"אישה שעוברת תקיפה מינית על ידי אישה לא חווה את אותה חוויה כמו אישה שעוברת תקיפה על ידי גבר", אומרת לי-און סונג (27), חוקרת מאוניברסיטת בר אילן, שהציגה בשבוע שעבר, בכנס "סקס אחר" ללימודים להט"בים וקווירים, מחקר ייחודי לסוגו על נשים שעברו תקיפה מינית על ידי נשים. "אנחנו גדלות לפחד מגברים, להיות דרוכות סביבם, מוכנות, לחיות בידיעה שאנחנו אובייקט מיני עבורם, ובידיעה שהם עלולים לנצל את הכוח שלהם נגדנו בשביל להשיג דברים. זאת תחושה שהרבה נשים מסתובבות איתה.
"להבדיל, יש משהו בנשים שהוא כאילו המקום הבטוח שלנו. אישה היא הרי דבר שאוהב וחומל ודואג ואין מה לחשוש ואינך צריכה להיות דרוכה סביב נשים אחרות. לכן כאשר אישה באה ותוקפת אותך מינית, התפיסה הזו מתנפצת, ובעצם לא נשאר לך שום מקום מוגן בעולם הזה. זה לא הופך גברים לדבר בטוח פתאום, אבל עכשיו גם חברה של נשים כבר לא בטוחה לי. יש השפעות אחרות על תחושת הביטחון שאותה אישה שהותקפה צריכה אחר כך להסתובב איתן בעולם".
2 צפייה בגלריה
לי-און סונג. כשאישה מותקפת מינית על ידי אישה, תחושת הביטחון שלה בעולם מתערערת
(צילום: שלומי אמסלם)
אילו מעשים או התנהגויות נחשבים מבחינתך לתקיפה מינית?
"ההגדרה הבסיסית שאני השתמשתי בה לצורך המחקר שלי, קובעת שתקיפה מינית היא כל מגע ללא הסכמה בעל אופי שהוא מיני, החל ממגע באיברי מין ועד לניסיון אונס או אונס. הלכתי על ההגדרה הרחבה, זאת שלא מצמצת תקיפה מינית לאונס בלבד. במהלך כל ראיון שערכתי, ניסיתי להבין קודם כל את אופי האירוע. עוד לא נתקלתי במישהי שסיפרה לי על מקרה שהוא לא תקיפה מינית ולא יכול להיכלל במחקר".
"במחקר אמריקאי משנת 2016, נמצא ש-12% מהנשים הלסביות והביסיות שהעידו כי הותקפו מינית, הותקפו על ידי נשים"
מה היקף התופעה? עד כמה היא נפוצה?
"מדובר בתופעה שלא מספיק מדוברת, לא מספיק מדווחת ולא מספיק נחקרת, אבל היא בהחלט קיימת. בארץ עוד לא התפרסם מחקר בנושא וזאת הסיבה שהחלטתי לחקור את זה. בשנת 2022 התקיים סקר טלפוני בארצות הברית שמצא ש-0.9% מכל משתתפי הסקר היו נשים, שאמרו שהן עברו תקיפה על ידי נשים. במחקר אמריקאי אחר משנת 2016, נמצא ש-12% מהנשים הלסביות והביסיות שהעידו כי הותקפו מינית, הותקפו על ידי נשים. לגבי נשים שהותקפו על ידי גברים יש כמובן הרבה יותר נתונים ומחקרים".
התחושה היא שאין למי לפנות, כי "מה כבר אישה יכולה לעשות?"
סונג, בוגרת לימודי תואר ראשון בקרימינולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, מסיימת השנה לימודי תואר שני בקרימינולוגיה קלינית באוניברסיטת בר אילן. היא חברה בפורום תארים מתקדמים של האחווה הסטודנטיאלית הגאה, ובששת החודשים האחרונים היא גם עובדת בחברת "ידיד נפש", שם היא משמשת כמתאמת טיפול לזכאי סל שיקום בקהילה הלהט"בית.
בכנס "סקס אחר" ללימודים להט"בים וקווירים באוניברסיטת תל אביב, בהובלת פרופסור אייל גרוס, היא הציגה את מחקרה החדש תחת הכותרת "זה לא קרב חתולות: חוויותיהן של נפגעות אלימות מינית מצד נשים", מחקר שנערך בעזרתה של פרופסור תומר עינת, ומטעם פורום חוקרי להט"ב צעירים.
אוניברסיטת בר אילן נתפסת כמוסד אקדמי שמרני יותר ביחס לאחרים. איך מתייחסים שם לאחווה הסטודנטיאלית הגאה שבה את פעילה?
"האחווה הסטודנטיאלית הגאה בבר אילן היא קיימת, חיה ובועטת. אני כן אגיד שבפעילויות הגדולות שלנו יש תמיד מאבטח צמוד. אין את זה בפעילות של התארגנויות סטודנטיאליות אחרות".
מה גרם לך לחקור דווקא את הנושא הזה?
"ידעתי שאני רוצה לחקור את נושא הפגיעות המיניות כי זה התחום שאני מעוניינת לעסוק בו בעתיד כאשת טיפול. בדיוק כשחיפשתי נושא למחקר, התפוצצה פרשת גל אוחובסקי, וזה ישר לקח אותי למחשבות על פגיעות מיניות בתוך קהילת הלהט"ב. אם זה קורה בין הומואים, זה לא קורה גם בין לסביות? התחלתי לקרוא על הנושא, חיפשתי מחקרים וראיתי שאין, אבל היה לי ברור מההיכרות עם העולם בכלל ועם הקהילה הלסבית בפרט, שאין מצב שזה לא קיים, ועצם זה שהתופעה לא מדוברת זה מחדל רציני. הבנתי שזאת הקריאה שלי".
"אם למישהי היה אבא אלים, היא יכולה למצוא את עצמה במערכת יחסים אלימה, שכוללת גם אלימות מינית, גם אם היא לסבית, והיא לא תדע להגיד שהיא נמצאת בסיטואציה שהיא מסוכנת ולא טובה"
ברוב המקרים שבהם אישה תוקפת מינית אישה אחרת מדובר בלסביות או בנשים המקיימת יחסי מין עם נשים?
"לא בהכרח. ראיינתי למחקר, בין היתר, שתי נשים ביסקסואליות שנמצאות במערכת יחסים עם גבר, גם מישהי שהיא א-מינית וטרנסג'נדר אחד. אין איזושהי דמוגרפיה בולטת, זאת לא תופעה שמוגבלת לקהילה. יותר קל למצוא נשים שיסכימו לשתף את זה מתוך הקהילה, אבל זה לא מוגבל אך ורק להן. אני מחפשת עוד משתתפות למחקר ואני קוראת לנשים שעברו תקיפה על ידי נשים ליצור איתי קשר, אשמח לשמוע את הסיפור שלכן".
יש מאפיינים בולטים בקרב הנשים התוקפות או המותקפות? יש אוכלוסיות שבהן יש יותר עדויות לתקיפות מהסוג הזה?
"בהרבה מהמקרים התוקפת בעצמה היא קורבן של איזושהי סיטואציה והיא לא יודעת להתנהל בצורה טובה יותר, לכן היא כך פועלת כלפי נשים ופוגעת בהן. לפעמים התוקפת היא גורם מאוד מניפולטיבי ומדובר בניצול של יחסי כוחות מסוימים. מי שהייתה לה חוויית חוסר מוגנות בבית, עשויה למצוא את עצמה שוב במערכות יחסים דומות, גם עם נשים. אם למישהי היה אבא אלים, היא יכולה למצוא את עצמה במערכת יחסים אלימה, שכוללת גם אלימות מינית, גם אם היא לסבית, והיא לא תדע להגיד שהיא נמצאת בסיטואציה שהיא מסוכנת ולא טובה".
מה הם ההבדלים וההשלכות השונות בין מקרים שבהם התוקף הוא גבר לבין מקרים שבהם התוקפת היא אישה?
"אצל גברים תוקפים מדובר הרבה פעמים על שימור של מעמד וכוח, אבל יש בדרך כלל גם גורם שהוא לסיפוק מיני. כלומר, יש חיבור בין הסיפוק המיני לכוח. אצל נשים החיבור הזה לא בהכרח קיים, ולכוח יש יותר דגש מהסיפוק המיני. כשמדברים על המוטיבציה של תוקף או תוקפת, קשה לקבל תשובה שהיא אובייקטיבית. אני מתמקדת במחקר שלי בנתקפות - מה זה אומר בשבילן? ובעיקר בתחושת הביטחון שלהן לפני ואחרי. האם הן ראו את זה מגיע? האם הן חשבו שזה משהו שיקרה? איך הן הגיבו? איך הן הרגישו אחרי זה? האם הן הרגישו שהן יכולות לספר על זה לאנשים".
גם השיקום וההחלמה הם אחרים?
"חד-משמעית. התחושה היא שאין כל כך למי לפנות כי לא מאמינים, או מקטינים, או מזלזלים, 'כי מה כבר אישה יכולה לעשות? היא לא יכולה לעשות נזק'. או שמסתכלים על זה ככיף וצחוקים בין נשים, או כאל הפגנת אהבה מוגזמת. כאילו שמותר לי לגעת בחזה של חברה שלי וזה יהיה בסדר וסבבה, אבל זה לא. במחקר שבחן תקיפות מיניות בקרב נשים בבתי כלא, דיברו על זה שהסוהרים בדרך כלל מבטלים את זה, ומתייחסים לזה כאל Catfight, שלא דורש יותר מדי התייחסות. זה לא כזה נורא מבחינתם, לא באמת כזה טראומתי. נוצר מצב שאין להן שם למי לפנות, יש תחושת ביטול מאוד קשה. מתלוננות סיפרו שאמרו להן, 'את לא הבנת את הכוונה שלה'".
מבין מקרי התקיפה שחקרת, יש כאלה שהפתיעו במיוחד או היו חריגים?
"אני אספר על מקרה שהוא קצת קלאסי באיזשהו מקום. מישהי סיפרה לי שהיא הלכה ברחוב ומישהי שהיא מכירה הגיעה וחשבה שהדבר הכי מצחיק ונחמד ומתאים באותו רגע יהיה לבוא ולהכניס את הפרצוף שלה לתוך החזה של המרואיינת שלי ולנשוף עליו בקול. בלי לשאול, בלי שום אזהרה מוקדמת, בלי שיש ביניהן יחסים, 'אאוט אוף דה בלו' לחלוטין. כאילו שהכול בסדר ושזה סבבה.
"המרואיינת סיפרה שיצא לה לחוות הטרדות מגברים ומולם היא כבר מתורגלת ויודעת לעמוד על שלה, היא יודעת להעיר ואם צריך אז גם להגיב באלימות כדי להדוף את התוקף ולהגן על עצמה, אבל את המקרה הזה היא כל כך לא צפתה, כל כך לא ראתה את זה מגיע. לכן היא הייתה בהלם מוחלט ופשוט הלכה מהמקום.
"מקרה מעניין נוסף הוא של מישהי שסיפרה על חוויית ילדות, כשהיא הייתה בגיל צעיר מאוד, ילדה אחרת בת אותו הגיל, שהייתה מאוד דומיננטית מבחינה חברתית, לקחה את המרואיינת לשירותים עם עוד כמה בנות והייתה שם סיטואציה שהיא שלטה בהן וכולן היו הקורבנות שלה. היא ציוותה עליהן לפשוט את הבגדים, לגעת בעצמן בצורות כאלה ואחרות. מבחינת המרואיינת האפשרות הייתה או להיענות לה או להיות מנודה חברתית".
"התחושה היא שאין כל כך למי לפנות כי לא מאמינים, או מקטינים, או מזלזלים, 'כי מה כבר אישה יכולה לעשות? היא לא יכולה לעשות נזק'. או שמסתכלים על זה ככיף וצחוקים בין נשים, או כאל הפגנת אהבה מוגזמת"
את עצמך לסבית?
"לא, אני ביסקסואלית. אני מתחתנת בחודש אוקטובר הקרוב עם גבר שגם הוא לא הטרוסקסואל, הוא איפשהו על הקשת הביסית. קוראים לו רועי. כשהתחלנו לצאת כולם שאלו אותי אם זה לא מפריע לי שאני יוצאת עם מישהו שהוא ביסקסואל. זה היה נראה לאנשים מוזר שאני, שחשבתי בזמנו שאני סטרייטית, מסכימה ומוכנה לצאת עם מישהו שהוא לא סטרייט.
"אחת הדוברות שהשתתפו לצידי בכנס 'סקס אחר' היא נעם מזרחי, והיא הציגה את המחקר שלה, "לחץ מיעוטים בקשת הביסקסואלית", ודיברה על ביפוביה ועל הסטיגמות שיש על הקהילה הביסית. יש תפיסה מאוד שלילית על ביסים - שהם לא יציבים נפשית או בוגדים או לא בטוחים בעצמם או לא סגורים על עצמם. רוב האנשים נרתעים מלהיות בזוגיות עם אדם שהוא ביסקסואל או על הקשת הביסקסואלית. יש גם ביפוביה מופנמת. גם זה לא מספיק מדובר".
להשתתפות במחקר (אנונימיות מוחלטת מובטחת), ניתן לפנות למייל: leeonbsong@gmail.com, או בהודעה למספר הטלפון: 054-9313057
