קול ששון וקול שמחה, כל כלה וכל כלה. אתן מתחתנות השבוע! מזל טוב אלין וענבר!
אלין: "וואו".
ענבר: "אנחנו מאוד מתרגשות".
כמה זמן אתן ביחד?
ענבר: "שנתיים וחצי".
איך הכרתן?
אלין: "הגעתי לשיעור אגרוף של חבר, מישהו שיצאתי איתו, וענבר התאמנה שם. ציוותו אותי אליה, התחלתי לתת לה מכות, זה לא היה טוב, היא התעצבנה עליי, זהו".
רגע, כמה זמן את עם נשים?
אלין: "אני ביסקסואלית, כל החיים הייתי גם וגם ותמיד ידעתי את זה, מגיל צעיר מאוד".
ענבר: "אני כן מגדירה את עצמי כלסבית, למרות שהיו לי חיים בתור סטרייטית דתייה. יצאתי בשאלה בגיל 23 כשעניין הנטייה המינית בכלל לא היה בכיוון, כי היו לי דברים יותר מוקדמים לברר עם עצמי. אלין היא הזוגיות הראשונה שלי עם בחורה, וסביב היחסים איתה יצאתי מהארון גם בפני המשפחה והסביבה".
אלין: "גם אצלי לאורך השנים המשפחה פחות ידעה. זה היה משהו די סודי כי ידעתי שהם לא יקבלו את זה כל כך בקלות בגלל הסביבה שגדלתי בה ובגלל שאנשים שם קצת יותר מרובעים, אבל בן הזוג ידע וגם החברות הממש קרובות.
אתן גרות ביחד?
אלין: "כן, ישר עברנו לגור יחד".
ענבר: "אחרי חצי שנה".
אלין: "כמו שתי לסביות אמיתיות, לפי הספר, הדיסני של הלסביות".
"אנחנו מנסות להנכיח את עצמנו, אבל למשפחות עדיין קשה"
אלין וענבר נולדו באותו היום (4.8) ובהפרש של שנה זו מזו. ענבר בת 29 ואלין בת 28. מערכת היחסים הנוכחית היא הראשונה והמשמעותית ביותר שהן חוו אי פעם עם אישה, אך הן מגיעות אליה מרקע שונה. אלין היא ילידת אוזבקיסטן שעלתה לארץ בגיל שנתיים, גדלה בנתניה וכבר הספיקה להינשא לגבר ("הכרתי אותו בגיל 16, התחתנו כשהייתי בת 24, היינו נשואים שנה וחצי"). ענבר גדלה בשוהם בבית דתי, למדה באולפנה ושירתה בשירות לאומי. בשנתיים האחרונות הן גרות יחד בתל אביב.
אלין היא בעלת מכון כושר בדרום העיר, וענבר היא סטודנטית לרפואה. הן יבואו בברית הנישואין ביום חמישי הקרוב כחלק מאירועי הגאווה של תל אביב, לצד 15 זוגות נוספים מהקשת הגאה. החתונה תיפתח בקבלת פנים, טקס עם שבירת כוסות סימולטנית, הופעה של אניה בוקשטיין ותסתיים במסיבת ריקודים. במסגרת האירוע תוקם עמדת רישום, שבה יוכלו זוגות להט"ב להירשם כזוג במערכת העירונית. מיד לאחר האירוע העירוני אלין וענבר יקיימו אירוע פרטי למשפחה ולחברים.
למה להתחתן?
ענבר: "אני חושבת שידענו שזה 'זה' ממש מההתחלה. לי אף פעם לא הייתה פנטזיה כזאת על שמלת כלה וחתונה, אבל כן היה לי חשוב לעשות טקס שחוגג את האהבה שלנו".
אלין: "לא כולם רואים אותנו כזוג, לכן המשמעות של זה גדולה. זה גם משהו שקשה לנו לעשות, ואם לא הצעד הזה שעיריית תל אביב לקחה על עצמה, כנראה שזה היה לוקח לנו הרבה יותר זמן. המיזם נתן לנו את האישור שאנחנו רוצות את זה. בעצם, התארסנו כבר לפני שנה וחצי וכל הזמן דחינו את העניין של טקס החתונה עצמו בגלל הקושי מול המשפחות, וכן, גם בגלל ההוצאה הכספית שבדבר".
ספרו לי על האירוסין.
אלין: "בשלב מסוים הבנתי שהיא ממש צריכה את זה, את האישור ואת הנוכחות המלאה שלי שם. חיכיתי כמה חודשים טובים, אבל בסוף קניתי טבעת ולקחתי אותה לסוף שבוע, שם ניסיתי לדבר ולהציע אבל זה לא ממש הלך טוב".
ירדת על ברכייך?
אלין: "כן, ניסיתי, אבל התחלתי לגמגם ולבכות".
ענבר: "היא הביאה לי את סוג הבירה ששתינו בדייט הראשון, בירה מהלייבל 'ענבר' שמיוצרת בערבה".
"שלחתי את ההזמנה לחתונה בקבוצת וואטסאפ מורחבת של המשפחה וקיבלתי רק תגובות בודדות. בת דודה שלי פרסמה שם יומיים אחריי שהיא מתחתנת, וכל הקבוצה געשה. זה מבאס"
איך המשפחות קיבלו את הזוגיות שלכן?
ענבר: "המשפחה שלי דתית ואני הבכורה מתוך שישה אחים, אז זה לא פשוט. אמא שלי אמרה אחרי האירוסין שהיא צריכה רגע לעצמה, כדי להבין את המצב. עכשיו, משנקבעה החתונה, ההורים שלי החליטו שהם כן יבואו, למרות שקשה להם. אני מקבלת את זה שקשה להם, גדלתי בסיטואציה הזאת, אבל הם מאוד מנסים. הם מקבלים את אלין ואנחנו הולכות יחד לאירועים משפחתיים, מנסות להנכיח את עצמנו.
"לצערי, סבתא שלי לא תבוא. שלחתי את ההזמנה לחתונה גם בקבוצת וואטסאפ מורחבת של המשפחה וקיבלתי רק תגובות ספורות מבני דודים בודדים, ממש שני מזל-טובים. בת דודה שלי פרסמה שם יומיים אחריי שהיא מתחתנת, וכל הקבוצה געשה. זה מבאס".
אלין: "ההורים שלי ראו שלא היה לי טוב בנישואים הקודמים, והם רואים את החיובי בזוגיות הנוכחית שלי. למרות זאת, אמא שלי אומרת שקשה לה לקבל עכשיו את ענבר כבת משפחה, אבל היא מאוד משתדלת. אבא שלי לפעמים פשוט מתעלם. הוא אומר שלום ומכבד, אבל הדבר הזה זר ומוזר לו. ממה שאני מבינה, הוא מרגיש שהחינוך שלי לא היה מספיק טוב, כאילו משהו שם התפקשש. דווקא לסבתא שלי, באופן מפתיע, לא אכפת. היא באה ממקום של 'תעשי מה שטוב לך'. יש לה נכד נוסף שיצא מהארון כמה שנים לפניי, בן דוד שלי, אז זה פתח לי את הדלת באיזשהו מקום".
3 צפייה בגלריה
אלין גרינברג וענבר אילון במצעד הגאווה. "השנה המצעד יהיה מרגש מתמיד"
(צילום: לינוי בן שושן)
אוקיי להתחתן, אבל למה בפורמט כל כך פומבי?
אלין: "אחרי הקושי לחשוף את עצמי, יש משהו משמעותי באקט הזה. הוא משמעותי ללהט"ב אבל גם לאנשים עם פוביה או קושי שיכולים לראות שזה לגיטימי, נורמטיבי, שזה בסדר פשוט לרצות לאהוב".
ענבר: "פשוט בא לי שההורים שלי יראו שטוב לי בחיים, שטוב לי עם אלין, שיראו שחברים מקיפים אותנו".
הכי שאלה של דודה: אתן חושבות על הרחבת התא המשפחתי?
ענבר: "מבחינת אלין, כבר שלשום היינו מרחיבות".
אלין: "יש לנו כלב".
ענבר: "יהיו לנו ילדים, בעזרת השם. בגלל שאני קצת יותר זקנה אז אני כנראה אהיה ראשונה. אבל עוד שנתיים כזה. אני עוד לא בשלה, אני סטודנטית עדיין", היא צוחקת.
"אני מקווה שיום אחד זה יהיה הכי בומרי לדבר על הקהילה הגאה כי זה יהיה כל כך סבבה"
המצעד השנה שונה מבחינתכן ממצעדים קודמים?
ענבר: "המצעד המשמעותי ביותר מבחינתי הוא זה שאליו באתי עם אלין, לפני שנתיים. עד אז ממש אהבתי את המצעדים, הייתי באה בחום לכל האירוע מתחילתו ועד סופו, אבל הייתי סוג של זרה כי הייתי 'הסטרייטית שבאה עם החברים ההומואים שלה'. המצעד הראשון עם אלין היה חוויה אחרת, מרגשת. השנה נהיה שם לראשונה כזוג לסבי נשוי".
אלין: "הייתי הולכת למצעדים עם הגרוש, דווקא הוא היה לוחץ עליי ללכת. היה אמר לי כמה שזה חשוב. עכשיו אני באה ממקום אחר".
ענבר: "אני מאוד גאה, בכלל, אבל במיוחד השנה כשאני הולכת איתה".
אלין: "עם כל מה שקורה מסביב, יש חובה גדולה יותר להפגין נוכחות. פעם המצעד בירושלים היה היותר מחאתי ויותר הפגנתי, אבל עכשיו גם המצעד בתל אביב צריך להיות כזה כי אנחנו צריכים להיאבק על יותר נראות ועל יותר לגיטימציה".
ענבר: "האחייניות והאחיינים שלי, שהם מאוד דתיים, יראו השנה לראשונה שדודה שלהם נשואה לאישה. יקבלו אותה או לא יקבלו, זה לא משנה, היא חלק מהמשפחה. זה היום-יום שמעבר למצעד, וזה מדהים בעיניי".
מה הדבר שאתן הכי אוהבות זו בזו?
אלין: "אני ממש אוהבת את השאפתנות של ענבר ואת הרגישות שלה. היא מוציאה ממני צדדים שלא ידעתי שיכולים להתקיים בי. אני מאוד אוהבת את עצמי לידה, ואותה, מאוד".
ענבר: "אלין נותנת לי להיות מי שאני. היא מאזנת ורואה אותי, ממלאת לי את הלב".
איפה אתן רואות את עצמכן בעוד עשר שנות נישואים?
אלין: "מקווה שעדיין בתל אביב, ושלא נצטרך למצוא לוקיישן אחר. שנמשיך לעבוד במה שאנחנו אוהבות, שנגדל משפחה, ובעיקר שנרגיש בטוחות בעצמנו ובמקום שאנחנו נמצאות בו".
ענבר: "אני מקווה שיום אחד זה יהיה הכי בומרי לדבר על הקהילה הגאה כי זה יהיה כל כך סבבה".
