוב שהיה עד כה. יש כל הזמן ניסיונות להעניק ללהט"ב את ההזדמנות לעשות שירות מלא, משמעותי ואפילו לצמוח ולהתקדם בצבא", אומר אמרי זגורי מהאגודה למען הלהט"ב, שמנהל את קשרי הממשל של קואליציית ארגוני הקהילה הגאה בישראל. זגורי ישתתף הערב (ד') בכנס "להט"ב בקרב", יוזמה משותפת של עיריית הרצליה והאגודה למען הלהט"ב.
"אנחנו רואים במלחמה הנוכחית שיש לא מעט דמויות מהקהילה הגאה שנמצאות בתפקידי מפתח בצבא ובגופי הביטחון האחרים, וזה לא היה קורה בלי שהמערכת תסכים להתאים את עצמה לקהילה, ולהעניק מענה לצרכים הייחודיים של להט"ב במסגרות מהסוג הזה. זה תהליך ארוך שנים, שהתחיל במאבק של עוזי אבן לשירות שווה בתור להט"ב, עבר דרך המאבק המשפטי של אדיר שטיינר להכרה בו כאלמן צה"ל, המשיך עם מאבק המילואימניקים הגאים, שהביא בזמנו את שר הביטחון לפרסם הבהרה אודות התנאים השווים של בני זוג שכולים מהקהילה, וממשיך עד לתיקון האחרון לחוק המשפחות השכולות".
זגורי: "אנחנו רואים במלחמה הנוכחית שיש לא מעט דמויות מהקהילה הגאה שנמצאות בתפקידי מפתח בצבא ובגופי הביטחון האחרים, וזה לא היה קורה אם המערכת לא הייתה מסכימה להתאים את עצמה לקהילה"
"להט"ב בקרב", כנס בנושא זוויות והיבטים להטב"קים בעת מלחמה, יתקיים הפעם לזכרו של רס"ן שגיא גולן ז"ל, תושב הרצליה, שנפל בקרב בקיבוץ בארי ב-8 לאוקטובר. הכנס, בהנחיית הפרשן הכלכלי מתן חודורוב, ייפתח בדברי פתיחה של עומר אוחנה, בן זוגו של רס"ן שגיא גולן ז"ל, ולאחר מכן יתקיימו שני מושבים: הראשון תחת הכותרת "קהילה במלחמה", והמושב השני יהיה פאנל לוחמות ולוחמים הקשורים לקהילה.
לתקן את העוול ארוך השנים
"סיפור הגבורה של רס"ן שגיא גולן ז"ל מבהיר מעבר לכל שיקול או דיון פוליטי, כמה חסר היגיון וצדק הוא הפער בין המעורבות ואפילו ההקרבה של להט"בים במלחמה, בעורף ובהסברה, לעומת היחס שאנחנו מקבלים מהמדינה", אומר זגורי. "אני חושב שהמקרה הזה הבהיר שהמאבק ארוך השנים של הקהילה הגאה, שנתפס תמיד כמאבק פוליטי ומגזרי, הוא בעצם מאבק אנושי על זכויות והכרה בסיסיים. שגיא ועומר היו אמורים להתחתן מספר ימים לאחר פרוץ המלחמה, חתונה שאין לה משמעות בפני המדינה. הם תכננו להביא ילדים ולהקים בית, תכנון שיכול היה להתאפשר להם רק בזכות פסיקות בג"ץ.
"הסיפור שלהם הצליח לעורר שיח ציבורי משמעותי על מקומה של הקהילה הגאה בחברה הישראלית, ולגייס תמיכה גם מקהלים שלא התייצבו לצד הקהילה בעבר. זה, לצד ההתגייסות האדירה והבולטת של הקהילה במהלך המלחמה, יצר חלון הזדמנויות שידענו שאנחנו חייבים לנצל כדי לתקן את העוול ארוך השנים".
"שגיא גולן ז"ל נפל בקרב, כשהוא ובן הזוג שלו עדיין לא היו נשואים", מאשר עורך דין ארתור שני, מומחה בדיני משפחה, להט"ב וידועים בציבור, ולשעבר מנהל המחלקה המשפטית של האגודה, שידבר הערב בכנס. "הסיפור קיבל המון תקשורת והעלה את הנושא למודעות הציבורית הרחבה, חשף בעיה לא חדשה שהפעם קיבלה הזדהות ואמפתיה.
"לאחר מותו של גולן, שר הביטחון הוציא הנחיה ואחריה הודעה משותפת עם יו"ר הכנסת, שבהן הבהיר כי חוק משפחות שכולות ייושם כך שגם להט"ב יוכרו כבני זוג של נופלים. המשרד שלי פנה אליהם מיד באמירה שזה לא מספיק, ושחייבים לעגן את היחס הזה גם בחקיקה ראשית. לשמחתי, החוק תוקן ועוגן, כאשר גם חברי כנסת דתיים וחרדיים תמכו בתיקון. במקרה זה, לנוכח האסון שפקד את כולנו בשבת השחורה והמסה הקריטית של הנופלים, הכנסת והממשלה לא יכלו לטאטא מתחת לשולחן את האפליה והפצע המדמם. חבל שרק אסון לאומי כבד הביא לתיקון האפליה, אך מוטב מאוחר מאף פעם לא".
עו"ד ארתור שני: "נוכח האסון שפקד את כולנו בשבת השחורה והמסה הקריטית של הנופלים, הכנסת והממשלה לא יכלו לטאטא מתחת לשולחן את האפליה והפצע המדמם. חבל שרק אסון לאומי כבד הביא לתיקון האפליה, אך מוטב מאוחר מאף פעם לא"
אז כרגע, לאור תיקון החוק, להט"ב זוכים לשוויון זכויות מלא מבחינת צה"ל ומערכת הביטחון?
"ייאמר לזכות צה"ל שהוא מהצבאות הליברליים והמתקדמים ביותר שיש כרגע, הן ביחס לנשים והן ביחס ללהט"ב. אגב, הרבה יותר מצבא ארה"ב, שבו נשמעה בשנות ה-90 האמירה הידועה של הנשיא קלינטון, 'אל תשאל ואל תספר' (Dont ask, don't tell), אמירה שהפכה למדיניותו הרשמית של הצבא ביחס ללהט"ב, ומתקשרת לטענת הלהט"בופוביים - 'תעשו מה שאתם רוצים בבית'.
"השיח הלהט"בי בצה"ל הוא כבר שנים פתוח, מכיל ומקבל, כראוי לצבא העם. להט"ב זוכים ליחס שווה והבעיות הקיימות נובעות מאפליה בחוקים השונים במדינת ישראל, ולא מתוך מדיניות של הצבא. התיקון האחרון משלים את ההכרה ופותח שיח לתחומים אחרים שבהם הקהילה עדיין מופלת".
3 צפייה בגלריה
עו"ד ארתור שני. לחץ שההצהרה תעוגן בחוק כדי למנוע את ביטולה העתידי
(צילום: מקס קובלסקי)
זגורי: "הדור של הלהט"בים שמשרת היום בצבא, בסדיר ובמילואים, הוא דור אחר ששונה מאוד מהדורות שלחמו במלחמות עבר בישראל. מצב הקהילה הגאה היום מאפשר ליותר חיילים בסדיר לשרת מחוץ לארון, ולחיילי מילואים שכשהיו בסדיר אולי עוד היו בארון, להרגיש בנוח להיות הם עצמם. כמובן שבשטח המצב עדיין לא מושלם. חיילים עדיין סובלים מלהט"בופוביה, בין אם מחיילים אחרים או אפילו מהמפקדים".
"אני חושב שהצבא הוא עדיין מרחב קשה למי שלא עומד בנורמות החברתיות הקלאסיות של גבריות ונשיות", מבהיר זגורי. "יש כמובן התקדמות, אבל לנער הומו שזה עתה סיים תיכון, לשרת בשירות קרבי על כל המשמעויות של זה, עשוי להציף המון אתגרים ולחץ, למשל להיות דומה לחברים לפלוגה, ולהוכיח את הגבריות שלך בהתאם לסטנדרט הסטרייטי.
"כשמדברים עם חיילי מילואים מגלים שהרבה מהחיילים שכבר חיים את חייהם כלהט"בים במרחבים בטוחים ומקבלים שיצרו לעצמם, מוצאים את עצמם פתאום חוזרים לפלוגה, נחשפים לאמירות להט"בופוביות על דרך קבע, כשכל ניסיון להילחם בזה נתפס כקטנוני או כשולי ביחס למצב הקיצון שכולנו שרויים בו. כאילו שאסור להתעקש על כבוד בסיסי".
זגורי: "הצבא הוא עדיין מרחב קשה למי שלא עומד בנורמות החברתיות הקלאסיות של גבריות ונשיות. יש כמובן התקדמות, אבל לנער הומו שזה עתה סיים תיכון, שירות קרבי עשוי להציף המון אתגרים ולחצים חברתיים. למשל, להוכיח את הגבריות שלך בהתאם לסטנדרט הסטרייטי"
מה לגבי אילו שאינם בצבא? אילו אתגרים ייחודיים חווים להט"ב שנמצאים עכשיו בעורף?
"אני חושב שמעבר לקשיים שחווה כל ישראל מאז פרוץ המלחמה, ללהט"בים יש שכבה נוספת של אתגר. אלה יכולים להיות קשיים בירוקרטיים עם השפעות מרחיקות לכת, למשל זוג אימהות שהביאו ילד ועדיין לא הספיקו להסדיר צו הורות מול בית המשפט. אם, למשל, האם הביולוגית במילואים עכשיו, אז לאם השנייה אין כל חזקה חוקית על הילד עד שזה מוסדר, וזה אומר שעלולים למנוע ממנה ללכת לטיפת חלב או לרשום את הילד למסגרת, שלא לדבר על מקרה קיצון שבו חלילה קורה לאם הביולוגית משהו, ולאם שנותרת בחיים אין כל מעמד משפטי על הילד.
"זאת גם הייתה שנה מאתגרת עבור הרבה להט"בים שראו במהפכה המשפטית משהו שמאוד מאיים עליהם, ועלול לדחוק אותם החוצה מפה. בנוסף, חלקים קולניים בקהילה הגאה ברחבי העולם מביעים לאחרונה ביקורת על ישראל, ויש חשש אמיתי שזה יגרום לריקושטים כלפי הקהילה הגאה של ישראל. אני כבר שומע על נערים ונערות בבתי ספר, שבגלל שיש להם חזות קווירית, הם עוברים בריונות וטוענים כלפיהם שהם נגד ישראל".
שוויון במוות, לא בחיים עצמם
"אני חושב הרבה על זה שקיבלנו שוויון במוות, אבל לא שוויון בחיים", אומר עומר אוחנה, לקראת הכנס לזכרו של בן זוגו. "אנחנו מקווים שהאור של שגיא ימשיך להאיר את ספר החוקים של ישראל וישנה את המציאות".
כמעט שלושה חודשים עברו מאז האובדן שלך, ההתמודדות משתנה?
"זה עדיין קשה. כל יום הוא קשה והחיסרון מורגש בכל דבר".
מה חשוב לך לומר הערב?
"שגיא האמין בחברה הישראלית, הוא אהב את המדינה ואת האנשים שחיים בה, גם את אלה שהוא לא הסכים איתם. אני חושב ששוויון מלא הוא מה שהמדינה חייבת לו בחזרה, וחייבת לכל מי שנלחם עליה".
